עד שיחזור לשתף פעולה עם ליאם ניסן בפעם הרביעית בשנה הבאה (שוב במותחן-אקשן), הבמאי ז'אומה קולייט-סרה מנסה את מזלו בז'אנר מעט שונה. התוצאה מבדרת.
אחרי שלושה שיתופי פעולה עם ליאם ניסן, החליט הבמאי המסקרן ז'אומה קולייט-סרה לפנות לכיוון חדש. מי שביים בשנים האחרונות מותחני-אקשן נוסחתיים, אם כי כיפיים ועשויים היטב - בהם "נון-סטופ" ו"זהות לא ידוע" - בחר הפעם להתנתק מז'אנר הפעולה המזוהה עמו ופנה לסגנון אחר: מותחן-אימה הישרדותי ימי.
במאמר מוסגר, נדמה לי שהבמאי הספרדי זוכה ליחס מופחת מזה לו הוא ראוי. "מרדף לילי" שלו מהשנה שעברה, הוא מותחן-פשע חביב מאוד, שמשלב גם אלמנטים דרמטיים לא-מעטים ומעביר אותם בצורה שגרתית אך מכובדת. סצנת המסעדה ממנו למשל, בה נפגשים החברים הכי טובים שהפכו לאויבים, אותם גילמו ניסן ואד האריס, עדיין זכורה במוחי בשל היותה קלאסית, פשוטה ואפקטיבית. סרטיו של קולייט-סרה רחוקים מאוד מלהיות יצירות מופת, אבל ניכר כי הוא יודע מה הוא עושה. הצורה בה הוא מביים תסריטים פשוטים יחסית, לרוב מבדרת ומקנה ליצירותיו מעמד של סרטי פופקורן איכותיים.
סרטו החדש של קולייט-סרה "מים לא שקטים", משתחל גם הוא למשבצת הזאת. במרכז העלילה ניצבת ננסי אדאמס, אותה מגלמת בלייק לייבלי המוכרת בעיקר מסדרת הנעורים "אחת שיודעת". בצורה אגבית, מספר לנו הסרט כי ננסי היא סטודנטית שפרשה מלימודי הרפואה באוניברסיטה ויצאה לטייל במקסיקו. נוסף לכך, ננסי היא גם גולשת לא רעה בכלל (כפי שהסרט מדגים פעמים רבות). ובעקבות הסיפורים אותם שמעה בילדותה מאמה המנוחה, היא הגיעה לחוף ים זהוב ומבודד בטיחואנה, שם חלמה לגלוש כבר זמן רב.
לרוע מזלה, מה שנראה תחילה כגן עדן אקזוטי עובר גולשים, מתגלה במהרה כגיהינום – כאשר כריש רצחני וגדול מימדים תוקף ומותיר אותה פצועה על סלע מבודד בתוך הים, במרחק של 200 מטר מהחוף. עתה, בזכות תבונתה והידע שרכשה במהלך חייה, יהיה עליה להתגבר על הפחד ולהתמודד לבדה מול איתני הטבע ואיתם הכריש שאורב לה במצולות. במילים אחרות: היא תיאלץ לנסות לשרוד בכל מחיר. מצב המזכיר את זה אליו נקלעה דמותו של ג'יימס פרנקו בביוגרפיית ההישרדות - שהועמדה לשישה פרסי אוסקר - "127 שעות".
אלא שבניגוד לסרט ההוא, שנשאר מותח ולופת לכל אורכו ואפילו עוסק בשאלות קיומיות באופן מרשים ומעורר השראה, "מים לא שקטים" נשאר בסיסי מאוד. מתוך סרט שאורכו שעה וחצי, קרוב לחצי שעה היא רק אקספוזיציה ארוכה למדי. כלומר, במשך כמעט 30 דקות יש אמנם בנייה סיפורית לא-רעה וצילומי נוף יפים, שמזכירים פרסומת מושקעת של "קוקה-קולה" ובאמת יגרמו לכם לאהוב את החיים, אבל אין ממש כריש. אין ממש מתח.
מה כן יש? יותר מדי צילומי גוף של בלייק לייבלי (היא שווה, הבנו), יותר מדי צילומי גלישה שנראים באמת מגניב בהתחלה, אך ממצים עצמם במהרה; והרבה יותר מדי תצלומי נוף ריקים מדמויות (שמיים, חוף, גלים, שחפים עפים ביחד), שמטרתם ליצור אווירה של חופש, של גן עדן. האווירה הזו נוצרת כבר בדקות הראשונות, לכן ריבוי הסצנות שיוצרות אותה גורם לשיעמום ואפילו לגיחוך מסוים ממש מהר.
עם זאת, כשהעניינים מתחילים סוף-סוף להתחמם, קולייט-סרה מוכיח שכשהוא רוצה הוא יכול. לפרקים, גם באמצעות עריכה חכמה שנועדה ליצור בקרבנו חשיבה על האופן בו אירעו ההתרחשויות, הסרט הופך מותח ומסקרן. ובזכות בניית סיפור רקע מאוד בסיסי לדמות הראשית ומשחקה המשכנע של לייבלי, מתקיימת גם אמפתיה כלפיה. שחף שנפצע בכנפו ונתקע גם הוא על הסלע עם הגולשת המדופלמת, תורם להומור של הסרט ומשמש כאתנחתא קומית סימפטית וחמודה.
קולייט-סרה הוסיף והקנה למותחן האימה הזה גם גוון ריאליסטי: חישובי זמן, התייחסות לגובה פני הים והערכת המרחק בין עצם אחד לאחר, הם רק חלק מהכלים שמעמידה ננסי לרשותה כדי לשרוד. זהו ריאליזם בסיסי, שלא בטוח כלל כי בעולם האמיתי אכן יוכח כנכון, ובכל זאת – הוא מוסיף עניין רב למתרחש.
בהסתכלות על התמונה הגדולה, תוך בחינת מעלותיו ומגרעותיו של הסרט גם יחד, ניתן לומר בבירור כי בסופו של דבר - התוצאה מהנה ומוצלחת. נכון, "מים לא שקטים" הוא לא סרט חכם מדי. הוא לא מותח כפי שיכל להיות והכריש הרצחני לא מטיל מורא גדול כקרובי משפחתו מ"מלתעות", אבל הודות לבנייה הסיפורית המינימלית ולקטעים המהנים בהם כן עולה בידו למתוח ולסקרן – הוא בהחלט שווה צפייה. מדובר בסרט פופקורן לא רע בכלל. ובקיץ הנוכחי, זה ללא ספק אומר המון.
תגובות
1
20:24 20.08.2016 |
טל (אורח)
ראיתי אתמול, סרט טוב!!
2
| פורסם ע"י