בין אם מדובר בגיימרים בני 30, 50 או 22: כולנו מושפעים מנוסטלגיה. ד"ר גרייפנר, רופא שנהנה לחקור את ההשפעות של גיימינג על המוח מספר לנו עוד על הנושא
נוסטלגיה הוא מונח אשר משמעותו היא געגועים והתרפקות על העבר, על פי רוב תוך אידיאליזיצה שלו. את המושג טבע בשנת 1688 רופא שיווצרי, לתיאור 'מחלה' שהופיעה אצל חיילים שוויצרים שנשלחו אל שדה הקרב וחשו געגועים וכיסופים רבים אל ביתם. במרוצת המאה ה-19 השתנתה משמעות המושג וכיום אין מתייחסים לנוסטלגיה כאל מחלה –"
טוב, חלאס. אני לא אמשיך לצטט פה את ויקיפדיה, זה לא עבודת סמינריון. לצורך העניין אני אניח שכולם פה יודעים פה מה זה נוסטלגיה ואם לא, אז מוזמנים להיכנס לספרייה הקרובה לביתכם, להתיישב על אחד מספסלי העץ, לפתוח כרך מאובק של אנציקלופדיית בריטניקה לנוער, להסניף קצת את ריח הדפים העתיקים - אוקיי נסחפתי קצת עם ה theme פה – פשוט תפתחו ויקיפדיה.
איך Breath of the Wild הצליח לרגש
אני חושב שהדרך הכי טובה לתאר את השפעת הנוסטלגיה דרך משחקי וידאו היא דרך הסיפור הבא, שקראתי בפורום של The Legend of Zelda באינטרנט (תמצתתי אותו קצת כמובן כדי לא להבריח אתכם כבר עכשיו מהכתבה): "אין שום דבר רע בבכי, להיפך – לבכות זה מדהים. זו אחת ההפגנות הכנות והמזוקקות ביותר של רגש אנושי. אבל אני כמעט ואף פעם לא בוכה. אני לא יודע למה, אני פשוט לא. דווקא בגלל זה אני רוצה לדבר על כך שלמשחק The Legend of Zelda: Breath of the Wild הייתה השפעה גדולה על חיי. זה היה משחק הוידאו היחיד בחיי שגרם לי לבכות בזמן ששיחקתי בו.
(קרדיט: Nintendo)
לאחר שסיימתי את Divine Beast Vah Ruta, החלטתי ללכת ל-Tabantha Frontier ולבקר ב-Rito Village שם אמורה להיות Divine beast נוספת על פי המפה. התחלתי מהמגדל, בעקבות השביל חציתי את Kolami Bridge, מתפעל מהיופי של ה-Tanagar Canyon מימיני. לאחר מכן ראיתי לאחר שהגעתי לRito Stable ראיתי את Divine Beast Vah Medoh מתעופפת לה סביב מבנה קולוסאלי עצום. הייתי שם סוף סוף. ברגע שעליתי על הגשר הקטן הראשון לכיוון Rito Village החלה להתנגן ברקע מנגינה יפה.
זה היה הרגע שבו קפאתי. הלב שלי התחיל לפעום. הראש התמלא ברגשות ומחשבות שלא הכרתי, או שלפחות לא חשתי אותם למשך זמן רב. פתאם הרגשתי שאני חוזר בזמן, לתקופה אחרת. פשוטה יותר. הרגשתי לפתע שוב כמו ילד. ניסיתי להבין מה קרה פה עכשיו, רגע... זאת לא המוזיקה של Dragon Roost Island מהמשחק The Legend of Zelda: The Wind Waker...? ואז התחלתי לבכות, הרבה. זה לא היה מחזה מלבב. אני זוכר שאפילו נאלצתי להניח את הקונטרולר כדי לנגב את הדמעות מהפנים.
(קרדיט: Nintendo)
הרגשתי שאני נוסע בזמן לשנת 2003, ראיתי את עצמי בן ה-14 משחק Wind Waker בגיימקיוב הסגול שלי אחרי שחזרתי מבית הספר על המיטה הישנה שלי בבית הוריי. החיים היו אז פשוטים יותר, חברים, כיף ומשחקים. בלי חשבונות לדאוג להם ובלי יותר מידי דאגות, זאת הייתה אחת התקופות המאושרות בחיי. ראיתי את עצמי מנווט בים הגדול של המשחק, מגיע ל-Dragon Roost Island בפעם הראשונה ושומע את השיר היפה הזה."
כוחה של הנוסטלגיה
אנסה להסביר מה עבר בראשו של אותו אדם. אותו קתרזיס רגשי, אותה תחושת התעלות והתרוממות רוח, אותו סיפוק מיוחד שאנחנו חווים בזמן שאנחנו נזרקים בפראות אל העבר כאילו נכנסו למכונת זמן - זה כוחה של הנוסטלגיה במלוא עוצמתה. במילים קצת פחות פיוטיות - המוח שלנו מתגמל אותנו על כך שאנחנו נזכרים באירועים משמעותיים מהעבר שלנו, אירועים אשר השפיעו על החיים שלנו. בתור רופא אני מרגיש צורך להכניס התייחסות אנטומית וביולוגית קצרצרה לתהליכים הכימיים שקורים לנו במוח בזמן שאנו חווים התפרצות נוסטלגית (אני מקווה שתסלחו לי על זה).
מחקרים מצביעים על מעורבות מוחית נרחבת בזמן חוויה של נוסטלגיה, בין השאר באיזוריים הפרונטליים, הלימביים, הפרהלימבים וב-midbrain (זה בסדר גמור אם זה נשמע לכם סינית). גם מערכת התגמול במוח נכנסת לפעולה: בהיפוקמפוס, Substantia Nigra ובעוד איזורים נצפתה פעילות מוגברת של הורמונים כמו דופמין ואוקסיטוצין אשר אחראים בין השאר על מגוון רגשות ועל תחושות כמו הנאה וסיפוק (ונעצור כאן לטובת מי שעדיין איתנו). אירועים וחוויות משמעותיים מהחיים שלנו, בעיקר מגילאי 10 עד 30 (אך לא רק), נשמרים במוח במעין כספת מיוחדת ושמורה היטב מפגעי הזמן.
(קרדיט: Amazon Pictures)
כשאני יושב ופותח את הטריילר לסדרה החדשה The Rings of Power ושומע את המוזיקה האייקונית של שר הטבעות, זה כבר Game Over: הרגש ניצח את השכל. גם אם כל ההערכות יהיו שמדובר בסדרה מחורבנת שמביישת את שם המותג (בסוף יצאה סביר לפי דעתי) אני אצפה בה - כי כשהייתי בן 11 ראיתי את שיבת המלך עם בן דוד שלי בקולנוע וזו הייתה חוויה מיוחדת ומשמעותית עבורי באותה התקופה. כמובן שההסבר הזה עובר אצל רוב האנשים בתת מודע אך זה לא מוריד מעוצמת האפקט, ההיפך הוא הנכון.
כנראה שיש עוד לא מעט כמוני, כי אחרת קשה לי להבין למה אמזון בחרו לשלם באיזור ה-500 מיליון דולר על הזכות להשתמש בפרנצ'ייז העתיק הזה במקום לשלם כ-100,000 ש"ח כולל מע"מ לסופר פנטזיה בן ימינו שיכתוב להם משהו חדש. בחברת דיסני השקיעו לא מעט כדי לקבל לידיה את אחד הזכיונות אשר מצליח להרטיט את מיתרי הנוסטלגיה בקרב חלק עצום מאוכלוסיית העולם. סכום צנוע של 4 מליארד דולר עבר ישירות לג'ורג' לוקאס החביב עבור הזכות להשתמש ביקום קולנועי חביב העונה לשם הגנרי Star Wars. אל תדאגו, הם הצליחו להחזיר כבר את כל ההשקעה ב-2018. גם בעולם הספורט התופעה קיימת כמובן במלוא עוצמתה. לא סתם התמונה עם הכי הרבה לייקים ברשת כרגע היא של מסי ורונאלדו משחקים ביחד שחמט (נו באמת, שחמט דווקא?).
(קרדיט: אנני לייבוביץ'/Louis Vuitton)
עבר, הווה ועתיד
אז למה בעצם כל זה קורה? כמו הרבה דברים שקשורים למוח שלנו, אף אחד לא באמת יודע, אבל בעולם הפסיכולוגיה יש לא מעט השערות. הנה אחת שהתחברתי אליה במיוחד (למרות שיש מצב שאיחדתי פה כמה תאוריות שונות ביחד): החיבור המיוחד הזה אל העבר מחבר אותך אל עצמך, אל מי שאתה היום, אל מי שהיית בעבר ואל הסובב אותך. אנחנו משתנים בכל יום שעובר - תאים זקנים מתים וחדשים גדלים במקומם, קשרים חדשים נוצרים בין נוירונים על חשבון כאלה שנמחקים, זכרונות ישנים מפנים את מקומם לחדשים. הכל משתנה, הכל זז כל הזמן, שום דבר לא נשאר כפי שהיה. אם נסתכל על עצמנו מבחינה מולקולרית, אנחנו כמעט ב100% לא אותו בנאדם שהיינו בעבר. כמעט כל המולקולות והחלקיקים האטומיים שהרכיבו אותנו התחלפו במרוצת הזמן והשנים.
אז איך בעצם אנחנו מרגישים שנשארנו מי שהיינו ולא הפכנו ליצור אחר? איך אנחנו מסתכלים על התהליך שעברנו, על הההיסטוריה ועל העתיד שלנו כדרך אחת ארוכה במקום לחיות את ההווה בלבד בכל נקודת זמן נתון? מבחינה אבולציונית ישנו יתרון עצום ליכולת המורכבת הזאת - היכולת לדעת מי אנחנו, להצליח להסתכל מחוץ לרגע לחוות את איך שהיינו בעבר ואף להצליח לדמיין ולתכנן את העתיד. היכולות האלה אשר מפותחות מאד בקרב בני האדם מהוות חלק מהסיבות שהפכנו להיות לאחד מהמינים החזקים והמוכשרים ביותר בכדור הארץ (למה אחד? בואו, הכי). יש יתרון בלדעת מי היינו, לדעת את העבר שלנו. זה נותן לנו את היכולת להתחבר לעצמנו ולסובב אותנו שחוו חוויות דומות, למשפחה שלנו, לקרובים אלינו, לחברים שלנו. ברוח המונדיאל – תחשבו רגע על החיבור המטורף שיש לכל הארגנטינאים סביב תרבות הכדורגל העשירה שלהם (וסביב מסי כמובן).
(קרדיט: AP Image)
חשוב לציין שלא תמיד מדובר על רגשות חיוביים. נוסטלגיה בהחלט יכולה לעורר מנעד רחב של רגשות בהתאם לאיך חווינו ואיך נצרבה החוויה המקורית במוחנו. התופעה הקרוייה פוסט טראומה גם קשורה למנגנון הזה. עוד עובדה חשובה ומעניינת - הרגשות שאנחנו חווים בזמן פרץ הנוסטלגיה הם ממש לא העתק מדויק של הרגש המקורי שחווינו אי שם בעבר הרחוק, אלא מעין אדפצטציה שאנחנו עושים לרגש הזה בהווה. רוב הסיכויים שלא הרגשנו ככה בעבר אך אנחנו לא באמת יכולים לדעת את זה כי הזיכרון שלנו דינאמי ומשתנה כל הזמן. לעיתים קרובות עצם הציפייה לחוויה מסויימת גורמת לנו לתחושת נוסטלגיה נעימה בתוך הבטן כשהחוויה עצמה מתבררת כפלופ שלא מעורר אפילו קמצוץ נוסטלגיה (אהמ, The Lion King Remake).
להשפעה של נוסטלגיה עלינו ועל החיים שלנו יכולות להיות מספר השלכות שנות, הן חיוביות והן שליליות. מצד אחד לנוסטלגיה יש המון השפעות חיוביות, הרי לא סתם התכונה הזאת קיימת בנו. בנוסף לכל היתרונות שציינתי למעלה זו יכולה להיות דרך מעולה להוריד קצת סטרס מחי היומיום ולהנות מרגעים של אושר ושל התעלות רגשית. בין השאר, מחקרים הוכיחו כי השימוש ברגשות כאלו אלו יכול להוריד חרדות ואף לשפר תפקוד של אנשים בדיכאון.
(קרדיט: Walt Disney Pictures)
מצד שני וכמו בהרבה דברים הכל זה שאלה של מינון – אדם שיתמכר לנוסטלגיה ורק יחפש איך לחזור אל רגעים מן העבר ולחזור אחורה לא באמת יצליח לחיות ולהנות המהווה ומחיי היום יום שלו. כמו החיילים השוויצרים שלא הצליחו להילחם מרוב געגועים הביתה ופשוט קרסו. מהצד השני יש דמויות מופת, אם אפשר לקרוא ככה לדמות בדיונית, כמו פרודו וסאם שלקחו את הגעגועים האלה לבית (כי מי לא יתגעגע למקום המושלם הזה שהם גרים בו) בפן החיובי ונתנו לזה לדרבן אותם להמשיך במסע הקשה עד למורדור להשמיד את הטבעת וכו'. שכוייח.
עוד תופעה מעניינת שאפשר לקשור לנוסטגליה היא, אהמ, שאנשים מעל גיל מסוים, אהמ, נוטים תמיד לחשוב שבזמנם הכל היה טוב יותר. הסרטים היו יותר טובים השירים הפוליטקיאים האנשים איך ששיחקנו כדורגל בדשא והלכנו מכות כמו ילדים נורמאליים במקום הילדים היום שתקועים כל היום מול המסך בפורטנייט, מתחצפים למבוגרים חסרי ערכים בסיסיים וכבוד למורים ו- ואוקי נעצור פה הנקודה הובנה.
למה דווקא משחקי וידאו?
אי שם לפני מליוני שנים, יותר נכון לפני מאות שנים (או עשרות?) לא היו סרטים, לא סדרות, לא שירים שאפשר לשמוע מתי שרוצים ובטח שלא משחקי וידאו. הרגשות הנוסטלגיים הטהורים, אם נקרא להם ככה, התבטאו בחיי היום יום. חזרה למקום שבו גדלת לאחר שנים שלא היית שם, מפגש עם דמויות מן העבר כמו חברים ומשפחה, נוף מוכר, צלילים, נופים ועוד. גם אירועים עצובים כמו מוות של אדם קרוב יכולים לגרום לפרץ נוסטלגיה במהלכו ניזכר ברגעים מן העבר אשר חווינו עם אותו האדם והרגשות יציפו אותנו.
עם התפתחות הטכנולוגיה והמדיה, רגשות נוסטלגיה רבים נקשרו דווקא לתכנים כמו סרטים, סדרות, שירים וכמובן משחקי וידאו. אמצעי בידור אלה מאפשרים לנו לחזור ולבקר דמויות סיפורים ועולמות שאהבנו ושגדלנו עליהם. המוח האנושי ידוע ביכולתו המופלאה להאזין למגוון צלילים ומנגינות ולשמור אותם בתאי הזיכרון לאורך עשרות שנים. יכולת מיוחדת זו התפתחה לאורך בין השאר כאמצעי הישרדותי על מנת לדעת לזהות סכנות רק לפי קול, תכונה די קריטית בג'וגנלים שחיינו בהם פעם. היכולת המדהימה שלנו לזהות ולקטלג קולות של מאות בני אדם שונים במוח הינה אחת אחת מהיכולות המרכזיות שתרמו להתפתחות היכולת החברתית המרשימה שלנו ולהישרדותנו לאורך ההיסטוריה של הטבע.
(קרדיט: Naughty Dog/PlayStation Studios)
בתעשיית הקולנוע למדו לנצל היטב את היכולת הזאת של המוזיקה והצלילים להשפיע עלינו ולכן כמעט כל סרט משלב פסקול שהולחן במיוחד ומטרתו להפעיל את הרגשות שלנו. כשאנחנו משחקים משחק וידאו, חלקים נרחבים מאד במוח שלנו פועלים. דרך האוזניים אנחנו מאזינים לצלילים לשיחות ולמנגנינות, באמצעות העיניים אנחנו חווים עולם ויזואלי עשיר, ובעזרת הידיים והאצבעות אנחנו זזים ופועלים והכי חשוב – חושבים ומקבלים החלטות בכל רגע נתון. אנחנו ממש חלק מהעולם הזה ולא רק נמצאים שם כצופה מהצד כמו בזמן צפייה בסרט.
חלקים נרחבים במוח הקשורים לקבלת החלטות, חשיבה, יצירתיות ואף יכולות מוטוריות (להזיז אצבעות במקצב הנכון דורש פעילות מוחית מורכבת ביותר בים אם אתה גיטריסט וקוראים לך Slash ובין אם אתה היוטיובר התותח הזה שעוזר לכולם ב-Elden Ring). הדברים האלה הם חלק מהסיבות שגורמות למשחקי ודיאו רבים להיחרט בליבנו (או במילים פחות רומנטיות, "להיצרב במוחנו") יותר מכל אמצעי מדיה אחר. אני זוכר את היום שבו ראיתי עם אבא שלי את הסרט שודדי הקאריביים הראשון בקולנוע. אני זוכר את ההיי שהייתי בו הרבה אחרי שהסרט נגמר כי בשבילי זאת הייתה הפעם הראשונה שחוויתי חוויה קולנועית מטורפת כזו. אני לעולם לא אשכח את התחושה של לרוץ הביתה אחרי בית ספר כדי להספיק לראות את הפרק היומי של דיג'ימון בזאפ. ואני כנראה לא אשכח גם את הרגע הראשון ששמעתי באוזניות את השיר Nothings Else Matters של מטאליקה (אוקיי, האמת את זה דווקא כן שכחתי).
(קרדיט:FromSoftware)
אבל מעל כל אלה מתעלה הזיכרון שלי דופק על הדלת של שמוליק, מבקש ממנו להשאיל את הדיסק, מגיע הביתה מכניס את הדיסק למחשב מפעיל את האימולטור ומתחיל לשחק במשחק האלמותי הלא הוא Pokemon Silver. כן בימים האלה אני והחברים שלי יכולנו רק לחלום שיקנו לנו גיימבוי אמיתי אבל זה לא מנע מאיתנו לשחק באחד המשחקים הטובים בהיסטוריה (לדעתי). אני אפילו זוכר את ההתלבטות באיזה גודל לשחק את המשחק שהיה בעל רזולוציה מרשימה של 100 על 100 פיקסלים או משהו בסגנון, האם להשאיר את החלון בגודל המקורי (זה היה בערך רבע מהמסך) או להגדיל אותו על מסך מלא לטובת חווית צפייה אימרסיבית יותר מה שנקרא. עוד התלבטות הייתה האם לשחק את המשחק במהירות המקורית והאיטית להחריד או לעבור למהירות של פי 2 אבל אז כל המנגינות נהרסות ונשמעות על ספידים.
(קרדיט: Nintendo)
כשאנחנו משחקים במשחקי וידאו אנחנו מתחברים לדמויות ועולמות חדשים, עומדים במגוון אתגרים, משתמשים בכלים אסטרטגיים וביצירתיות ומפעילים יכולות של המוח שלאו דווקא נמצאות בשימוש בחיי היום יום. משחקי הוידאו יכולים לגרום לנו למגוון תחושות: שמחה, עצב, סיפוק, אימה, תחרותיות ולעיתים אפילו כעס ורצון עז להשליך בחזוקה את הקונטרולר אל עבר הקיר הסמוך. התכנון המקורי שלי היה לכתוב על נושא שתמיד ריתק אותי - איך תעשיית משחקי הוידאו מנצלת את הכח האדיר הזה של הנוסטלגיה לטובתה, כשמטרת העל היא כנראה לסחוט מאיתנו כמה שיותר כסף (יש גם מקרים בודדים יוצאי דופן, יש עדיין תקווה לאנושות). יצאה לי הקדמה דיי ארוכה, אז מקווה לכתוב על כל זה ועוד בחלק הבא. בנתיים ברשותכם אני הולך לצפות קצת בגולים נוסטלגיים של מסי ביוטיוב, יאללה ארגנטינה! (נכתב לפני גמר המונדיאל, כמובן)
(קרדיט לתמונות הקאבר לכתבה: Nintendo Power)
*רוצים לקבל את כל החדשות החמות ישר לנייד? הצטרפו לערוץ הטלגרם של Vgames!*
תגובות
1
19:58 22.01.2023 |
אורח (אורח)
האתר הזה רק מביא עוד כתבות מעניינות. כיף לראות אתר שנותן מקום אצלו לכתבות שגם מעשירות את הקורא בעוד נושאים מרתקים. תמשיכו ככה!!
2
07:20 06.02.2023 |
אני (אורח)
אחלה כתבה!
3
13:01 06.02.2023 |
3dgamelove
תודה - היה מאוד מעניין ומרתק לקרוא
4
| פורסם ע"י