בשנת גיימינג נהדרת שכזו, לא פלא שיצא לנו סיכום כזה נהדר! בואו לקרוא את הסיכום השנתי של צוות Vgames!
הסיכום השנתי של צוות הכתבים של Vgames חוזר זו השנה המי יודע כמה ברציפות! השנה הייתה באמת מטורפת מבחינת האתר, כשבנוסף להמון ביקורות משחקים, ביקורות חומרה וכתבות שוטפות, גם התחלנו לסקר ולדווח כאן על סרטים וסדרות (כולל עבודה צמודה עם Netflix ודיסני פלוס, שעל הדרך גם נודה להן על שיתוף הפעולה!), כשהשיא מבחינתנו היה בליץ הדיווחים הפסיכי מ-Gamescom 2022 בגרמניה בו הצלחנו להביא ראיונות ורשמים ראשוניים מהמון מפתחות ומשחקים שונים.
עכשיו כשנרגענו טיפה, אפשר לסכם את השנה בדיוק כמו שאנחנו יודעים: עם המשחקים והאירועים שהפתיעו לטובה או איכזבו אותנו וכמובן, לעבור על רשימת משחקי השנה של חברי האתר!
שמואל מקונן
משחק השנה: Elden Ring
אתם הולכים לראות את המשחק עוד כמה פעמים כאן בסיכום השנתי שלנו וכבר כתבתי עליו המון בביקורת שלי עליו, אז אני באמת לא הולך להכביר במילים. אני רק אגיד שברוח ההשוואות שאנחנו אוהבים לעשות כאן בתעשיית עיתונאות הגיימינג, שנת 2022 הזכירה לי את 2017 והסיבה שהיא הזכירה לי אותה היא Elden Ring. בדיוק כמו אז, באותה השנה (שהייתה גם בתכל'ס הראשונה שלי ככתב פה באתר), היה לי משחק אחד שיכלתי להצביע עליו כעל משחק שלא רק מתפקד כמשחק השנה בשנה בה הוא יצא, הוא גם חוקק בזיכרון שלי את השנה הזאת כשנה מדהימה לגיימינג.
הדבר היחיד ש-Elden Ring לא היה השנה זה המשחק הכי יפה, התואר הזה שמור ל-Horizon Forbidden West. הוא גם לא היה המשחק הפופולרי ביותר, התואר הזה שמור ל-God of War Ragnarok. אבל בעיניי Elden Ring היה "המשחק" הטוב ביותר, עם עיצוב שלבים ברמת אמן, עיצוב עולם מרהיב עם הפתעות בכל פינה, סיפור משוגע והכי הכי חשוב: ככל שאתם נותנים לו יותר השקעה ואהבה הוא מחזיר לכם את אותה אהבה חזרה עם בוסים משוגעים, עולמות נסתרים ותחושת סיפוק שלא תתואר. רק רוצה לציין גם את Horizon Forbidden West, כשבדיוק כמו ב-2017, גם השנה משחק נהדר בסדרת Horizon נדחק לשוליים.
אכזבת השנה: The Callisto Protocol
אם ציפיתם לראות כאן את Sonic Frontiers אז לא: אולי הוא היה על הפנים מבחינת עיצוב שלבים ומשחקיות, אבל הוא הצחיק אותי ממש ובהחלט שאבתי ממנו הנאה. לאלו שציפו לראות כאן את Chocobo GP, אז גם לא: המשחק היה גרוע, אבל דיי ציפיתי לכך ממנו מהטריילרים ומהעובדה שמדובר במשחק עם אלמנטים של משחק מובייל. Gotham Knights אולי היה מתאים לקטגוריה הזו אבל עם כל טריילר הבנתי שאין לי מה לחפש עם המשחק הזה. לא, האכזבה הגדולה ביותר שלי ב-2022 הגיעה ממש בסופה: The Callisto Protocol הוא פשוט משחק מדכא.
זה אפילו לא המשחק הכי גרוע שיצא השנה ואם להיות כן, זה כנראה אפילו יותר נורא. The Callisto Protocol הוא משחק, שבדיוק כמו שכתבתי בביקורת, מראה לנו עד כמה פחד יכול לשתק בני אדם. היוצרים של The Callisto Protocol נפלו תחת נטל ההייפ והציפיות והביאו לנו משחק שפשוט מפחד להעז ומביא לשחקן שלו את אחת החוויות הכי בינוניות של השנה. באיזשהו מקום אני רוצה שהמשחק יצליח מסחרית רק כדי לראות את המשחק השני בסדרה, אבל אני מקווה בשבילם שכמו האויבים במשחק - הוא יהיה עם יותר שיניים.
הפתעת השנה: Neon White (והעלייה המטאורית של משחקי אינדי)
אני הולך לנצל את הפתעת השנה הנהדרת שלי (Neon White הפנומנלי) כדי לדבר על אחת ההפתעות הנעימות ביותר בתעשיית הגיימינג העולמית: העלייה המטאורית של משחקי האינדי. Neon White הוא בתכל'ס סימפטום לתופעה ענקית של משחקי אינדי שפשוט לא מפסיקים להראות לנו איך משחקים יכולים להיות יצירתיים, מרהיבים, טכניים, מהממים גרפית, מצחיקים, מטורפים ומעוררים רגשות שהרבה משחקי AAA פשוט שכחו איך עושים אותם.
Neon White הראה לנו משחקיות חדשנית וגאונית, TMNT: Shredder's Revenge הביא לנו את פסקול השנה והיה אחד ממשחקי הה-Beat 'em Ups הטובים בכל הזמנים, Rogue Legacy 2 הוא אחד ממשחקי ה-Roguelite הכי טובים אי פעם, Stray הוא אולי לא בשבילי אבל הוא אחד המשחקים היפים שיצאו השנה, Signalis הוא אחד ממשחקי האימה החכמים של השנה, Sifu הוא משחק פשוט פנטסטי, High on Life פירק אותי מצחוק, Tunic פירק אותי רגשית ו-Vampire Survivors פשוט המציא ז'אנר שלם.
כבודם של משחקי ה-AAA במקומם מונח, אבל אני פשוט מת על כמה שמשחקי האינדי הרימו את הראש שלהן השנה והראו לנו שהם כאן והם בחלק גדול מהמקרים - נותנים חוויה חדשה ומגניבה לשחקנים שבוחרים לשחק בהם.
גיא דהן
משחק השנה: Elden Ring
אני יודע, הפתעה גדולה, ואני בטוח שהשם הזה יופיע לא פעם ולא פעמיים ברשימה, אבל זה רק בא להראות כמה המשחק הזה היה משמעותי. אני לא שחקן סולס מושבע, המשחק היחיד של From Software שסיימתי היה Sekiro: Shadows Die Twice, אבל כבר שם התחילו ניצוצות קטנים של התאהבות שהפכו ללהבה ענקית עם Elden Ring. מדובר במשחק שפשוט נותן לכם ללכת לאיבוד ולא להרגיש אבודים, להסתובב באזורים פתוחים ועשירים ולחקור אותם, להיתקל בדמויות מעניינות ולהילחם בבוסים עצומים. אני לעולם לא אשכח את ההרגשה שעברה לי בגוף כשמצאתי תיבה תמימה באמצע שום מקום שפתיחה שלה שיגרה אותי לצד השני של המפה עם אויבים שבכלל לא הייתי מוכן להתמודד איתם. החוויה הזו הייתה מבעיתה אבל בו-זמנית בלתי נשכחת, וביחד עם עוד אינספור חוויות כאלו שלא קשורות בכלל לעלילה הראשית, אני לא יכול למנוע מ-Elden Ring מלהיות מוכתר כמשחק השנה שלי.
אכזבת השנה: Gotham Knights
אוי איך נפלו גיבורים, ליטרלי. אני חושב שכל אחד ששיחק במשחק כלשהו בסדרת Arkham תהה לעצמו איך זה ירגיש להילחם בפשע ביחד עם חבר או שניים כחלק ממשפחת ה-Bat Family עם מערכת הקרב האייקונית שלה. Arkham Knight השתעשע עם הרעיון הזה ונתן לכם להילחם עם עוד דמויות בחלקים מסוימים בסיפור, אבל לא היה אלמנט כלשהו של Co-Op בנוסחה.
ואז הגיע Gotham Knights, שהבטיח לנו עולם פתוח מלא בפשע ונבלים להילחם בהם, ושליטה מלאה על דמויות כמו רובין, באטגירל, רד הוד ונייטווינג. נשמע כמו חלום, אבל במקרה של המשחק הזה התברר שמדובר בחלום בלהות. לא הייתי קורא לו משחק רע, הוא פשוט לא היה מוצלח למדי, והתקשה לעמוד בסטנדרטים שמשחקים אחרים בסדרה הציבו כמו גרפיקה וקרבות מהירים ומותחים. תוסיפו לזה את מערכת השדרוגים המאכזבת, לצד כמה החלטות לא ברורות כמו ההחלטה לפתוח יכולות חשובות מאחורי השלמה של משימות לא מעניינות שחוזרות על עצמן, וקיבלתם משחק שיכל להיות הרבה יותר ממה שקיבלנו בפועל.
הפתעת השנה: אדפטציות למשחקים כאן כדי להישאר
חוץ ממשחקים, השנה האחרונה הביאה איתה גם כמה אדפטציות שגרמו לי להגיד תודה לאל על כך שלא ויתרנו עליהן. זה התחיל עם Arcane (אני יודע שזה יצא בסוף 2021, תתבעו אותי) שיצא לשירות הסטרימינג של Netflix והפתיע את כולם עם האיכות המדהימה שלו. אחריו, קיבלנו אדפטציות נוספות, חלקן טובות וחלקן פחות, כמו Uncharted בכיכובו של טום הולנד שהיה לא יותר מבסדר, Sonic the Hedgehog 2 המעולה וגם כמה סדרות מצוירות כמו Tekken: Bloodline, Cyberpunk: Edgerunners ו-Dragon Age: Absolution. אליהן מצטרפות סדרות כמו Resident Evil ו-The Witcher: Blood Origin הטרי, מה שמסתכם בכמות מכובדת מאוד של תכנים שהושקו בשנה האחרונה עם קשר ישיר למשחקים.
כל זה טוב ויפה, אבל לא הייתי מדבר על האדפטציות שיצאו בשנה שעברה בלי להזכיר את מה שצופן לנו העתיד. The Last of Us ישמש כיריית הפתיחה כבר בחודש הבא עם יציאתו לשירות HBO Max, ואחריו אנחנו צפויים לקבל סדרות המבוססות על משחקים כמו Bioshock, God of War, Horizon, Assassin's Creed ו-Fallout, כל אחת מפותחת ע"י שירות סטרימינג אחר, כל אחת גורמת לי להחזיק אצבעות להצלחה כדי שבסיכום של שנה הבאה אוכל להגיד לכם כמה נהניתי מהן.
שיר כהן
משחק השנה: God of War Ragnarok
כגודל הציפייה, כך גודל האכזבה? כנראה שלא, כי Santa Monica מוכיחים שהם יכולים לשבור מיתוסים ועל הדרך גם מספקים המשך ראוי ומצוין ללהיט של 2018. הנרטיב העלילתי היה מדויק וסיפק הרבה דיאלוגים ואינטרקציות דמויות עמוקות. הגיימפליי נבנה בחוכמה והוסט בצורה חלקה ועם הרבה רגש כמעט מבלי לייגע את השחקן במשימות צד מיותרות ורפטטיביות.
למרות כל הניסיון שלי לשמר את המשחק ולמשוך אותו עד אין קץ, מצאתי את עצמי גומעת את המשחק ב-5 לילות בלי שינה תוך לקיחת פאוזות דרמטיות לבהות בגרפיקה המטורפת שיש לעולמות השונים להציע. סנטה מוניקה עשו זאת שוב, ומבלי יותר מידיי קיטצ' הביאו סיפור מרגש וגדול מהחיים והמוות. שמישהו יציע לי משחק ריבאונד להתאושש.
אכזבת השנה: רימייקים למשחקים שלא צריכים את זה
רציתי להתאכזב מהרבה דברים השנה: כמו זה שעדיין לא חידשו את Moon Knight לעונה שנייה, כמו זה שדחו את Hogwarts Legacy (אחד המשחקים המצופים ביותר על רוב הצוות, אגב) או להתאכזב מאנשים שמתאכזבים מ-Phase 4 של ה-MCU. אבל במקום כל אלו (כי כבר כולם מתמרמרים עליהם גם ככה), אני אבחר משהו יותר גנרי להתאכזב ממנו: למה אנחנו מקבלים חידושים למשחקים שיצאו בעשור האחרון, אבל לא למשחקים שדורשים את זה באמת?!
דוגמאות טובות: הטרילוגיה המקורית של God of War, משחקי Metal Gear Solid הראשונים, FIFA 2000 עם קריינות בעברית. בקיצור, עם כל האהבה שלי ל-Naughty Dog ולמשחקים הנהדרים שלהם, הגיע הזמן לתת חידושים לקלאסיקות אמיתיות. ושלא תחשוב ששכחנו אותך, רימייק של הנסיך הפרסי שלעולם לא ייצא (ולא משנה כמה Ubisoft ינסו לשכנע אותנו שלא). לפחות קיבלנו רימייק ל-Crisis Core: Final Fantasy VII, אז זה משהו.
הפתעת השנה: Unreal 5 ב-Fortnite
אוקיי, אז אולי איבדתי כמה נקודות על זה שאני משחקת בפורטנייט כשאני קצת (הרבה) מעבר לגיל קהל היעד. ספרו את זה למישהו שאכפת לו. אפשר להגיד הרבה על פורטנייט אבל אף אחד לא ייקח ל-Epic את העדכון המשוגע וקפיצת המדרגה המטורפת שלהיט הבאטל רויאל שלה קיבל. מנוע המשחק Unreal Engine 5 מספק גרפיקה מדהימה על מסך הטלוויזיה המסכן שלי (רק Full HD, סירי תשימי דספסיטו), אז אני לא יכולה לתאר לעצמי כמה היא עוצרת נשימה על מסכים עם גרפיקות מתקדמות. אם זו יריית הפתיחה של Unreal Engine 5 במשחק קארטוני, השנים הבאות יהיו יפות מתמיד.
טל דותן
משחק השנה: Green Hell VR
טוב ברשותכם, אצרף סיכום שנה מנקודת מבט VR-ית למדי. נתחיל עם משחק השנה שלי: בביקורת שעשינו באתר תוכלו לקבל תיאור מפורט, אך Green Hell הוא סימולציית הישרדות ריאליסטית להחריד שמשאירה את השחקן/ית במתח תמידי, כל טעות קטנה יכולה להרוג אותך וכל פרט יכול לשמש אותך. העלילה מזכירה את Far Cry הראשון במובנים מסויימים, הגרפיקה מרשימה והעולם חי ומתעדכן באופן תדיר וכן, יש התייחסות לא מבוטלת לידיים ולרגלי השחקן, פלוס גדול.
אכזבת השנה: Meta Quest Pro
אני מבין שמטא רוצה להתחרות במכשיר הפרימיום שאפל עתידה להוציא ל-VR בקיץ, מבין שיש כאן כמה טכנולוגיות חדשות שמיועדות למפתחים ועדיין, הרוב המוחלט של הצרכנים לא מבין מה יש לעשות עם המכשיר הזה, אלו משקפי VR/AR/MR? לאיזה צורך הם בעצם נותנים מענה ולמה השלטים שלהם לבד עולים 300$?
אוקיי, זה מכשיר מגניב שמשפר כמה דברים מה-Quest 2 אבל הוא לא מכשיר ביניים עד ה-Quest 3, זה בעיקר מכשיר שנועד להראות את היכולות של מטא כיום כמו עקיבת אישונים, יכולת מציאות רבודה בצבע וכו' אך זה מכשיר כמעט ללא קהל יעד מוגדר עם תג מחיר גבוה ולא ברור למה היה דחוף להוציא אותו לייצור המוני. אני לא משונאי מטא וחושב שהם עושים המון למען ה-VR ובלעדיהם עם כל הכבוד למתחרות לעולם ה-VR אין באמת שוק, אבל יש טעויות שהם עושים בדרך ובאמת אפשר להימנע מהן.
הפתעת השנה: Wandarer VR
Wandarer הוא משחק שהגיע משיתוף פעולה בין סטודיואים קטנים בניו-זילנד ובעלות נמוכה וחשיבה מחוץ לקופסא, התקבל משחק שנחשב להפתעת השנה, העלילה טובה אך מעט נמרחת, הגרפיקה מצויינת, הלוקיישנים השונים הם הבנה עמוקה של מדיום ה-VR והחידות מאתגרות אם כי לא רציפות ברמתן, המשחק גם מפספס במכניקת הקרב שלו אך מסתיים עם טעם של עוד, אז עד שיצא המשחק הבא לטרילוגיה, מוזמנים לקרוא את הביקורת באתר.
אור יהודה סגל
משחק השנה - Elden Ring
מאיפה אני מתחיל? מספיק שתרשמו לי שמדובר במשחק של מיאזאקי, יוצר הפלא של משחקי Dark Souls, Bloodborne ו-Sekiro ואתם תראו אותי קונה את המשחק ביום הראשון ויודע, בלב שלם, שמדובר ביצירת מופת ללא שום צל של ספק. אחרי המתנה של כמה שנים (במיוחד בגלל הקורונה) והליך פיתוח שקט במיוחד, קיבלנו את התוצר הסופי, Elden Ring, משחק ראשון שבו גם משתתף ג'ורג' ר.ר. מרטין בהליך הכתיבה של המשחק (שזה יותר ממה שהוא עשה עבור סיום הכתיבה של "רוחות החורף" בשנים האחרונות) ומביאים לנו את משחק השנה.
עוד דבר אחד שחייב להיאמר על המשחק הזה (מעבר להתרפסות לכמה הוא מדהים): הוא בפעם הראשונה גרם לאנשים שאני מכיר, שעד אז סלדו מהרעיון של לשחק משחקי Soulsborne כלשהם, להיפתח לרעיון של לשחק ב-Elden Rign. אני לא יודע אם מדובר בעובדה שמדובר בעולם פתוח, אולי המעורבות בגלל של ג'ורג' מרטין, ואולי העיצוב הכללי של המשחק שהצבעים שלו תמיד נראו לי נעימים, אבל המשחק פתח עוד אנשים לסוגת ה-Souls-like ולנסות משחקים נוספים. רק פה כבר מדובר בהצלחה מסחררת ובמשחק שלא ישכח עוד הרבה מאוד זמן.
אכזבת השנה - The Callisto Protocol
לפני קצת יותר משנה וחצי, הצוות של האתר סיפר לכם על סדרות המשחקים שדורשות משחקי המשך חדשים לדעתם, ובזמן שמשחקים קלאסים יותר הוזכרו ברשימה, הבחירה שלי היתה Dead Space, משחק אימה שהצליח להשאיר עלי רושם מאוד חיובי במשך השנים. מיותר לציין שמאוד התרגשתי כאשר הדיבורים על The Callisto Protocol החלו לצוף ברשת, במיוחד שגלן שופילד (Glen Schofield), אחד מהיוצרים של טרילוגיית Dead Space, ישמש כבימאי עבור המשחק החדש מבית Krafton.
מעבר ליום השקה בעייתי עבור המשחק על ה-PC (ולמיטב הבנתי גם על ה-Xbox), מדובר במשחק שהוא בעיקר שלד של מה ש-Dead Space היה, הרבה פוטנציאל שהרבה ממנו לא מומש לצערי. דבר ראשון, איך לעזאזל המשחק הזה הפך להיות משחק אגרוף? מערכת הקרב, פשוטה ככל שתהיה, מאוד לא ברורה, כשלקחו לי שעות באמת להבין אותה כמו שצריך, מה שגרם לכך שראיתי את סצנות המוות הארוכות בצורה רפטטיבית. האווירה של האישימורה (Ishimura) אומנם קיימת, אבל מעבר למספר Jumpscares, קשה לי להגיד שבאמת מדובר במשחק אימה של ממש וחבל.
הפתעת השנה - Signalis
כמה פעמים יוצא לכם לשחק משחקים בסדרה האהובה עליכם בפעם הראשונה? כנראה פעם בכמה שנים, משחקים יכולים לקחת שנים על גבי שנים של פיתוח, אבל כמה פעמים יוצא לכם לשחק משחק שאתם יודעים שהוא יהיה חד פעמי, אבל הוא שואב כל כך הרבה השראה מכמה משחקים שאתם אוהבים במיוחד? את Signalis גיליתי במקרה כאשר Otzdarva (סטרימר ב-Twitch) החליט להסטרים אותו, אהבתי את האסתטיקה של מה שראיתי והחלטתי לנסות את המשחק בעצמי, איזה יופי של משחק זה.
המשחק הוא משחק מדע בדיוני אימה ועוקב אחר יחידת רפליקה (Replika) העונה לשם אלסטר (Elster או LSTR), אחרי התרסקות המעבורת שעליה היא נמצאית, היא מתחילה לחפש את השותפה שלה, אריאן (Ariane). המשחק הוא משחק אינדי בסגנון אימה, פאזלים בגוף שלישי, העיצובים שלו מדהימים, הפאזלים שלו מאתגרים ומשהו בהם אף הזכיר לי את הפאזלים של Resident Evil אפילו, האקשן עשוי מעולה ואפילו האימה מורגשת כאשר בכל שלב משהו עלול לקפוץ על הדמות שלי ולהביא אותה קרוב יותר למוות בטוח.
אביחי חרמון
משחק השנה: Vampire Survivor
משחק השנה, שכמעט זכה להיות גם הפתעת השנה שלי הוא המשחק שבחיים לא חשבתי שאשחק. עם גרפיקה מיושנת, משחקיות פשוטה וסאונד מחריד, Vampire Survivors הוא ההיפך מכל מה שאני אוהב במשחקים. ובכל זאת, כמות השעות שיש לי עליו הפתיעה אפילו אותי. המשחק הזה הוא אחד הדברים הממכרים ביותר שאי פעם שיחקתי. המשחקיות הפשוטה מסתירה בתוכה כל כך הרבה עניין וסיפוק שהוא פשוט ממכר. לא פלא שלמשחק הזה יש 160,000 ביקורות של Overwhelmingly Positive. המשחק הזה הוא פשוט ההוכחה שמשחק טוב לא צריך גרפיקה, כלי נשק מתוחכמים או תקציב שיווק ענק.
אכזבת השנה: הדעיכה של ז'אנר ה-MMORPG
אכזבת השנה שלי הייתה מכל משחקי ה-MMORPG שהיו אמורים לבוא, ולא הגיעו: Justice Online, Ashes of Creation, Throne and Liberty ועוד משחקים שממש קיוויתי שיגיעו ופשוט לא הגיעו - בין אם הם נדחו או פשוט בוטלו. כל זה מבלי לדבר על הנפילה של New World. אז הרנסנס של הז'אנר לא הגיע השנה, בעיקר בגלל דחיות ועיכובים, אבל אני בהחלט מקווה ש-2023 תהיה השנה שלהם.
הפתעת השנה: העלייה המחודשת של Cyberpunk 2077
הפתעת השנה שלי (חוץ מ-Vampire Survivors כמובן), היא עדכון 1.5 של Cyberpunk 2077 שיצא בתחילת השנה. בשלב הזה כבר לא חשבתי שייצא משהו מהמשחק הזה, ובכנות, אני לא כזה עף על משחקי יריות מגוף ראשון. והנה כשהחלטתי לנסות את המשחק אחרי העדכון הגדול שתיקן הרבה באגים מצאתי את עצמי נעול על המסך במשך 90 שעות עד שסיימתי אותו והתחננתי לעוד. הפתעה ענקית מהצד של CDPR.
דור קציר
משחק השנה: Tunic
היו משחקים יותר גדולים ממנו, היו משחקים שדורגו ובצדק יותר גבוה ממנו, ואפילו היו משחקים שאני בעצמי דירגתי מעליו. ובכל זאת - אף משחק או מספר לא יקחו מ- Tunic את החוויה המדהימה שהוא מעביר את כל מי שבוחר להתמסר לדרך הייחודית שלו לקדם את הסיפור ולחקור את העולם העולם. בזמנים בהם משחקים מסתמכים על קאטסינים מושקעים עם תסריטים ארוכים ואין-ספור שורות של דיאלוגים, Tunic זורק את הכל לפח.
זה לא רק שאין לו Tutorial, או שהוא לא משתמש בשפה מדוברת, המשחק לא מסתמך על שום דבר מעבר הרצון שלכם לחקור כבר מהרגע הראשון שלו - ודובק בהחלטה הזאת לאורך כל ההרפתקאה מה שיוצר חוויה פשוט בלתי נשכחת. העולם של טוניק מצליח לאזן באופן מושלם בין לגרות את השכל עם חידות מורכבות לבין מספיק רמזים כדי שנוכל לפתור את כל הבעיות בעצמנו, מה שהוביל אותי לפתוח note בטלפון במיוחד בשביל זה. השילוב בין עיצוב העולם הרגוע למכניקת קרבות כיפית ופאזלים מאתגרים הופך את טוניק למגוון ומרענן לאורך כל הדרך היחסית ארוכה שלו - וממקם אותו כאחת החוויות הכי מיוחדות שראינו בשנים האחרונות.
אכזבת השנה: היחס של החברות הגדולות לעסקת Activision\Microsoft
על החשיבות של עסקת הענק שבמסגרתה מיקרוסופט תקבל בעלות על חברת Activision\Blizzard אין שום עוררין. העסקה תשפיע על עולם הגיימינג באופן די חסר תקדים ובעיקר על סוני ומיקרוסופט. מסיבות ברורות סוני נלחמת בעסקה ומסיבות ברורות מיקרוסופט נלחמת שהיא תעבור. בנוסף, גם ברור למה שתי החברות יציירו את עצמן כאנדרדוג כדי לקדם את האינטרסים שלהם בעסקה. הכל מובן - אבל זה לא הופך אותו לפחות מאכזב.
במסגרת המאבק ליציירת התמונה וויתרו בשתי החברות הגדולות על חשיפות משחקים, עדכונים על יציאות קרובות, טריילרים ושיווק מגניב שהשאירו אותנו השחקנים בידיים כמעט וריקות. סוני לדוגמא לא ערכו שום אירוע גדול בפעם הראשונה זה שנים, ו-Xbox השאירו אותנו עם 0 תאריכי יציאה למשחקים אקסקלוסיבים שאמורים לצאת ממש בקרוב כמו Forza Motorsport 8 או Starfield. אפילו Spider-Man 2, שאת חלון היציאה שלו דווקא כן חשפו, בשנה נורמלית היה כבר עם טריילר, תצוגת משחקיות והמון הייפ וסרטונים להתפנק עליהם בזמן ההמתנה למשחקים עצמם. החור בשיווק הזה מורגש, ויהיה מעניין איך ינסו להדביק את הפער במהלך החודשים הקרובים.
הפתעת השנה: Grounded
הרבה דברים הפתיעו אותי לטובה השנה, אבל רק דבר אחד השאיר אותי בהלם. כשהופיעה לי משימה לאסוף ציפורניים של בן אדם, אובייקט שלא הופיע לי בכל ה100 שעות הקודמות שביליתי בגינה - כבר לא הייתי מסוגל להשאר אדיש. לא הייתה לי שום סיבה לחשוב ש- Grounded יכלול בתוכו מאית מהתוכן שהוא מציע. המשחק שנראה כמו משחק אינדי חמוד עם עיצוב מעט ילדותי, הוא בעצם משחק השרדות מורכב ומושקע שמחבר אלמנטים של אימה, בנייה ומכניקת קרבות כיפית עם יצירתיות בכל תחום ששואפת למקסימום.
מהעולם היצירתי המשתמש בארגז חול כמדבר, בשיחים כג'ונגל ובמנגל שנפל כסוג של הר געש לכלי הנשק והשיריונות המורכבים מהחרקים שבדרך ויוצרים שילובים חכמים כמו מחט של יתוש הגונבת חיים מאוייבים ומוסיפה לכם אין פינה במשחק ש-Obsidian פסחו עליה ביצירתיות האדירה שלהם. הסטודיו הידוע כבר חווה המון הצלחות בהמון ז'אנרים, ו-Grounded מוכיח שוב שהם פשוט לא מסוגלים לפספס. כולי התרגשות לקראת Avowed.
זהו! עד כאן שנת 2022 של Vgames! עם כל הכבוד יש עוד ביקורות מהשנה שיצטרכו לעלות ב-2023 כמו High on Life ו-Need of Speed: Unbound, אבל אנחנו כבר עם הפנים ל-2023 ולביקורות חדשות, כתבות חדשות, טורי דעה חדשים ועוד ימים מרגשים של גיימינג באתר חדשות הגיימינג הכי ישראלי שיש. בואו תכתבו לנו למטה את משחק השנה שלכם, מה איכזב אתכם ומה הפתיע אתכם!
*רוצים לקבל את כל החדשות החמות ישר לנייד? הצטרפו לערוץ הטלגרם של Vgames!*
תגובות
1
| פורסם ע"י