אולי האונליין שבור והמכניקות המוכרות נעלמו אבל גם עם אלה Brawlout הוא משחק כיפי שנחמד לשחק עם חברים
בכל מקום קיימים הדברים הללו שמחברים בין שני עולמות שונים, בעולם המשחקים דוגמא יפה לכך היא סדרת משחקי Super Smash Bros שמחברת באופן כמעט מושלם בין עולם משחקי המסיבות לעולם משחקי הלחימה. משחק חדש בסדרת Super Smash Bros הוא גם אחד מהמשחקים שבעלים של הקונסולה החדשה של נינטנדו, ה-Nintendo Switch, מייחלים לבואו ומקווים שיזכו לקחת את הדמויות האהובות עליהם לכל מקום ולהילחם עם אנשים בכל מקום.
בינתיים, בהיעדר משחק חדש של Super Smash Bros על הקונסולה אנחנו מקבלים את Brawlout - משחק לחימה ששואב את ההשראה שלו מאותו משחק פופולרי של נינטנדו ומגיע עם דמויות שונות לחלוטין, משחקיות שונה במקצת וזירות שונות במטרה למלא את החלל שנוצר. אז האם הוא מצליח? בעיקרון כן, אבל גם נופל בלא מעט דברים בדרך.
חיקוי הוא הדרגה הכי גבוהה של מחמאה
אז כמו שציינתי קודם לכן, Brawlout הוא משחק בסגנון Super Smash Bros. מה זה אומר? בעיקרון המשחקיות דיי פשוטה: לכל דמות יש שתי מתקפות - רגילה ומיוחדת - ובשילוב עם לחיצה על כיוון כלשהו במקשי התזוזה המתקפה תשתנה. המתקפות משתנות גם כשאתה קופצים לאוויר או רצים בספרינט והמטרה היא להסב מספיק נזק ליריב בשביל שהמתקפה הבאה תעיף אותו מחוץ לגבולות המסך. עד כאן הכל טוב ויפה, אבל אלו מכם ששיחקו טיפה Smash בטח שמים לב ששכחתי כמה דברים שכל שחקן מנוסה מכיר. אז בעוד שדווקא מנגנון כמו Wave-dashing (מנגנון התחמקות והתקדמות אל עבר היריב בצורה זריזה מבלי לבזבז פריימים על אנימציה של ריצה) דווקא עבר למשחק החדש, שני מנגנונים מאוד בסיסיים דווקא לא: לאף אחת מהדמויות אין את האופציה להגן על עצמה בלחיצת כפתור בעזרת מגן מיוחד וכמעט לאף אחת מהדמויות אין את האופציה לתפוס את היריב. מצד אחד אני מבין את הצורך של המפתחים בלשנות טיפה מהמנגנונים המוכרים בכדי להתקדם הלאה ולהבדיל את המשחק שלהם מההשראה שלו, אבל יש לי עם זה שתי בעיות.
הבעיה הראשונה היא סוג של גחמה אישית אבל אם כבר מסירים דברים מהמשחק, למה להשאיר מנגנון כמו Wave-dashing שהוא מנגנון מובהק של Super Smash Bros. Melee? לא רק זה, Wave-dashing נחשב לטריק של הרמות הגבוהות כשרק שחקנים מנוסים עושים שימוש בו וכמובן במשחק תחרותי. אני מאוד מרוצה מההכנסה של האופציה הזו ואני עושה בה שימוש המון אבל הייתי שמח גם לדברים היותר פשוטים מה שמביא אותי לנקודה השנייה שמפריעה לי: המשחק מרגיש יותר מוגבל בלי היכולת לתפוס את היריבים שלך ולהגן. יש דמויות במשחק שעושות שימוש בתפיסות והופכות את המשחק למגוון יותר ואלו הן גם הדמויות היותר כיפיות, אבל שאר הדמויות מרגישות יותר מוגבלות כתוצאה מכך והרבה פעמים מצאתי את עצמי בסיטואציות בהן ניסיתי לתפוס את היריב כמו שאני מכיר ויודע לעשות רק בשביל להתאכזב וגם לחטוף מכה על הדרך. בנוסף, העובדה שאי אפשר להגן ממתקפות הופכת חלק מהקרבות לקלים במיוחד כשכל מה שצריך לעשות זה ללחוץ על מקש המתקפה המיוחדת ואצל דמויות מסוימות זה יספיק בשביל לנצח.
אני לא רוצה ליצור את הרושם שלא נהניתי מהמשחקיות של Brawlout - המפתחים עשו עבודה טובה ביצירה של משחקיות כיפית ומהנה למדי, פשוט החיסרון של אלמנטים כל כך בסיסיים של הז'אנר מורגש וגם חורה לי באיזשהו אופן. בשביל להשלים את החסר, Brawlout הוסיפה מנגנון קרב שנקרא Rage שמחזק את הדמות שלך לאחר שקיבלת מספיק נזק ואפשר להפעיל בכל שלב כמו מעין Combo Breaker בעת הצורך. המנגנון הזה מאוד שימושי וברמות הגבוהות גם יכול להיות קריטי, אבל כשאני משחק עם חברים הוא דווקא נדחק הצידה ובדרך כלל היינו מפעילים אותו בטעות, כך שהוא תוספת נחמדה אבל לרוב לא שימושית.
חואן מצטרף לקרב!
סגל הדמויות של המשחק הוא לא גדול במיוחד אבל הוא דיי מגוון וכל דמות מרגישה שימושית. הדמויות נעות בין מתאבק שהוא צפרדע עם ארבע ידיים לבין זאב עם קשר לרוחות שיכול לירות ברקים לכל מקום. הסגל משעשע לכשעצמו אבל כאילו שזה לא הספיק, עוד שתי דמויות ממשחקי אינדי אחרים נכנסו לסגל בדמות חואן ממשחק הפלטפורמה הנהדר Guacamelee ודריפטר מהמשחק Hyper Light Drifter (כשהדמות הזו היא כרגע ממש OP, ואני מניח שיהיה טיפה יותר איזון בגרסאות מתקדמות יותר של המשחק). שתי הדמויות האלה מוסיפות אפילו עוד צבע לקאסט הנחמד של המשחק. הזירות של המשחק הן גם מגוונות וכוללות בתוכן עוד אלמנטים של הפתעה כשחלק מהזירות יתפרקו באמצע המשחק או שהחלק התחתון של הזירה יהיה עשוי ממים ולא יהיה תהום ריקה.
בכלל, נעשתה המון עבודה טובה בזמן הפיתוח של המשחק על הצד הוויזואלי של הדמויות והזירות והמשחק נראה יפה ומזמין. המשחק מציע עוד כל מיני אפשרויות לדמויות שונות וזירות שונות שאפשר להשיג על ידי פתיחה שלהם במשחק, אבל הדרך לפתוח את הדמויות השונות מלאה בתלאות וייסורים לא נחוצים. כדי לפתוח את הדמויות השונות צריך לקנות פיניאטות שהן בעצם סוג של Loot Box על ידי הרבה משחקים באונליין, בלמידה של הדמויות השונות, בהשלמה של אתגרים יומיים ועוד. זה באמת אתגר רציני ולוקח המון זמן לפתוח את הדמויות האלה. כדי לפתוח זירות שונות, צריך להגיע לרמה מסוימת עם דמות ספציפית ואז הזירה נפתחת, כך ששוב יש המון עבודה בכדי לפתוח את כל הזירות שהמשחק מציע. חלק מהמשימות היומיות כלולות בלחימה במצב האונליין של המשחק, אבל כרגע האונליין דיי שבור ואני חווה המון לאגים כמעט בכל משחק שזה חבל כי המשחק שם דגש חזק על משחק תחרותי וקצת קשה לעשות את זה כשאי אפשר לשחק בצורה נורמלית עם אנשים ברשת. אני מקווה שזה יתוקן בהמשך על ידי פאצ'ים ושיפור ה-Netcode של המשחק.
השורה התחתונה
זה נראה סך הכל ש-Brawlout ניסה להבדיל את עצמו Super Smash Bros באיזושהי צורה - ההסרה של מנגנונים מוכרים כמו מגנים ותפיסות והדגש על סגנון משחק שונה בתכלית בין דמות לדמות גורמים לו להרגיש מעט שונה מהמשחק עליו הוא מבוסס. אבל בסופו של דבר, השינויים האלה גרמו ל-Brawlout להרגיש פחות כיף ובנוסף לכמות הבעיות שיש באונליין של המשחק והעבודה הרבה שצריך לעשות כדי לפתוח עוד זירות ועוד דמויות אחרות, רמת הכיף יורדת לאט לאט עד שבסופו של דבר אתה מפסיק לשחק כשאתה לבד, בין אם כי האונליין לא טוב או כי נמאס לכם לעבוד כדי לפתוח עוד זירות חדשות. זה משחק נהדר בשביל למלא את החלל לאלו שמחכים ל-Super Smash Bros על הקונסולה, אבל זה גם משחק שתפסיקו לשחק ברגע שיהיה משחק Smash חדש ל-Switch.
תגובות
1
| פורסם ע"י