בין אם אתם מעריצים מושבעים של Dragon Age או חובבי סדרות אנימציה, לא תרצו לפספס את הסדרה הזו
גישה מוקדמת לסדרה ניתנה לנו ע"י נטפליקס ישראל, תודה רבה!
אם אזכיר את השם של BioWare בפני אנשים כיום, יכול להיות שמרביתם יקשרו את השם עם סדרת משחקי Mass Effect, אבל מעבר לסדרת משחקי המדע הבידיוני המפורסמת שלהם, הם גם הפיקו טרילוגיית משחקי פנטזיה מדהימה העונה לשם Dragon Age. האנשים של Netflix לא חדשים בכל הנוגע לאדפטציות של משחקי וידאו לסדרות טלויזיה, חלקן טובות וחלקן טובות פחות, אבל אם יש משהו שאני סומך עליו בהפקות של נטפליקקס, אלו הן דווקא סדרות האנימציה שלהם, כאשר האחרונה שבהן, Cyberpunk: Edgerunners, היתה יצירת מופת (ואתם מוזמנים לצטט אותי על המילים האלה). הסטודיו האמון הפעם על הסדרה הוא Red Dog Culture House, שם שעדיין יחסית עלום בעולם הסדרות המצויירות מקוריאה שהפיק גם את Nightmare of the Wolf המצויין של שנה שעברה. עכשיו הם פה עם הפרויקט החדש שלהם, Dragon Age: Absolution, והנה מה שחשבתי עליו. הביקורת נטולת ספוילרים - קראו בחופשיות!
חזרה לטווינטר
אני אתחיל עם הערה אחת קטנה ודי חשובה - הסדרה לא דורשת היכרות עם המשחקים. היא בנויה וכתובה בצורה שלא דורשת המון ידע, ואת רוב מה שצריך לדעת הסדרה נותנת לצופה (חוץ מפירוט של הגזע אליו אחת הדמויות משוייכת). אם לא יצא לכם לשחק באף משחק בטרילוגיה, אל חשש - אתם לא תפספסו שום דבר. העלילה שלנו לוקחת אותנו ממש לתקופה שאחרי האירועים של Trespasser (ההרחבה הסופית של Dragon Age: Inquisition) ושמה אותנו בנעליה של מרים (Miriam), אלפית שכירת חרב אשר הצליחה לברוח מעבדות בטווינטר (Tevinter). מרים, יחד עם רולאנד (Roland) השותף שלה, משתכנעים לקבל עבודה חדשה עם צוות חדש שמצריך מהם לחזור למקום שבו מרים היתה משועבדת.
כבר על ההתחלה אנחנו רואים את הדינמיקה שבין הדמויות השונות בקאסט הראשי, כמו העובדה שהדמות הירה (Hira), שבחרה להביא את מרים לצוות, היא האהבה הראשונה שלה, ובזמן שקיים ביניהן מרחק במשך תקופה לפני עלילת הסדרה, עדיין קיימת אהבה בין שתיהן. הקאסט הראשי שלנו גם כולל את קווידיון (Qwydion), לקלון (Lacklon) ופיירבנקס (Fairbanks, שחלקכם תזהו מ-Inquisition) ששוכר את הצוות על מנת לגנוב חפץ יקר ערך העונה לשם סירקולום אינפיניטוס (Circulum Infinitus) עבור מה שנשאר מהאינקוויזיציה (כן, רואים גם את קסנדרה ואת לליאנה למספר שניות).
העלילה של הסדרה היא לא מסובכת מדי, היא אומנם לא ארוכה במיוחד אבל היא לא קצרה מספיק על מנת להפיק סרט בודד באורך של שעה וחצי (בשונה מ-Nightmare of the Wolf). ההחלטה ללכת על סדרה בת 6 פרקים בעיניי היתה נכונה, העלילה מעניינת לכל אורך הסדרה, היא מכילה לא מעט טוויסטים מפתיעים לאורכה וזה עוזר ש-BioWare לא רק נתנו את הרישיון עבור התוכן של המשחקים, אלא גם היו שותפים לכתיבה של הסדרה. זה אומר שמה שמופיע בסדרה הוא קאנוני ומתיישב טוב בתוך היקום של המשחקים, בין אם בדמויות שמופיעות בו, העלילה הכללית והמיקומים שבהם נמצאות הדמויות. השילוב של קסנדרה ולליאנה הוא מינימלי במיוחד, השילוב של פיירבנקס הוא מצויין אם כי לא כל כך הכרחי, אבל הוא מראה שהעלילה של הסדרה גם כן מתיישבת ישירות עם המשחק האחרון (הכנה מסויימת ל-Dreadwolf אולי?).
אם כבר בדמויות עסקינן כמובן, אדבר כמובן על הדמויות השונות שמרכיבות את הקאסט הראשי של הסדרה. הן כולן יחודיות וצבעוניות במיוחד, לכל אחת אופי שונה, והעבודה שלהן כצוות מרשימה למדי. הדינמיקה שלהן משתנה ככל שהסדרה מתקדמת, אבל לצערי אין הרבה שאפשר להכניס ב-6 פרקים והדמויות היחידות שמקבלות את מלוא תשומת הלב הן מרים והנבל הראשי, רזארן (Rezaren). יחד עם זאת, הדמויות כולן מעניינות במיוחד ואין דמות אחת בסדרה שלא נהניתי מכל רגע שהיא מופיעה במסך. בנוסף לדמויות המעניינות, יש גם תצוגת משחק קולי מרהיבה במיוחד עם כמה מהמדבבים המוכרים והאהובים ביותר בתעשייה.
השם הראשון שאני זיהיתי הוא אשלי בורץ' (Ashly Burch, מדבבת גם את אלוי במשחקי Horizon) שמדבבת את קווידיון, הדמות שלה היא מה שמרגיש לי כמו האתנחתה הקומית חלק מהזמן. בנוסף, מאט מרסר (Matt Mercer, שלהתחיל לציין את התפקידים שלו יקח לפחות פסקה שלמה) נותן את קולו לפיירבנקס וקשה שלא לזהות אותו ישר איך שהוא מתחיל לדבר בפרק הראשון. אין מה להגיד, מאט יודע את העבודה, ולשמוע אותו בפעולה זה פשוט כיף צרוף. המדבבת של מרים, קימברלי ברוקס (Kimberly Brooks, אלורה ב-Voltron), היא מדהימה, התפקיד שלה מלא ברגש, הכעס והבלבול של שמורגשים במשחק שלה וקשה שלא להתאהב בדמות שהיא מגלמת.
אנימציה במלוא תפארתה
הסדרה, כמו שכבר ציינתי קודם לכן, היא סדרה מצויירת על ידי הסטודיו שאחראי על Nightmare of the Wolf (ולכן אני מזכיר את הסרט כל כך הרבה פעמים). הסגנון האומנותי פה זהה והוא נראה מצויין עבור הסדרה הזאת. עיצוב הדמויות נראה טוב, אבל קשה להגיד שיש בו משהו מיוחד. לא תמצאו כמויות פרטים מטורפת אצל הדמויות, אבל הפשטות שלהן זה גם חלק מהקסם בסופו של דבר - מרים לא לובשת בגדים יוצאי דופן, אפילו רזארן שהוא מגיסטר לא לבוש בצורה מגונדרת או יוצאת דופן במיוחד. הדמויות היחידות שהעיצוב שלהן בולט לעומת אחרים הן של קווידיון שהיא קונארי (Kunari, גזע ב-Dragon Age) ושל רולאנד. מעבר לכך, האנימציה מדהימה ומהנה לצפיה לכל אורך הסדרה.
עוד טיפה גם על המוזיקה של הסדרה: אני חושב שמדובר באחד מפסי הקול היותר טובים שיצא לי לשמוע בסדרת פנטזיה כבר תקופה. היא אומנם לא מוזיקה אלקטרונית או פופית קצבית שפשוט נדבקת וקל לזכור אותה, אלא מוזיקת סאונדטרק מתוזמרת שפשוט מתיישבת באופן מושלם עם הסדרה. הכל עובד מצויין עם האווירות השונות שמועברות לאורך העלילה והנעימות פתיחה וגם הסגירה פשוט נהדרים בעיניי. הטענות שלי גם בנוגע לחלק מהחלטות על עיצוב הסאונד בפרויקט הקודם, Nightmare of the Wolf, נענו במידה מסויימת, ולא נתקלתי בסצינת אקשן שבה משחק הקול לא היה אמין - עיצוב הסאונד קולע בול וגם הפעם, קשה לי למצוא משהו רע להגיד עליו.
השורה ההתחתונה
Dragon Age: Absolution היא סדרה שעשויה בצורה מצויינת, כיאה להפקות מצויירות אחרות מבית Netflix (ואני מדגיש, ההפקות המצויירות). העבודה של Red Dog Culture House היא נהדרת ולאט לאט אנחנו מקבלים יותר ויותר מההפקות המצויינות שלהם והפעם גם באחד מעולמות המשחקים האהובים עלי של Dragon Age. אנחנו מכירים דמויות חדשות בעולם של המשחקים ופעם נוספת עבורי, מעירים את התאבון לעוד מהעולם הזה. הסוף של הסדרה משאיר פתח רחב במיוחד למה שעלול לבוא בעתיד ויהיה מעניין לראות האם יהיה מדובר בעונה נוספת או אפילו בהקדמה כללית למה שעלול להוביל לאירועים של Dreadwolf (או לחילופין, משהו צדדי ב-Dreadwolf?. אם אתם אוהבים את היקום של Dragon Age וספציפית את Inquisition, אני לא יכול שלא להמליץ על הסדרה הזאת, אבל גם אם אתם אוהבים את הסדרות המצויירות של Netflix בלי קשר לגיימינג, מדובר בסדרה שהיא צפייה חובה.
Dragon Age: Absolution זמין כעת לצפייה בשירות הסטרימינג Netflix
*רוצים לקבל את כל החדשות החמות ישר לנייד? הצטרפו לערוץ הטלגרם של Vgames!*
תגובות
1
| פורסם ע"י