שאנג-צ'י ואגדת עשר הטבעות הוא סרט אקשן משובח עם עלילה בעייתית ו-CGI של סרט גמר במגמת קולנוע
תודה רבה לפורום פילם על ההקרנה המוקדמת של הסרט!
זה די ברור שדיסני הבינה בזמן האחרון שהיא לא תוכל להישען על הגיבורים האייקונים שבבעלותה לנצח, ושהיא צריכה להתחיל להציג כמה דמויות חדשות אחרי שהכוכבים שלה מתחילים לעזוב אחד אחרי השני. Phase 4 התמקד ברובו בלהציג דמויות חדשות שימלאו את החלל שהשאירו אחריהם טוני סטארק וסטיב רוג'רס, ואחרי הסרט של Black Widow ששימש בעיקר כדי לסגור מעגל עם הדמות של האלמנה השחורה (ולסגור כל חוזה שאי פעם היה לסקארלט ג'והאנסון עם דיסני), הגיע תורו של שאנג-צ'י לקבל סרט סולו משלו. עם עולם חדש ומסקרן של אומנויות לחימה, ארגון צללים מסתורי, ואקוואפינה אחת שגונבת את ההצגה,Shang-Chi and the Legend of the Ten Rings הוא התוספת החדשה ביותר ל-MCU. האם הוא תוספת הכרחית, או אחת שדווקא גורעת מהמנה? בואו נגלה.
הדמות הראשית שלנו כאן היא כמובן שאנג-צ'י, אותו מגלם סימו לו (Simu Liu), מאסטר באומנויות לחימה אשר חונך תחת אביו, מנהיג ארגון הצללים העונה לשם "עשר הטבעות" שדחף אותו מילדותו להיות אחד מהמתנקשים הרבים שחברים בארגון. הוא ברח מהחיים שאביו בחר עבורו והתחיל חיים חדשים בסן פרנסיסקו, שינה את שמו לשון והתיידד עם קייטי (Katy) המקומית, אותה מגלמת אקוואפינה (Awkwafina). אבל, שנים רבות לאחר שעזב את ביתו, אביו של שאנג-צ'י מתחיל לרדוף אחריו במטרה להשיב אותו הביתה, ואתם כנראה יודעים כבר מראש שהסיבות שלו לא כל כך טהורות.
סימו לו מוכיח כבר מתחילת הסרט שהוא היה בחירה מושלמת לתפקיד של שאנג-צ'י כאשר הוא מצליח לשלב אופי שטותי שהתרגלנו לראות מכל גיבור מארוול שקיים יחד עם קשיחות מאיימת ויכולות קרב ברמה גבוהה מאוד, והוא מרגיש כמו דמות שתצליח להשתלב בקלות עם חלק מהגיבורים האחרים והגדולים יותר של ה-MCU. אליו מצטרפת אקוואפינה בתפקיד קייטי, חברתו הטובה של שאנג-צ'י והאתנחתא הקומית של הסרט. מי שראה את Raya and the Last Dragon יודע שלאקוואפינה אין בעיה להיכנס לתפקיד הדמות הגופית שעדיין מצליחה להציג את הצד המרגש שלה ולמרות שפיתוח הדמות שלה משאיר טעם של עוד, היא עדיין תוספת מבורכת לסרט שמלא ברגעים רציניים וכבדים.
אחד מהאנשים שאחראים לרגעים האלו הוא טוני לונג (Tony Leung), אשר נכנס לתפקיד וון וו (Wen Wu), אביו של שאנג-צ'י. בתור המנהיג של ארגון "עשר הטבעות", מדובר באדם מסוכן עם כוח רב שברשותו, בין אם מדובר בעשר הטבעות שמעניקות לו כוחות על טבעיים וחיי נצח או הצבא שעומד מאחוריו וממתין לכל פקודה שלו, ולונג נכנס לתפקיד הזה כאילו מדובר בתפקיד חייו. הוא עושה עבודה מעולה כשהוא נכנס לנעלי הנבל המאיים עם נוכחות מבעיתה, אבל הוא גם מצליח להראות את הצד האבהי והדואג של וון וו כשהוא פוגש את שאנג-צ'י ויודע שלמרות מה שקרה, עדיין מדובר בבן שלו. היכולת לגלם דמות אב שגם אוהבת את הבן שלה אבל גם מוכנה להרוג אותו בצורה כל כך משכנעת הופכת אותו לאחד מהנבלים האהובים עליי, לא רק בסרט מארוול, אלא בכל סרט שאי פעם ראיתי. קבל את זה, דארת' ויידר.
מדובר בסיפור אוריג'ינס שלא באמת מתנהג כמו סיפור אוריג'ינס. אנחנו רואים איך שאנג-צ'י הפך להיות מי שהוא במונטאז' אימונים קלאסי לסרט מארוול, וגם רואים את כל הדרך שהוא עבר כדי להגיע לחיים הסודיים שלו בסן פרנסיסקו, אבל את כל הפרטים האלו אנחנו מקבלים דרך פלאשבקים שמגיעים ברגעים מאוד ספציפיים במהלך הסיפור. הדרך שבה הסיפור מסופר עובדת בצורה מספיק טובה כדי להשאיר אתכם מעוניינים, והקפיצות בין ההווה לעבר לא ישאירו אתכם מבולבלים בשום שלב, אבל היו מקרים בהם האקספוזיציה נמשכה הרבה יותר מדי זמן ממה שהיא הייתה אמורה להיות בפועל. הסרט עושה עבודה באמת נפלאה בבניית העולם שהוא מציג כאן, אבל קטעים מסויימים פשוט הרגישו ארוכים מדי, ואלו היו גם השלבים שבהם הסרט התחיל לאבד אותי.
אפשר להשוות את הדרך שבה העלילה מסופרת ל-Captain Marvel - לקרול יש אמנזיה והיא לא זוכרת איך היא קיבלה את הכוחות שלה או מאיפה היא הגיעה, וככל שהסרט מתקדם היא מצליחה לשחזר את הזיכרון שלה במלואו ומחליטה מי היא רוצה להיות אחרי שכל חייה ציפו ממנה להיות משהו מסויים. במקרה של שאנג-צ'י, הוא יודע מאיפה הוא הגיע, והוא יודע שהוא לא רוצה את החיים האלו כי בכל זאת מדובר בארגון מרושע, אך באותה מידה הוא רוצה שאביו יהיה גאה בו, והקונפליקט העיקרי שהוא מתמודד איתו במהלך הסרט זהה מאוד לזה של קפטן מארוול - מי אתה רוצה להיות? והאם אתה מוכן ללכת נגד כל מה שלימדו אותך כדי להגיע לזה?
זה כמובן הקונפליקט הפנימי שלו. כשמדובר בקונפליקט החיצוני, שאנג-צ'י יצטרך להתמודד עם אויבים כמו נינג'ות מיומנות, בחורים גדולים עם חרב במקום יד וכמובן אביו החמוש בעשרת הטבעות, חפצים קסומים המעניקים כוחות על טבעיים לאדם הלובש אותן. סצינות האקשן, שברובן המוחלט עשויות בצורה יוצאת דופן, עם כוריאוגרפיה ברמה הגבוהה ביותר שאפשר להשוות בקלות ל-Captain America: The Winter Soldier או לסצינות המסדרונות של Daredevil, הן גולת הכותר של הסרט. כשסרט גורם לך להיאנק מכל מכה שנוחתת או להתלהב מכל גלגלון שאחת הדמויות עשתה, כנראה שמשהו פה נעשה כמו שצריך, ואתם יכולים לסמוך עליי כשאני אומר שאתם לא תרצו למצמץ בשום סצינת אקשן שמתרחשת בסרט מהסיבה שהיא עשויה בצורה כל כך טובה.
אבל, וזה אבל גדול, יש קטעים בסרט שמסיבה כלשהי, ה-CGI שמשתמשים בו נראה כמו סרט גמר במגמת קולנוע בתיכון. רגע אחד אתם מסתכלים על שאנג-צ'י מתמודד מול עשר נינג'ות באותו זמן בסצינת וואן-שוט פשוט יפהפייה, וכמה סצינות מאוחר יותר תראו קרב נוסף שהרקע, התנועות או כל דבר אחר שנראה לעין - פשוט נראה רע. זה ממש לא מתאים למארוול ליפול בדברים האלה, אבל בקטע הסיום של הסרט ניתן להבין שכל התקציב שלו התחלק לשלוש - המשכורות של השחקנים, הצוות שאחראי על הכיאורוגרפיה, ומחלקת האפקטים המיוחדים שעבדה על החלק הזה בסרט. אני לא אכנס לספוילרים, אבל אני כן אגיד שקטע הסיום של הסרט מרגיש כמו קטע מסרט לייב-אקשן של דרגון בול ופחות סרט עם התמקדות כל כך כבדה באומנויות לחימה שעד עכשיו עשה אותו בצורה מדהימה. הוא נראה טוב, זה בטוח, אבל עצם העובדה שכל כך הרבה השקעה נכנסה לאפקטים בחלק הזה שבאים על חשבון קטעים מוקדמים יותר בסרט שמתאימים קצת יותר לאווירה שלו, אי אפשר שלא להתייחס לזה כמינוס משמעותי.
השורה התחתונה
Shang-Chi and the Legend of the Ten Rings הוא הפתיחה האמיתית ל-Phase 4 של ה-MCU. הוא מציג עלילה מעניינת שהצליחה להשאיר אותי מחובר לכל אורך הדרך, כוריאוגרפיה מרהיבה של קרבות ופעלולים ושחקנים איכותיים שמתמסרים לתפקיד. ה-CGI שלו קצת לוקה בחסר במקומות מסויימים, ובהחלט היה אפשר להוריד חלק מקטעי האקספוזיציה שלו, אבל מעבר לכך מדובר בסרט שנותן הרבה כבוד לאומנויות הלחימה האסייתיות ומצליח לשלב אותן בעולם גיבורי העל בצורה משכנעת שמרגישה במקום. עדיין לא ברור איזה תפקיד שאנג-צ'י יתפוס בסרטי ה-MCU העתידיים, אבל הסרט הזה בהחלט הצית בי התעניינות בדמות שידעתי עליה מעט מאוד, ובסופו של דבר, זה כל מה שחשוב.
*רוצים לקבל את כל החדשות החמות ישר לנייד? הצטרפו לערוץ הטלגרם של Vgames!*
תגובות
1
| פורסם ע"י