עם 74 דמויות (בינתיים) ומצבי משחק מגוונים, גם אם לא מדובר במשחק הכי טוב לשנת 2018, Super Smash Bros. Ultimate בהחלט יכול לטעון לתואר של המשחק הכי כיפי של השנה.
פיקאצ'ו, מריו, דונקי קונג וסאמוס הולכים מכות. זה אולי נשמע כמו תסריט דיי מפגר על פניו, אבל זה כל מה שהיה צריך כדי להתניע את אחת מסדרות משחקי הלחימה הכי פופולריות, נמכרות ואהובות שהעולם ראה: Super Smash Brothers. משחק הלחימה בו נלחמים על לזרוק את היריב מעבר לגבולות המסך יצא לראשונה ב-1999 לקונסולת ה-N64, ומאז כל איטרציה חדשה של המשחק הבטיחה משחק גדול יותר, עם גרפיקה טובה יותר, יותר דמויות שונות לבחור מהן, מצבי משחק שונים ועוד ועוד.
ואכן כך היה: Super Smash Bros. Melee יצא כשנתיים לאחר מכן ב-2001 לקונסולת ה-Gamecube ונחשב עד היום לאחד המשחקים הטובים בסדרה עם המשחקיות הנהדרת שלו (שגרמה לכך שהמשחק עדיין רלוונטי בטורנירי משחקי לחימה נחשבים ברחבי העולם) והמגוון הרחב של דמויות שהוא הציע; Super Smash Bros. Brawl, בעוד שהיה פחות טוב מבחינת המשחקיות שלו, הציג לנו את מצב הסיפור של Subspace Emissary, שנחשב למדהים ולהרבה יותר ממה שאנשים ציפו; וכמובן יש לנו גם את Super Smash Bros. 4, השם הרווח למשחקים שיצאו ל-WiiU ו-3DS שהציגו לראשונה את הקונספט של DLC לסדרה ובכך פתחו את הצוהר לדמויות כמו Cloud ו-Bayonetta.
במרץ שעבר Super Smash Bros. Ultimate הוכרז, כשבאירוע E3 האחרון של נינטנדו קיבלנו את ההכרזה שכל הדמויות שהיו אי פעם במשחק Smash יחזרו בנוסף למצב הרפתקאה חדש, זירות חדשות ודמויות חדשות. אז אחרי כל ההקדמה המפוארת הזו הגיע הזמן לענות על השאלה: האם באמת מדובר במשחק ה-Smash האולטימטיבי, או שהמשחק לא ראוי לשם שלו?
שבעים וכמה???
אחד הדברים הכי מדהימים לגבי המשחק הזה הוא הסגל שלו. אני חושב שעם 74 דמויות (עם עוד 6 שכבר ידוע שנמצאות בדרך) מדובר באחד ממשחקי הלחימה עם הכי הרבה דמויות שונות שאי פעם יצא. והדבר שהכי טוב פה הוא שאת כולן ניתן להשיג מבלי לשלם עוד כסף: נינטנדו לא שמה שום דמות מאף אחת מ-74 הדמויות שהוכרזו מאחורי בונוס קנייה מראש או DLC, כשבעולם עם EA ו-2K שבעיקרון חיות על הקונספט של מיקרו-תשלומים, מדובר בהישג של ממש. את המשחק תתחילו רק עם שמונת הדמויות המקוריות של המשחק המקורי וככל שתשחקו במשחק כך תפתחו עוד ועוד דמויות עד שתגיעו למספר הדמויות המקסימלי שהמשחק נותן לכם.
הדרכים שבה תשיגו עוד דמויות הן מגוונות כשכל כמה קרבות תהייה לכם אופציה להילחם בדמות כלשהי כדי להשיג אותה בכך שתביסו אותה. אני חייב לציין שלהשיג את כל הדמויות יכולה להיות משימה לא קלה בכלל, כשהמשחק מאוד נוקשה לגבי מתי יופיע קרב בו תוכלו להשיג דמות חדשה. למזלנו, יש כל מיני דרכים ושיטות לעקוף את זה כך שאפשר גם להשיג את כל הדמויות תוך כשעתיים, אז זאת בעיה יחסית קלה. הסגל של הדמויות כולל כמובן, כל דמות שאי פעם הופיעה במשחק Super Smash Bros. כלשהו, כשהמשחק מקבל גם כמה דמויות חדשות כמו Ken, מ-Street Fighter, הצמד המשפחתי של Simon Belmont ו-Richter Belmont ממשחקי Castlevania ועוד. התוספות החדשות מרגישות ברובן מתאימות מאוד למשחק ויהיה קשה לחכות ולראות אילו עוד דמויות יתווספו למשחק בהמשך.
עולם של אור... ורוחות.
אחד הפיצ'רים החדשים שהמשחק הזה מביא לשולחן הוא כל מנגנון ה-Spirits ומצב השחקן היחיד שמגיע איתו - מצב ההרפתקאה "World of Light". כל מנגנון ה-Spirits מבוסס בחלקו על ה-Trophies מהמשחקים הקודמים שהציג לנו כמו פסלים קטנים כאלה שהיה אפשר לאסוף במשחק וכל פסל הציג דמות ממשחק אחר. לפני שהמשחק יצא הייתי דיי מבואס מההשמטה של Trophies כי ממש נהניתי לאסוף אותם, אבל כבר כשמתחילים לשחק במשחק מבינים כמה הרוחות הללו הן תחליף ראוי: המשחק מלא במאות (אם לא אלפי) רוחות שונות של דמויות מכל מיני משחקים, כשלכל רוח יש את הכוח שלה ואת היכולות המיוחדות שלה. את הרוחות ניתן להשיג דרך קרב מול דמות המייצגת את הרוח הזאת ותאמינו לי כשאני אומר שהקרבות האלה הם הקרבות הכי יצירתיים שראיתי בסדרת המשחקים הזאת. זה מדהים לראות כמה השקעה יש בכל רוח ואיזו דמות תייצג אותה ומה יהיו התנאים בקרב הזה.
בקרב נגד הרוח של Akuma תילחמו נגד הדמות של Ryu מסדרת Street Fighter, אבל כשהכוח שלו מוגבר והקרב הוא קרב עם נקודות חיים יורדות (בדיוק כמו משחק סטריט פייטר) רגיל; בקרב נגד הרוח של Houndoom מפוקימון תילחמו מול הדמות של Wolf מסדרת Star Fox, רק כשהוא יורק אש מההתחלה; הקרב נגד הרוח של The Boss מהמשחק Metal Gear Solid 3 הוא קרב מול Zero Suit Samus סופר חזקה בשדה מורעל עם פרחים ועוד ועוד. כל קרב כזה באמת גורם לך להרגיש כאילו אתה נלחם נגד אותה הדמות באמת, ולמרות שזה נכון שחלק מהקרבות היו מאוד עצלנים בעיצוב שלהם (הקרב נגד Meta Ridley היה פשוט קרב נגד Ridley... מתכתי), רוב הקרבות גרמו לי לחיוך של ממש בזמן שהם קרו.
מצב הסיפור שהזכרתי קודם, World of Light, מבוסס כולו על עיקרון ה-Spirits: כל הדמויות של המשחק "מתו" למעט קירבי ועכשיו על קירבי להסתובב בעולם של המשחק, לאסוף את הרוחות שבעולם של המשחק ולשחרר את הדמויות השונות במשחק משליטתו של Galeem, אדון האור. מצב הסיפור הזה הוא סוג של פספוס בעיניי. מצד אחד, המשחק עושה הרבה נכון עם "World of Light": העולם של מצב הסיפור הוא פשוט ענק, ויקחו לכם יותר מ-20 שעות כדי לסיים אותו על רמת הקושי הגבוהה. קרבות ה-Spirits שמפוזרים על גבי העולם הם טובים והמשחק יודע לזרוק כל מיני דברים מעניינים אחרים כמו אפשרות לאמן את הרוחות שלכם, לאסוף דמויות למשחק הרגיל (ולמצב הסיפור כמובן) ומוסיף כל מיני מבוכים מעניינים בתוך המפה. מה שכן, מצב המשחק הזה מחלק לא נכון את כמות ה-Spirits לפעמים, והוא יכול ליצור מצב שיהיו לכם המון קרבות פשוטים וקלים יחסית שמרגישים כמו קיר בדרך להתקדמות שלכם מאשר קרב רציני ומעניין. בנוסף, וזה אולי קשור לכמה שאני אהבתי את Subspace Emissary, מצב הסיפור יכל לעשות יותר ברמת ה-Cutscenes כדי להעצים את העולם של המשחק ולהדגיש כמה שהמשחק הזה מייצג את הגיימינג בכללותו. ועדיין, גם עם כל אלה, מדובר במצב משחק טוב מאוד שנהניתי ממנו ממש.
אבל חכו, יש עוד!
המשחק לא עוצר כאן מבחינת מצבי האופליין שלו, כשכמובן בנוסף למצב הסיפור והאופציה פשוט ללכת מכות בקרב רגיל של עד שמונה שחקנים בו זמנית, יש לנו אוסף של מצבי משחק חוזרים ומצבי משחק חדשים לגמרי: Classic Mode חוזר, כשהוא מתפקד בצורה הסטנדרטית למדי של סדרת קרבות רגילה, בסופה יש קרב בוס שמשתנה לפי הדמות איתה תשחקו. המשחק גם החזיר את מצב המשחק של Mob Smash ואת לוחות האתגר השונים שמתפקדות כמנגנון ה-Achievements של המשחק. מבחינת מצבי המשחק החדשים אפשר למצוא את Smashdown - מצב משחק בו אחרי כל קרב, הדמויות שנבחרו לא יהיו זמינות יותר לשימוש, שזהו מצב משחק נהדר לשחקנים מנוסים שרוצים לנצל את היכולות שלהם עם כמה דמויות.
עוד מצב משחק חדש הוא Squad Battles שמאפשר לכם לשחק כקבוצה מול קבוצה אחרת שזה עוד מצב נהדר למסיבות, כמו גם מצב המשחק של Tourney שמאפשר לכם ליצור טורניר עם חוקים משלכם וכמות שחקנים שתירצו כדי לקבוע מי הכי טוב מבין החברים שלכם בבית/עבודה. המשחק גם מאפשר לכם ליצור מצבי משחק מיוחדים לבחירתכם, כשמהמועדפים עליי הוא יצירה של מצב משחק שגורם ל-Super Smash Bros. Ultimate להפוך ל...Super Street Fighter (קרב Stamina, בלי יכולות Final Smash, בלי אביזרים עם Ken ו-Ryu).
כל מצבי המשחק הללו מצטרפים למצב האונליין של המשחק שבעוד שהוא יותר טוב משל המשחק הקודם בסדרה, הוא עדיין טעון שיפור: המשחק זורק אתכם לקרבות הרבה יותר בקלות ומאפשר לכם לשחק עם אנשים שנהנים מאותו סגנון משחק (תחרותי או קאז'ואלי), מבלי לסווג אתכם למצבי משחק ספציפיים של For Glory או For Fun. המנגנון הזה לא מושלם, ולפעמים תמצאו את עצמכם בקרב עם אביזרים ו-Assist Trophies ו-Final Smashes שלא רציתם, אבל רוב הקרבות שלי היו בדיוק מהסוג שרציתי שיהיו.
המשחק מאפשר לכם להצטוות עם חברים יותר בקלות בעזרת ה-Arena, שגם מאפשר לכם להחליט האם אתם רוצים לצפות במשחק או לשחק בעצמכם, ובנוסף - המשחק נותן לכם את האופציה לשמור שידורים חוזרים של קרבות בצורה יותר נוחה מבמשחק הקודם, ואפילו לערוך אותם איך שתרצו. מה שכן הפריעה לי היא העובדה שפעם בכמה משחקים היו לי בעיות חיבור עם השחקן השני שגרמו ללאגים במקרה הטוב וניתוק לחלוטין במקרה הרע. אני נהנה מהמשחק התחרותי ב-Super Smash Bros. Ultimate וזה חבל לי שבמצב הנוכחי קצת קשה לשחק באונליין בצורה סדירה וצריך להתמודד עם הרבה Input Lag בלחיצות כפתורים. אני מניח שזה יתוקן בהמשך עם פאצ'ים.
כיאה לקונסולת ה-Switch, המשחק יכול לעבוד בצורה ניידת בנוסף למצב טלוויזיה וגם כאן המשחק עובד בצורה חלקה בלי בעיות, אבל במצב המשחק הזה שווה לכם להגביל את עצמכם לקרבות של 1 על 1 או עד שלושה שחקנים, כי על המסך הקטן קצת קשה לעקוב אחרי כל המתרחש, בוודאי אם לקחתם דמות קטנה יחסית כמו פיקאצ'ו או פיצ'ו (בדומה למה שהיה על ה-3DS בגרסה הניידת הקודמת של המשחק).
אלוהים נמצא בפרטים הקטנים
אבל הדבר שהכי כיף לי לראות במשחק הזה הוא כמות האהבה שנשפכה לתוכו. אני לא חושב שקיים כיום, או אי פעם היה קיים משחק שייצג את המושג "גיימינג" יותר מאשר המשחק הזה. על כמות הדמויות הפסיכית כבר דיברנו, אבל העובדה שהדמויות הללו מגיעות מכל-כך הרבה מקומות שונים מדהימה אותי כל פעם מחדש. העובדה שבונקרים כמו Konami ו-Square Enix הסכימו לתת את Snake ו-Cloud לפעם נוספת היא לא מובנת מאליה, התוספת של הדמויות החדשות רק מוכיחה כמה נינטנדו מסורה להבאת דמויות חדשות ומרעננות ואפילו עוד לא נגעתי בביקורת הזו במשחקיות המשופרת של Super Smash Bros. Ultimate, שהופכת את המשחק לאפילו יותר נגיש עבור שחקנים חדשים לסדרה ומשפרת מכניקות ששחקנים ותיקים כבר מכירים. הדמויות החוזרות גם קיבלו כל מיני שינויים קלים שמציגים כמה השקעה נעשתה במשחק: Link קיבל סט יכולות מהמשחק החדש Breath of the Wild ובכך השתנה לגמרי מבחינת סגנון משחק; ל-Mario יש עוד כל מיני תלבושות ממשחקים שיצאו בין Smash 4 ל-Super Smash Bros. Ultimate ועוד תלבושות שונות ועבודת דיבוב שנועדו לקרוץ למעריצים של המשחקים השונים.
אבל אני חושב שאיפה שהמשחק באמת נוצץ הכי חזק זה במוזיקה שלו. במשחק יש יותר מ-800 רצועות מוזיקה שונות (מבלי להזכיר מוזיקה של תפריטים) מהמון סדרות משחקים שונות. תוכלו למצוא שם רצועות מוזיקה מ-Street Fighter, את מוזיקת הפתיחה של Sonic Heroes, רמיקסים של רצועות מוזיקה של משחקי Castlevania ל-GBA, משחקי סופר נינטנדו, Metal Gear Solid, Pokemon, Bayonetta, Xenoblade Chronicles ועוד כל-כך הרבה שאני אגיד לכם את האמת, לפעמים אני מרגיש שלא מגיע לי כל הטוב הזה.
אלו מכם שעוקבים אחריי יודעים עד כמה מוזיקה חשובה לי בגיימינג, וכשמשחק מאגד בתוכו כל-כך הרבה היסטוריית פסקולי גיימינג בצורה שכזאת (שגם מאפשרת לכם להקשיב למוזיקה גם כשהקונסולה כבויה), מבחינתי - זה כאילו איגדו ביחד את ההיסטוריה שלי כגיימר, וכמו שפלד היה אומר: "אין יותר טוב מזה".
השורה התחתונה
Super Smash Bros. Ultimate הוא לא המשחק הכי טוב השנה בעיניי - הכבוד הזה שמור ל-God of War לקונסולת ה-PS4. אבל כשאני מסתכל אחורה על השנה שעברה אני מתקשה למצוא משחק שנהניתי ממנו יותר מהמשחק הזה. כמות הדמויות הפסיכית הציגה בפניי אופציות מגוונות למשחק, הדמויות החדשות התבררו כנהדרות אחת-אחת, כמות הזירות היא גם כן פסיכית ולמשחק יש מצב שחקן יחיד סולידי מאוד וכיפי שרק מתלווה למצב אונליין טוב מאוד. כשלכל אלו אתם מוסיפים גם את כל ההשקעה שסאקוראי והצוות שלו ב-Sora יחד עם Bandai Namco נתנו בדמות קרבות ה-Spirits הנהדרים, כמות המוזיקה הלא נורמלית שיש במשחק, העבודה שהצוות ונינטנדו עושים כדי להביא דמויות חדשות, יצירתיות ומגניבות להמשך (Joker מ-Persona 5 רק פתח לי את התיאבון) והניואנסים הקטנים שיש בכל זירה, מתקפת Final Smash והאנימציות השונות ואתם לא רק מקבלים את משחק ה-Super Smash Bros. האולטימטיבי, אלא גם משחק לחימה שיהיה אפשר לשחק גם בעוד שנתיים או שלוש מבלי שתשתעממו. אם בשנה שעברה נינטנדו סיימה את השנה המטורפת שלה בקול ענות חלושה, השנה קרה בדיוק ההפך: נינטנדו התחילה ממש לאט וסיימה עם המשחק הכי טוב שלה השנה בפער אדיר. Super Smash Bros. Ultimate הוא לא סתם משחק וידאו: הוא חגיגת גיימינג אמיתית.
תגובות
1
18:33 17.12.2018 |
ohadcal
בנוסף להכל אתה גם אוהב פלד?? מדהים בעיניי ;)
2
18:34 17.12.2018 |
ohadcal
בנוסף להכל אתה גם אוהב פלד?? מדהים בעיניי ;)
ביקורת נפלאה תודה!
3
| פורסם ע"י