זה אולי לא המשחק עם הרמה שציפיתי לה, אבל הנוסטלגיה והמשחקיות הנהדרת מנצחים כאן
הביקורת הזו התאפשרה בעזרת עותק סיקור מחברינו בעדלי יונייטד. תודה רבה!
לפעמים אני נדהם מכמות האנשים ששיחקו בסדרת משחקי התפקידים "The Legacy of Goku" (או מורשתו של גוקו). משחקי התפקידים שיצאו בשנת 2002-2004 לקונסולת ה-Game Boy Advance אולי לא היו מושלמים בכלל ברמת עיצוב המשחק שלהם, אבל בשביל אנשים רבים, היה מדובר במשחק הדרגון בול המושלם: משחקי תפקידים שמאפשרים לנו לעקוב אחרי הסיפור של הדמויות האהובות עלינו, לפתח אותן ולחזק אותן, ללמוד יכולות חדשות ובמשחקים האחרונים גם לעוף איתן ברחבי העולם ממקום למקום. בין לבין קיבלנו משחקים כמו Attack of the Saiyans לקונסולת ה-DS ואת Xenoverse 2 אבל משחק תפקידים באותו הסגנון לא יצא כבר כמעט 16 שנים.
אבל הנה, הגיעה שנת 2020 ויחד איתה גם מי שהוא בפועל הממשיך הרוחני של אותה סדרת תפקידים: המשחק Dragon Ball Z: Kakarot. בתקופה שלפני יציאתו, המשחק פרט לנו על מיתרי הרגש עם טריילרים מרגשים ומזילי דמעה, ועכשיו רק נותר לראות האם המשחק הוא גם מהנה, מרתק וממשיך את מורשתו של גוקו גם אל תוך שנות ה-20 של המאה ה-21.
כל הסיפור, שלושת רבעי רגש
עוד לפני היציאה של המשחק, היה ידוע לנו כי המשחק יעבור על כל הסאגות המרכזיות של דרגון בול זי: מסאגת הסאיאנים הראשונה והאייקונית ועד הקרב האחרון מול קיד בו. לאלו מכם שתהו, מדובר ב-291 פרקים (כולל פילרים)! ללא ספק, הכנסת כל התוכן הזה (או לפחות את רובו) למשחק באורך של בין 40 ל-50 שעות היא משימה קשה עד בלתי אפשרית, אבל זה נראה שהמפתחים של המשחק צלחו אותה בצורה טובה מאוד... אבל לא מושלמת.
נתחיל קודם בדברים הטובים: רוב הסצנות והאירועים המרכזיים מהסדרה נוכחים במשחק ואם צפיתם בדרגון בול זי כשהייתם ילדים - תתכוננו למנת גדושה של נוסטלגיה וחיוכים דבילים על הפנים שלכם. מעמידת המוצא של הקרב האייקוני הראשון בין וג'יטה לגוקו (או מקיטה אם אתם ממש רוצים שאני אתן רפרנס לדיבוב הישראלי), להפיכתו של גוקו לסופר סאייה, לסצנה בה גוהן מתעלה לדרגת סופר סאייה 2 ועד להקרבה המרגשת של וג'יטה בקרב מול מאג'ין בו: כל סצנה גדולה שאתם יכולים לחשוב עליה מופיעה במשחק במלוא הדרה.
מילה טובה מאוד מגיעה גם לדיבוב המצוין של כל הדמויות במשחק: כל הדמויות השונות נשמעות נהדר ביפנית ובאנגלית, כשרואים שהמדבבים השקיעו בשיחזור המשפטים הכל-כך זכורים שלהם מהסדרה. בנוסף, המשחק עושה דבר מדהים בכך שהוא הופך חלק מפרקי הפילר והחלקים הרגועים בסדרה בהם נבנו הקשרים השונים בין הדמויות למשימות ומיני משחקים משעשעים. לדוגמא, שיעורי הנהיגה של פיקולו וגוקו הפכו במשחק הזה למשחק מירוצים, ויש משימה בה נוכל לעזור לפיקולו למצוא אוכל כדי שגוהן לא יגווע ברעב.
המעצבים של המשחק גם פינקו את השחקנים בהמון מידע שהם יכולים לצבור על הסדרה בעזרת ה-Z-Encyclopedia. במהלך המשחק תוכלו לאסוף המון מידע על הדמויות השונות בסדרה, הקשרים ביניהן, סצנות מהמשחק ואפילו מידע על מעללי הדמויות האהובות עלינו ב-Dragon Ball המקורי. זה מתבטא גם במנגנון ה-Community Boards של המשחק, שמאפשר לכם לאסוף אסימונים של דמויות שונות מהסדרה ולהציב אותן בלוחות מיוחדים כשכל אחד יכול לתת לכם בונוסים ביכולות הבישול של הדמויות, הכוח שלהן, כמות נקודות הניסיון שהן תקבלנה בקרב ועוד. כשדמויות מסוימות שקשורות אחת לשניה נמצאות בקרבה מסוימת על אותו הלוח, תזכו לקבל בונוס מיוחד (כמו לדוגמא, הצבת כל היריבים של גוקו ליד גוקו בלוח לוחמי הזי, יתן לכם בונוס מיוחד).
אחרי כל זה, אתם בטח אומרים לעצמכם "מה כבר יכולים להיות הדברים הרעים?". אז הדבר הרע היחיד שיש לי לומר על הסיפור הוא שזה מרגיש לפעמים שהמפתחים והמעצבים של המשחק החליטו להשמיט הרבה רגעים נהדרים מהסדרה לטובת חיסכון בזמן, או הרצון לקבל דירוג הורים נמוך יותר.
כמה דוגמאות ששמתי לב אליהן בזמן ששיחקתי: בתחילת הקרב בין גוקו לפריזה יש סצנה בה המלך קאי אומר שגוקו כבר משתמש בקאיוקן כפול 10 ומדהים את לוחמי ה-Z בחוסר האונים של גוקו בקרב; סצנת הקרב בין טראנקס לפריזה התקצרה משמעותית וקצת זלזלה בכל הסצנה האדירה הזו; סצנת ההפיכה של גוהן לסופר סאייה 2, בעוד שהייתה מרגשת, איבדה חלק מהקסם שהיה לה בכך שהיא החליטה לוותר על השיר המדהים שליווה את הטרנספורמציה הזו ולזרז טיפה את התהליך. כל הדברים האלו לא הרסו לי את החוויה, אבל בתור מעריץ מטורף של דרגון בול רציתי לראות יותר דיוק ויותר רגעים אייקונים בסדרה - גם אם זה אומר שהמשחק יהיה טיפה יותר ארוך.
גוקו במשחקיות, יאמצ'ה במשימות הצדדיות
אם כבר הזכרנו את האורך של המשחק, אז את האורך שלו הוא מקבל בעיקר מכל המשימות הראשיות והמשניות שהמשחק נותן לכם לעשות. בעוד שהמשימות הראשיות כוללות בתוכן את הסיפור המרכזי של המשחק ויכללו קרבות נהדרים (אגיע למשחקיות בהמשך) וסצנות מרהיבות, המשחק גם מאפשר לכם לבצע משימות צדדיות שונות שנעות בין חיפוש כדורי דרגון בול לעזרה לקרילין באימונים, או השגת פירות מיוחדים לבאבלס, הקוף של המלך קאי.
בעיניי המשימות הצדדיות, בעוד שהן משעשעות בחלקן, לא כאלו טובות. רובן חוזרות על עצמן, כוללות קרבות קלים להחריד וחלק לא מבוטל מהן נופלות לקטגורית המשימות האהובה על כולם: Fetch Quests. אני חושב שאם המפתחים כבר מחליטים להכניס משימות צדדיות, שווה לנסות ולהשקיע בהן. המשחק מספיק ארוך גם ככה, אין צורך בהכנסה של עוד תוכן שלא תורם במאומה.
בנוסף, יחסית לעובדה שמדובר במשחק "תפקידים", שמתי לב שאלמנט התפקידים במשחק כמעט ולא מורגש. כן, הדמויות מקבלות נקודות ניסיון ועולות רמות, וכן, אתם יכולים ללמוד יכולות חדשות ולחזק את היכולות הקיימות לכם בעזרת Z-Orbs שמפוזרים ברחבי המפה, אבל לפעמים זה מרגיש כאילו הרמה של הדמות שלכם היא נטו מספר ותו לא. נקודות ניסיון מחולקות בשפע בסיום כל סצנה, הדמויות עולות רמות בקצב מסחרר ולא קיימת כמעט שום שליטה על אילו יכולות תוכלו לחזק בדמות שלכם.
אני לדוגמא, מאוד אוהב להשתמש ביכולות הקי של גוהן, אבל גם אם הייתי רוצה, אני לא באמת יכול לחזק אותן באופן משמעותי על פני פרמטרים אחרים שלו. זה ממש חבל, כי משחקים קודמים במותג של דרגון בול כמו Xenoverse למשל כן איפשרו ניהול שכזה של הדמויות שלכם והייתי מצפה לקצת יותר השקעה במשחק שבו הייתי מצפה למצוא מנגנון שכזה.
איפה שכן הורגשה השקעה בכמויות היא בקרבות עצמם. בצעד חכם מאוד, המפתחים של המשחק החליטו ללכת לכיוון של משחקי Xenoverse ו-Tenkaichi Budokai ולתת לנו קרב במרחב תלת מימדי. אבל לאלו מכם שדווקא התחברו לסגנון הדו-מימדי, אפשר היה להרגיש את ההשפעות של משחקים כמו Dragon Ball Fighterz בכך שהמשחק נתן מתקפות מיוחדות לבוסים בקרבות מיוחדים ואפילו מאפשר לכם לבצע "Super Finish" בקרבות בעזרת שימוש במתקפות מיוחדות בדיוק בסוף הקרב.
הקרבות קצביים ומהירים כמו בסדרה, עם היכולת להתחמק ממתקפות בלחיצת כפתור, להגן מפני מתקפות אחרות ולשרשר קומבואים. לירות גלי אנרגיה כמו הקמהאמהא של לוחמי הזי והפיינל פלאש של וג'יטה תמיד מרגישים כיפים ואי אפשר שלא להתרגש מהפיכה לסופר סאייה בתחילת קרב כל פעם מחדש. בנוסף, המשחק מאפשר לצרף אליכם עוד שני לוחמים שיעזרו לכם בקרבות, ותנו לי לומר לכם: להשתמש ב-Solar Flare של קרילין כדי להמם את האויב, ואז להיכנס פנימה ולהשתמש בגל המסנקו של גוהן כדי לחסל את האויבים שלכם זאת חוויה נהדרת.
ורק מילה אחרונה על הגרפיקה והמוזיקה של המשחק: כמו שאמרתי קודם לכן, הפסקול של המשחק מכיל המון מוזיקה מוכרת ואהובה מהסדרה, אבל חסרות בו כמה רצועות מעניינות כמו "Unmei no Hi Tamashi tai Tamashi" המרגש, מוזיקת הנושא של צוות גיניו ועוד. הגרפיקה של המשחק ברמת המאקרו נראית מצוין, כשהסצנות והקרבות נראים מדהים ומרהיבים, אבל כשיורדים לרזולוציות נמוכות יותר שמים לב שהמשחק נראה לעיתים ממש, אבל ממש מכוער. למזלנו את רוב הזמן תבלו בתעופה ממקום למקום ברחבי האזורים השונים במשחק ובקרבות השונים כך שזה פחות יורגש.
השורה התחתונה
Dragon Ball Z: Kakarot הוא בסופו של יום משחק טוב: הקרבות עצמם כיפיים, ונהדרים, הדיבוב של הדמויות השונות נהדר (גם באנגלית וגם ביפנית), המשחק מפוצץ בתוכן ומידע על Dragon Ball Z ואפילו Dragon Ball המקורי והסצנות השונות מרגשות כמעט בדיוק כמו בסדרה המקורית. ועדיין, זה מרגיש לי שהמפתחים של המשחק לא הצליחו להיסגר על קהל היעד שלהם בזמן הפיתוח של המשחק וכתוצאה מכך חלק מהסצנות הדרמטיות ורגעים שנחקקו לי בראש כמעריץ של הסדרה נחתכו כדי להאיץ את הקצב של המשחק או להתאים לילדים. תוסיפו לכך את העובדה שהמשחק נראה לעיתים פשוט רע ואת המשימות הצדדיות חסרות המעוף ואני לא יכול שלא לחוש החמצה על מה שהמשחק של CyberConnect2 ו-Bandai Namco יכל להיות. ועדיין, גם עם כל הבעיות שלו, מדובר במשחק פשוט כיפי ומגניב שחובבי דרגון בול יהנו ממנו מאוד.
Dragon Ball Z: Kakarot זמין לקונסולות ה-PS4, Xbox One והמחשב האישי ברשתות והמשווקים המורשים
תגובות
1
| פורסם ע"י