המשחק עוצב כדי להיות חוויה מיוחדת במינה וזה בדיוק מה שהוא: מיוחד במינו. זה משחק שייזכר לדורות והוא ללא ספק אחד המשחקים הגדולים של העשור האחרון.
אני נשבע שבאתי עם כמה שפחות הייפ למשחק הזה. ידעתי שאני רוצה לכתוב ביקורת על The Legend of Zelda: Breath of the Wild ולכתוב מה רע ומה טוב בו, אבל הבעיה הייתה שעד אפריל לא הייתה לי ממש גישה אליו כי לא קניתי את הסוויץ' בשנייה הראשונה שהוא יצא ולא היה לי WiiU. אז בזמן שחיכיתי לסוויץ' שלי שיגיע, ניסיתי (והצלחתי אם יורשה לי להוסיף) להימנע מספוילרים לסיפור או מקריאת ביקורות כדי באמת לחוות את המשחק בעצמי ולתת עליו את דעתי הכנה.
אבל גם עם כל הזהירות היה קשה לי ממש להתעלם מכל הסופרלטיבים שהגיעו עם המשחק: “המשחק הכי טוב של נינטנדו אי פעם", “משחק השנה? יותר כמו משחק השנים" ועוד כל מיני משפטים שהתלוו לכל איזכור של המשחק. אז אני החלטתי שאני מגיע מנקודת מבט של שחקן רגיל ולא של מעריץ של סדרת המשחקים שסיים (כמעט) את כל המשחקים שיצאו עם השם הזה וניסיתי לראות אם ההייפ לא יידבק אליי. מדדתי בערך 5 דקות עד שהמשחק הדהים אותי לראשונה.
בוקר טוב וברוך הבא ל-Hyrule
המשחק נפתח בכך שהגיבור שלנו, לינק, מתעורר מתרדמת ויוצא החוצה מהמקום בו הוא נמצא, כשהדבר הראשון שנגלה לעיניו הוא העולם הענק של ממלכת Hyrule. מכאן לינק מגלה שאת 100 השנים האחרונות הוא בילה בתרדמת ובינתיים השתלט על הממלכה רשע גדול בדמות האויב הידוע מהמשחקים הקודמים Ganon, כשהפעם הוא יצור מאסיבי שהשתלט על הטירה ועלייך לנצח אותו ולשחרר את הנסיכה. בנוסף, מכיוון ש-Link לא זוכר שום דבר ממה שקרה לפני 100 שנים, עליו לחבר מחדש את הזיכרונות שלו כדי להבין מה קרה אז ואיך העולם הגיע למצב בו הוא נמצא כיום. הסיפור שונה מאוד מהמשחקים הקודמים שכן בעוד שבמשחקים הקודמים (או לפחות ברובם) התחלת את המשחק כנער פשוט שנקלע לסיטואציה שבה אתה צריך בעל כורחך להיות הגיבור שמציל את הממלכה, כאן אתה כבר אותו הגיבור ורוב האנשים החשובים במשחק גם יזהו אותך כאותו הגיבור של לפני 100 שנים.
הסיפור עובד בצורה נהדרת, ובניגוד למשחקים הקודמים אתה כשחקן גם חופשי להתקדם בסיפור באיזה כיוון שתרצה וללכת לאיזה מבוך שתרצה (בעצם המשחק הקודם שיצא בסדרה, The Legend of Zelda: A Link Between Worlds, גם התנהל בצורה הזו והוא היה מצוין, אז זה נהדר לראות שהם שמרו את הגישה הזו). לראשונה בסדרה המשחק הוא משחק עולם פתוח, וכיאה למשחק שכזה העולם הוא הגדול ביותר בתולדות סדרת משחקי Legend of Zelda. האמת שזה חצי מדויק, כי הוא לוקח הרבה השראה מהמשחק הראשון בסדרה, שגם התנהל בצורה של עולם פתוח וגדול.
בכלל, העולם הפתוח הזה נותן לך הרבה אופציות לשחק איתו וללמוד דברים חדשים עליו: למעט יכולות מסוימות שנפתחות כבר בתחילת המשחק, את רוב הדברים על העולם ואיך הוא עובד המשחק לא ילמד אותך ותיאלץ להתמודד איתם בעצמך כשחקן. לדוגמא, המשחק לימד אותי שמזג אוויר קיצוני יפגע בדמות שלי עד שהיא תמות בכך שכשהלכתי לאיזושהי נקודה על המפה שהייתה ממוקמת על הר גבוה ולא הייתי לבוש כראוי שמתי לב שאני מאבד לבבות. כשפתחתי את המסך של הציוד שלי שמתי לב שהדמות שלי רועדת מקור וכך הבנתי שאני צריך לחמם אותה איכשהו - בין אם על ידי החזקת לפיד או לבישת בגדים מותאמים. דוגמא אחרת היא כשפספסתי את הלחצן של הקפיצה ובטעות חטבתי עץ גיליתי שאני יכול להפיל עצים כדי להשיג פירות מהעץ. חלק מהאנשים אולי יראו את החוסר הזה ב-Tutorial כמשהו שלילי אבל אני רואה בעין יפה כל ניסיון לתת חופש למידה לשחקן מבלי להחזיק את היד שלו לאורך כל המשחק.
אותה הנישה מתבטאת יפה גם במבוכים השונים שניתן לעשות במשחק: ה-Shrines. אותם ה-Shrines מפוזרים ברחבי המפה כשחלקם נמצאים במפה ומחכים שתיכנס אליהם וחלקם דורשים שתסיים סט מסוים של פעולות לפני שהם מתגלים אלייך. ה-Shrines עצמם הם מבוכים קצרים שמתנהלים יותר כמו פאזלים שצריך לפתור בשימוש בכלים שברשותך כשכל Shrines מקבל כותרת שמסבירה לך באופן מעורפל מה צריך לעשות כדי לסיים אותו ומכאן על השחקן להבין לבד מה צריך לעשות. המשחק גם מכיל את אותם המבוכים הגדולים שכולנו מכירים ואוהבים ממשחקי Legend of Zelda, אבל עד כמה שהמבוכים הגדולים מעולים, התוספת הזו של הציד אחרי ה-Shrines, המציאה שלהם והפתירה של האתגר שהם מציבים בפנינו מרגישה מבורכת בין כל ההתרוצצויות ממקום למקום והניסיונות להציל את הממלכה.
במשחק יש למעלה מ-100 Shrines שונים כשכל אחד שונה לחלוטין מקודמו ודורש הבנה שונה של הסיטואציה. בסוף המבוך מקבל הגיבור Spirit Orb שבו הוא יכול להשתמש כדי להשיג עוד לבבות או להגדיל את מד הסיבולת שלו. מד הסיבולת הזה נותן תחושה יותר מציאותית למשחק וגם גורם לשחקן לנקוט במשנה זהירות לגבי כל הפעולות שלו. אתה לא יכול להתחיל לטפס על הר אם אתה לא בטוח שתוכל להגיע עד למעלה מבלי להתעייף לחלוטין וליפול ממנו. זה שימוש יותר טוב במד הזה מאשר במשחק כמו Skyward Sword, שם מד הסיבולת בעיקר מציק לשחקן ומונע התקדמות מהירה יותר.
בנוסף למשימה הגדולה של הצלת הממלכה, השחקן יכול לקבל משימות צדדיות מדמויות בכל רחבי הממלכה שממוקמים בכפרים, חוות סוסים ובמקומות נידחים על המפה. חלק מהמשימות הצדדיות הן מאוד רגילות ומסתכמות ב"תביא לי 10 פריטים של הדבר X”, אבל חלקן מאוד יצירתיות ומשעשעות, כמו ילד קטן שמבקש לראות נשקים מיוחדים שסבא שלו נהג לדבר עליהם או אפילו משימות שהפתרון שלהן מוביל אותך למקדש שאפשר לפתור. אני יכול להמשיך לכתוב על הנושא של העולם של המשחק אבל אני אעצור כאן ואתן לכם לחוות את המשחק בעצמכם, גם כי יש גבול לכמה אני יכול לכתוב מבלי לתת ספוילרים על המשחק, אבל בעיקר כי המשחק הזה כ"כ גדול ומסיבי שחווית המשחק שלכם תהייה שונה משלי ויכול להיות מצב שחלק מהדברים שאפספס אתם תוכלו לראות.
Dark Souls: Legend of Zelda Edition
בבסיסו, מנגנון הלחימה של המשחק הזה דומה לרוב משחקי זלדה הישנים, אבל נינטנדו החליטו לצאת עם כמה שינויים מסיביים שגורמים למשחק הזה להרגיש שונה לחלוטין מכל משחק אחר בסדרה. עדיין יש אפשרות להחליף בין מתקפות פיזיות עם חרב לבין יריה בחץ וקשת אל האויבים וגם האופציה של התמקדות באחד האויבים בדומה לZ-Targeting מהמשחק Ocarina of Time גם נמצאת שם. אחד השינויים הראשונים שהמשחק עושה הוא בגזרת הנשקים. לראשונה בסדרת המשחקים יש לך בחירה בין הרבה סוגים שונים של נשקים ברמות שונות של עוצמה: בניגוד לחרב והמגן הקונבנציונליים, אפשר להשתמש בפטישי ענק, אלות, חניתות, וחרבות ענקיות שמשנות לגמרי את סגנון המשחק שלכם. אם אתם רוצים לשחק התקפי מאוד – תיקחו חרב גדולה ותתחילו לעשות הרבה נזק יותר שמרניים בהתקפה שלכם ומעדיפים את הגישה הזהירה? קחו מגן וחרב רגילים ותשתמשו בהם כדי להגן על עצמכם בזמן שאתם מחפשים את נקודת התורפה של היריב, או שתיקחו חנית כדי לשמור על מרחק בינכם לבין המפלצת.
אני מצאתי את עצמי משתמש בנשקים של שתי ידיים יותר ממה שחשבתי שאני אשתמש במשחקי זלדה רק כי זה התאים לסגנון המשחק המאוד התקפי שלי. מבחינת לחימה עם חץ וקשת, יש הרבה סוגים של קשתות וחלקן עם יכולות מיוחדות כמו קשתות שיכולות לירות יותר מחץ אחד בבת אחת (במחיר של חץ אחד כמובן), קשתות שעושות אקסטרה זום או כאלו שיורות חצים מיוחדים כמו חצי קרח או חצי אש. השילוב בין השניים יכול לגרום לקומבואים נהדרים כמו למשל לירות חץ מחשמל על לטאה שעומדת במים, להמם אותה ואז לרוץ אליה ולתקוף עם החנית שלך. המשחק הזה גם יותר טכני וטקטי מרוב המשחקים האחרים: המפלצות יכולות פתאום לאגף אותך מכמה כיוונים או לזרוק עלייך דברים שונים מרחוק כדי לפגוע בך לפני שאתה מגיע אליהם.
המשחק גם לא מתבייש להשתמש במנגנון הפיזיקה שלו שלרוב נועד לצורך פתרון חידות ופאזלים ברחבי העולם כדי לאפשר לשחקן לחסל אויבים בצורה יצירתית: אתם יכולים להשתמש ביכולות ה-Sheika Slate של לינק כדי ליצור עמודי קרח שיחסמו את האויבים השונים, להקפיא עצמים במקום ולשחרר אותם עם כוח קינטי שנצבר ממכות שלכם, או סתם להעיף סלע ענקית שנמצאת בראש גבעה על אויבים שנמצאים בתחתית שלה. בחירת הגישה לכל קרב וכל סיטואציה נמצאת בידיים של השחקן ולא נלקחת ממנו כמעט בשום שלב של המשחק.
הדברים האלה יכולים לגרום למשחק להיות קשה יותר מהרגיל, בעיקר בתחילת המשחק כשאין לגיבור שלכם הרבה הגנה עליו ולכן צריך ללמוד איך להתחמק ממתקפות ולהשתמש במגן כמו שצריך. כל התחמקות מושלמת או הדיפה טובה עם המגן נותנת מרווח קטן לנשימה בו הזמן נהייה איטי יותר ומאפשר לך לתקוף את היריב שלך באין מפריע. כשאתה מצליח להתחמק או להדוף זה נהדר, אבל כשלא... טוב, תתכוננו למות והרבה. המשחק הזה הוא ממש לא אחד מהמשחקים הסלחניים בסדרה, אבל זה רק נותן לך רצון יותר גבוה לדעת בדיוק מה עושים ומתי, בדומה למשחקי Dark Souls ולקראת הסוף לא פחדתי מאף אויב במשחק (למרות שכמעט מתתי כמה פעמים בגלל היהירות שלי).
זה לא כמות הפיקסלים שיש לך, זה איך שאתה משתמש בהם
המשחק הזה הוא לא Crysis בשום צורה והוא לא מהמשחקים עם הגרפיקה המטורפת והמציאותית כמו Uncharted 4 או Horizon: Zero Dawn. אבל שום דבר ממה שכתבתי קודם לא מפריע לו להיות אחד המשחקים היפים ביותר שיצאו בשנים האחרונות. העולם של Breath of the Wild מרהיב בגודלו ומדהים ביופיו. שחקנים יוכלו לעבור מאזורים מלאי שדות ופרחים לאזורים עם מזג אוויר קיצוני כמו מדבריות, הרים מושלגים ואפילו הרי געש. ומה שטוב בהם הוא שכולם נהדרים ונראים מעולה על הקונסולה. בהתחלה חשבתי שהעובדה שהמשחק ירוץ ב900p ו30 פריימים לשנייה תפריע לי מאוד בתור שחקן PC מובהק וחסיד של רזולוציות גבוהות וFPS גבוה, אבל מהר מאוד פשוט לא היה לי אכפת. המשחק נראה מדהים ויפהפה והביצועים שלו טובים. חשוב לציין שהיו שני אזורים במשחק שהייתה לי בהם נפילה בביצועים, אבל שוב, זה קרה בשני אזורים מסויימים שמאוד מאוד מיוערים כך שאולי זה יתוקן בהמשך בעזרת פאצ'.
הסאונדטרק של המשחק גם ראוי לציון, פשוט כי הוא עובד מצוין עם העלילה, הסיפור והעולם שאנחנו נמצאים בו באופן כללי. המשחק מתבסס על טכניקה של סאונד מהסביבה כשמידי פעם מבליחים קטעי מוזיקה שקשורים לאזור. בצורה הזאת השחקן לא מופגז במוזיקה כל הזמן וזוכה לחוות את הצלילים ברקע, בין אם אלה ציפורים שמצייצות, הרוח שנושבת דרך העלים, או גשם שנופל עלייך פתאום. וכשיש מוזיקה היא פשוט פנומנלית: הסאונדטרק של המשחק שעוצב ע"י המפיק המוזיקלי Hajime Wakai, נע בין מוזיקה רגועה עבור הכפרים שאתה נמצא בהם למוזיקה הירואית וחזקה כשאתה נמצא בקרב מול כמה מפלצות. ומשפט קצר על מוזיקת הנושא של Breath of the Wild – המוזיקה הזו הופיעה בטריילר של E3 של שנה שעברה ואמרתי לעצמי שזאת מוזיקה כ"כ מדהימה שיהיה חבל אם היא רק בשביל הטריילר. בסופו של דבר אותה המוזיקה מהטריילר היא המוזיקה שמלווה את כל המשחק והייתי מאושר מהעובדה הזאת. גם ההוספה של דיבוב לדמויות כמו זלדה ודמויות אחרות במשחק גם סוף סוף נותן קול שהיה חסר כ"כ במשחקים קודמים. המשחק הזה נותן לנו מוזיקה מופלאה שמשתלבת עם סגנון אמנותי ועולם יפה ומרשים ויש לי הערכה רבה לכל מי שעמל ביצירה שלו.
שיעור לחיים
בדר"כ החלק האחרון של הביקורות שאני כותב קשור לגרפיקה ולעיצוב הסאונד במשחק ואז אני נותן את הסיכום שלי לגבי מה חשבתי על המשחק בגדול אבל אני חייב לתת כאן פסקה שאני חושב שעצם העובדה שהיא כאן מראה כמה המשחק הזה הוא פשוט יצירת אמנות. Legend of Zelda: Breath of the Wild הוא לא סתם משחק טוב, הוא גם מתפקד כשיעור נהדר בעיצוב משחקי וידאו. אני מניח שחלק קטן (או גדול) מהקוראים של הביקורת הזו ירצו להיות או שהם אפילו כבר עכשיו חלק מקהילת מפתחי המשחקים בארץ. ובתור אדם שהתחום מעניין אותו והוא היה רוצה לעסוק בו בעתיד, להסתכל על המשחק הזה מנקודת המבט הזו גורם לך להבין כמה מלאכת מחשבת נעשתה במשחק הזה ברמת העיצוב שלו. כל דבר כאן משרת מטרה, העולם הזה נושם וחי וכל פעם שאתה מגלה משהו חדש אתה מגלה שלא באמת שברת את המשחק, אלא סתם למדת דבר חדש על העולם שאתה נמצא בו. לכמעט כל דבר רע במשחק או דבר שיכול להיקרא כפגום מבחינת העיצוב יש תיקון במשחק עצמו, בלי צורך בפאצ'.
אפילו משהו שנראה בהתחלה נוראי כמו העובדה שלנשקים יש רמת עמידות ושאחרי כמה זמן הם נשברים נפתר בקלות ע"י העובדה שיש המון נשקים, ורובם נהדרים וטובים, כך שאם אתם מאבדים איזשהו נשק מגניב שהיה לכם אז זה מבאס טיפה, אבל אתם יודעים שיש משהו שהוא אולי אפילו טוב יותר מעבר לפינה ואתם אף פעם לא מרגישים שאתם לגמרי בלי נשק במשחק. המשחק הזה עוצב כמשחק עולם פתוח יותר טוב מכל משחק עולם פתוח ששיחקתי בעבר כי הוא נותן לך חופש מוחלט לגבי כל דבר. אתם אפילו יכולים לסיים את המשחק מבלי לסיים באמת את הסיפור אם אתם רוצים ובטוחים בעצמכם – המשחק עד כדי כך מעריך את היכולות של השחקן ולא מזלזל בו. אם אתם מפתחים מתחילים של משחקים שרוצים דוגמאות לגבי איך משחק טוב באמת צריך להיראות או שועלים ותיקים בתעשייה שרוצים להתפעל מעבודת עיצוב משחק ברמה הגבוהה ביותר, אתם חייבים לעצמכם לשחק כמה שעות במשחק הזה.
השורה התחתונה
כשקונסולת ה-Nintendo Switch יצאv אני הייתי חלק מאלו שהתלוננו על כך שאין הרבה משחקים ביום ההשקה ואפילו יצא לי להוציא מהפה את המשפט: “אוקיי, אז יש לה את זלדה, אבל היא צריכה עוד משחקים כי היא לא יכולה להישען רק על המשחק הזה.” אז זהו, שטעיתי. The Legend of Zelda: Breath of the Wild הוא לא פחות מיצירת אמנות בכל מה שקשור למשחקי וידאו. השינויים שנעשו למשחק הופכים אותו בבת אחת לחדש לחלוטין ועדיין מזכיר חלק מהמשחקים הקודמים באותה הנשימה. העולם שהציבו אותנו בו הוא לא פחות מעוצר נשימה והעובדה שהוא מתפקד כמעיין ארגז חול בו אנחנו יכולים להשתמש בכל הכלים שברשותינו כדי לשחק עם העולם הזה כראות עיניינו היא נהדרת וגורמת לכל שחקן לשחק במשחק הזה בצורה שונה ולשתף חוויות לגבי דברים חדשים שגיליתם בזמן ששיחקתם.
הפסקול מרשים ועובד יפה מאוד עם היופי והאסתטיות של המשחק הזה והסיפור שונה לחלוטין מכל מה שהכרנו עד היום בכל הנוגע למשחקי זלדה, והוא היה נהדר וכיפי. כאדם שמתעניין בפיתוח משחקים, זה היה שיעור נהדר בנושא, כגיימר באופן כללי זה היה משחק מדהים שכמות הדברים שאפשר לעשות בו היא כמעט אינסופית וכמעריץ של משחקי Legend of Zelda אני פשוט מאושר שזכיתי לשחק במשחק הזה. The Legend of Zelda: Breath of the Wild עוצב כדי להיות חוויה מיוחדת במינה וזה בדיוק מה שהוא: מיוחד במינו. זה משחק שייזכר לדורות והוא ללא ספק אחד המשחקים הגדולים של העשור האחרון.
*רוצים לקבל את כל החדשות החמות ישר לנייד? הצטרפו לערוץ הטלגרם של Vgames!*
תגובות
1
10:21 08.05.2017 |
שמואל מקונן - עורך ראשי (בדימוס)
תיקון קטן לכתבה, בSkyward Sword גם היה מנגנון של Stamina שיכל להתרוקן כשאתה עושה ספרינטים, שכחתי מזה לחלוטין :)
2
09:41 18.05.2017 |
Itay (אורח)
האמת שעדיין לסוויץ' אין יתרון ממשי, כי המשחק המדעים הזה זמין גם ל-U
3
| פורסם ע"י