כמה מצבי משחק לא מאוזנים ומכניקת קרב שניתן לנצל בקלות יתרה לא מפריעים ל-Soulcalibur VI להיות אחד הטובים בסדרה ובז'אנר באופן כללי
השנה היא שנת 1999. בשוק משחקי הלחימה התלת מימדיים יש שליט כמעט בודד: Tekken 3. משחק הלחימה המצוין שיצא לקונסולת ה-PS הראשון בשנת 1998 שורף את השוק עם משחקיות נהדרת, סגל נהדר של דמויות מגוונות ומאוזנות (ואת אדי), הוא נמצא על הקונסולה החמה בשוק ואין אדם שלא שמע על או מכיר את המשחק, כשאנשים מנסים לתהות מה הדור השישי של המשחקים יוכל להוסיף ולשפר בז'אנר המשחקים הזה. בשנת 1999 יוצא משחק הלחימה Soulcalibur לקונסולת ה-Dreamcast ופשוט מהמם את עולם הגיימינג עם משחקיות מדהימה, גרפיקה מטורפת לאותה התקופה, מצבי משחק מגוונים, סיבות לחזור שוב ושוב למשחק והתניעה סדרת משחקי לחימה שאספה כמות מטורפת של מעריצים והביאה אליה דמויות אורחות ממגוון משחקים אחרים (לינק ב-Soulcalibur II ואציו אודיטורי ב-Soulcalibur V הן שתי דוגמאות טובות).
בטקס פרסי המשחקים הקודם, קאסטוהירו האראדה ומוטוהירו אוקובו מחברת Bandai Namco עלו לבמה והציגו את המשחק הבא בסדרת משחקי הלחימה של Soulcalibur. נפלה בחלק הזכות לנסות לשחק במשחק החדש באחת מסדרות המשחקים האהובה עליי ובתור מבקר משחקים ומעריץ של הסדרה, יצאתי לבדוק דבר אחד פשוט: האם הנשמה עדיין בוערת בסדרת המשחקים של Bandai Namco, או שמדובר במשחק שיגרום לי להתגעגע למשחקים הקודמים בסדרה?
ברוכים הבאים לזירת ההיסטוריה. שוב.
אז שש שנים עברו מאז היציאה של המשחק הקודם בסדרה, Soulcalibur V לקונסולות השונות ואנחנו סוף סוף חוזרים לזירת ההיסטוריה. המשחק החדש עושה הרבה נכון מבחינת המשחקיות שלו, ובעיקר בכך שהוא הולך יותר לכיוון של הגדלת קהל השחקנים עם משחקיות שהולכת לכיוון של "קל להתחיל, קשה להתמקצע עד הסוף". לכל דמות במשחק (כשלא משנה באיזו נשק היא משתמשת) יש בסה"כ שלוש סוגים שונים של מכות: חיתוך אנכי, חיתוך אופקי ובעיטה. לחיצה על אחד מהמקשים כמה פעמים תוביל לרוב לקומבו פשוט, כשבשילוב עם תנועות מסוימות של השחקן גם יכולות להוביל למתקפות חדשות ועוד קומבואים (לדוגמא, פעמיים קדימה ובעיטה עם קיליק תגרום לו לתת בעיטת פרפר). השחקן גם יכול להגן על עצמו ממתקפות עם כפתור פשוט, לתפוס שחקנים אחרים שמגנים, ולהשתמש ביכולות מיוחדות בלחיצת כפתור פשוטה. היכולות המיוחדות הן רובן התקפיות אבל אפשר להשתמש בהן גם כדי להגן על עצמכם בסיטואציות מסוימות: Soul Charge משתמש במד ה-Soul המיוחד כדי לתת בוסט ליכולות ההגנתיות והתקפיות, Critical Edge - בעצם מתקפת סופר מיוחדת שעושה הרבה נזק אם היא פוגעת והיכולת החדשה של המשחק: Reversal Edge. היכולת מזכירה מאוד את ה-Clash של Injustice 2 בכך ששחקן אחד נותן מכה חזקה מאוד ואז כל שחקן צריך לבחור ללחוץ על כפתור כלשהו, בין אם התקפי או הגנתי. השיטה שבה נקבע המנצח ב-Clash הזה הוא במנגנון "אבן, נייר ומספריים" דיי גדול, כשכל ניצחון במפגש שכזה יוצר תוצאה אחרת - בין אם מדובר בהתחלת קומבו, מתקפה מיוחדת ועוד.
מה שמצוין לגבי המשחק הזה הוא שאת הקומבואים האלה קל למצוא תוך כדי שאתם משחקים וזה גורם לכל שחקן, גם אם הוא רק מתחיל לשחק במשחקי לחימה, למצוא את עצמו מצליח להתחרות בצורה טובה עם שחקנים אחרים. מנגנון ה-Reversal Edge בפרט תורם לכך ממש אבל הוא גם יוצר בעיה אחרת: זה הופך חלק מהמשחקים לקרבות Reversal Edge במקום למשחק לחימה רגיל. המשחק מאפשר לכם בחוכמה לענות למתקפת Revesal Edge אבל שחקנים חדשים למשחק (וגם ותיקים שלא מכירים) יתקשו להבין איך עוצרים את המתקפות הללו. בנוסף, קיימות דמויות במשחק שמרגישות יותר מותאמות לשחקנים מתקדמים מאחרות, שזה לא דבר רע בהכרח - הרבה משחקים עושים את זה (Street Fighter, Marvel vs Capcom) אבל חשבתי שכדאי לציין את זה בכל זאת כמשהו ששחקנים חדשים יחוו עם דמויות שונות שאולי נראות להן מגניבות אבל דורשות יותר השקעה כדי להצליח איתם, מה שמוביל אותי לסגל הדמויות של המשחק.
סגל הדמויות של המשחק הוא עשיר ומלא בדמויות חוזרות נהדרות מהמשחק הראשון, דמויות אהובות מהמשחקים היותר מתקדמים בסדרה ובהמשך צפוי לקבל עוד דמויות חדשות. אם כבר הזכרתי דמות חדשה, התוספת של גראלט מסדרת משחקי The Witcher היא פשוט נהדרת בעיניי. הדמות מוסיפה את הארסנל שלה למשחק, הקומבואים שלו עובדים מצוין, מתקפת ה-Critical Edge שלו היא מרהיבה ועם כוח מאחוריה והדיבוב והאנימציה של גראלט גורמים לך להבין שהבחירה להכניס אותו למשחק הייתה קלה למדי. בהמשך 2B מ-Nier Automata אמורה להצטרף, מה שמראה ש-Bandai Namco עושים עבודה נהדרת עם הבחירות שלהם. לפחות בינתיים.
סיפור של חרבות ונשמות.
כבר מהפתיחה של המשחק אנחנו מקבלים את התחושה שהמשחק מנסה להחזיר עטרה ליושנה, כשהמשחק מסביר לנו את ההיסטוריה של המשחק כבר בסרטון הפתיחה שלו. בכך, המשחק יוצר אצל מעריצים של הסדרה את תחושת הנוסטלגיה הנהדרת שאנחנו מקבלים כשאנחנו שומעים על משחק מפעם ולשחקנים שחדשים לסדרה, הוא מסביר את הנושא העיקרי של המשחק ובמה הוא נבדל ממשחקים אחרים מבחינת הסיפור שלו. למשחק יש שני מצב סיפור שונים שמשרתים מטרה נפרדת: המצב הראשון נקרא Libra of Souls והוא שם אותנו בנעליים של דמות שאנחנו ניצור לעצמנו במערכת יצירת הדמויות (שאגע בה בהרחבה בהמשך הביקורת) וגורמת לה להסתובב ברחבי העולם כדמות שהיא Malfested (מצב שמוסבר במשחק), כשבדרך היא מוצאת בעלי ברית, אויבים, והכי חשוב - מתחזקת.
מצב הסיפור הזה מכיל בתוכו לא מעט אלמנטים של משחקי תפקידים: הדמות שלכם מקבלת נקודות ניסיון וכסף ממשימות וקרבות שונים על המפה, וכתוצאה מעליית הרמות, תוכל לעשות שימוש בנשקים חזקים יותר שתוכלו לקנות עם הכסף שלכם ולהילחם באויבים חזקים יותר. זהו מוד יחסית כיפי, הבעיה הגדולה שלי איתו היא העובדה שלעיתים הוא מרגיש מפוזר מאוד. הרבה דברים קורים במפה, לפעמים אתה יכול ללכת למקומות מסוימים ולפעמים לא, הסיפור שמתנהל כולו בטקסט לפעמים פשוט לא מעניין ויחסית לכמות המלל והאירועים שקורים בסיפור, אין מספיק קרבות. קחו לדוגמא את Tekken 7, עוד משחק של Bandai Namco, בו הייתה גם כן השקעה אדירה בסיפור ושם זה עבד יותר טוב כי היה איזון בין הסיפור עצמו לכמות הקרבות והכיף שאתה מקבל ממנו. מצב המשחק של Libra of Souls הוא עדיין כיפי, אבל קשה לי להתחבר אליו כמו שאני מתחבר למצבי סיפור אחרים.
על מצב הסיפור השני אני לא אפרט יותר מידי כי הוא מגיע ישר לעניין: Soul Chronicles הוא מצב שחקן יחיד שלוקח אותנו דרך הסיפור המקורי (עוד מתחילת הסדרה) של כל דמות במעין סוג של מצב ארקייד מיוחד שמחולק לפרקים שונים, כשנוספו עוד פרקים שמכלילים בתוכם סיפורים של דמויות חדשות שהגיעו למשחק במרוצת השנים. זהו מצב משחק שבניגוד ל-Libra of Souls דווקא פחות מרגיש כמו מסע ויותר כמו מצב שחקן יחיד רגיל עם סיפור, בדומה ל-Tekken 7 או לחילופין Mortal Kombat X, אבל הוא גם טיפה יותר ממוקד מ-Libra of Souls במובן הזה. אתם עדיין תעברו הרבה יותר טקסט מאשר לחימה בעצמכם, אבל מצב המשחק הזה גם יעזור לכם ללמוד את היכולות, יתרונות וחסרונות של הדמויות השונות במשחק. אני חיבבתי את שני מצבי המשחק והם בהחלט יספקו את תוואתם של חובבי מצבי השחקן היחיד, אבל את Soul Chronicles אהבתי טיפה יותר, כנראה בגלל חוסר המיקוד של Libra of Souls.
רגע, זאת לארה קרופט?
אבל אם יש מקום שאני יכול לומר בו שבוודאות יש למשחק אפשרות למיקוד מטורף הוא במנגנון יצירת השחקנים שלו. המנגנון שהיה קיים עוד מהמשחק השלישי בסדרה התקדם והשתכלל באופן יוצא מן הכלל כשהשיא מגיע במשחק הזה. המשחק מאפשר לכם ליצור דמות משל עצמכם, עם גזע משלה, צבע עור, צורת עיניים, גבות, אף, פה, גובה, אורך ידיים, אורך רגליים ועוד ועוד ועוד ועוד. כמות האפשרויות ליצירת דמות משל עצמכם היא אסטרונומית ואני יכול לומר כמעט בוודאות שבמשחק הזה לא יהיו שתי דמויות שהן אותו הדבר.
כל דמות שאתם יוצרים כמובן מגיעה עם אופציה לנשק משלה וסגנון לחימה משלה, וכמו שציינתי כבר קודם, המנגנון משתלב עם הסיפור של המשחק שדורש מכם ליצור דמות משל עצמכם. כשדיברתי בתחילת הכתבה על סדרת משחקי Soulcalibur הזכרתי את העובדה שהמשחק הראשון נתן לשחקנים סיבות לחזור למשחק, בין אם מדובר בכל פיסות המדיה והאמנות שהיה ניתן לאסוף או המשימות המיוחדות שהיה אפשר לעשות. כאן בנוסף לכמות יפה של פריטי אספנים במשחק כמו פיסות אמנות, מוזיקה ועוד, האופציה ליצור דמויות חדשות באמת הופכת את המשחק לכזה שאפשר לחזור אליו שוב ולראות אילו דמויות מיוחדות תוכלו ליצור לעצמכם. האינטרנט כבר מוצף בהמון יצירות נהדרות של שחקנים ביניהם ניתן למצוא את המציאות הבאות: סירי מהמשחק The Witcher 3, קאמינה מהאנימה הפופולרית Gurren Lagann, רובי רקב מסדרת הילדים נווה עצלנות, מרסי מ-Overwatch ואפילו את לארה קרופט מסדרת משחקי Tomb Raider. הדבר הכי טוב לגבי זה הוא שכל הדמויות האלה מתאימות למשחק ברשת (לפחות מבחינת משחק הוגן), כך שניתן לשחק עם הדמות שלכם עם מי שתרצו ברשת ולהשוויץ ביכולות יצירת הדמויות שלכם.
ואם כבר הזכרתי אותו - מצב המשחק ברשת עבד לי עד כה בצורה נהדרת, מצאתי קרבות באופן יחסית מהיר והקרבות עברו כמעט ללא לאגים או בעיות מיוחדות. אתם יכולים לשחק עם חברים במוד קאז'ואלי, או במצב תחרותי ולהתמודד מול שחקנים רציניים יותר ויותר ככל שהזמן יעבור. בנוסף, במצב המשחק הלא תחרותי, המשחק מאפשר לכם לבחור מול איזה אזור תרצו לשחק, מה טיב החיבור יהיה, הרמה של השחקן שמולכם ועוד. כל אלו תורמים לחווית אונליין חיובית במיוחד, בין אם מול זרים בניסיון להיות הטובים בעולם, ובין אם מול החברים שלכם.
השורה התחתונה
בסופו של דבר, Soulcalibur VI עושה הכל מספיק נכון כדי גם לשמח מעריצים של הסדרה שציפו וקיוו לראות את המשחקיות הנהדרת והפלאשית חוזרת וגם להכניס לתוכה שחקנים חדשים שלא שיחקו במשחק (או משחקי לחימה באופן כללי) ולדאוג שגם הם יוכלו ליהנות מהמשחק גם אם הם לא ברמה גבוה מספיק. קאסט הדמויות הרחב מההיסטוריה של המשחק מספק המון גיוון ומשרת הרבה את מעריצי הסדרה, והתוספת של הדמויות החדשות (בדגש על גראלט) בנוסף למערכת יצירת הדמויות המפורטת להחריד, יוצרת משחק שאפשר לאבד המון שעות בתוכו. לא הכל מושלם ב-Soulcalibur VI, אבל הוא לא צריך להיות: מדובר במשחק לחימה מהמשובחים שיצאו בשנים האחרונות, אחד מהיותר טובים בסדרה ואחד שאחרי שש שנים שבהם לא ראינו משחק חדש בסדרה, אני יותר משמח להמליץ עליו בחום.
תגובות
1
22:39 09.11.2018 |
siegfried
אני מודה לך מקרב- לב על הביקורת הזו. אני כל כך שמח ש-Soul calibur סוף סוף קיבל את ההכרה אליה הוא ראוי, אבל יש לי שאלה עבורך: האם אתה חושב שהוספת ה-Critical Edge למשחק הזה, ו-Rage Arts לטקן 7 היו בחירות נכונות? לדעתי הן מרדדות את המשחקיות ומאוד מקשות על השחקן שחטף את המתקפה להמשיך ולשרוד.
מה דעתך על זה?
2
23:58 09.11.2018 |
שמואל מקונן - עורך ראשי (בדימוס)
גם בטקן וגם פה, התוספות האלה נועדו להכניס פלאשיות ורגעי "OMG" למשחק בנוסף ללהצליח לעזור לשחקנים לחזור למשחק מנקודה קשה. אתה צודק שזה יכול לרדד את המשחק, אבל שים לב שהמנגנונים של Rage Drive ו-Soul Charge בטקן וסולקאליבר בהתאמה, נועדו לעשות את אותו הדבר עם דגש על היכולות של השחקן. הרבה שחקנים בוחרים להשתמש דווקא ב-Rage Drive בטקן כדי להמשיך את הקומבואים שלהם כי את ה-Rage Art קל לראות מגיע ולחסום בקלות, בעוד שה-Drive לא נותן ליריב מנוחה.
אני בעד התוספות הללו, אבל רק בגלל האיזון שמכניקות אחרות נותנות להן.
3
| פורסם ע"י