מערכת הקרבות היא עקב אכילס, אבל שאר העולם של The Origami King מכיל כל כך הרבה קסם שמפצה על כך
עותק סיקור סופק לנו על ידי נינטנדו ישראל, תודה רבה!
משחקי Paper Mario נלחמים כרגע על דעת הקהל של מעריצי נינטנדו - מי שהייתה אחת מסדרות משחק המריו המוערכות ביותר אי פעם עם משחקים מוצלחים כמו Paper Mario המקורי, משחק ההמשך הנהדר The Thousand-Year Door לקונסולת ה-Gamecube ו-Super Paper Mario הנהדר ל-Wii, חוותה התדרדרות משמעותית עם שני משחקים פשוט לא טובים בדמות Sticker Star המזעזע ו-Color Splash הבינוני. עכשיו אנחנו זוכים לראות משחק חדש בסדרת המשחקים הזו, כשמצד אחד, המשחק מבטיח משחק עולם פתוח, מערכת קרבות מעניינת ועולם יפה, אבל מצד שני, זונח כבר משחק שלישי ברציפות את עקרונות משחקי התפקידים שכל-כך אפיינו את המשחקים הראשונים והטובים יותר בסדרה. אז איך The Origami King? בואו נבדוק.
עיגולים מנייר
מישהו בכלל זוכר בשלב הזה שסדרת Paper Mario נקראה כך מלכתחילה כי העיצוב הוא של דמויות מנייר ושלא מדובר בעולם שלם שעשוי מהחומר הזה? טוב, גם אם השינוי הדרסטי הזה כאן כדי להישאר, The Origami King כן מצליח לקחת אותו לכיוון אפילו יותר חיובי משני קודמיו שעסקו במדבקות ובצבע: The Origami King מספר את הסיפור של מריו ואחיו כשהם נאלצים להילחם בדמות מסתורית בשם אולי - מלך האוריגמי (ויצירת אוריגמי בעצמו) - כשהוא מנסה לקפל את העולם לרצונו. ליטרלי.
לאחר התכחשות קצרה עם אולי, מריו ובת בריתו החדשה, אוליביה (גם כן דמות אוריגמי), יוצאים למסע לעצור את אולי ולמנוע את הפיכת כל תושבי הממלכה לחבורת יצורים מקופלים חסרי שכל. בזמן המסע הארוך נמצא את עצמנו נלחמים בצבא המקופלים של אולי, במה שמוביל אותי למערכת הקרבות הלא קונבנציונלית של המשחק. בניגוד למשחקי Paper Mario הקודמים, מערכת הקרבות של המשחק משלבת חידות מצד אחד ותזמון התקפה מצד שני.
בכל קרב מריו יעמוד במרכז עיגול, כשבמעגלים החיצוניים סביבו יעמדו האויבים השונים. המטרה הראשונה בכל קרב היא לפתור את החידה שהקרב מציג ולסדר את הדמויות השונות בצורה שבה תוכלו לפגוע בכולם באותו התור: בין אם לסדר אותם בטור שיאפשר קפיצה על כולם בבת אחת, או לסדר אותם בצורה שתאפשר להכות את כולם בעזרת פטיש. כל קפיצה או מכה תוכלו לחזק על ידי לחיצה מתוזמנת על מקש ה-A, מה שמוסיף אלמנט אינטראקטיביות עם המשחק. את החידות צריך לפתור בזמן קצוב, כך שיש אלמנט של בהילות בכל קרב, אבל אלו שמתקשים יכולים לקבל עזרה כפולה: לחיצה על מקש הפלוס תוסיף לכם עוד זמן לנסות ולפתור את החידה, ולחיצה על כפתור ה-Y לאורך זמן תזמן את קהל ה-Toads שיושב ביציע לבוא לעזור לכם בקרב. שתי העזרות לא מגיעות בחינם, כשתצטרכו לשלם במטבעות.
בניגוד למשחקים הראשונים בסדרה, ובהתאם למשחקים החל מה-3DS, בסיום כל קרב לא תקבלו נקודות ניסיון (EXP), אלא מטבעות. עם המטבעות תוכלו לקנות נשקים מיוחדים שיוכלו לעזור לכם בקרב (נעלי פלדה כדי לקפוץ על דמויות עם קוצים, למשל) או להקל על עצמכם במהלך הקרבות השונים במשחק. החוסר בנקודות ניסיון למשך משחק שלישי ברציפות אכן מורגש, כשריבוי הקרבות וכמות הזמן שלוקח לסיים אותם יכול להעיק מאוד, בעיקר באמצע המשחק. בנוסף, בדומה למשחק תפקידים, קרבות ייחזרו על עצמם, ובגלל שקיים אלמנט חידה לכל קרב, גם קרבות קלים יותר יכולים להתארך שלא לצורך. המשחק מאפשר באיזשהו שלב להרוג אויבים במפת המשחק, לפני שמגיעים לקרב עצמו, אבל זה מרגיש כמו פלסטר לבעיה מוכרת ולא תיקון מהשורש. אם היינו מקבלים נשקים מיוחדים או יותר מטבעות (בצורה משמעותית) ככל שהזמן עובר זה היה מרגיש יותר טוב.
בנוסף, חלק ה-Tutorial (או הלמידה) של המשחק יכול להיות ארוך ומלא בטקסט: אוליביה באמת צריכה להסביר את המכניקות השונות של המשחק כי כפי שציינתי קודם - יש לא מעט כאלו. מה שכן, הפוטנציאל הגלום במערכת הקרב הזו מגיע למיצוי מירבי בקרבות הבוסים השונים שהם פשוט נהדרים. בקרבות הבוסים אתם נמצאים מחוץ למעגל החיצונים כשאתם צריכים לפלס את דרככם אל הבוס עצמו. לכל בוס במשחק יש את הנישה שלו והחולשות שלו ולמצוא איך להילחם בבוסים השונים הייתה חוויה מהנה וכיפית מאוד. המפתחים כנראה היו מודעים לבעיות במערכת הקרבות, שכן יש קרבות בוסים שלא משתמשים בכלל בעיגולים ומעדיפים לתת למריו לקפוץ ולתקוף את הבוס בעולם של המשחק עצמו.
הייתי שמח אם היו יותר אופציות מעניינות וקרבות מעניינים גם מחוץ לקרבות הבוסים- דברים כמו שימוש בג'יירו של הקונסולה כדי לצייר צורות כמו ב-Super Paper Mario או לחיצה על מקשים שונים כדי לחזק את המתקפות שלכם, כי זה טיפה חבל שהדברים הכי מעניינים בקרבות הם הנשקים השונים.
יופי בכל פינה
סיימנו לדבר על מנגנון הקרבות, והאמת שכאן גם סיימנו לדבר על הדברים הרעים שיש במשחק לפי דעתי: זהו ללא ספק משחק ה-Paper Mario הטוב ביותר ב"טרילוגיה החדשה", כפי שאני קורא לה עכשיו. נתחיל מהסיפור של המשחק, שלקח אותי ברכבת הרים רגשית שלא הייתי בכזו מאז Super Paper Mario ל-Wii. הכתיבה בסיפור פשוט מצוינת והצחיקה אותי כל פעם מחדש, עם הומור אבהי משובח, משחקי מילים ורפרנסים למשפטים ודמויות מוכרות מהעולם של נינטנדו והגיימינג באופן כללי. בנוסף, הדמויות השונות שפוגשים לאורך הדרך, בין אם מדובר בדמויות חדשות כמו העצים בתחילת המשחק, או דמויות יותר מוכרות כמו באוזר הבן, או בובי, ה-Bob-omb עם האמנזיה - כולם כתובים נפלא ומלאים באישיות ובחן.
המשחק גם גרם לי כמעט להזיל דמעה עם רגע מאוד נוגע ללב ומרגש עם אחת מהדמויות שמלוות אותנו לכל אורך המשחק. הסיפור עצמו יכול להיות מצוץ מהאצבע לפעמים, אבל נהניתי ממנו והוא היה נהדר בעיניי. כפי שציינתי בתחילת הביקורת, המשחק הוא בפועל משחק "חצי עולם פתוח", והעולם הזה של המשחק פשוט יפהפה, כשצבעוני לא מתחיל לתאר את האזורים השונים במשחק הזה. Overlook Mountain ירוק ומקסים, Toad Town הוא אולי בסיס האם (או Hub world) הכי טוב בסדרה עם המון אזורים חמודים וחנויות צבעוניות ואפשרויות להתאמן על יכולות הקרב שלכם, המדבר רחב ומלא בקסם שלו והיהלום הנוצץ של המשחק: Autumn Mountain - אולי אחד האזורים היפים ביותר במשחק מריו אי פעם.
לכל אלו מצטרף גם פסקול פשוט פסיכי - לא ציפיתי מהמשחק הזה להיות אחד המועמדים לתואר פסקול השנה אבל וואו: מוזיקת הקרב באזורים השונים, המוזיקה של מקומות כמו Autumn Mountain, Shogun Studios, Toad Town, מוזיקת הבוסים השונים של המשחק - אפילו הגרסה שלהם למוזיקת הכוכב של המשחק (המוזיקה ששומעים כשמשיגים את הכוכב ונהיים בלתי מנוצחים), היא אחד מהטובות בסדרת מריו (אולי אפילו הכי טובה ממה שזכור לי). על יצירת הפסקול הזה רשומים חמישה מלחינים והם יצרו פסקול שאני לא מפסיק לשמוע כבר שבועיים. שאפו של ממש.
ואם כל זה לא מספיק, המשחק מלא בסודות שונים כמו אזורים סודיים ומצחיקים עם סצנות ממש משעשעות והמון אופציות שונות לאספנים עם דגש חזק מאוד על אספקט ההרפתקאה במשחק: תוכלו למצוא ולהציל כל מיני Toads שנתקעו בכל מיני מקומות או שקופלו לצורות מוזרות (זה באמת כיף למצוא אותם), לקנות אביזרים שיעזרו לכם בתוך הקרבות ומחוצה להן, ב-Toad Town יש מוזיאון שמכיל אוצרות (פסלי אספנות) שתוכלו למצוא תוך כדי המסע שלכם, פיסות אומנות שתוכלו "לרכוש" בזכות נקודות שתקבלו על כל Toad שהצלתם במסע שלכם והמשחק אפילו מאפשר לכם להקשיב לפסקול של אזור מסוים ברגע שתכסו את כל החורים שנפערו בו בעזרת קונפטי שתוכלו לאסוף בכל מקום במשחק פחות או יותר.
המשחק אפילו מציג לכם על מפת המשחק כמה אחוזים מכל מה שציינתי קודם השלמתם בכל אזור שתבקרו בו, מה שהופך את צייד האוצרות הזה לאפילו יותר כיפי מהרגיל ויותר קל ונוח. נכון, לא מדובר במשחק Paper Mario קלאסי כמו שקיוויתי שהוא יהיה, אבל העולם של The Origami King הצליח להפתיע ולרגש אותי פעם אחרי פעם. אני בטוח שאני אחזור אליו עוד בהמשך.
השורה התחתונה
עכשיו, אחרי כל הביקורת הזו אני יכול סוף-סוף לספר שהייתי פסימי לקראת היציאה של The Origami King. יודעים מה? מאוד פסימי, אבל לשמחתי המשחק הצליח להפתיע, להקסים, לעודד, לשמח ולרגש אותי. נכון, מערכת הקרבות יכולה להיות קצת מעיקה (בעיקר בהתחלה וקצת בסוף), אבל זהו אירוע זניח לעומת כל הדברים הטובים שהמשחק נותן. הכתיבה מצוינת ומשעשעת, המשחק עצמו נראה מדהים (אחד המשחקים הכי יפים ששיחקתי על ה-Switch), הדמויות החדשות טובות והישנות קיבלו עוד פן לאישיות שלהן שכמעט ולא רואים, הסיפור מלא בתהפוכות ורגעים נהדרים והפסקול של המשחק הוא מועמד רציני ביותר לתואר פסקול השנה (וכן, אני מודע לפסקולים של Doom Eternal, Xenoblade Chronicles Definitive Edition ו-Final Fantasy VII Remake - וזה אומר משהו).
זו לא החזרה למקורות שקיוויתי שהמשחק הזה יהיה, אבל זה ללא ספק המשחק הטוב ביותר בטרילוגיית משחקי ההרפתקאה של Paper Mario. לשחקנים סבלנים שיוכלו לספוג את המכה שהיא מערכת הקרבות מצפה חוויה נהדרת.
תגובות
1
| פורסם ע"י