שלחנו את בר ללונדון של 1918 לגלות למה הוא הפך לערפד ואיך מטפלים במגפה
הפרויקט הבא של יוצרי Life is Strange ו-Remember Me כבר איתנו. האם הוא שווה את ההמתנה או ש-Dotnod Entertainment היו צריכים להשאר במשחקים הקטנים ולא לפרוץ לשוק ה-AAA?
עלילת המשחק מתרחשת בלונדון של 1918. השפעת הספרדית משתוללת ברחובות וגובה קורבנות, מלחמת העולם הראשונה מתקרבת לסיומה ולונדון היא לא בהכרח מקום יותר בטוח מהחזית. שודדים, מחלות, חברי כנופיה וסתם אנשים לא נחמדים. על כל זה, גם הערפדים מתחזקים ונוכחותם מורגשת בעיר.
אנחנו משחקים בתור דוקטור ג'ונתן ריד, רופא-מנתח שחוזר מחזית הלחימה באירופה ללונדון. כבר בירידה מהסירה במזח הוא מותקף בברוטאליות ע"י ערפד ונזרק לקבר אחים. הסיפור מקבל תפנית כשריד שורד את המתקפה, חוזר לחיים בתור ערפד ומטפס אל מחוץ לקבר. מבולבל, תשוש וחלש, ד"ר ריד תוקף את האדם הראשון שהוא רואה. לפני שהוא מבין מה קרה, כנופיה של צייד ערפדים תוקפת אותו והוא נאלץ לברוח בלי באמת להבין מה קורה.
הודות לעזרת אחרים וכישוריו של ריד אנחנו מוצאים את עצמנו בטוחים בבית חולים פמברוק עם משרת רופא ותירוץ להסתובב בחוץ רק בלילות. אנחנו גם מקבלים את התמיכה של ערפדית אחרת, ליידי אשברי שמתנדבת בבית החולים. כאן המשחק מתחיל והמסע למציאת מי הוא ד"ר ריד החדש, מה קורה בלונדון, מי הם הערפדים, מהם הכוחות שלהם, האם אוכל לרפא את עצמי והכי חשוב: מי הפך אותי לערפד ולמה?
את רוב הזמן נבלה לא במלחמה או בשימוש בכוחותינו העל טבעיים החדשים, אלא בשימוש בכוחותינו הוורבליים וחדות הלשון של דוקטור ריד (עם עזרה, או לחילופין, תקיעת מקל בגלגלים של האינטילגנציה הרגשית שלנו). הדיאלוגים עם הדמויות, באופן מאוד מפתיע (או שלא בהתחשב במפתחת והנסיון שלה) הם מעניינים עד מאוד. כל הדמויות נמצאות שם מסיבה מסוימת, כולן קשורות לפחות לעוד דמות אחת שנמצאת בסביבה. לקווסטים של הדמויות יש גם מטרה אמיתית, לא סתם "לך תביא משהו משם ולך תהרוג את זה ששם". הקווסטים הראשונים שלנו יהיו למצוא מה קורה עם החולים בבית החולים וליישב סכסוכים בין רופאים.
רוב הדיאלוגים מוסתרים מאחורי דיאלוגים אחרים. לא נוכל לדבר עם מטופל שלא רוצה לחשוף מה באמת קורה לו. אבל לכל אחד יש חולשות ואם נדבר עם דמויות אחרות שבאו במגע עם המטופל אולי נגלה פרט חדש ונוכל לעמת את המטופל בפרטים החדשים. את הפרטים הללו לא נשיג בקלות, שכן שיקול הדעת שלנו במשחק הוא מכריע. אם לא נבין את הדמות מולנו כמו שצריך ובדיאלוגים נבחר את הבחירה שתעצבן או תסגור את האדם מולך, הוא לא יספר לנו את מה שרצינו לדעת וזה עלול לחסום עץ דיאלוגים שלם איתו או עם דמויות אחרות.
במהלך המשחק נטייל ונחקור 5 שכונות בלונדון, כולן קרובות למזח. כאמור, בכל השכונות מסתובבים אזרחים תמימים (חלקם פחות תמימים), ציידי ערפדים שישמחו לתקוע לנו צלב בחזה, סקאלס (Skals) שהם מעין יצירת טעות של ערפדים וערפדים אחרים. בתור רופאים, נוכל לאבחן את האזרחים למחלות ולרקוח תרופות למחלות שלהם. אם לא נרפא את האנשים, הם יחלו ומצב השכונה יתדרדר עד למצב שבו השכונה תהיה עוינת לחלוטין ולהתהלך בתוכה יזכיר יותר את החזית הצרפתית של מלחמת העולם הראשונה מאשר לונדון.
למרות שמדובר פה במשחק ערפדים, אירועי המשחק מרגישים מאוד אמיתיים. בחסות השפעת הספרדית והאלימות הגואה ברחובות לונדון, לראות אדם מת ברחובות העיר הוא מראה נפוץ. אם כי, קצת מוזר שהוא ריק מדם. ישנם אזרחים שחושדים שערפדים הם אמיתיים, הם גם די עתיקים וכוחתיהם מתגברים. הם מקימים אגודה סודית (כמו כל אגודה טובה) שמטרתה להלחם בערפדים ברחובות העיר.
ואמפיר (כן, זה ואמפיר, לא ואמפייר Vampire) הבטיח בכל הפרסומים ש"בחירות משנות". כלומר, מה שנבחר ישפיע על המשך המשחק. מעבר לעץ הדיאלוגים, הבחירות שמשנות הכי הרבה הן אם לאכול את החיים או לחוס עליהם. במהלך המשחק עומדת בפנינו זכות הבחירה, האם למצוץ את דמו של אדם או לחוס על חייו. אם נבחר באפשרות הכיפית יותר, של לאכול אדם, נצטרך לשאת בתוצאות. בגלל הקשרים של הדמויות, גם אם נטרוף רופא וגם אם נטרוף סתם מטופל זה יכול לגרום להתדרדרות של אדם אחר ורמת הקושי של המשחק תעלה. הבעיה? דם בני אדם נותן בוסט מאוד רציני ל-XP שד"ר ריד צובר וכך אפשר לחזק את הערפד הצעיר במהירות.
זה אחד השיקולים הגדולים במשחק: האם אני אצליח, עם כל הערפדות החלשה שלי, לנצח גם את האתגרים הקשים יותר במשחק? האם עדיף לחסל את ג'ו כי הוא חתיכת דוש חבר כנופיה? רגע, אבל לג'ו יש ילד שהוא אוהב ועושה את הכל כדי שיהיה לו טוב. אולי הוא לא אדם כזה רע. ומה יקרה עם הילד, האם הוא ישתגע מזה שאבא שלו מת? אלו חלק מהשיקולים של האם לנשוך אדם או לחוס על חייו.
מהר מאוד המשחק הפך מ-"תראו אותי, אני ערפד קשוח וחזק ואתם סתם בני אנוש חלשים" למשחק בו אני נמנע בכל מחיר מלהרוג בני אדם, עושה את כל הסיידקווסטים כדי לחזק את עצמי ולפתוח עוד דיאלוגים עם הדמויות ולחקור את לונדון של 1918, הכל רק להמנע מקו העלילה הראשי שלא התאים לחוזק של הערפד שלי. בפעם שכן החלטתי להרוג אזרח, הרגתי אזרח מפתח שטיפל ברובע שלם וסיפק לו תרופות. הפכתי להיות ספק התרופות שלהם במקום.
ותאמינו לי, להשאיר אנשים בחיים זו לא תמיד הבחירה המוסרית הראויה. בדיאלוגים אנחנו נגלה המון על האזרחים של לונדון. מנהג אמבולנס ואחות שמנהלים רומן ומבקשים מאיתנו לשמור עליו בסוד, לילד שמנסה להתאבד ואמא שלו ששומרת על כך בסוד (בלונדון של 1918 יכולת להזרק לכלא על נסיון התאבדות) עד לכומר ששורף אנשים חולים בחיים. לא מעט אנשים העדפתי להרוג. אך לאחר הבנה שלכל מוות כזה יש השלכות וגם אם העלמתי אדם כמו הכומר המטורף (אני די בטוח שלשרוף אנשים בחיים הופך אותו לאדם רע) כנראה שההשלכות יהיו שהשפעת הספרדית תתפשט ברחובות עוד יותר.
הקרבות עצמם מאוד בסיסיים. למרות עץ הפיתוח המרשים, ניתן להשתמש בכל רגע נתון רק ב-3 יכולות מתוך העץ. בהתחשב בכך שהחלטתי להציל כמה שיותר אזרחים ולא להפוך את לונדון למקום עוד יותר קודר ממה שהוא. רוב הקרב מסתכם בלחכות לרגע שבו תוקפים אותך, להמם את האויב, לנשוך אותו בשביל לקבל קצת HP וסטאמינה וחוזר חלילה. לפעמים יש צורך להתחמק, זו לא המערכת קרב הנוחה ביותר או הטובה ביותר. היא די ממוצעת. כשיש קרב מול אויבים מרובים המערכת קרב מראה את חסרונה הגדול, בזוויות מצלמה לא הגיוניות וקפיצות מצלמה לאיזורים ריקים. מזל שהקרבות ב-Vampyr הם נדירים ולא מבלים בהם יותר מדי זמן.
אווירת המשחק הקודרת, הגופות המפוזרות בכל פינה בהחלט תורמים לאווירה והגרפיקה נראית ממש טוב, גם אם היא לא הטובה ביותר שניתן להוציא מ-Unreal Engine 4. לונדון מספיק מפורטת וכל הדברים הקטנים שמוסיפים לה - עכברים על הרצפה (אותם אפשר גם לאכול!), כרזות הקריאה לגיוס ביחד עם אזהרות מהמחלה, האנשים ברחובות והחשוב ביותר - המוזיקה הקודרת של המשחק הממחישה לחלוטין את אווירת העשור השני של המאה העשרים בלונדון הריקה. היא משרה את אווירת המסתורין האפלה ש-Dotnod Entertainment כלכך ניסו להמחיש במשחק.
אך המשחק לא חף מבעיות. למרות הדיאלוגים המורכבים - חלקם מאוד לא הגיוניים. אדם זר ברחוב שרק אומר לנו כמה הוא לא מחבב אותנו באופן די מוזר ממשיך לדבר איתנו דקות ארוכות כולל שיתוף חייו האישיים. רצת מוזר בהתחשב בזה שהוא אמר שהוא לא רוצה לדבר איתנו בהתחלה. הבעיה הגדולה ביותר של המשחק היא הבעיה הטכנית. למרות שהמשחק רץ טוב וב-FPS יציב גם על מחשבים חלשים (UE4, בכל זאת) אבל מספר פעמים גדול הייתי צריך לסגור את המשחק כי המסך טעינה החליט שלא להמשיך הלאה. בכלל, מסכי הטעינה הם נקודת חולשה אדירה במשחק. בעוד בזמן ההסתובבות בלונדון לא נראה מסך טעינה אחד, כמעט בכל כניסה לדירה, אפילו ההכי קטנה, נתקל במסך טעינה ארוך מהרגיל, כמובן שבתקווה שהוא גם יגמר ולא יאלץ אותי לסגור את המשחק ולפתוח אותו שוב.
השורה התחתונה
ואמפיר הוא משחק טוב, אך הוא בקושי משחק. מי שנהנה ממשחקי בילוש, דיאלוגים מורכבים וסיפור עמוק שמסתבך מאוד לכדי דבר גדול יותר, אווירה של לונדון קודרת ופתירת תעלומות יוכל להנות מהמשחק מאוד. גם אם זה מעורב בתקלות טכניות רבות וחלק מהדיאלוגים לא בדיוק הגיוניים. מי שמחפש משחק שבו הכוחות שלו פועלים יותר לכיוון האקשן שיקנה PS4 וישחק Infamous.
תגובות
1
21:47 08.06.2018 |
R_man
פסקה 13 שורה שנייה יש לך טעות.
"למרות עץ הפיתוח המרשים, ניתן להשתמש בכל רק נתון רק ב-3 יכולות מתוך העץ" נראה לי התכוונת "בכל זמן נתון"
2
05:03 09.06.2018 |
בר הוכמן (אורח)
תוקן
3
| פורסם ע"י