יש קצת באמפרים בדרך אל העיקר של הסרט שהופך אותו לחוויה קולנועית מרהיבה
תודה רבה לטוליפ אנטרטיינמנט על ההזמנה להקרנת הטרום בכורה!
אני יודע שלא ציפיתם לראות ביקורת על סרט בסדרת מקס הזועם נפתח עם קטע על "החתול במגפיים 2: משאלה אחת ודי", אבל תהיו איתי רגע. בשנת 2022 עולם הקולנוע זכה לראות את הבלתי אפשרי קורה, כשאחרי 11 שנים של פיתוח בעייתי הסרט השני בסדרת החתול במגפיים יצא ולא רק שעמד בציפיות - הוא לחלוטין גם היום עומד גבוה ברשימת הסרטים הטובים ביותר של העשור הנוכחי. למרות שתשע שנים מלאות כבר עברו מאז שמקס הזועם: כביש הזעם יצא לבתי הקולנוע, אף אחד לא פקפק לשניה בג'ורג' מילר (George Miller) וביכולת שלו להפוך את הפרוייקט הבא בסדרת מקס הזועם לעוד חווית אקשן אפית ומרהיבה.
כשהציפיות עדיין בשמיים, הרף של הסרט הקודם כל כך גבוה וחוויית ההצלחה של החתול במגפיים חקוקה אצלי בראש - נכנסתי לסרט שעלה לי מדי פעם בראש כל התשע שנים האחרונות. "פיוריוסה: מסאגת מקס הזועם" (Furiosa: A Mad Max Saga) אמנם הצליח גם הוא לעשות את הבלתי אפשרי מבחינתי ולעמוד בציפיות עם שעה וארבעים מטורפות שנמצאות באמצע הסרט ומספרות סיפור סוחף מלא באקשן שכמעט ואין שני לו - אך הדרך הלוך וחזור מהאמצע הזה מקרטעות מדי ופוגעות בסיכוי שלו להיאמר באותה נשימה עם שאר חוויות הקולנוע האפיות שהוא שואף (ומגיע באמצע) לרמה שלהן. הביקורת נטולת ספוילרים - קראו בחופשיות!
פחות מהירה יותר עצבנית
נתחיל בלהגיד ש"פיוריוסה" הוא פריקוול ל"כביש הזעם", ולכן לא צריך להשלים את הסרט כדי לראות אותו. אמנם הסרט עושה הרבה כדי לתגמל את מי שראה את שאר הסרטים בסדרה, אך הוא לחלוטין סיפור שעומד בפני עצמו בשממה של אוסטרליה הפוסט אפוקליפטית. בעולם של הסרט האנושות כמעט כולה נכחדה, ומשאבים כמו מים ומזון נהפכו להיות נדירים. במדבריות של אוסטרליה הרותחת שרדו כמה קבוצות, שהמוח שלהן לאט לאט טוגן בשמש ונהפכו להיות כתות רצחניות אם כי מאוד יצירתיות שחיות בעיקר על רכבים ודלק. הסרט נפתח במעין נוה מדבר ממנו פיוריוסה מגיעה, ומספר תחילה את חטיפתה ממקום הולדתה תוך כדי הכרות עם העולם הדפוק של הסדרה.
משם, הסרט נמרח על פני 15 שנות ההתבגרות של פיוריוסה, שבאופן מפתיע לכל מי שראה את הטריילרים משקיעים לא מעט זמן בילדות של הדמות ולא בגרסה המבוגרת שמשחקת אנה טיילור ג'וי (Anya Taylor-Joy). זאת לאו דווקא תלונה, למען האמת אליילה בראון (Alyla Browne) עושה עבודה ראויה בתור פיוריוסה הילדה, אך זה כן הופך את הסרט לסיפורו של דמנטוס אותו משחק כריס המסוורת' (Chris Hemsworth) לא פחות. להגיד שהתפקיד הוא גאולה להמסוורת' אחרי הביזיון של "תור: אהבה ורעם" זה מובן מאליו, השחקן האוסטרלי גונב את הסרט לעיתים תכופות והופך את דמנטוס לאחד הנבלים המעניינים ביותר של השנים האחרונות תוך כדי שהוא מוסיף לבניית העולם המשוגע של השממה.
בניית העולם אמנם יוצרת בעיות קצב בהתחלה, אך היא חשובה כדי להגיע לרגעים המטורפים באמת של אמצע הסרט. כאשר כל הדמויות מונחות נכון על לוח השחמט, הסרט יוצא ליותר משעה מפוצצת של אקשן ממכר, צילום מטורף ועבודת סאונד יוצאת מן הכלל שתקבל הרחבה בסוף. ברגעים האלה, לא מופרך להגיד שהסרט תופס את רמת האפיות של הסרט הראשון ששנייה רק לסדרת שר הטבעות, וללא ספק מצדיק ללכת בשבילו לקולנוע. בעצם, הסרט בנוי כמו מעין גבעה כשבהתחלה ובסוף יש ירידת מתח מורגשת, אך הגובה אליה שואפת ומגיעה הגבעה בכל האמצע שלה (שהוא גם הרוב המוחלט של הסרט) כל כך גבוה שלמרות ה"באמפרים" זאת נסיעה שאני כבר רוצה לעלות עליה שוב.
שקר החן הבל היופי
אם היו לי את האמצעים המתאימים, אני כנראה הייתי ממלא את החדר שלי בתמונות ממוסגרות של פריימים מהסרט. רוב הזמן הוא משתמש במדבר באופן מעולה ליצירת פריימים מהממים כמו שעד לא מזמן חשבנו שרק מילר יודע לעשות באופן פרקטי (ואז הגיע חולית). זאת בדיוק הסיבה שכאשר הסרט כן בוחר להשתמש באפקטים הם מרגישים יותר מדי מחוץ לאווירה ולא יורדים חלק בגרון. לא מדובר בהרבה סצנות, וגם חשוב להגיד שלא מדובר באפקטים גרועים, אך ברצף הכללי של הסרט שכולל כמה קטעי צילום יוצאים מן הכלל החלקים האלה בולטים לרעה וקצת הורסים לקצב הסוחף של האמצע. זה החסרון היחיד בשעה וארבעים האלה, שממוקמות בין עשרים דקות בהתחלה ועשרים דקות בסוף שגם הנוף היפייפה של הסרט לא מצליח להסתיר עד כמה החסרון של מילר בכתיבת דיאלוגים בולט שם.
למילר יש רעיונות מעולים, שעוברים בתנועות גוף והבעות פנים מדהימות שרק במאי דגול יכל להוציא, אך בכל מה שקשור לורבליות הוא נופל. זה בעיקר מורגש בסוף, שם הדיאלוגים מקרטעים לרמה שאוכל לקבל טענה כי הוא אנטי-קליימטי. בניגוד מוחלט למה שרואים מהאפקטים ומה ששומעים מהדמויות - מה ששומעים מהמנועים הוא תענוג בלתי נגמר. המנועים, הפיצוצים, יריות האקדח, השממה, הקרבות - הכל נשמע ברמה מקצועית גבוהה בהפרש מרוב המוחלט של הסרטים והסדרות שנעשו אי פעם. מדובר בעבודה מקצועית כל כך אדירה שתזכה להערכה שלא רק תגמר בטקס האוסקר הנוכחי - אלא תמשיך להיות מצויינת כרף לשאוף אליו בשנים הקרובות.
השורה התחתונה
"פיוריוסה: מסאגת מקס הזועם" מגיעה לגבהים שאי אפשר לתאר כפחות מחוויה קולנועית מרהיבה שאסור לפספס על מסך קולנוע. המנוע שלה מקרטע בדרך לשם ובדרך חזרה משם, אך האמצע שלה כל כך יפה, סוחף ומפוצץ באקשן מדהים שבדיוק כמו בשיר - אי אפשר להוריד ממנו את העיניים.
*רוצים לקבל את כל החדשות החמות ישר לנייד? הצטרפו לערוץ הטלגרם של Vgames!*
תגובות
1
16:00 25.05.2024 |
ttt (אורח)
סרט טוב.... הסוף קצת מוזר כל ההתרחשויות בו, אחרי שרוב הסרט כן נתן איזה עלילה יחסית הגיונית
2
| פורסם ע"י