הדמויות האהובות מתערבבות במולטיוורס
חדשות טובות כולם! אחרי שנה בינונית ומטה, Marvel חזרה בכל הכוח עם סדרת טלוויזיה שבעיני מצדיקה את כל קיומו של שירות הסטרימינג דיסני פלוס וה-MCU - "מה אם...?". כשהתחלתי לקרוא חוברות קומיקס אי שם בתחילת שנות התשעים, הדרך היחידה לנער נס ציוני להתארגן על חוברות הייתה הזמנה מחו"ל דרך שירות מוזר שלא ברור איך עבד בלי אינטרנט. לפעמים הייתי מקבל חוברות שהזמנתי רק על סמך השם. חלקן היו טובות, רובן לא משהו בכלל, אבל כולן כללו עולמות עשירים ומוזרים שרק חיכו שאחקור אותם. אחת הסדרות הייתה ערבוב של גיבורות וגיבורי DC עם Marvel ובדיעבד חבל שלא שמרתי אותן כי מסתבר שחלקן שוות לא מעט כסף בימינו. בנוסף היו כמה סיפורים מטורפים כמו שילוב של באטמן עם וולברין, איירון מן עם גרין לנטרן, ולובו עם הווארד הברווז.
התחושה שלי כשצפיתי בעונה השניה של "מה אם...?" הייתה דומה. את הראשונה מאוד חיבבתי, אבל הרגשתי שלמרות קווי העלילה האלטרנטיביים והמחווה לאזור הדמדומים האהובה, היוצרים לא הלכו לעומק הטירוף שאפשר ליצור ממשחק עם היקום הקולנועי של מארוול (קצת כמו מה שהרגשתי עם ספיידרמן: אין דרך הביתה ועם דוקטור סטריינג' בממדי הטירוף שהוא מצויין ולא מוערך מספיק בעיני). עכשיו הם הלכו אפילו יותר רחוק ממה שאני דמיינתי. הנה מה שחשבת על העונה השנייה של ?...What If, שכל פרקיה זמינים כבר עכשיו בדיסני פלוס. הביקורת נטולת ספוילרים - קראו בחופשיות!
העונה השנייה של הסדרה כוללת תשעה פרקים (כמו העונה הקודמת) שיצאו באופן יומי ובתזמון כזה כך שפרק חג המולד עלה ביום ההולדת של ישו עצמו. לעומת העונה הקודמת שעסקה בדמויות מרוב הסרטים של מארוול, בעונה הנוכחית התמקדו בעיקר בדמויות משומרי הגלקסיה ות'ור פלוס הופעות חזקות של איירון מן, הפי הוגאן, קפטן קרטר, ודוקטור סטריינג' (שני האחרונים הם המשך ישיר לסיפורים מהעונה הקודמת). בין הפרקים תוכלו לראות מחוות ישירות לבלייד ראנר ומת לחיות (בפרק חג המולד), רובין הוד פוגש את שייקספיר בסדרה 1602 של ניל גיימן (לא עיבוד ישיר, אבל כזה שעושה הרבה כבוד), ואינספור מחוות לתרבות פופ, שהולכות רחוק אפילו עד ציטוט מיצירת המופת קאובוי של חצות.
מה שעוד קיבלנו העונה היא דמות חדשה לגמרי, קהורי, שמראה לפולשים האכזריים למה לא כדאי להתעסק עם בני ובנות המקום טובי הלב שרק רוצים לחיות בשקט אבל צריכים להתמודד עם מתקפה של תתי אדם רצחניים. אבל נחזור רגע למארוול.
אני לא זוכר הפתעה גדולה כל כך שחוויתי מיצירה שקשורה לגיבורי על, בטוח לא מארוול שאמנם חיבבתי את היצירות האחרונות שלה (כן, גם את לוקי, המארוולס ואנטמן), אבל הן היו רחוקות מלחדש. כאן הרגשתי שכל פרק התפרע עם רעיון המולטיוורס, בין עם בשילוב של הדמויות השונות בעולמות המיוחדים שנבנו לאורך 15 השנים האחרונות, בסצנות מרהיבות כמו מירוץ כרכרות בין גלקטי או סצנות קרב מרובות משתתפים שלא הייתה מביישת את המאסטרפיס שהוא "ספיידרמן: ברחבי ממד העכביש", ובעיקר עם המון הומור עצמי.
יש הרגשה כשרואים אמנים כמו פרנק זאפה, לס קלייפול או QOTSA מנגנים, שחבר הגדיר בתור חדוות הנגינה. כאן הרגשתי את חדוות היצירה. אפשר לראות כמה כיף היה לחשוב על העולמות והדמויות וכמה כיף לדבב אותן, כשרוב חברי הקאסט המקוריים (כולל כמה מהשורה הראשונה של הוליווד - מייקל דאגלס, ג'וש ברולין ועוד) חזרו לתפקידיהם, גם אם המינוריים ביותר כמו סטנלי טוצ'י שמי זכר שהיה בכלל ב-MCU. אבל הדבר שהכי אהבתי בסדרה קשור דווקא למשהו אחר לגמרי והוא קצת ספויילר, אז תתקדמו על אחריותכם בלבד
הדבר שבאמת ריגש אותי הוא טוב הלב שלה.
בעונה הקודמת היו כמה פרקים שלא נגמרו הכי טוב לדמויות (גם אם היו משעשעים) וכאן לא רק שיש הפי אנד, הוא מוצדק וסוגר קצוות לסיפורים שחלקם התחילו בעונה הראשונה ומספק גאולה לדמויות. אני אישית לא אוהב לראות אנשים סובלים, גם לא כאלה שקיימים רק בדמיון, אבל מבין את החשיבות של הפסד ביצירה על מנת שנלמד לקח דרך סיפור של אחרים, אבל כרגע קצת לא יכול להכיל סבל כבד מדי. וזו בדיוק הסיבה שכל כך שמחתי שהסיפורים בעונה הנוכחית אנושיים ומראים שמשתלם להיות בן אדם טוב, ושחשוב מאוד לתת את המיטב של עצמנו לאחרים, ומעל הכול לדבוק בטוב ויהי מה. מסרים חשובים מאין כמוהם תמיד אבל במיוחד עכשיו.
תודה מארוול, מי יתן ונראה אתכם חוזרים למסלול וממשיכים להוסיף טוב לעולם.
*רוצים לקבל את כל החדשות החמות ישר לנייד? הצטרפו לערוץ הטלגרם של Vgames!*
תגובות
1
| פורסם ע"י