גם עם החסרונות שלו, אם אתם רוצים לרענן את עצמכם עם משחק JRPG חמוד לפני היציאה של Triangle Strategy בתחילת החודש הבא, יהיה לי קל להמליץ לכם עליו
עותק סיקור סופק לנו על ידי המפיצים של המשחק ב-DANGEN Entertainment, תודה רבה!
אם יש משהו שאני באמת נהנה לעשות באתר הוא לכתוב איזו ביקורת על משחק אינדי. אני עושה את זה הרבה פחות מאז הימים העליזים שבהם הייתי קונה איזה 4-5 משחקי Switch קטנים בחודש ומתחיל לחפור עליהם, אבל זה כיף לראות מפתחת צעירה מוציאה עוד משחק חדש ולהביע עליו דעה. לפעמים משחקים שכאלה עושים דברים שמשחקי AAA עם תקציב ענק, משקיעים ובעלי מניות שרוצים לראות את המשחק מצליח בכל מחיר לא יכולים לעשות. זהו כנראה גם המצב של Rise of the Third Power, משחק ה-JRPG החדש של Stegosoft Games. המשחק שואב המון השראה ממשחקי ה-JRPG הישנים של שנות ה-90, כשניתן לראות זאת בעיצוב האמנותי שלו, אבל האם הוא הביא איתו גם את הבעיות של התקופה הזאת? בואו נראה ביחד.
בריאת הכוח הראשון
הסיפור של Rise of the Third Power מעניין מאוד, אבל לא מהסיבה שאתם חושבים. אסביר קצת על הסיפור קודם: Rise of the Third Power מספר על שלוש ממלכות גדולות ביבשת רין, שבדיוק לפני כמה שנים הסתיימה מלחמת ענק ביניהן - המלחמה הכי גדולה בתולדות ההיסטוריה של המדינות הללו. אחת הממלכות, זו שפתחה את המלחמה מלכתחילה, נאלצה לחתום על הסכם כניעה/שלום ששם אותה בנקודה מאוד נמוכה מבחינה כלכלית ומבחינת השטחים השונים. את המשחק אנחנו נתחיל עם הדמויות רוואן וקורינה כשהם פורצים לטירה של אחת הממלכות השקטות והגדולות באזור במטרה אחת: לחטוף את הנסיכה, למנוע את נישואיה לנסיך של ממלכת ארקדיה האכזרית ואולי גם למנוע מלחמה נוספת.
אם משהו מהסיפור הזה היה נשמע לכם מוכר, אתם לא הוזים: Rise of the Third Power מבוסס בצורה מסוימת על האירועים שהובילו לפרוץ מלחמת העולם השנייה: גרמניה בדיוק הפסידה במלחמת העולם הראשונה ונאלצה לחתום על הסכמי ורסאי שהגבילו את כוחה הצבאי והכלכלי, היטלר יימח שמו, ניצל זאת כדי לגבש תחתיו תמיכה של אנשי צבא ופוליטיקאים ואז ניצל זאת כדי לפתוח במלחמת העולם השנייה שתחזיר את גרמניה לימי הזוהר שלה. כמו עם ההיסטוריה האמיתית של העולם, גם כאן המשחק מתחיל אופטימי אבל צולל מהר מאוד לחלקים כבדים ופוליטיים מאוד במהלך 30-40 שעות המשחק שלו, שזה דווקא דבר מצוין.
המשחק הזה עושה עבודה נהדרת עם דיאלוגים שמצליחים להרגיש אותנטיים, בלי הרבה בולשיט של "אנחנו ננצח אותם עם הכוח של החברות" או "אנחנו הולכים לעשות את הדבר הנכון". באיזשהו שלב הדמויות מדברות על נקמה, על הרצון להרוג דמויות אחרות ועל השקט הנפשי שזה יביא להן. נכון, זה יכול להיות לפעמים אפל מדי ואני רוצה את סצנות ה-"יופי טופי פנטזיה, איזה כיף" שלי פה ושם, אבל זה נחמד לראות משחק עושה פנטזיה בצורה שונה וייחודית, במקום ללכת על השבלונה הרגילה והלעוסה כבר. זה הופך את הדמויות השונות במשחק לנגישות יותר (רוואן הוא ה-MVP האמיתי של המשחק הזה) ועוזר לי כשחקן להתחבר לסיפור והעולם של המשחק.
אני כבר אשלב כאן את החלק בו אני מדבר על איך שהמשחק נראה, אבל ממש בקצרה: המשחק נראה כמו משחק JRPG קלאסי. כל העולם של המשחק נראה כאילו קפץ עליי מטלוויזיית CRT ישנה שמחוברת אליה קונסולת SNES, כשהנ"ל נכון גם למתקפות השונות במשחק, למרות שהן קיבלו קצת אפקטים מיוחדים שמזכירים לנו שמדובר במשחק שיצא בשנות ה-2000. עדיין, זה לא משחק מרשים במיוחד מבחינת המראה שלו - האזורים השונים חמודים למראה אבל לא מדהימים במיוחד, כשאני חייב לציין לרעה את המודלים השונים של הדמויות השונות. לא בזמן הקרבות, שם כולן נראות בסדר - אלא בדיאלוגים השונים.
סליחה, אבל איך שהדמויות נראות בסצנות הסיפור נעות מבסדר גמור לעיצוב דמויות רע. המעצבים האמנותיים של המשחק הלכו על משהו שהוא שילוב בין דמויות אנימה לדמויות מאנימציה מערבית ויצא להם לא את זה ולא את זה. זה נראה שהייתה מחשבה על איך הדמויות ייראו, אבל הפער בין איך שהדמויות נראות ב-Artwork שהמפתחים פרסמו בעמוד ה-Steam של המשחק לדוגמא, ועד למה שקיבלנו במשחק עצמו הוא גדול מכדי שאני לא אציין זאת בביקורת.
נפילת הכוח השני
המשחקיות של Rise of the Third Power, כמו הסיפור, מעניינת ועשויה טוב לרוב, אבל יש לה את החסרונות שלה. נתחיל כמו תמיד מהדברים הטובים: Rise of the Third Power הוא משחק JRPG שמתנהל בתורות, כשניתן לראות בדיוק מתי כל דמות הולכת להתקיף וכמה פעמים היא הולכת להתקיף בתור. למי שרוצה רפרנס, זה דומה מאוד למערכת הקרבות של Octopath Traveler, וכמו במערכת הקרבות של המשחק הנהדר הזה של Square Enix, גם כאן ניתן להשתמש ביכולות ומתקפות מיוחדות כדי להשפיע על הסדר של ההתקפה במהלך הקרב. ברוב הקרבות זה יכול להיות ההבדל בין ניצחון להפסד, בעיקר בקרבות בוסים ומיני-בוסים, בהם האויבים יוכלו להתקיף יותר מפעם אחד בתור.
המשחק גם נותן חשיבות נוספת לסדר, שכן יש מתקפות שעובדות טוב יותר בצוותא עם מתקפות של דמויות אחרות. לדוגמא: אחת המתקפות של דמות הנסיכה, תעשה יותר נזק לאויב כלשהו אם הוא ישן, אז אנחנו נרצה שהיא תנוע אחרי שנפעיל מתקפה שתרדים את האויבים שלנו. בכלל, המון מתקפות ויכולות מיוחדות עובדות ספציפית עם אפקטים שהפעלנו על היריבים השונים כמו דימום, שריפה ועוד. אחת הדמויות אפילו צריך לעשות ולחטוף נזק כדי שהיא בכלל תוכל להפעיל את המתקפות שלה. זה הופך כל קרב למשחק חשיבה כשאנחנו נרצה לשים לב שיש לנו מספיק SP ו-MP למתקפות המיוחדות שלנו, לדעת מה המצב של היריבים השונים ובמי כדאי לנו להתמקד בזמן הקרב. אני יודע שאני אומר את זה הרבה, אבל כל משחק תפקידים שיודע לתת לנו קרבות שהם מעבר ל-"תלחץ A כדי לנצח" הוא מבורך בעיניי.
אבל שוב, יחד עם יתרון, מגיע חיסרון - והחיסרון המרכזי של המשחק הזה הוא במנגנון עליית הרמות שלו. תראו, הקונספט הזה של לעלות רמות כקבוצה ולנהל את נקודות היכולות של כל הקבוצה כדי לשים דגש על יכולות מסוימות לדמויות מסוימות יכול לעבוד בתיאורה, אבל בעיניי זה לא עובד פה. זה לא שהמנגנון הזה מבלבל, הבעיה היא הפוכה: מדובר במנגנון פשוט מדי. עליית רמות לא מספקת, היכולות החדשות מוגבלות, השחקן מקבל מעט מדי נקודות לצבירת יכולות והריגוש הזה של עליית רמה קיבל Nerf רציני במשחק הזה. מילא אם השחקן היה מקבל יכולות מטורפות בהמשך המשחק, אבל הדבר היחיד שמרגש במשחק הזה הוא היכולות המשותפות עם שאר הדמויות שאתם מקבלים כשעץ היכולות נסגר מהר מדי.
הנ"ל נכון גם למכניקת צבירת הנשקים, כשבעוד שהיא מאוד מאוד נחמדה (אתם לא קונים נשקים בחנות, אלא יוצרים אותם בעצמכם אחרי שאתם קונים ספר שדרוג לנשקים), היא נשארת פשוטה מאוד, כשמבחר הנשקים מצטמצם לשניים כשלרוב מדובר בנשק חזק מול נשק שמחזק יכולת אחרת. מכניקה נחמדה שהמשחק הוסיף היא מכניקת עליית הרמה של הטבעות השונות, בה ככל שתלבשו טבעת מסוימת שתיתן לכם איזושהי יכולת (יותר SP בסוף הקרב למשל), היא תתחזק אחרי כמות קרבות מסוימת. אם כבר אתם לא נותנים לנו מבחר נשקים, לפחות הייתי שמח לעוד מכניקות כאלה לנשקים הרגילים במשחק.
עליית הכוח השלישי
איפה שהמשחק נופל מבחינת העיצוב האמנותי שלו וחלק מהאלמנטים של המשחקיות, הוא מפצה על כך בפסקול המעולה שלו. המשחק שאב המון המון השראה ממוזיקת פיראטים ומוזיקה קאריבית, כשהמלחין של המשחק, ג'ייקוב מק'נאט (Jacob McNatt), עשה עבודה פנומנלית בהלחנת הפסקול הנהדר הזה. ממוזיקת הנושא החמודה ועד מוזיקת הקרבות שאני באמת מצטער שאין לי קישור לשים לכם כאן: הפסקול של המשחק הזה ישמור אתכם במשחק וידאג להזרים לכם את הדם בגוף כמו שצריך: בעיקר בקרבות הבוסים - שם המוזיקה פשוט מדהימה. אני לא צוחק. אני אעדכן את הביקורת ברגע שיהיה לי קישור למוזיקת הבוס הזאת, אני בטוח שעוד אנשים יעופו כאן על כינור + גיטרות חשמליות.
השורה התחתונה
את Rise of the Third Power אפשר להגדיר בקלות כמשחק שיתאים רק לאנשים שאוהבים משחקי JRPG קלאסיים: הסגנון האמנותי שלו יקסום לאנשים שחובבים את משחקי ה-RPG Maker ומשחקי SNES ישנים כמו Lufia II או Tales of Phantasia, המשחקיות בתורות נותן טוויסט חמוד על המכניקה העתיקה הזו והדיאלוגים במשחק קרינג'יים ומשעשעים יחד. יחד עם זאת, המשחק לא הצליח להתעלות לרמה פסיכית, זאת למרות סיפור מעניין - על גבול הלא שגרתי - ופסקול נהדר. אבל גם עם החסרונות שלו, אם אתם רוצים לרענן את עצמכם עם משחק JRPG חמוד לפני היציאה של Triangle Strategy בתחילת החודש הבא, יהיה לי קל להמליץ לכם עליו.
*רוצים לקבל את כל החדשות החמות ישר לנייד? הצטרפו לערוץ הטלגרם של Vgames!*
תגובות
1
| פורסם ע"י