רן ארז את החבילות ואת מנשא התינוק שלו ויצא לטרק מוזר בעולמו המיוחד של Death Stranding.
הביקורת התאפשרה בזכות עותק סיקור מישפאר, תודה רבה!
כבר שנים שקהל הגיימרים הבינלאומי ממתין בשקיקה ללגום ממתכון החדש שרוקח להם הידאו קוג'ימה, מגדולי מפיקי המשחקים שהביא לנו בין היתר את סדרת Metal Gear המצוינת. הפעם החליט קוג'ימה לבנות את ההייפ למשחק החדש שלו, Death Stranding, עם מוטיבים מעטים מאוד ומוזרים במיוחד (אותו תינוק שמרים אגודל בתנועת "לייק" בתוך הרחם לא עוזב אותי עד היום).
אני לא יכול לשקר ולומר שגם אני הצלחתי להיסחף אחרי התעלומה והמסתורין העצומים שריחפו מעל Death Stranding וכשהציעו לי לסקר אותו, פשוט לא יכולתי לסרב. אז האם ההמתנה הארוכה, הציפייה והמסתורין השתלמו?
זה מוזר? זה הזוי? זה קוג'ימה!
הפרקים הראשונים במשחק כוללים סיפור רקע ארוך שמטרתו להסביר לשחקן כיצד נבנה העולם של המשחק ומה היו האירועים שהובילו לאותו מצב פוסט אפוקליפטי שהוא נמצא בו כיום, אבל אנסה להסביר אותו כאן כדי לגרום לכם לנחות בקלות יותר במשחק עצמו (וללא ספוילרים כמובן): השחקן נכנס לנעליו של סם פורטר ברידג'ס, שליח שמעביר מטענים וחבילות בין מרכזי ההפצה של הקהילות האנושיות ששרדו לאחר שעל העולם החלו להשתלט מעין רוחות רפאים בלתי נראות בשם BTs. ה-BTs נמצאים בעיקר באזורים בהם יורד גשם מסוג מיוחד בשם Timefall, שגורם לכל דבר שהוא נוגע בו להזדקן ולהתכלות כתוצאה מחשיפה ממושכת. סם מתבקש מגורמי הממשלה לצאת למסע מחופה המזרחי של ארצות הברית אל חופה המערבי כדי לחבר את הקהילות השונות למעין רשת מקוונת שנקראת Chiral Network. נשמע קצת מוזר? זו רק ההתחלה. כדי לעבור את המסע בשלום מבלי להתגלות ע"י ה- BTs, על סם להיות מחובר לתינוק שהוצא מרחם אימו כשהיא בתרדמת, כך שהתינוק מהווה למעשה גשר בין עולם המתים לעולם החיים.
עד כאן, נשמע שיש לנו מתכון מעניין למשחק עם סיפור סוחף במיוחד. לא רק זה, המשחק כולל רשימה ארוכה מאוד של שחקנים מוכרים וידועים כמו נורמן רידוס, טרוי בייקר, גיירמו דל טורו ואחרים, שעושים עבודה מרשימה מאוד וגורמים לכל סצנה להרגיש אמיתית במיוחד. אבל הבעיה מתחילה להתעורר לא בבימוי עצמו אלא דווקא בכתיבה. שלושת הפרקים הראשונים (והארוכים, יש לציין) כוללים תוכן רקע ארוך ועמוס מאוד בצורה כזו ששחקנים רבים (ואני ביניהם) ישאלו את עצמם גם אחרי הפרק השלישי "מה לכל הרוחות רוצים ממני?". אבל דווקא זו הבעיה הפחות רצינית של Death Stranding וכדי להסביר את הבעיה הגדולה יותר שלו מוכרחים להתייחס למשחקיות.
כשסבלות, טרקים ואבהות נפגשים
ככל שהתקדמתי ב- Death Stranding היה לי קשה יותר ויותר לחשוב לאיזה סוג של ז'אנר הוא משתייך. מצד אחד, קיימים האלמנטים המוכרים של עולם פתוח, קצת התגנבות, קצת נהיגה וקרבות פה ושם, לבין אלמנטים של בניית מבנים, מערכת שיווי משקל מיוחדת, תכנון מלאי ותכנון מסע. זה נשמע נחמד אבל הבעיה היא ש*כל* משימה חוזרת על עצמה בדרך כזו או אחרת: להעביר חבילה או מטען מנקודה א' לנקודה ב'. הבעיה הזו הופכת למטרד מכיוון שהזמן והמשאבים שגוזלות המשימות הרפטטיביות ממילא גורמים לשחקן לאבד את הקשר לסיפור (המסובך גם ככה), וכתוצאה מכך, למתיחת העלילה בצורה כזו שעלולה לגרום לשחקנים רבים לאבד בה עניין. יותר מזה, ככל שעשיתי יותר משימות, שמתי לב שכולן כוללות הליכה איטית, ממושכת ומשעממת בשממה אדירה עם מטען בגובה 2-3 מטרים + תינוק. התוצאה היא למעשה סימולטור המשלב בין סבלות, טרק בפארק לאומי בדרום אמריקה ואבהות.
יחד עם זאת אי אפשר להתעלם מתשומת הלב הרבה לפרטים הקטנים כמו למשל סידור נכון של המשקל על הגוף ובחירת הכמות הנכונה בק"ג. למשל, העמסת משקל על חצי הגוף השמאלי של סם יגרום לו לאבד שיווי משקל לשמאל כך שתצטרכו לאזן את סם באמצעות כפתור R2, שיגרום לו "להעביר" את משקל גופו לימין. כמו כן, העמסת משקל כבד מדי יגרמו לסם לנוע לאט ובצורה מגושמת יותר ולאובדן אנרגיה וסיבולת מהירים יותר. גם בסביבת המשחק קיימת תשומת לב גדולה לפרטים הקטנים, אולם פה דווקא לרעה. למשל, גם האבנים והסלעים הקטנים ביותר שסם ייתקל בהם, גם אם הם לא נראים לעין, יגרמו לו למעוד, דבר שיצריך את השחקן לאזן אותו כל כמה שניות, ולפעמים גם ליפול, פעולה שתגרום לנזק למטען ולציון הסופי של המשימה. השיא הגיע כשניסיתי לנסוע באופנוע ובכל כמה שניות נבלמתי קשות על ידי אבנים בלתי נראות שבסופו של דבר גם עשו מספיק נזק לאופנוע כדי להשבית אותו סופית ולהותיר אותי באמצע שום מקום עם מטען שיגיע לנמען שלו באיחור רב ועם תינוק בוכה.
זה יעלה בדם
בכל הקשור למערכת הקרבות במשחק, גם כאן דעתי נותרת חלוקה. בכל מה שהיה קשור בקרבות מול אויבים אנושיים, המשחק מצליח להיכשל בכך שרוב האויבים פשוט ירוצו לקראתכם ויחכו לקבל מכם 3 אגרופים שיגרמו להם לאבד הכרה מבלי להתאמץ. אויבים חכמים יותר יזרקו עליכם כידונים מחושמלים ממרחק של עשרות מטרים ויפגעו בדיוק כזה שלא יבייש מטיל כידון אולימפי, גם אם אתם נמלטים בספרינט של חייכם. מצד שני, הקרבות מול BTs מאתגרים מאוד ודורשים יכולות התגנבות, תכנון דרך ותכנון מלאי הנשקים המיוחדים נגדם (שכוללים תחמושת המיוצרת מדמו של סם) לקראת כל מפגש כזה ותחושת ההצלחה והסיפוק אחרי סיום קרב מוצלח נגד היצורים המתים הללו היא בהחלט Priceless.
בנוסף, מנגנון הירי במשחק טוב וכל נשק כולל כמה סוגי תחמושת, נגד בני אדם ונגד BTs. תחושת הרתע במהלך הירי מרגישה אמיתית וריאליסטית ומעבר לזה, המשחק מנסה להעביר בדרך עדינה את המסר "לא תרצח" בכך שהוא מנסה לגרום לשחקן לגרום לאויבים האנושיים לאבד את ההכרה במקום להרוג אותם, שכן הרג רב מדי של אויבים אנושיים יוביל להיווצרות גדולה יותר של BTs באותו אזור.
לבסוף, אי אפשר להתעלם מהפרטים הטכניים של המשחק שמונגשים לשחקן בצורה בהחלט מצוינת. הגרפיקה והטקסטורות נראות חדות ואמיתיות במיוחד, המנוע הפיזיקלי מרגיש מאוד נאמן למקור והמשחקיות חלקה ונטולת קפיצות פריימים או באגים אחרים מסוגים שונים. כמו כן, הדיבוב הוא לא פחות ממושלם ופס הקול המיוחד עולה בקנה אחד עם עלילת המשחק וסביבתו. דבר נוסף שחשוב לציין כאן הוא המסרים החיוביים שאותם מנסה המשחק להעביר שמעודדים דיכוי אלימות, עזרה הדדית בין אנשים וחיזוק הקשרים ביניהם כחלק מחברה אנושית אחת ומאוחדת.
השורה התחתונה
Death Stranding הוא בהחלט לא משחק שמתאים לכל אחד. המשחקיות המיוחדת מצד אחד, אך החזרתית והמשעממת לעתים מצד שני, יגרמו לכם לאהוב אותו מאוד או להתרחק ממנו כמו מאש (או מ BT). העלילה טובה ברמה הכללית אך ריבוי המשימות וההתפתחות האיטית של המשחק גורמות לה להרגיש מנופחת ונמתחת על פני פרק זמן ארוך מאוד. אם אתם פתוחים מחשבתית ויש לכם יממות שלמות של זמן להשקיע, Death Stranding הוא המשחק בשבילכם. אם לא, נצלו את הזמן הזה לטרק אמיתי בחו"ל, רצוי ללא מטען גדול מדי וללא תינוק.
Death Stranding יהיה זמין לרכישה החל מה-8 בנובמבר לקונסולת ה-PS4 ברשתות והמשווקים המורשים.
תגובות
1
17:21 05.11.2019 |
WarFox89
בסדר הידאו קוג'ימה, הבנו שאתה גאון אבל לפעמים אתה הולך רחוק מדי עם הרעיונות ההזויים שלך והתוצאה זה משחק מוזר והזוי כמו זה.
אתה לא פילוסוף יווני וכל משחק לא צריך להיות עם הבנות ומחשבות כל כך עמוקות על העולם והיקום. לפעמים גיימרים רוצים פשוט משחק שכיף לשחק עם עלילה טובה זה הכל. לא צריך להמציא את הגלגל כל פעם מחדש.
2
22:09 07.11.2019 |
siegfried
אני לא בטוח שאני מסכים איתך warfox.
אמנם עדיין לא שיחקתי ב Death Stranding, אבל אני מאוד מעריך משחקים ששמים דגש על אמנות וסוריאליזם, גם אם המשחקיות קצת נפגמת בתהליך.
Deadly Premonition, Killer 7, The Neverhood, The Beginner's Guide, I Have No Mouth And I Must Scream...
משחקים נפלאים וקצת שונים שאני בהחלט מגדיר כאמנות.
3
10:03 08.11.2019 |
שמואל מקונן - עורך ראשי (בדימוס)
אתה יודע שאת הכתבות באתר שלך קוראים חבר'ה משובחים כשמישהו מזכיר בתגובות את Killer 7 ו-The Neverhood.
4
01:50 12.11.2019 |
ShockMan
זה לא הסגנון שלי בדר"כ אבל הקדמונים ממש גרמו לי לרצות לקחת חלק בחוויה ושמחתי מאד שהמשחק יגיע ל Steam והכל.. אבל, מחירו של המשחק בעולם בממוצע עומד על 60 דולר אמריקני שזה בערך 210 ש"ח, בחנות של Steam (ישראל) המשחק מוצע למחירה מוקדמת ב 329 ש"ח. אלא אם כן דיבבו ותרגמו לעברית בקטע מקצועי, שום דבר לא מצדיק את הפרש המחיר לאותו עותק דיגטלי בדיוק ואם זה המקרה אז אני רואה חוצפה הזויה.
5
17:44 13.11.2019 |
WarFox89
STAR WARS Jedi: Fallen Order - בשקלים 329
Death Stranding - בשקלים 329
DOOM Eternal - בשקלים 259
מה הם עישנו שם ?!?!?
0_0
6
20:45 13.11.2019 |
elad9219
כל הזמן אני רואה את השם של ההידאו קוג'ימה הזה, שבקושי יודע מי זה, אבל נראה לי הוא התאהב בשם של עצמו יותר מדי. אני לא ממש ביקורתי לגבי משחקים, נהנה כמעט מכל משחק שאני משחק ולא מחפש מה לא טוב כל הזמן. אבל במשחק שלו, Metal Gear Soild V the phantom pain, ולמרות הביקורות המאוד מחמיאות, ממש לא נהניתי מהמשחק הזה. לא יודע, מאוד ציפיתי לו, אבל יש משהו פשוט מדכא במשחק ולא כיף. השעתיים הראשונות בערך מצוינות, שנמצאים במן בית חולים, אבל אחרי זה כשעוברים לעולם הפתוח הכל מבולגן כזה.
7
| פורסם ע"י