איזו משפחה חביבה, אני מאוד מקווה שלא יקרה לה מש...
תודה רבה לטוליפ אנטרטיינמנט על ההזמנה להקרנת הטרום בכורה!
מ. נייט שאמלאן (M. Night Shyamalan) היה ונשאר אחד מהבמאים המעניינים ביותר שיש להוליווד להציע. הבמאי שפרץ לתודעה עם סרטו השלישי, "החוש השישי", לא רק שלא הצליח לשחזר את ההצלחה שלו באמת אף פעם - אלא הספיק להיות חתום על אחד הכשלונות הגדולים בכל הזמנים עם סרט הלייב אקשן ל"אווטאר: כשף האוויר האחרון". למרות הכל, גם הוליווד וגם הקהל לא וויתרו עליו, מה שהשתלם ביותר עם "ספליט" המעולה משנת 2016, שלא רק היה סרט פשוט נהדר אלא גם הכיר לעולם את אחת השחקניות הטובות ביותר של הדור הנוכחי אניה טיילור ג'וי (Anya Taylor-Joy). ב"דפיקה בדלת" (Knock at the Cabin), שאמלאן חוזר על הרבה מהביטים שייחדו את הסטייל שלו ועבדו בסרטיו הקודמים, תוך כדי שמירה על פנייה לקהל רחב יותר ממעריציו. זה אמנם ממקם את הסרט כטוב ביותר שלו מאז "ספליט" ובין ההכי טובים שלו עד כה, אך מה זה בידיוק אומר על הסרט לכשעצמו? הביקורת נטולת ספוילרים -קראו בחופשיות!
גבר, בקתה ומשפחה עם בעיה
הסרט נפתח עם ילדה קטנה בשם וואן המלקטת חגבים בחצר בקתה לצורך עבודה בבית הספר. גבר בשם לאונרד, אותו משחק דייב בטיסטה (Dave Bautista), גדול מימדים אך נחמד באופן מפתיע ניגש לוואן ומפתח איתה שיחה, בה מסביר לה שעל המשפחה שלה לקבל החלטה בלתי אפשרית שעתידה לקבוע את גורל העולם. וואן כמובן חוזרת לבקתה אל זוג האבות ההמומים והמן הסתם סקפטיים שלה - שמהר מאוד מוצאים את עצמם תחת מתקפה של לאונרד וחבורתו המונה עוד שלושה אנשים.
אני לא ארחיב יותר אפילו פרט אחד לגבי העלילה, שכן מפה היא מסתמכת בעיקר על משחק המוחות בין המשפחה לחבורת התוקפים, בה כל צד מנסה לשכנע את השני שהוא הצודק. הבחירה להסתמך על התעלומה משחקת לטובתו של הסרט, שכן היא נבנית באופן פנטסטי ובקצב מושלם לאורך המערכה הראשונה. אולם במערכה השניה משהו מעט נפגם בקצב, והשלישית אף מעט מבולגנת - מה שמסיים את העלילה בטעם מוזר ומוביל את הסרט להיות יותר כמו חוויה חד פעמית.
איך שהם עושים לי אור ברווז
כאמור, הסרט הוא לא סרט אימה, אלא מכוון להיות מותחן. בדרך כלל כדי שמותחן יעבוד, התעלומה צריכה להיות טובה ולנו צריך להיות אכפת מהדמויות. התעלומה, כמו שהסברתי, ללא ספק מעניינת אך כן נשברת לקראת הסוף, זאת בניגוד מוחלט אל הקאסט של הסרט, שלשניה לא מוריד הילוך מההופעות המצויינות שלו. אני לגמרי יכול להבין למה בטיסטה קוטף כאן מחמאות, אך למען האמת מי שממש יוצאים מגדרם הם שלושת השחקנים של המשפחה הקטנה והחמודה. בן אולדרידג' (Ben Aldridge) כאבא אנדרו, ג'ונתן גרוף (Jonathan Groff) כאבא אריק וגולת הכותרת של קריסטן קוי (Kristen Cui) בתור וואן שמצליחים להכניס פי 2 יותר אישיות לדמויות שלהם ממה שהייתי מצפה מזמן המסך והעומק שקיבלו.
מדובר בעבודה יוצאת מן הכלל גם של השחקנים וגם של שאמלאן, שגם אם על הנייר הקהל לא אמור להתחבר למשפחה או לשאר הדמויות באופן מושלם, השחקנים מפצים על החסר וגורמים לכל רגע של חוסר וודאות להיות מותח. עוד מילה טובה כאן מגיעה לצילום המיוחד של שאמאלן, שבלי הפתעות מצליח לייצר עניין גם בשוטים שלא היו אמורים להיות מעניינים יותר מידי או בדיאלוגים שלא כתובים בצורה החדה ביותר.
השורה התחתונה
שאמלאן מצליח לשמור על ה-DNA שלו תוך כדי פנייה גם לקהל מעבר למעגל המעריצים הנאמן שיצר. הופעות מדהימות של הקאסט כמעט מסתירות לגמרי את בעיות הקצב והעומק של המערכות השניה והשלישית - ומסכמות את החוויה כסרט ששווה לראות פעם אחת.
"דפיקה בדלת" זמין לצפייה עכשיו בבתי הקולנוע בישראל
*רוצים לקבל את כל החדשות החמות ישר לנייד? הצטרפו לערוץ הטלגרם של Vgames!*
תגובות
1
| פורסם ע"י