מדובר בניצחון עצום למארוול, למעריצים ולמדיום האנימציה באשר הוא
בפרקים הקודמים של Vgames...
בערך בתקופה שבה דיסני התחילה את השלב הרביעי של ה-MCU, וכניסה של המותג גם לעולם סדרות הטלוויזיה, כאן באתר התחלנו לבקר באופן קבוע את הפרוייקטים שהושקו ביניהם WandaVision, Loki, Moon Knight וכו'. לאט לאט האיכות דעכה, דבר שאפשר ללא ספק להגיד על מארוול גם בתחום הסרטים, והגענו למצב שאנחנו מקבלים פרוייקטים שלמען האמת - פשוט לא מעניינים אף אחד. היה נדמה שהחברה מגרדת את תחתית החבית מבחינת הדמויות שהיא יכולה להתמקד בהן ושיצליחו למשוך קהל, אבל אז הגיעה ההכרזה המאוד מפתיעה על סדרת האנימציה 'X-Men 97, המשמשת כסדרת המשך ל-X-Men: The Animated Series מ-1992.
נתתי לסדרה הזו לעבור לי מתחת לראדר, בעיקר כי ידעתי שהיא המשך לסדרה שאני באופן אישי לא גדלתי עליה ולכן אלמנט הנוסטלגיה לא היה קיים אצלי, אבל גם בגלל העובדה שכל סדרה שמארוול הוציאה בזמן האחרון פשוט אכזבה אותי, כך שכל ההתייחסות שלי לסדרה הסתכמה ב"זה שוב יהיה גרוע, אז למה לטרוח?". ואז עלתה הביקורת של שמואל לשלושת הפרקים הראשונים, ומסע השכנוע הפנימי שלי עם עצמי התחיל, ועם קצת שכנועים מצד חברים והרבה חשיפה לביקורות החיוביות מצד מבקרים וצופים כאחד - התחלתי את המסע שלי עם הסדרה. מה שהתחיל כאדישות קרירה כלפי הפרוייקט הסתיים בהערצה עצומה כלפי כל המעורבים בו, ומציאת עניין מחודש בדמויות האקס-מן שלא נראה מאז "אקס-מן: העתיד שהיה". הנה מה שחשבתי על 'X-Men 97, כנראה הפרוייקט הטוב ביותר של מארוול בשנים האחרונות. הביקורת נטולת ספוילרים - קראו בחופשיות!
אליי..להסתכל אליי, אקסמנים שלי
'X-Men 97 מתחיל כשנה לאחר הסיום של הסדרה המקורית. צ'ארלס אקסווייר עזב את האקס-מן ואת בית הספר למוטנטים בניהולו לטובת החלמה בכוכב הלכת של אימפריית ה-Shi'ar לאחר ניסיון התנקשות על חייו. בחסרונו, הוא באופן מפתיע הפקיד את הניהול של בית הספר בידיו של מגנטו, חברו לשעבר ואויבו המושבע, וכעת האקס-מן, שמורכבים מדמויות כמו סייקלופס, ג'ין גריי, וולברין, רוג, גמביט, סטורם ואחרים צריכים להתמודד עם אתגרים חדשים תחת הנהגה חדשה ושונה מאוד מזו שהיו רגילים אליה.
אתחיל ואומר שמבין קאסט רחב מאוד, כל אחת ואחת מהדמויות הראשיות מקבלת את הזמן שלה לזרוח עם קו עלילה משלה שמרחיב עליה בצורה מעניינת שבסופו של דבר גם מתקשר לעלילה הכוללת באופן מספק. כמעט כל אדפטציה של קבוצת האקס-מן על המסך הגדול נשענה בצורה גדולה מאוד על דמותו של וולברין, ושמחתי לראות ש-'X-Men 97 זונח מעט את המוטנט האייקוני ונותן במה לא קטנה בכלל לדמויות פחות מיינסטרים כמו ג'ובילי וסאנספוט למשל, שזוכים לקו עלילה משותף המתמקד בנושאים לא פשוטים בכלל. באופן כללי, הסדרה לא מפחדת לדבר על נושאים קשים כמו גזענות, נקמה, משבר זהות ואובדן, אך בו זמנית מצליחה להתמקד ולתת מקום לדברים כמו תקווה וסובלנות כקונטרה שעובדת מצויין.
אציין גם את דמותו של מורף, המסוגל לשנות צורה לאיזה אדם שירצה ולהעתיק את היכולות הגופניות שלו, מה שמוביל, ואני לא צוחק, להופעות ה-Cameo הטובות ביותר שראיתי בסדרת מארוול אי פעם. הסדרה לא מתביישת להכניס בעזרתו של מורף את הדמויות הכי מפתיעות ברגעי האקשן שלה, אפילו אם זה לכמה פריימים בודדים, וגם כשמדובר בהופעות אורח שלא קשורות לכוח של מורף אלא להופעה של הדמויות עצמן, זה מרגיש נכון, בנוי כמו שצריך ובטעם טוב. בקיצור, מורף הוא כנראה הדמות עם הכי פחות בנייה וזמן מסך כאן, אבל הסדרה בוחרת להשתמש בו בצורה אחרת שהופכת אותו לכוכב לא פחות מהאחרים.
בביקורת של שמואל הוא ציין את בעיות הקצב של הסדרה, ואיך הפרק השלישי הרגיש לו מפוזר ומהיר מדי, והוא לא טועה בעיניי. הפרק השלישי מצליח לדחוס בתוכו קו עלילה שלם שמתחיל ונגמר תוך 31 דקות הריצה שלו. בכל סדרה אחרת, קו העלילה הזה היה מקבל יחס של לפחות שני פרקים, אבל כאן זה לא המצב וחבל, כי מיד לאחר הפרק הזה אנחנו מקבלים את הפרק הרביעי שאפשר להגדיר אותו כפרק פילר. אז בעצם אנחנו מקבלים שני פרקים אחד אחרי השני שלא ממש מצליחים להגיע לרמה של שני הפרקים הראשונים, אבל, וזה אבל גדול - גם כש-'X-Men 97 מספק את הפרקים הכי חלשים שלו, הם עדיין עשויים מספיק טוב כדי שתוכלו ליהנות מהם. אה, ומיד לאחר מכן יש את פרק 5, שהוא בעיניי אחד מפיסות האנימציה הטובות ביותר שקיימות אי פעם, ולמרות שאני לא הולך להרחיב עליו לצערי, זה אחלה מעבר לסיבה העיקרית שכל כך אהבתי את הסדרה הזו.
אנימציה בלתי מנוצחת
Invincible היא סדרת אנימציה שקיבלה את עונתה השנייה השנה, ולמרות שברוב הפרמטרים היא מוגדרת אצלי כסדרה מצויינת, אחד הדברים שרוב קהל המעריצים מסכים עליו הוא שאיכות האנימציה ירדה משמעותית בהשוואה לעונה הראשונה. נכון, בביקורת שלי ציינתי לשבח את רמת האנימציה, אך התאכזבתי לגלות בפרקים לאחר מכן שהאיכות ירדה משמעותית. אפשר לתת הרבה תירוצים ללמה זה קרה, מבעיות בלוח הזמנים, תקציב וכו', אבל השורה התחתונה היא שתאגיד כמו אמזון ששווה מיליארדי דולרים לא יכול להרשות לעצמו להוציא עונה חדשה לסדרה שהפכה למותג עצום עם רמת אנימציה לא מספיק טובה. דיסני הבינה מה יש לה ביד, והלכה עם זה קדימה בכל הכוח.
הסדרה אוהבת לא מעט פעמים במהלך העונה להפיל עלינו שוטים מהממים משום מקום וסצינות אקשן שבנויות בצורה מדהימה מבחינת האנימציה, בין אם מדובר בתנועות החלקות של הדמויות או שימוש יצירתי בהצגה של הכוחות שלהן, וכל פעם מחדש חזרתי לאותה השוואה בראש שלי לכמה סדרות אנימה עם אנימציה ברמה אדירה כמו העונה הראשונה של One Punch Man או Jujutsu Kaisen למשל. כשדמות מחטיפה אגרוף, מצליחים להרגיש את כל העוצמה והרגש מאחוריו, וכשסייקלופס משתמש במלוא הכוח שלו, הילד הפנימי שבי שגדל בצפייה ב-Dragon Ball מחייך מאוזן לאוזן. עיצוב הדמויות גם לא יורד ממושלם, ואת הדוגמה הכי טובה לכך ניתן לראות בתמונה הבאה. פשוט תסתכלו על העיצוב הזה ותגידו לי שהוא לא צועק מיאזאקי, אני אמתין.
קול ג'נושה
סדרת אנימציה חייבת פסקה על איכות הדיבוב שלה, וגם כאן 'X-Men 97 לא מפספסת. כל שחקן מספק את המיטב שלו כדי להביא את הדמויות האהובות האלו לחיים בצורה משכנעת וכאילו נתלשו ישר מדפי הקומיקס. הבולטים מביניהם הם קת'אל דוד (Cthal Dood) בתור וולברין, שאם כל הכבוד ליו ג'קמן, מרגע זה בכל פעם שאקרא קומיקס עם הדמות הזו, זה יהיה הקול שאשמע בראש שלי. דוד מצליח להביא את היהירות והחוצפה של וולברין בצורה מצויינת, אבל הייתי שמח אם היו נותנים לו עוד סצינות שמצריכות יותר רגש מאחוריהן כדי באמת לתת ליכולות הדיבוב שלו לזרוח וגם אולי לספק לוולברין קצת יותר מרחב בתור הדמות העמוקה שאנחנו יודעים שהיא.
אני רוצה להתמקד גם בדיבוב של מגנטו לשנייה, כי ספציפית כאן מדובר במשהו שגרם לי לגרד בראש לא מעט פעמים. מת'יו ווטרסון (Matthew Watterson) עושה עבודה פנומנלית, אין כאן שום ספק. אם הייתי מוטנט ביקום הזה ומגנטו היה מנסה להעביר אותי לצד שלו, הייתי עובר בלי היסוס לא רק בגלל האידיאולוגיה שלו אלא בגלל הקול הכל כך מגניב שלו. אבל, אני יודע שלווטרסון יש טווח עצום בתור מדבב (האיש דיבב את בוד אקונה ב-Star Wars Jedi: Survivor ואת פרופסור שארפ ב-Hogwarts Legacy) והסדרה נותנת לו לא מעט הזדמנויות להראות את זה, אבל משום מה גם בסצינות הכי מותחות, כשהדמות מובלת לקצה שלה - אנחנו לא שומעים את מגנטו פעם אחת יוצא מעבר למה שאנחנו שומעים אותו כשהוא בשיחה רגילה ורגועה עם דמות אחרת. זה קצת מוזר שבסיטואציה מסכנת חיים הוא ידבר כאילו הוא בספרייה, וזה היה עושה פלאים לדמות הגם ככה מצויינת הזו אם האחראים על הדיבוב היו נותנים לו לצאת מאזור הנוחות שאנחנו רואים אותו בו למשך כל העונה.
השורה התחתונה
'X-Men 97 היא לא הסדרה שציפיתי לקבל ממארוול במצב הנוכחי שלה כיום. היא עשויה עם המון אהבה מא' עד ת' והרבה כבוד לדמויות שהיא בוחרת להראות, ועוטפת סיפור מצויין באנימציה מופלאה שעומדת לצד הגדולים כמו Spider-Verse ו-Arcane. קצת בעיות קצב יכולות להוות מהמורה בדרך, אבל ההמשך מכפר על כך בכל צורה אפשרית שאין לי יותר מה להגיד מעבר להמליץ לכם בחום להיכנס לבינג' הזה ולצאת ממנו מעריצים מחודשים של האקס-מן.
כל פרקי העונה הראשונה של 'X-Men 97 זמינים לצפייה בשירות דיסני+.
*רוצים לקבל את כל החדשות החמות ישר לנייד? הצטרפו לערוץ הטלגרם של Vgames!*
תגובות
1
| פורסם ע"י