"האיש שנולד מחדש" נותן לנו הצצה לאמריקה הפראית והאכזרית דרך סיפור של אדם אחד עם תשוקה לחיים
אחרי שהבמאי אלחנדרו גונזלס איניאריטו החזיר את מייקל קיטון לעניינים עם "בירדמן" המצוין, הוא המשיך לסרט הקשה-לעיכול הבא והפעם מדובר בפרוייקט הרבה יותר שאפתני ואפילו יותר קשה לעיכול: "האיש שנולד מחדש". הסרט בכיכובו של ליאונרדו דיקפריו כבר הצליח לאסוף כל תשבוחת אפשרית ואף הספיק לגרוף שלושה מהגלובוסים הכי שווים שיש: "הבמאי הטוב ביותר", "סרט הדרמה הטוב ביותר" ו-"השחקן הטוב ביותר בסרט דרמה" שהלך לדיקפריו. כולם כבר מדברים על כך שסוף סוף, 2016 תהיה השנה שבה דיקפריו זוכה באוסקר הנכסף - אבל האם מגיע לו אוסקר על "האיש שנולד מחדש"? לדעתי לא, ולזה נגיע בהמשך. לפני שממשיכים לספוילרים, ל"האיש שנולד מחדש" יש לא מעט רגעים עוצרי נשימה אבל הוא ממש לא הסרט ההוליוודי שאתם רגילים לראות בקולנוע - הוא כבד, מלא במשמעות וקצת מדכא. בואו נגיד שיהיה לכם די קשה ללכת לסרט עם החבר'ה ואז להמשיך לבירה כאילו כלום לא קרה.
ארץ קשוחה
הסרט מתרחש באמריקה בתקופת ההתיישבות ועוקב אחר קבוצת של ציידי-עורות - אנשים פשוטים שבסך הכל רצו לעשות כמה לירות במרחבי הבר העצומים והמושלגים. לרוע המזל, הקבוצה מצאה את עצמה במקום והזמן הלא נכונים: הם צדו בטריטוריה של שבט אינדיאני תוקפני ואכזרי במיוחד, והנקמה לא איחרה לבוא. הקבוצה הצליחה להיחלץ בקושי בזכות התושיה של יו גלאס (ליאונרדו דיקפריו), אמריקאי שחי בעבר בתור אינדיאני ומספק את שירותיו כמורה דרך. מה שגלאס ובנו האינדיאני לא ידעו זה שמכאן העניינים רק יחמירו! בזמן שהוא מנסה להוביל את הקבוצה למקום בטוח, גלאס הותקף בשנית והגיע למצב שבו הוא מדמם וגוסס. תשושים, פצועים וחסרי מוטיבציה, הקבוצה החליטה לבסוף שאין סיכוי להביא את גלאס למקום מבטחים ובמקום זה היא השאירה שלושה נציגים "להשגיח" עליו עד שהוא ישאף את אוויר ההרים של אמריקה הצפונית בפעם האחרונה. אחד מאותם נציגים הוא ג'ון פיצ'ג'רלד (טום הארדי), הדושבג האופורטוניסט שכל מה שמעניין אותו זה השורה התחתונה - כסף. באופן טבעי, פיצ'ג'רלד בוגד בגלאס ומשאיר אותו למות לבד - וכאן בעצם הסרט מתחיל.
הוא רק רצה לשרוד
מה שבא אחר כך הוא בערך שעתיים של מאבק תמידי כנגד איתני הטבע, אינדיאנים ואנשים רעים אחרים, ובגדול יש כאן סיפור הישרדות כנגד כל הסיכויים. גלאס סובל, מוכה ובוכה במשך רוב הזמן והוא עדיין צריך לצבור מספיק כוחות כדי לאכול, להילחם ולהמשיך לנוע לכיוון ההתישבות היכן שהקבוצה שלו מחכה. השם "האיש שנולד מחדש" הוא לא סיפור על מקרה רע אחד שהיה אמור להרוג מישהו ולא הרג אותו, אלא סיפור על שורה של מקרים רעים שהיו גורמים לכל אדם אחר לוותר מזמן ופשוט לקפוץ מאיזה צוק.
בסרט אין הרבה דמויות, והשתיים הדומיננטיות הן גלאס ופיצ'ג'רלד. טום הארדי עושה עבודה מצויינת בתור "הבחור הרע" ומאוד קל לשנוא אותו כבר מהרגעים הראשונים בסרט. הקטע היפה הוא שבאיזשהו מקום אפשר גם להבין אותו - אמריקה היא מקום שקשה לשרוד בו, ולאורך ההיסטוריה בטח היו לא מעט ששרדו על חשבון אחרים. ומה עם דיקפריו? הוא עושה עבודה טובה בלהמחיש את המאבק התמידי של יו גלאס, אבל מתחת להכל מדובר בדמות די משעממת: אדם שכל המטרה שלו זה לשרוד, רק כדי להשיג את הנקמה שלו. אין לו תקוות, אין לו שאיפות, הוא אפילו לא אומר הרבה לאורך הסרט. ובעניין האוסקר, ייתכן מאוד שדיקפריו יזכה בפסלון המוזהב אבל אני לא חושב שזה מגיע לו כמו שאני לא חושב שזה הגיע ללופיטה ניונגו על "12 שנים של עבדות": יש דברים שאני מעריך הרבה יותר בשחקן מאשר לגרום לסצינה קשה-לצפיה להיראות ריאליסטית (וגם את זה עושים בעיקר עם איפור ואפקטים), ואם הוא יזכה באוסקר דווקא על התפקיד הזה, זה יעביר את המסר השגוי שבשביל לקבל אוסקר צריך "לסבול" בשביל התפקיד, ומי שסבל הכי הרבה הוא המנצח.
הכוכב האמיתי של הסרט: הצלם
מבחינתי, מה שעשה את הסרט זה הצילומים המרהיבים של עמנואל לובצקי, שהצליחו לתפוס בצורה מושלמת את הקשר בין האדם לטבע: מצד אחד נופים מהממים עם יופי אינסופי, ומצד שני אדישות מוחלטת כלפי כל מה שחי ובייחוד בני אדם. הטבע הוא אכזרי וקשה, אבל האדם הוא אכזרי לא פחות. באחד הצילומים שיותר אהבתי מהסרט, רואים גבעה של עצמות שנועדה להנחיל פחד בקרב כל מי שרואה אותה - וברקע אפשר לראות את השמיים, העצים וההרים שמסתירים בתוכם איומים גדולים בהרבה מכל מה שהאדם יכול לעשות. צילומי הטבע עוצרי הנשימה שולבו ביחד עם אפקטים מציאותיים במיוחד כדי ליצור את חוויה שמרגישה אמיתית יותר מכל סרט אחר שראיתי בשנה האחרונה. במשך רוב הסרט, איניאריטו העדיף לתת לתמונות לדבר ואין כמעט שום מוזיקת רקע שאומרת לנו מה אנחנו צריכים להרגיש. גם בסרטי טבע יש שימוש רב במוזיקת רקע, וההחלטה האמיצה לוותר עליה מרגישה טיפה מוזר בהתחלה אך נותנת לסרט הילה נקיה וטהורה. אז נכון, אפשר להסתכל על הסרט ולראות את המאבק האנושי והקרב על ההישרדות, אבל מה שנשאר איתי מהסרט זה הקשר בין האדם לטבע: קשר שנע בין אהבה לאדישות לשנאה, קשר אלים ונפיץ אך גם אחד שיכול להביא לשלום ושגשוג. כל זה קורה בצילומים המוקפדים היטב בקטעים שבין צרה אחת של גלאס לצרה הבאה שלו, וזה מה שהופך את הסרט ליצירת אומנות מבחינתי.
השורה התחתונה
"האיש שנולד מחדש" רחוק מלהיות סרט לכל אחד: הוא מדכא, קשה לצפיה ובכלל לא קל לעיכול - אבל מבחינתי הוא ההגדרה של "חוויה קולנועית". סיפור ההישרדות המדהים שלו הוא רק חלק קטן ממה שיש לסרט להציע, והמסרים הגדולים והחזקים ביותר שלו נאמרים ללא מילים. זהו סרט על מאבק נגד הטבע - לא רק היערות וחיות הבר אלא גם הטבע האנושי וכל מה שמניע אותנו. תקופת ההתיישבות באמריקה היא אחת התקופות הפחות מיוצגות בקולנוע, אולי כי מדובר בהיסטוריה שהאמריקאים היו מעדיפים לשכוח ולהשאיר מאחור, אז מזל ש"האיש שנולד מחדש" נותן לנו חוויה מציאותית ומלאת רגשות שאיכשהו מצליחה להיות גם טהורה וחסרת רגש.
עושה חשק לשחק ב: Assassin's Creed III
כבר מהרגעים הראשונים של הסרט נזכרתי במסע הארוך שלי באותם יערות הצפון אמריקאיים בתור קונור - חצי-אינדיאני שראה את אמו ושבטו מחוסלים על ידי הטמפלרים, ויוצא למסע נקמה. הנופים במשחק דומים מאוד לאלו שתראו בסרט, רק שהפעם תזכו לחוות את כל זה בתור מתנקש עוצמתי שיכול לשרוד באופן מושלם ואפילו לחסל איזה דוב או שניים אם צריך. דווקא בגלל הרגשת חוסר האונים שיש לכל אורך הסרט, יצאתי עם דחף עמוק לחזור ל-ACIII רק כדי שאוכל להרגיש שאני בשליטה.
תגובות
1
13:46 27.01.2016 |
דן (אורח)
סרט משעמם בקטע אחר. דיכאון של סצנות סולו שמתפרס על פני יותר משעתיים
2
00:49 30.01.2016 |
דרור (אורח)
סרט לא משהו חוץ מנופים יפים ומשחק מדהים של לאונרדו אין עלילה והסוף גרוע ללא הפי אנד מעייף מאוד שעתיים ארבעים וחמש דקות לא מומלץ
3
| פורסם ע"י