סינואה חוזרת, גדולה מתמיד
עותק סיקור מוקדם סופק לנו על ידי Xbox ישראל, תודה רבה!
שבע שנים אחרי ההצלחה המסחררת של Hellblade, מגיע אלינו כותר ההמשך מבית Ninja Theory שעוסק בסיפורה של סינואה ובמלחמתה בשדים מבחוץ ומבפנים. המשחק הראשון שהיה ייחודי ופורץ דרך בסיפוריות שלו הצליח להביא את Ninja Theory לקדמת הבמה וסייע להם להירכש על ידי Xbox. הכותר הראשון עסק בסוגיות של סכיזופרניה ופסיכוזות והתמודדות עם מחלות נפש. הגרפיקה היתה מעולה, הסיפור מרתק, והמכאניקות מעניינות ושונות ממה שהיה מוכר לנו בזמנו. חברת Ninja Theory השתמשה בטכנולוגיות Spatial Audio יוצאות מן הכלל ושילבו אותן מעולה במשחק עצמו. המשחק השני בסדרה מכוון להמשיך את סיפורה של הגיבורה ולהמשיך להפתיע ביכולות הויזואליות והסיפור המצוין.
מעשה בשלושה ויקינגים
הסיפור של סינואה מתחיל כמו תמיד, בסירה. היא מפליגה בספינת עבדים ולאחר סערה איומה היא נשטפת לאי מיסתורי שיחשוף אותה לסודות מהעבר וחזיונות על העולם שמעבר. האי עצמו מקולל בקללה נוראה ויצורים אפלים שולטים בלילה שלו. סינואה שהגיעה לשם במקרה או שלא, מוצאת את עצמה מנסה להציל את האי מאותם יצורים נוראיים ששולטים בו ודורשים קורבנות אדם. בדרך סינואה תגלה המון על עצמה ועוד הרבה יותר על האמת שמאחורי האי הזה ומה שהוא מסתיר. כמו תמיד שום דבר הוא לא מה שנראה והקו בין גיבורים לנבלים הוא דק עד כדי לא קיים. בעוד ש-Hellblade הראשון עסק בבעיות הנפשיות של סינואה, המשחק החדש פחות נוגע בזה ויותר עוסק בפנטזיה ומיתולוגיה נורדית.
הדמויות והמשחק פשוט מרשימים בכל קנה מידה. העיצוב של הדמויות והשימוש בדיאלוגים עשוי בצורה נהדרת ומדוייקת ומייצר רגעים דרמטיים ביותר. בסיפור יש דמויות משנה ויותר מכך, מי שמסיים את המשחק יכול לחוות אותו שוב מזווית הראיה של דמויות המשנה. זו שיטה מדהימה של New Game+ שבעצם אומרת שהמשחק עצמו לא מאפשר מכניקות חדשות, אלא פותח אופציות סיפוריות חדשות, כלומר את אותו הסיפור בדיוק אבל מזווית ראייה חדשה שלא הכרנו. זה רעיון מעולה למשחקי מבוססי נרטיב. יותר מזה, ברגע שמכירים את הסיפור המלא, הניואנסים של העלילה מזוויות אחרות פשוט משפרות את ההבנה של הדמויות ומחזקות את העלילה. כמו לראות פריקוול של סרט ולהבין את הרפרנסים.
הקולות בראש של סינואה ממשיכות ללוות אותה ומספקות רגעים קומיים ודרמטיים כאחד. המשחק עצמו לוקח כעשר שעות והוא כתוב פשוט מעולה, חוץ מהסוף שמרגיש כאילו הקליימקס נמשך עוד ועוד. קשה לומר שעשר שעות משחק זה הרבה הזמן, אבל הסיפור של סינואה מרגיש כאילו יכל להגמר בשמונה שעות ומשום מה הוא נמשך עוד שעתיים מעבר לטעמי. הסוף עצמו מצוין אבל לא ניחן באיזה רגע דרמטי שמשאיר חותם כמו המשחק הראשון. לא סיימתי את המשחק מלא אהבה וגעגועים לסינואה כמו שקרה לי במשחק הראשון. Hellblade 2 הולך על סיפור קצת בנאלי יותר, ולמרות שהוא מצוין, הוא לא הצליח לגרום לי להתרגש כמו בראשון (או כמו קרה לי בסוף של Red Dead Redemption 2).
פאר הבריאה
Senua's Saga: Hellblade 2 נמצא פה כדי לגרום לכל המשחקים להרגיש מיושנים. העבודה שנעשתה במנוע Unreal 5 פשוט מגמדת כל דמו טכנולוגי אחר שאי פעם ראיתי עבור המנוע הזה. מדובר באחד המשחקים היפים, המרהיבים ומדוייקים שראיתי. כל פריט לבוש, כל תנועת ידיים וכל תפאורה נמצאים במקום הנכון, בזמן הנכון וברמת גימור שגרמה לי למצמץ כדי להזכר שמדובר במשחק. מצב ה-Photo Mode שזמין בכל חלק במשחק איפשר לי לבחון את הדמויות בכל סיטואציה אפשרית וכל פעם התפלאתי לראות כמה המשחק הזה מרהיב ביופיו. המבט של סינואה כשהיא מפלחת בחרבה מישהו, והבעות הפנים שלה תואמות בצורה מושלמת את המצב הזה. תנועות השפתיים והבעות הפנים של הדמויות כשהן מדברות כל כך מדוייקות עד לפרטים הקטנים ביותר.
סצנות הנופים של האי פשוט עוצרת נשימה והמשחקים של האור והחושך עשויים בצורה מושלמת. חלק מהפאזלים של המשחק נוגעים בצבע וצורה וזה מוסיף לעולם ניחוח קסום שהשאיר אותי פעור פה. העולם עצמו רחוק מלהיות פתוח וקירות בלתי נראים מבליחים לא מעט, אבל זה בהחלט מחיר פעוט לשלם בשביל החגיגה הצבעונית הזאת שנקראת Hellblade 2. המשחק הזה עוד יאכלס אלפי חשבונות אינסטגרם בתקופה הקרובה. משחקי האור והצבע נותנים תמונה של טובים ורעים ומציגים את התחושות של סינואה ושל הדרמות שמתחוללות מולה. אור וצל, אדום וכחול, לכל צבע יש משמעות שמובנת מהרגע הראשון.
ייאמר לחיוב שאין במשחק שום ממשק משתמש בשום צורה. המשחק משתמש בעולם עצמו כדי לכוון את השחקן ועל הדרך מאפשר לו לטעות לא אחת. גם הקרבות לא מציגים שום מידע כמו נזק, התקפה או כוח. רק חיוויים ויזואלים יתנו רמז לגבי מה שקרה או הולך לקרות. קצת קשה להתרגל בהתחלה, אבל מי ששיחק את הראשון ירגיש בבית ויסתדר טוב עם השפה העיצובית הזאת. בכל מקרה המשחק לא מעניש וחוסר הבנה של המפה רק יחזיר אתכם מעט אחורה. כל פעם שהמשחק ירגיש שסינואה הולכת לאיבוד, הקולות בראש שלה יתחילו לתת רמזים לכיוון הנכון של המשך העלילה. זה נעשה בצורה מצויינת שלא מרגישה פולשנית.
כמו הגרפיקה, גם עיצוב הסאונד בוצע במלאכת מחשבת גאונית. הפסקול של המשחק הזה פשוט מצוין, וכמי שהאזין בשנים האחרונות ל-Sea Shanties החוויה של המוזיקה מכניסה את הדמות לעולם פראי, בתולי ונורדי יותר מכל משחק ויקינגי אחר ששיחקתי. השימוש בסאונד היקפי (Spatial Audio) נעשה בצורה מושלמת, בדיוק כפי שנעשה במשחק הקודם ולמרות שכאן הוא פחות משמש כמכניקה, הוא עדיין מרשים כמו בפעם הראשונה.
על כתפי ענקים
ועכשיו לחלק הפחות טוב, אבל גם הפחות מפתיע. המשחקיות של Hellblade 2 היא לא מרשימה בעליל. אם אני אסכם את כל המכאניקות במשחק אז יש לנו בגדול שתי מכאניקות בסיסיות. אחת מכאניקת קרב, והשניה מכאניקת פאזלים. מאכניקת הפאזלים מוכרת לנו מהמשחק הראשון שבו היה צריך לאתר צורות בטבע שדומות למה שנתבקשנו למצוא. והמכאניקה השניה מערבת שינוי של חלקי קרקע כדי להתקדם לעבר נקודות מסוימות בשלב. שתי המכאניקות רחוקות מלהיות קשות, ועושות מאמצים עליאיים כדי להקל על השחקן להצליח. בתוך הפאזלים יש גם משימת צד שפזורה לאורך כל המשחק אבל כמו ב-Hellblade אף אחד לא מסביר את זה או למה צריך את זה עד אחרי שמסיימים את המשחק.
כמי שאהב את הראשון, אני יכול להגיד שבכותר ההמשך יש פחות פאזלים והם יותר פשוטים, רמת הקושי של המשחק הזה נמוכה יותר משל קודמו. האם זה טוב או רע? קשה לשפוט, Hellblade 2 מנסה לבנות סיפור סינמטי שפחות מתמקד במכניקה. הייתי מתאר אותו כמשחק Walking Simulator דיי בקלות. בהקשר הזה אני חושב שהעובדה שהוא קצר יחסית עושה לו טוב מכיוון שבשלב מסויים התחלתי להתשעמם מללכת וללכת בזמן שהעלילה הולכת לצידי.
המכאניקה הנוספת היא מכאניקת הקרבות. גם כאן יש שנמוך מהמשחק הראשון. בעוד שבמשחק הראשון היו בוסים עם מכאניקות מיוחדות ומעין מיני גיימס בתוך הקרב עצמו, במשחק החדש אין בוסים בכלל, למעט אולי אחד והקרבות הם רגילים לחלוטין. התחמקות, הדיפה והתקפה. במקום קרבות בוסים, החליטו ב-Ninja Theory לעשות קרבות מרובים יותר. כך שיצא לי להלחם בהרבה לוחמים רגילים במקום בבוסים. זה אמנם סינמטי יותר, יפה יותר ומצטלם בהחלט טוב יותר, אבל בשלב מסויים זה נהיה מאוד רפיטטיבי. היריבים משתנים מידיי פעם ומוסיפים מכאניקות קרב שונות אבל זה לא ממש משנה את אופן הפעולה של סינואה. מהר מאוד ניתן ללמוד את שיטת הקרב וזה הופך למשחק מאוד קל. אני חושב שהפסדתי בקרב אחד או שתיים בכל המשחק, בדרך כלל לוקח לי יותר זמן ללמוד משחק. כשזה מגיע לקרבות, הייתי רוצה לראות יותר מהמשחק הראשון מאשר מהחדש. יותר בוסים גדולים, מפלצות ענקיות ויצורים שמצריכים כמה סיבובים של חשיבה כדי להבין מה אמורים לעשות.
השורה התחתונה
Senua's Saga: Hellblade 2 בא כדי לספר סיפור, והוא מצליח להעביר חוויה עלילתית בצורה יוצאת מן הכלל. אני עדיין חושב שיכלו לקצר חלק מהסוף שממש נראה כאילו הוסיפו אותו בכוונה, אבל למרות זאת יש פה סיפור שכיף לחוות. הפעם לא הצלחתי להתחבר לסינואה כמו במשחק הראשון, אולי בגלל שהיא פחות פגיעה ויותר פוגעת. הפעם עשו אותה קצת יותר גיבורת על מהילדה השברירית שהיא היתה במשחק הראשון וזה שינה קצת את היכולת להזדהות איתה. הסאונד והגרפיקה הזכירו לי כל פעם איזה מכונה אדירה יש לי בתוך המחשב ואיזו קפיצה טכנולוגית עשינו מ-Unreal 4. בכל מה שקשור לארט, Ninja Theory יצאו פה נינג'ות. המשחק נופל במשחקיות מעט, אמנם זה נכון גם למשחק הקודם שלא הצטיין בזה, אבל אני חושב שיכלו לתת טיפה יותר אקשן בקרבות מבלי להאט את הקצב. הקרבות דיי חזרו על עצמם ולא היו אתגר, לא מחשבתי, ולא בזריזות ידיים. למרות זאת, מדובר בחוויה מצוינת שממשיכה לפתח את העולם של סינואה ואני בהחלט מחכה לראות מה המשחק השלישי בסדרה יביא לנו לכשיצא.
*רוצים לקבל את כל החדשות החמות ישר לנייד? הצטרפו לערוץ הטלגרם של Vgames!*
תגובות
1
21:30 21.05.2024 |
פיספוס (אורח)
הייתה פה הזדמנות מעולה לצחוק על המיתוס של השמירות מהמשחק הראש שבפועל נתנתה לו את רוב צומת הלב בגלל הרעש XD
2
| פורסם ע"י