הרעיון של Silent Hope חמוד מאוד, אבל הביצוע שלו בכל אחת מהגזרות השונות לא באמת מתרומם לשום מקום
עותק סיקור סופק לנו על ידי המפתחים של המשחק, תודה רבה!
אחד המשחקים המסקרנים שהוכרזו בנינטנדו דיירקט השני של השנה היה Silent Hope: משחק תפקידים מבית Marvelous שלפחות לי היה נראה כמו Dungeon Crawler מאוד חמוד עם קונספט מאוד מעניין: שבעה גיבורים שנוכל לשחק איתם יורדים אל תוך האפלה החשוכה כדי להציל את הממלכה שלהם. אני לא אחד שאומר לא למשחקי JRPG, במיוחד כשהם משלבים אקשן בתוכם, אז בואו נראה אם Silent Hope שווה את הזמן שלכם!
מהכפר החמים...
הסיפור של המשחק מתחיל עם ממלכה הרוסה: הנסיכה שכלואה בתוך קריסטל מדברת עם שבעה גיבורים שחיים בכפר מעל בור עצום (יותר גדול משל השכנים שלנו), כשבתוך הבור והאפלה שבו מסתתר הסוד להצלת הממלכה. שבעת הגיבורים מקבלים מהנסיכה משימה: לרדת אל תוך האפלה ולגלות את הסוד של מה קרה לממלכה שלהם, למלך שלהם ואיך אפשר להציל את כולם.
הסיפור עצמו מאוד חמוד - גם אם מאוד גנרי. לצערי זוהי תמה חוזרת עם Silent Hope. כדי להבין על מה אני מדבר, נתחיל דווקא לא מהקרבות והמנגנון החקירה של המשחק, אלא דווקא על הכפר שבו חיות הדמויות שלנו. שבעת הלוחמים והלוחמות שלנו מרכיבים את הכפר שמתפקד כ-Hub המרכזי שלנו. לכל דמות יש סוג של תפקיד: דמות אחת היא הנפחית של המקום, דמות אחרת מתפקדת כרוקח, דמות נוספת תהייה החוואית ועוד.
הכפר עצמו סופר מקסים ו-Marvelous אפילו משתמשים באובייקטים מ-Story of Seasons (לשעבר Harvest Moon), בשביל חיות כמו הפרות, במה שיוצר קרוס רפרנס מאוד חמוד. המשאבים שנשיג בכל ריצה ישמשו את הדמויות שלנו ליצירה של ציוד חדש, אוכל שיעזור לנו בכל ריצה וגידולים אפשריים בחווה שלנו. הקונספט עובד, אבל הוא גם סופר פשוט. הכפר הזה, כמו הרבה משאר המשחק, לא מתרומם לשום מקום וכבר אחרי כמה דקות אתה מרגיש שכבר חווית וראית הכל. רוב החידושים בכפר מתרחשים דווקא כתוצאה מההתקדמות שלכם בתוך האפלה, כך שלמעט מעבר זריז על כל דוכנים רק כדי לראות שאתם מוכנים, אין באמת מה לעשות בכפר הזה.
המשחק עצמו צבעוני, אבל פשוט מאוד. זה לא משחק שיעיף אתכם מבחינת המראה שלו, אבל הוא מאוד נעים לעין ועיצוב הדמויות נהדר, בעיקר של הקוסם, הקשתית והרוג. המוזיקה של המשחק גם כן עונה לאותה ההגדרה, עם מוזיקה חמודה ונחמדה, אבל שוב - שום דבר שייכנס לרשימות של פסקולי השנה החולפת. יש קצת Highlights כמו מוזיקת הבוס האחרון, אבל הרוב זו מוזיקת JRPGs משנות ה-2000 המוקדמות.
...אל תוך האפלה
המשחקיות האמיתית מתחילה בזמן הירידה אל תוך האפלה והקומות שנמצאות בתחתית. המשחק מחולק לאזורים כשכל אזור מורכב מכמה וכמה קומות. המטרה שלכם היא מאוד פשוטה: לרדת כמה שיותר עמוק ולשרוד עד התחתית כדי שתוכלו למצוא את המלך ולנסות להבין מה קרה לממלכה. בתחילת כל ריצה אתם תבחרו אחד משבעת הלוחמים והלוחמות (שגם מרכיבים את הכפר שלנו, כאמור), ותילחמו במפלצות ובבוסים שבכל אחד מהאזורים והקומות השונים.
שבעה גיבורים זה כביכול אומר הרבה סוגים של טכניקות וסקילים, אבל בפועל, Silent Hope מחולק לשתי אסכולות מאוד מובהקות: יש לנו את אלו שיילחמו בטווח הקצר ואלו שיילחמו מקרוב לאויבים, עם שינויים קלים בין כל דמות. הקוסם הוא דמות מטווח ארוך עם מתקפות איטיות, אבל גם המון סקילים של AOE ופגיעה בהרבה אויבים בבת אחת. הקשתית לעומתו יורה מהר יותר ופוגעת בצורה יותר מדויקת באויבים השונים.
יש לנו לוחמת שיכולה לעשות המון נזק עם החרב הענקית שלה שנראה כאילו יצאה הרגע מהידיים של גאטס מברזרק, ולעומתה לוחמת אחרת עם אגרופים שחייבת להתקרב. בשני הסגנונות רוב הקרבות ייראו אותו הדבר: לתקוף את האויב כמה פעמים, להתחמק מהמתקפה שלו, לחזור לתקוף את האויב, חוזר חלילה. הלופ הזה הוא דיי בסיסי (גם אם הוא עובד) ולכן המשחק קצת מרענן את הפורמט עם האתגרים שיש ברוב הקומות.
האתגרים מוצגים כפסל שאפשר לדבר איתו בתחילת הקומה והוא ייתן לכם אתגר שתצטרכו לעמוד בו: להרוג מספר מסוים של אויבים על ידי מלכודות, לחסל כמה אויבים ברצף מבלי להיפגע או לנצח אויבים בזירה כלשהי בזמן כלשהו. אני באמת מעדיף את זה על פני משחק עם משחקיות שהיא קצת משעממת אחרי כמה זמן, עם כל הכבוד ללופ של איסוף ציוד ומשאבים וחיסול אויבים. הסקילים שכל דמות מקבלת גם טובים והמשחק אפילו נותן מנגנון של שדרוג קלאסים. אם הייתי צריך להשוות את סגנון הקומבט, סדרת Ys המוקדמת תהייה יופי של נקודת השוואה.
הבעיה שלי עם מנגנון ה-RPG של המשחק הוא שהדמויות לא עולות רמות ביחד. אני הגעתי לאזור הרביעי במשחק עם הקוסם שלי כשהוא משודרג וסופר חזק וחלק מהדמויות האחרות מתוך השבעה עוד היו רמה 1 בלי שנגעו בכלל באפלה. אתם בתכל'ס תוכלו לסיים את המשחק מבלי להחליף דמות בכלל וזה אומר שלמשחק לא באמת אכפת אם אתם תמשיכו עם דמות אחת או לא.
למה לי להחליף אותך עכשיו?
אני חייב רגע להיות כן איתכם: הבעיה המרכזית והגדולה ביותר של המשחק היא לא צל של ספק המלחמה שלו בעצמו עם המכניקה המרכזית שהוא שם לעצמו: ההחלפה בין הדמויות השונות. כמו שכתבתי בחלק הקודם של הכתבה, הדמויות עצמן לא עולות רמות ביחד והמשחק סוג של מכריח אתכם להחליף בין הדמויות השונות כדי לוודא שכולן חזקות מספיק להמשך המשחק. הבעיה היא שברמה העיצובית זה לא נעשה באופן אורגני.
נתחיל דווקא עם מה שהזכרתי קודם לכן: המשחק מכריח אותך לשנות בין הדמויות כדי שהן תעלנה רמות, כשבתכל'ס אין לי סיבה אמיתית לעשות את זה. נכון, יש דמויות עם יכולות טובות יותר נגד אויבים מסוימים, אבל אני לקחתי את הקוסם ולא הייתה לי שום בעיה עם אויבים עד הקומה הרביעית של המשחק בערך, כשגם אז לא באמת הייתה לי בעיה כלשהי איתם, הם פשוט היו קשים יותר. בנוסף, המשחק דואג שרוב הציוד שתקבלו לא יהיה קשור לדמות שאתם הולכים איתה כרגע, אז אתם ממילא תקבלו ציוד לדמויות אחרות ותצטרכו להביא להן אותם.
אני יודע שכל דמות מתפקדת שונה ויהיו דמויות שתאהבו יותר ותאהבו פחות והמשחק צריך לגרום לכם לשחק עם הדמויות האחרות איכשהו, אבל הבחירה הזאת של "להכריח את השחקן להחליף", פשוט לא עובדת כמו שצריך. דרך יותר אורגנית הייתה יכולה להיות להפוך את המשחק לקשה הרבה יותר (ולא רק באזורים המיוחדים שצצים פעם בכמה קומות), ולהגביל מוצרים שמחזירים נקודות חיים. בצורה הזאת השחקן ירצה להחליף דמויות באופן קבוע ולהשאיר אותן חזקות. בנוסף, בונוסים על ריצה ארוכה וטובה יכלו להיות עוד תמריץ טוב לשחקן לשמור על הדמויות שלו בחיים לאורך זמן ולהחליף ביניהן שוב ושוב. הדברים האלה לא קיימים כאן וזה מפריע לי מאוד ברמה העיצובית.
השורה התחתונה
הרעיון של Silent Hope חמוד מאוד, אבל הביצוע שלו בכל אחת מהגזרות השונות לא באמת מתרומם לשום מקום. הלופ משחקיות בהחלט עובד: כיף ללכת למבוכים, הקרבות נחמדים השלל מאוד נחמד ולחזור לאזור ההתחלתי כדי לאסוף עוד ציוד ועוד נשקים מרגיש טוב מאוד. מצד שני, הסיפור של המשחק פשוט לא מצליח להתרומם והגימיק המרכזי של המשחק, ההחלפה בין הדמויות השונות, מרגישה יותר כמו הכרח מוזר מאשר מכניקה שמשולבת בצורה טובה בתוך המשחק. Silent Hope הוא עדיין משחק טוב - פשוט לא טוב כמו שיכול היה להיות.
*רוצים לקבל את כל החדשות החמות ישר לנייד? הצטרפו לערוץ הטלגרם של Vgames!*
תגובות
1
| פורסם ע"י