יש פה הכל מהכל
הנה האחת שחיכיתם לה, כתבת הסיכום של צוות Vgames לשנת 2024! אפשר להגיד ללא צל של ספק שמדובר באחת מהשנים היותר מעניינות שחווינו כאן באתר, כי פשוט היו כל כך הרבה דברים לדבר עליהם. היינו שם כש"פולאאוט" התברר כאחת האדפטציות הגדולות של השנה, היינו שם כשה-PS5 Pro הושקה עם ביקורת מעמיקה ונוקבת על פיסת הטכנולוגיה החדשה של סוני, ואפילו היינו שם כש-Fortnite המשיך להוכיח לנו שהוא כאן כדי להישאר. אבל מעל הכל, הצוות שלנו היה כאן כדי לספק לכם, הקוראים האהובים שלנו, את החדשות החמות ביותר בתעשיית הגיימינג, הביקורות, טורי הדעה ולפעמים גם שטויות, כי גם זה מותר.
כינסנו את צוות הכתבים שלנו פעם נוספת כדי שיספרו לנו על המשחקים (לצד דברים אחרים), שעשו להם את השנה - האכזבות הגדולות, וההפתעות הלא צפויות שהשאירו עליהם את החותם השנה. הנה מה שצוות Vgames חשב על שנת 2024!
רועי באלוה
משחק השנה - Indiana Jones and the Great Circle
אני מניח שזאת תהיה אחת הבחירות הפופלאריות בקרב על משחק השנה. הרבה זמן חיכינו למשחק חדש מ-MachineGames וההמתנה ללא ספק השתלמה. מלבד היותו עוד כותר מושלם של הסטודיו, המשחק לוקח אותנו להרפתקה מסביב לעולם עם אחת הדמויות האייקוניות ביותר שאנחנו מכירים. אינדיאנה ג'ונס הוא משחק ההרפתקאות המושלם, הוא משלב חווית חקר מהנה ומרתקת שגם מתגמלת מאוד את השחקן, עיצוב שלבים ועולם משחק שאני נהנתי ממנו מאוד ואני חושב שהוא מהטובים שקיבלנו בשנים האחרונות. הדיאלוגים מבוצעים בצורה מיטבית וכל העלילה מרגישה כמו סרט של אינדיאנה ג'ונס שקם לחיים. שיחקתי בלא מעט משחקים השנה ואני חושב שדווקא הכותר הזה שכולם חשבו שיהיה פלופ והוא לא הצליח לרגש אותי מאוד לפני ההשקה, התעלה על כולם ובפער עצום מהמקום השני (שהוא Call of Duty: Black Ops 6 למקרה ותהיתם).
אכזבת השנה - ARA: History Untold
היו מעט מאוד משחקים שהתרגשתי לקראתם השנה, ARA: History Untold הצליח להתברג לרשימה הזאת. בזמן שאני מחכה להשקה של Civilization VII קיוותי ש-ARA יהיה המשחק המושלם להעביר איתו את הזמן ואולי אפילו המשחק שידביק אותי לכיסא ויגרום לסדרת Civilization להיראות מיושנת, אבל הוא לא הצליח לעשות את זה. המשחק הראה פוטנציאל והיו לו כמה רעיונות מעניינים שהוא ניסה לעשות, אבל הוא פשוט היה רחוק מאוד מזה עם הרבה באגים, תפריטים נצחיים וביצועים פושרים לאורך כל המשחק. כגודל הציפייה שלי לקראת ARA, כך גם גודל האכזבה שלי ממנו. שיחקתי בו 15 שעות לפני שכתבתי עליו ביקורת ואז עוד 3 אחרי מספר עידכונים שיצאו בשבועות לאחר מכן ועדיין, הוא משחק בינוני ומאכזב בטירוף. אבל לפחות אנחנו במרחק של רק חודש וחצי מ-Civilization VII.
הפתעת השנה - Grey Zone Warfare
מעולם לא התחברתי או נהנתי ממשחקי Extraction Shooters, אני יכול להבין למה הם כל כך אהובים ומצליחים כמו שהם כשהרגשת העלות תועלת היא מתגמלת מאוד, אבל למרות זאת, משהו שם לא עבד לי. זה עד ששיחקתי ב-Grey Zone Warfare. המשחק שיצא ב-Early Access בסוף אפריל הוא משחק ה-Extraction Shooter הראשון שאשכרה הצלחתי להנות ממנו וגם להתמכר אליו לכמה שבועות. הוא משלב גרפיקה מעולה עם מכאניקות קרב וירי מהנות לצד משימות יחסית מגוונות שדורשות מהשחקן לבצע משימות באיזורים מלאים באוייבים. הוא ממש לא חף מבעיות כיאה למשחק Early Access אבל בשבועות האחרונים הוא התחיל לקבל יותר עידכונים שטיפלו ברוב הבאגים הגדולים שלו, הקלו על הבעיות ב-PvP, שיפרו את ה-Ai במשחק ואפילו הוסיפו זמני יום ולילה יחד עם הוספה של אמר"לים כדי לקבל חווית קרב חשוכה במלואה. זה המשחק שלא חשבתי שאשחק בו ואם כן אז רק לזמן קצר אבל מצאתי את עצמי דבוק למחשב במשך עשרות שעות ואני רק מחכה להמשיך עם התוכן החדש שיגיע למשחק.
נתי מרדכי
משחק השנה – Helldivers 2
הרבה זמן חשבתי על מה משחק השנה שלי מבין כלל האופציות הרבות שעל השולחן, ובחיים לא חשבתי שמשחק השנה שלי לא יהיה משחק RPG לשחקן יחיד, אבל נראה שזה בדיוק מה שקרה. עם הרבה הומור ומשחקיות מעולה נראה ש-Helldivers 2 הצליח לעשות בדיוק את זה. הסקפטי שאני, רכשתי את המשחק בעקבות קבוצת חברים שלחצו, ובלי לשים לב מצאנו את עצמנו משחקים שבועות יום אחרי יום, קבוצת חברים שמפוזרת היום בכל העולם בעקבות עבודה, לימודים ומה לא, אבל איכשהוא המשחק הזה בניגוד לכל האחרים היה האחד שהצליח לגרום לכולנו לפנות כמה רגעים בכל יום, לשחק, ולצחוק ביחד. כאן בדיוק אני חושב שטמון הקסם הבלתי מוסבר של Helldivers 2 – על הדף אין לי שום דרך להסביר למה דווקא זה היה המשחק שהצליח להחזיק את כולנו משחקים כל-כך הרבה זמן, אבל כל מי ששיחק בו יעיד על הקסם המיוחד שהוא מביא איתו, ולכן בשבילי הבחירה למשחק השנה שלי היא דווקא משחק שבחיים לא חשבתי שאבחר להיות משחק השנה, אבל הוא ניצח בפרמטר החשוב ביותר: הנאה.
אכזבת השנה – Dragon Age The Veilguard
המשחק האחרון בסדרת Dragon Age הפופולארית הגיע עם הרבה מה להוכיח, אבל פשוט לא סיפק את הסחורה. הבעיה האמיתית לא טמונה במשחק עצמו, שהיה דווקא מהנה בחלקים רבים, במיוחד במשחקיות שהייתה נפלאה – אלא כי פשוט זנח את המעריצים הותיקים בניסיון לקנות לעצמו קהל חדש תוך שימוש כמעט ציני בשם Dragon Age. מסתבר שבאמת אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה, אבל בניסיון שלהם לבצע זאת, BioWare הצליחו להעלות הרבה שאלות לגבי איכות הסטודיו היום, לאכזב את מעריצי הסדרה האדוקים, לספק משחק שיישכח מהר מאוד על ידי כל מי שהספיק לשחק, והכי חשוב, פגעו לעצמם בכיס. בתור מעריץ ותיק של הסדרה,אני מוצא את עצמי מסכם את Dragon Age The Veilguard בציטוט שזכור לי מאבא שלי, בכל יום הורים שהיה לי אי-פעם: "אני לא כועס, אני פשוט מאוכזב."
הפתעת השנה – Dragon’s Dogma 2
אין ספק שעם הרבה סימני שאלה ניגשתי ל-Dragon’s Dogma 2 בתור מי שלא הכיר לעומק את המשחק הראשון, ושמע הרבה ביקורות מעורבות עד שבפועל הניח עד ידיו על עותק. וכן, בהחלט מדובר במשחק RPG עם אופי שונה ממה שהכרתי עד היום, כזה ששולח אותך לבצע משימות שונות בלי באמת לתת לך קצה חוט קטנטן לעתים. נשמע מעצבן, וזה נכון, עד כדי כך ששקלתי לזנוח אותו לא פעם ולא פעמיים. אבל כמו גבינה טובה, כמה שהרגשתי שזה מסריח יותר, ככה זה היה טוב יותר ותחושת הסיפוק הייתה משמעותית יותר כשהצלחתי להבין איך העולם הזה באמת עובד, וכמה מהנה היה לצלוח עוד משימה, לצלול עמוק יותר אל תוך הסיפור, לגלות יכולות חדשות, להחליף בינהן, וליהנות ממשחק שבאמת מרגיש מיוחד בנוף של משחקים שמרגישים לעתים העתק-הדבק של קודמיהם. לא מדובר במשחק מצוין, אבל בהחלט כזה שהצליח לשאוב אותי לעשרות שעות, הלוואי רק שהיה רץ טוב יותר על הקונסולות.
ארז אבני
משחק השנה - Prince of Persia: The Lost Crown
אני ממש לא אוהב את Ubisoft וזה לא בגלל הסיבות הרגילות של אנשים כמו המונטיזציה, הרפטטיביות, התוכן ה-woke... אני לא אוהב אותם כי הם טיפחו לאורך שנים כותרים מדהימים כמו Rayman והנסיך הפרסי ובהינף יד תקעו לעצמם (ולמעריצים) סכין בגב. זאת הסיבה שכאשר הוכרז משחק חדש לנסיך הפרסי פקחתי אוזניים ומטריילר לטריילר, מחוות דעת של אנשים ששיחקו במשחק בגישה מוקדמת ועם כל דבר שנחשף היה יותר ויותר ברור שהנה, אחרי כל כך הרבה שנים נקבל משחק הולם לנסיך הפרסי. אחרי שסיימתי אותו והנחתי בצד את הסטים דק שעליו שיחקתי את כל המשחק, לא היו יכולים למחוק לי את החיוך מהפנים גם אם היו מנסים. מדובר באחד מהמשחקים המדהימים שיצא לי לשחק לא רק בשנה האחרונה אלא כנראה שב-5 שנים האחרונות של חיי. העלילה לא תיקח הביתה שום פרס אבל המכניקות, הגיימפליי, הסגנון הויזואלי, התזוזה, כל דבר במשחק הזה נראה ומרגיש כל כך חלק, טוב ומכוונן לרמה הגבוהה ביותר שקשה עד בלתי אפשרי להניח אותו בצד. למי שמעקם אף על העובדה שמדובר בפלטפורמר 2D אני חייב להגיד שאתם מפסידים חוויה מטורפת ולמי שהסתקרן ורוצה לצלול פנימה אין זמן טוב יותר מההווה.
אכזבת השנה - Sony Remastered
2024 הייתה השנה שבה סוני חשבה שאם היא תעתיק את שיעורי הבית של נינטנדו היא תקבל 100 במבחן וכולם יאהבו אותה..התוצאה הייתה קצת פחות רצויה. בעוד שנינטנדו ניצלה מומנטום של קונסולה מצליחה שלא הייתה לה תמיכה לאחור (מסיבות מוצדקות או לא, נתון לשיפוטכם) כדי להציף מחדש משחקים שיצאו לקונסולה כושלת ובכך להפיח בהם חיים חדשים, מה שהתקבל לרוב באהבה, סוני לקחה 2 משחקים מאוד מוצלחים שיצאו על אחת הקונסולות הכי מוצלחות שלה והחליטה לעשות להם רימאסטר בלי שום סיבה, תירוץ למכור שוב משחק והפעם עם תג מחיר של 70 דולר ועוד על קונסולה עם תמיכה מלאה לאחור באותה קונסולה שעליה יצאו המשחקים במקור.
בכך סימנה עוד סימן וי ברשימה האנטי צרכנית שלה שהחלה אי שם טיפה לפני יציאת ה-PS5 ונמשכת משום מה עד היום ללא שום כוונה לעצור. Horizon Zero Dawn ו-The Last Of Us 2 לא באמת היו צריכים רימאסטר: הם נראו מצוין ושוחקו מצוין אבל אל תתנו לעובדות להפריע לסוני שלא היססה גם לגבות 10 דולר על השדרוג מהשחקנים שקנו את המשחק המקורי כי משום מה סוני ממש חייבת שתשלמו את ה-70 דולר האלה בצורה כזאת או אחרת ולכן נקודת האכזבה השחורה שלי לשנת 2024 מוענקת לסוני.
הפתעת השנה - The Legend of Zelda: Echoes of Wisdom
גם אני כמו הרבה ממעריצי זלדה חלמתי על משחק בכיכובה של זלדה ובהכרזה הראשונית היחס שלי לחשיפה היה חמים לכל היותר אבל עם הזמן והטריילרים שהגיעו וחשפו עוד ועוד על המשחק הסתקרנתי יותר ויותר ואני חייב לציין שאחרי שסיימתי אותו הדבר היחידי שעבר לי בראש זה "בא לי עוד!". מדובר בלא פחות מהברקה מהצוות של זלדה וסגנון המשחק כל כך ייחודי ומאגד סגנונות שונים לצד מחשבה, דמיון ויכולת לגשת לבעיה מכמה כיוונים. בכל שנה שבה הנסיך הפרסי לא היה קיים המשחק הזה היה לוקח את משחק השנה אצלי בלי למצמץ אפילו ואני בהחלט מצפה מהחבר'ה בנינטנדו להפיק את הלקח ולהביא לנו סיקוול בהקדם האפשרי!
גיא דהן
משחק השנה - Helldivers 2
ניסיתי לבחור משחק אחר, אבל פשוט לא הצלחתי לחשוב על משחק שהביא לי כל כך הרבה שעות הנאה בשנה האחרונה. כל חבר ששכנעתי אותו לבוא לשחק איתי ב-Helldivers 2 היה צריך קצת שכנוע בהתחלה, אבל מהרגע שהוא חווה את הרגעים הסינמטיים, הפשלות המצחיקות (ולפעמים גם מריבות) והאקשן הבלתי פוסק שהמשחק הזה מצליח לספק כמעט בכל רגע נתון, הוא היה מכור, ואני הרווחתי חבר צוות חדש לדמוקרטיה. מדובר בחווית הקו-אופ המהנה ביותר שחוויתי בשנים האחרונות, והוא ההמלצה החמה ביותר שאני יכול לתת לכל אחד שמחפש מה לשחק עם חבר או שניים.
אכזבת השנה - Star Wars Outlaws
בדרך כלל הייית שם פה את העובדה שלא קיבלנו שום מידע חדש על Beyond Good & Evil 2, גם הוא משחק של Ubisoft, אבל אני חושב שכבר איבדתי כל תקווה, אז אני הולך על משהו יותר ריאליסטי לכעוס עליו. לעזאזל, כמה קיוויתי שהמשחק הזה יהיה טוב. הרבה משחקים אכזבו אותי השנה, העיקרי ביניהם הוא Suicide Squad: Kill the Justice League שהופיע כמה פעמים ברשימת "המשחקים המצופים" שלי כאן באתר. עד שסוף סוף הוא יצא, הוא היה הדבר הרחוק ביותר מכל מה שהתרגלנו לקבל מ-Rocksteady Games עם סדרת משחקי Batman: Arkham, אבל כל זה עדיין לא היה מספיק בשביל לאכזב אותי כמו ש-Star Wars Outlaws אכזב. איכשהו, Ubisoft הצליחה לגרום למשחק בעולם פתוח, ביקום של מלחמת הכוכבים, בתור פושעת שמצפצפת על החוקים (שזה פחות או יותר החלום של כל מעריץ של הסדרה) - להיות לא כיף. לא, לא ציפיתי ל-Red Dead Redemption 2 בחלל, אבל כן ציפיתי לפחות למשהו קרוב לחוויה הזו, אבל מה שקקיבלתי היא חוויה לא אפויה, לא מהנה ולא מרגשת בשום צורה.
הפתעת השנה - Marvel Rivals
בשנה האחרונה עברתי שינוי. הייתי שחקן משחקי סינגל-פלייר רוב חיי, והמקרים היחידים בהם שמתי אוזניות ומיקרופון היו כששיחקתי במשחקי קו-אופ כאלו ואחרים עם חברים במרוצת השנים. לא מצאתי את עצמי באמת נשאב למשחק מולטיפלייר תחרותי מאז 2016 עם צעדיו הראשונים של Overwatch שהכניס אותי למנטרה המטריפה והכל כך מוכרת הזו של "עוד משחק ודי", וכשלאט לאט נטשתי את המשחק, הלכתי לכיוון של משחקים לשחקן יחיד, כי איך אמר מאדס מיקלסן ב"רוג אחת" - "אלה חיים פשוטים". ואז הוכרז במהלך השנה Marvel Rivals, משחק שמאחד בתוכו שתי אהבות, אחת שעדיין בוערת והיא האהבה לכל דבר שקשור למארוול, והשנייה, אהבה שקצת נחלשה בשנים האחרונות - משחק שהוא כמו Overwatch המקורי.
אז כן, אתם יכולים לקרוא לו כפיל של Overwatch עם סקין של מארוול, אבל לא משנה איזה מותג הייתם זורקים על משחק בסגנון הזה - אם הוא לא היה טוב, אנשים לא היו משחקים בו. נכון לכתיבת שורות אלו, המשחק עומד על שיא של 383 אלף שחקנים ב-24 שעות האחרונות, ואני לא חושב שמישהו ציפה שהוא יגיע לממדים האלה. פשוט כיף לי להתחבר, לשחק כמה משחקים עם חברים, להשלים משימות, ואפילו לשלם מכספי על סקין או שניים, גם כי עיצוב הדמויות והויזואליות במשחק הזה הם כנראה הדבר הכי טוב שהוא עושה, אבל גם כי אני חייב לתמוך במפתחת שהביאה לי משחק שהחזיר אותי לגיל 18.
דור קציר
משחק השנה - Indiana Jones and The Great Circle
כשראיתי את הביקורת של Skillup למשחק, הופתעתי לשמוע שהוא חושב שהוא עומד להזכר גם שנים קדימה כקלסיקה מודרנית. אחרי ששיחקתי בו לא רק שאני מסכים עם הטענה - אני חושב שבשנה הנוכחית אפשר להגדיר אותו כנס. זה לא רק שהמשחק יצירתי בדרך בה הוא בונה את השלבים שלו, כתוב נהדר ונראה פנטסטי - העלילה שלו כל כך מדוייקת למותג ברמות שלא זכור לי שראיתי אי פעם. המודלים של הדמויות מושלמים, טרוי בייקר (Troy Baker) עושה עבודה חלומית כאינדיאנה ובחירת המקומות ואירועי השיא של העלילה נראת כאילו נעשתה בידי שפילברג ולוקאס בימי השיא שלהם בשנות השמונים. בצל של כל זה נמצא עיצוב השלבים המשוגע של המשחק, שגרם לי לרצות לאסוף כל פריט ולהשלים אותו ל-100% כמו שאף משחק שיצא השנה גרם לי. עכשיו תסלחו לי כי יש לי כובע להרים, תעלומות לפתור וביקורת לסדרה נהדרת לפתוח איתה את 2025 לכתוב (תשארו איתנו - שווה).
אכזבת השנה - Funko Fusion
אין מצב שמשחק המשלב בין סקוט פילגרים, Invincible, מגה-מן ואפילו את הסיטקום האגדי The Office לא יהיה מהנה נכון? הרבה דברים אכזבו אותי השנה בתחום הגיימינג. ההתעקשות של נינטנדו על הסוויץ' שכבר ממש מרגישה מיושנת, קמפיינים שיווקים הזויים למשחקים שמייסרים את המעריצים (ובראשם הסימן קריאה העצום שנמצא מעל הראש של Metal Gear Solid Delta) והסגירה של Tango Games אחרי שהם השיקו את משחק השנה שלי בשנה שעברה. אבל אז הגיעה סוף השנה וצבעה לי את כולה בצבע של משחקים מבוססי מותג. הזכיה במשחק השנה של Astro Bot, שמשתמש במותגים בצורה פנטסטית, ובעיקר אינדיאנה ג'ונס, גרמו לי להזכר באיזה מקום משחקי מותגים התחילו את השנה.
Suicide Squad: Kill the Justice League היה אמור להיות החזרה של מומחי תחום משחקי גיבורי העל לג'אנר הבייתי שלהם, אך התגלה ככשלון חרוץ. חצי שנה לאחר מכן קיבלנו את אותו המקרה רק הרבה יותר חמור. 10:10Games הם קבוצה גדולה של מפתחים מ-TT Games שהיו אחראים על בניית הסדרה הגדולה ביותר של משחקים מבוססי מותג - משחקי הלגו. רק שהתוצר שלהם בפאנקו פיוז'ן לא מזכיר בכלל את העבר שלהם ונראה כאילו כוון להקשות על השחקן להנות. כל בחירה שהמשחק עושה בבסיס שלו מתגלה כמקל עצום בגלגל של המשחק שמונע מהשחקן להנות באופן מלא. אז, כתשובה לשאלה של ההתחלה, כן - אי אפשר להנות בו. ניסיתי ממש, קיוותי להצלחה, ולא חוויתי אכזבה גדולה מזאת השנה.
הפתעת השנה - Okami 2 הוכרז
את הצמרמורות שההכרזה הזאת עשתה לי בגוף אני לא אצליח לשחזר הרבה זמן. שנים שקיוויתי לשמוע את The Sun Rises, הפסקול המדהים של המשחק, באיזה אירוע גיימינג כלשהו שיקפיץ לי את הלב ויתן לי ולעוד מיליונים שמעריצים את המותג נחת שהוא עדיין חיי. שנים שדימיינתי איך שוב Amatraseu, אחת הדמויות האילמות המרגשות ביותר שאי פעם ראיתי בכל מדיה כלשהי, תחזור למרכז הבמה שמגיע לה אחרי יצירת המופת האל זמנית שהיא Okami.
בקול חנוק מדמעות מוצדקות לגמרי מנחה טקס פרסי המשחקים ג'ף קילי נתן את הקיו להתחיל את חשיפת ההמשך, שגררה תגובה הולמת של צרחות מהקהל שהזכירה לקצת את אווירת ה-E3 שכולנו התגעגענו אליה. כבר באמת שאיבדתי תקווה שאי פעם נראה הכרזה שכזאת, והעובדה שהיא נעשתה על הבמה הגדולה ביותר בעולם הגיימינג נותנת לי נחת שכל המעורבים מבינים כמה הדבר הזה גדול בשבילי ובשביל כל מי שנגע במשחק הזה. קשה לי להאמין שאם סיימתם את אוקאמי לא התרגשתם עד דמעות בהכרזה, וקשה לי להאמין שתהיה עוד הכרזה שתעבור את הרגע הזה עבורי.
רועי האן
משחק השנה - Black Myth: Wukong
עם כמה שהוא היה לעיתים שבור, מעצבן ואפילו מעיק - משחק השנה שלי לשנת 2024 הוא Black Myth: Wukong. מעבר לרמת ההייפ המוגברת שהייתה לי עליו מהרגע שהוכרז, זה פשוט היה המשחק שיצא השנה שהכי נהניתי ממנו בפער די גדול - בין אם זה קשור למשחק עצמו או לכמות הדיונים והויכוחים שהיו לי עם אנשים בזכותו (כן, אני אוהב לריב). בכנות קשה לי לשים את האצבע על הדבר המרכזי שבגללו כל-כך נהניתי מהמשחק הזה, אבל בסופו של דבר, עבורי היה מדובר בחוויה נהדרת ומאוד מהנה, שאישית הצליחה לעלות כמעט לחלוטין על הציפיות שהיו לי, גם כשכאמור היו לא מעט מקרים לאורך המסע שלי בהם רציתי לתלוש לעצמי שערות (Yellow Wind Sage, Yellowbrow ו-Yellow Loong, אני מסתכל עליכם).
אכזבת השנה - העובדה שעדיין לא קיבלנו את Metal Gear Solid Delta
בשנה שעברה הקדשתי את ״הפתעת השנה״ שלי להכרזה המושלמת שקיבלנו לרימייק המיוחל של Metal Gear Solid 3 הלוא הוא Metal Gear Solid Delta, ולכן אין יותר מבואס ממני לעמוד כאן שוב שנה אחרי ועדיין לדבר על המשחק הזה בלשון עתיד. את הפסקה הזו אני כותב לפני The Game Awards ככה שיכול להיות שעד שהיא תפורסם כבר נקבל תאריך השקה רשמי (הערת עורך: זה לא התיישן טוב) אבל עדיין, זה באמת אכזב לי את הנשמה להבין ש-2024 מאחורינו ו-Delta עדיין לא פה. זה כמובן לא מוריד בשום צורה את רמת ההייפ האולטרה-פסיכית שיש לי לפרויקט הזה, שאני מאוד מקווה שנצליח לקבל בשנה הבאה - אני רק מקווה שההשקה הצפויה של GTA 6 לא תשבש את התוכניות של קונאמי ויתר התעשייה כשזה מגיע להשקות.
הפתעת השנה - Cat Quest III
מאז ומתמיד אהבתי את סדרת Cat Quest, אבל מעולם לא חשבתי שמשחק בסדרה יתברג אצלי ברשימת המשחקים האהובים עליי בכל הזמנים. אני מקווה שמתישהו ייצא לי לכתוב לו ביקורת מפורטת ומפרגנת, אבל עד שזה אולי יקרה תרשו לי לספר לכם שכל שנייה ב-Cat Quest III היא תענוג צרוף ומהנה להחריד, ושזהו ללא צל של ספק אחד מהמשחקים הטובים ביותר ששיחקתי בחיי, אפילו שלקח לי בדיוק יומיים וחצי לסיים אותו על 100%.
אור יהודה סגל
משחק השנה - Metaphor: Refantazio
כש-Metaphor: Refantazio הוכרז והבנו שהצוות של משחקי Persona עובד עליו, ידעתי שיש סיבה למסיבה. להגיד שאני מתרגש בכל פעם שאני רואה כותר חדש ומקורי תהיה אמירה בלשון המעטה, אבל אני חושב ש-Studio Zero הצליחו להתעלות על עצמם בצורה שאף אחד לא ידע לצפות. העלילה של המשחק היא בין הטובות שיצאו מהיוצרים של Persona, הוא מהווה שיפור משמעותי של מכניקות שונות של Persona ושיפור של Quality of Life די רציני לפלטפורמה שאני מקווה שרק תמשיך לתת לנו עוד ועוד, עד Persona 6.
אכזבת השנה - Concord
לרוב הייתי מדביק פה משחק שציפיתי ממנו ליותר וקיבלתי ממנו הרבה פחות, אבל היות ולא יצא לי לחוות משחק שבאמת גרם לי לאכזבה יוצאת דופן בשנה האחרונה, אולי כדאי שאדבר על החוויה הכי גרועה שהיתה לי ממשחק השנה (והתחרות שלו צמודה עם Skull & Bones). Concord לא נתן לי שום ערך מוסף, הוא הצליח לגרום לי לבזבז כ-7 שעות מהחיים שלי ולהבין שסוגת ה-Hero Shooter נמצאית בתהליך גסיסה די לא בריא. עם כמה מכניקות סבירות לחלוטין, אבל עיצוב דמויות מכוער למדי, חבל שהמשחק הוביל לסגירה של סטודיו שלם.
הפתעת השנה - Silent Hill 2 Remake
אתנצל מראש על החפירה שתגיע עכשיו, אבל הרימייק הזה היה רכבת הרים שלמה של רגשות עבורי. את המשחק המקורי חוויתי ממש לפני ההכרזה על הרימייק הזה, וידעתי כמה הנעליים ש-Bloober Team היו צריכים למלא באמת היו גדולות במיוחד. כל קמפיין הקידום של המשחק היה צרוף בטריילרים שגרמו לי פעם אחר פעם להוציא אנחות די מאסיביות בהבנה שהתוצר הסופי, כנראה לא יעמוד בציפיות שלי. אבל בחודש שממש הוביל לשחרור של המשחק הזה, לפתע קמפיין הקידום של המשחק קיבל תפנית נחוצה למדי יחד עם טריילר עלילתי שפחות או יותר תדלק את התקוות שלי פעם נוספת, והוא הוכיח את עצמו יותר מתמיד לפתע.
הרימייק של Silent Hill 2 לא רק הצליח לגרום לי להרגיש כאילו אני חווה את Silent Hill 2 בפעם הראשונה, הוא גם באמת הצליח לרגש אותי בצורה שלא ציפיתי לה אפילו. הבחירה של Bloober Team להתמקד בפוטוריאליזם, ובאמת להקים לחיים את הדמויות האלמותיות של המשחק הזה, היתה הבחירה האולטימטיבית. החזרה של אקירה יאמאוקה (Akira Yamaoka) ומאסאהירו איטו (Masahiro Itto) לעבוד על הקלאסיקה הזאת גם כן אולי היתה החלטה כל כך חשובה שאני רק מקווה שתוביל או לרימייקים נוספים בסדרה או למשחק חדש, כי באמת כל כך מגיע ל-Bloober Team הקרדיט הזה, כמה חבל שהם לא זכו בכלום בטקס פרסי הגיימינג השנה.
אביחי חרמון
משחק השנה - Helldivers 2
משחק השנה שלי הוא ללא ספק Helldivers 2 שהצליח לסחוף אותי לשעות של הנאה עם משחקיות מצוינת, הומור עצמי משובח, ורגעים עוצרי נשימה וקורעים מצחוק. Arrowhead ידעה לא לקחת את עצמה ברצינות אבל כן לקחת את השחקנים שלה ברצינות. היא הצליחה להעמיד יקום עם עומק ורוחב שתלוי לגמרי בכמה השחקן רוצה לגלות. לצד זאת אני חייב להזכיר את Dragon's Dogma 2 שהצליח לרתק אותי למסך ולהזכיר לי איזה כיף זה RPG של פעם.
אכזבת השנה - Flight Simulator 2024
אכזבת השנה הולכת לצערי ל Flight Simulator 2024 שאולי פשוט הבטיח יותר מדי. קריסת שרתים, מחיקת תוכן, טייסים מחוץ למטוס, מערכת קריירה תקולה ו-AI שנשמע כמו ארנולד שוורצנגר משנות ה-90. ייאמר לזכות מיקרוסופט שהם לקחו אחריות, פיצו את השחקנים ומבטיחים סדרה של שיפורים ב-2025. אני עדיין מחיזק אצבעות כי הפוטנציאל שלהם הוא פנומנלי.
הפתעת השנה - Once Human
הפתעת השנה הולכת ל-Once Human, המשחק שבא משום מקום וסחף אותי לעולם פוסט אפוקליפטי עם מכניקות מטורפות, עולם עשיר ומלא בתוכן ורעיונות פורצי דרך. לא יודע מאיפה הוא נחת עליי, אבל המשחק הזה הצליח לפרוט על המיתרים הנכונים בכל מה שקשור לאימה, השרדות ו-MMO.
רועי ברגר
משחק השנה - משחקים משפחתיים
בהתחלה חשבתי שאכתוב על The Legend Of Zelda: Echos Of Wisdom, כי היצירתיות שם פשוט לא נורמלית, והעובדה שלקחו את המראה והמשחקיות החמודים של החידוש של Link's Awakening והוסיפו
לה יכולות שמזכירות את שני משחקי זלדה הקודמים (BOTW ו-TOTK) גרמו לכך שבני ואני בילינו לא מעט זמן בניסיונות להפוך מיטה לגשר, ואם לא הבנתם אני ממליץ בחום לרכוש את המשחק ולנסות גם! אחר כך אמרתי שאולי דווקא Astro Bot הידוע בתור משחק השנה הרשמי לשנת 2024, יהיה זה שאכתוב עליו, כי היו רגעים שכמעט ניגבתי דמעות של אושר בזכות זכרונות מתוקים מימי אמצע הניינטיז בנס ציונה, וזה לפני שנדבר על הגאונות של הפלטפורמר החיובי והיצירתי הזה. ואז חשבתי לפרגן לממלכת האינדי הצבעונית שהיא The Plucky Squire, משחק שמשלב RPG, פאזלים וסיפור ילדים שכולל את אחד המעברים הכי מיוחדים שראיתי בין 2D ל-3D (הבן שלי שיושב כרגע לידי ביקש שאכתוב שדווקא הדו מימד היה המעניין יותר מבין השניים. אני אוהב את כל המימדים במשחק הזה). בסוף הבנתי שאין משחק אחד שאהבתי השנה, אלא את ז'אנר המשחקים המשפחתיים בזכות המון שעות שבהן ביליתי מחובק עם שניים מהאנשים הכי אהובים עלי אי פעם תוך כדי קפיצות, מלחמות בבוסים ובניית גשרים ממיטות. כן כן, זה דבר אמיתי.
אכזבת השנה - יותר מדי משחקים, מעט מדי זמן
כתבתי כבר על הבוס לשעבר של הפלייסטיישן שטען שמשחקים צריכים להיות קצרים יותר ולא רק שאני מסכים איתו, אני מרגיש שלא רק האורך של המשחקים בעייתי בעיני, אלא גם הכמות של התוכן שיוצאת. תראו, אני מודע לכך שמצד אחד אני לא ילד ומצד שני יש לי אחריות על שנים כאלה, ושיש לי המון עיסוקים בחיים פלוס יש מעט מאוד דברים שאני לא מחבב בעולם הזה ולא מסתקרן מהם. אבל עדיין, הכמות של דברים שיוצאים כל שנה שאפשר להגדיר כמעניינים היא עצומה ואמנם השלמתי כבר עם העובדה שלא אצליח לראות, לשחק ולקרוא את כל הדברים שאני רוצה בפרק החיים הזה, אבל בחייאת, עם כמה פומו בן אדם אחד יכול לחיות? Haven't the Jewish people suffered enough? הייתי שמח אם בשנים הבאות יצאו קצת פחות דברים כדי שאוכל להשלים אחוז מזערי מהרשימה שיש לי, ושהם יהיו פחות ארוכים ויותר איכותיים וממוקדים. מתנצל מראש בפני אלה שיש להם את הזמן הזה. תעריכו אותו, הוא לא כאן לנצח.
הפתעת השנה - Animal Well
כשראיתי את הטריילר ואת האמנות של Animal Well הרגשתי שזה משחק שאני רוצה לשחק בו וכמה שיותר מהר. למזלי הוא נכלל במנוי ה-PS Plus ביום היציאה וההפתעה מכמה הוא מיוחד, מוזר ומסתורי
הייתה גדולה הרבה יותר ממה שציפיתי. האמת שהייתי בטוח שהוא יקח איזה פרס או שניים ב-GOTY ולמרות שעדיין לא שיחקתי ב-Balatro אני מרגיש שזה קצת עוול שלא. מדובר בשילוב מצויין של מטרוידוניה עם פאזלים והעובדה שככל הנראה רק אדם אחד פיתח אותו גורמת לי להעריך אותו עוד יותר. אם בא לכם כמה שעות של הזיית רטרו מאתגרת, יכול מאוד להיות שבאר החיות והיצור הקטן שנחת בתוכה היא מה שאתם צריכים כרגע בחיים.
שמואל מקונן
משחק השנה - Silent Hill 2
אני לא מבין - חשבתם שבגלל הפרישה המרגשת שלי אני אוותר על סיכום השנה הזה? אתם שכחתם שהייתי כאן שליש מהשנה? אתם טועים חביביי וחביבותיי - אני לא אפספס הזדמנות לסכם את השנה האחרונה ובעוד שאני אעשה את זה בעוד כמה מקומות, כמו שאמר משה פרץ: "אין כמו הבית".
אז לענייננו: התלבטתי רבות בנוגע למשחק השנה שלי כי באמת היו כמה וכמה משחקים נהדרים שיכלו להיות על הפודיום שלי: Metaphor: ReFantazio הוא אחד המשחקים הכי טובים ששיחקתי השנה ואחד המשחקים הכי טובים של Atlus אי פעם ו-Echoes of Wisdom הוא בין המשחקים הכי יצירתיים שיצאו בשנים האחרונות כשהוא לוקח את עולם ה-Sandbox של Breath of the Wild לעולם הדו ממדי. אבל היה השנה רק משחק אחד שאני יכול באמת ובתמים לומר שהמכלול שלו היה הכי קרוב למושלם. הרימייק של Silent Hill 2 היה בדיחה חוזרת בקרב עולם הגיימינג ומושא החרדות של מעריצי המותג לאורך כל השנה...עד הנקודה בה הוא יצא. מאותו הרגע, Silent Hill 2 טיפס לסטטוס של אחד מהרימייקים הכי טובים בהיסטוריית הגיימינג.
המעבר לגוף שלישי Over the shoulder שחששתי שיוריד מאלמנט האימה הפסיכולוגית של המשחק לא הזיז לו במאומה, הגרפיקה של המשחק היא מהטובות שראינו בשנים האחרונות (גם עם הבעיות שיש לי עם UE5…), עיצוב הסאונד של המשחק קריפי ועושה אפילו שימוש ברמקולים של ה-DualSense ותצוגת המשחק של כל הדמויות ראויה לפרסים (לוק רוברטס נשדד). אני קצת מתבייש בשביל ג'ף קילי והועדה שלו שהמשחק לא היה מועמד לתואר משחק השנה ב-TGA, כי הוא באמת עושה המון נכון, אבל כמו שמאור אלעדי אמר בסרטון הנהדר שלו בערוץ "לימיטד אדישן" - הוא שם את הדגש בפרטים הקטנים ואלו עושים את כל ההבדל. משחק השנה בזכות ולא בחסד - כל הכבוד ל-Bloober Team.
אכזבת השנה - תעשיית ה-AAA המערבית והתוצרים שלה
מה יהיה? כמה פעמים אנחנו נצטרך ללמד אותך את הלקח הזה, איש זקן?
תעשיית ה-AAA המערבית פשוט לא מפסיקה לתפוס את ה-L-ים האלה השנה עם כל מיני החלטות שמגיעות ממקום רגשי ו/או פוליטי ופחות ממקום של ליצור משחק שאנשים יהנו ממנו. Suicide Squad: Kill the Justice League הלך לכיוון שמרגיש לי שמי שחשב עליו הוא בחור בחליפה שאמר "משחקי Live Service עושים כסף, תנסו להפוך אותו למולטי פלייר"; Concord פותח בפילוסופיה פשוטה של "Overwatch עשה כסף"; אני לא יודע או רוצה לדעת מה עבר שם במשחקים של Bioware כשהם החליטו שמשחק ההמשך של Dragon Age לא אמור להרגיש או להיראות כמו משחק Dragon Age ועוד.
כמו שסוון ווינק מ-Larian Studios אמר ב-TGA: "זה באמת לא כזה קשה". צריך לכבד את השחקנים ולא להתייחס אלינו כאל מספרים או כאל נתוני משקיעים. צריך להתייחס למפתחים כמו אל עובדים סטנדרטים ובני אדם ולתת להם את הזמן להוציא מוצר שהם מאמינים בו וצריך שהמוצר הזה יהיה כיף ושלכל הפחות שמי שהכין אותו יוכל ליהנות ממנו. בינתיים תעשיית ה-AAA היפנית (נינטנדו בראשה) והאינדיז עושים את העבודה, אבל במקום לבכות שגיימרים אשמים בכך שהמשחקים שלכם לא מצליחים - תנסו להבין למה ולשפר אותם. Indiana Jones היה צעד בכיוון הנכון, אני שם עין על Avowed בפברואר.
הפתעת השנה - Okami בחיים
אל תתנו לפאסון ולאמרה "שלא ראינו כלום אז צריך לשמור על ציפיות בהתאם" שאמרתי בלייב שהשתתפתי בו בטקס פרסי הגיימינג להטעות אתכם: את התגובה האמיתית והרגשית שלי לא הצלחתי להסתיר ולא באמת ניסיתי. ההכרזה על משחק המשך ל-Okami, אחד המשחקים היצירתיים והמהממים ביותר ש-Capcom אי פעם הוציאה, אחרי שהסטודיו שהוציא אותו נסגר ולא שמענו עליו כלום כמעט 20 שנה, היא לא פחות מרעידת אדמה בעולם הגיימינג. לא רק שהמותג בחיים ומקבל משחק חדש - הידקי קאמיה חוזר לעבוד עם Capcom תחת סטודיו חדש, כשיש סיכוי לעוד פרויקטים כתוצאה מכך. אושר ענק והפתעה מטורפת לא מתחילים לתאר את התחושות שעברתי כשראיתי את אמאטרסו רצה יחד עם המוזיקה האייקונית של המשחק.
בכלל, Capcom לגמרי הפתיעה אותי השנה עם שלל הכרזות: Marvel vs. Capcom Arcade Collection שבא בדיירקט הכי טוב בהיסטוריה של נינטנדו (יחד עם משחק קטן שקוראים לו Metroid Prime 4), היא המשיכה את הקומבו עם Capcom Fighting Collection 2 שמביא לנו חזרה את Power Stone ו-Project Justice והיא אפילו פינקה ברימאסטר מוצלח ל-Dead Rising. שנה נהדרת ומפתיעה לחברה שחווה את דור הזהב השני שלה.
וזהו, זה הסיכום של צוות Vgames לשנת 2024, פלוס הופעת אורח משמואל שלנו שיודע שתמיד יש לו מקום כאן באתר ואצלנו בלב. מה חשבתם על הבחירות של הצוות? ספרו לנו בתגובות מה הוא משחק השנה שלכם, האכזבה וההפתעה הגדולה ביותר! עד לפעם הבאה, תודה שאתם קוראים את מה שיש לנו להגיד, וששנת 2025 תביא אותה משחקים טובים יותר, פחות אכזבות והרבה יותר הפתעות.
*רוצים לקבל את כל החדשות החמות ישר לנייד? הצטרפו לערוץ הטלגרם של Vgames!*
תגובות
1
13:25 31.12.2024 |
דור קציר - כתב תוכן
חבר'ה אני ושמואל לא תיאמנו זה מרגש
2
13:41 31.12.2024 |
אורח (אורח)
מקונןןןןן כיף לראות אותך פה!
3
19:26 31.12.2024 |
שמואל מקונן - עורך ראשי (בדימוס)
באמת חשבתם שאני לא עומד להופיע פה בכתבה המסורתית? Nibba Please.
4
19:57 31.12.2024 |
ג'ון (אורח)
ואף מילה על STAKLER החדש?
5
10:08 01.01.2025 |
רועי האן - כתב תוכן
אם אתה ממש רוצה לדעת - S.T.A.L.K.E.R. 2 כמעט נכנס אצלי בתור אכזבת השנה - אחד המשחקים הגרועים ששיחקתי בחצי העשור האחרון, פשוט התסכול שלא קיבלתי את מטאל גיר ב-2024 גבר עליו.
6
12:42 01.01.2025 |
Miko (אורח)
אני לג'יט בכיתי כשהכריזו על אוקאמי :(((((((
7
| פורסם ע"י