למעריצים הוותיקים עשוי להיות קשה להתמודד עמו, אבל בסופו של דבר - ולמרות הסייגים - "אחרוני הג'דיי" הוא סרט שאפתני ומיוחד שלוקח את סאגת "מלחמת הכוכבים" למקום חדש.
"אחרוני הג'דיי" עשוי להיות נורא טריקי עבור מעריצים מושבעים של "מלחמת הכוכבים". כאחד כזה, היו לא-מעט רגעים בהם התאכזבתי ממנו. הרגשתי שהבחירות התסריטאיות שעשה לא הולכות יד ביד עם הרוח המקובלת בסאגה. כסינמפיל, שנושם וחי קולנוע, הנועזות שלו והחזון המחודש שהציג ריאן ג'ונסון ("לופר" וכמה מהפרקים הטובים בתולדות "שובר שורות") - אלו כבשו אותי בענק. לכן, אחרי הצפייה הראשונה בסרט הרגשתי חצוי. אהבתי, התרגשתי ונסחפתי בחוויה, אבל חלק נכבד ממנה הרגיש לא שייך ושונה מדי - הציפיות שהיו לי לאור האירועים שהסרט הקודם בנה - אלו לא נענו כפי שציפיתי. מכאן נבעה תחושת תסכול.
אתמול צפיתי בסרט בשנית, כשהפעם אני יודע למה לצפות ויכול לשים לב יותר למסרים, למבנה העלילתי, לקשתות הסיפור ובמיוחד להתכתבות של המתרחש בסרט עם הלקחים אותם הוא מנסה להעביר. אומר זאת כבר עכשיו: "אחרוני הג'דיי" הוא סרט פאקינג פואטי.
שובר מוסכמות למכביר
מדובר בסרט ששובר את המוסכמות בכל הנוגע לרעיונות שהוצגו בסרטים הקודמים ומציג גישות חדשות: הגישה המעניינת ביותר - וזו שלבטח גם כבשה לחלוטין את לב המבקרים מעבר לים - היא זו הליברלית, הטומנת בחובה אידאולוגיות עמן הסאגה עדיין לא התמודדה. מדובר בסרט שמנתץ את אשליית אביר הג'דיי המושלם. לוק סקייווקר (מארק המיל כמובן) הוא איש שבור בסרט הזה. כמו ברוס וויין ב"עלייתו של האביר האפל", הוא רק רוצה שיניחו לו ויעזבו אותו לנפשו. הוא מרגיש שכשל, שאכזב ושניפץ את תקוותיהם של כל מי שהאמינו בו.
המצב האומלל בו הוא שרוי גורם לו לראות גם את הצדדים המכוערים של אבירי הג'דיי, עליהם הוא מסביר בסרט, אך לא ניכנס לכך מפאת ספוילרים. יתרה מכך, שני משפטים אותם הוא אומר - אחד מהם ניתן לשמוע בטריילר - מתכתבים באופן מושלם עם הנעשה ביצירה. זה מקנה לה נפח מרשים, מחושב וממשי, גם אם את רובו קשה לקבל בהתחלה, רק כי זה לא וייב "מלחמת הכוכבים" קלאסי. כמו-כן, ראוי לציין שהמיל עצמו לא אהב את הכיוון אליו התסריטאי והבמאי ג'ונסון לקח את דמותו, ולפני צילומי הסרט הוא אף התווכח עמו על כך.
אפקט הדיסני
אך לא מלוק נבעה תחושת ההחמצה הראשונית שלי, אלא גם ובמיוחד מרוח שטות - בעיקר הומוריסטית - שאופפת חלקים רבים מן הסרט. גם בצפייה שנייה, יש רגעים בלתי-נסלחים, בהם אחד בו מישהו מסוים, לוקח חפץ מסוים ופשוט זורק אותו בלי לחשוב פעמיים. לעזאזל דיסני, לא כל דבר צריך להיות עכשיו מארוול. זה לא סרט מארוול. יש דברים שמתאימים ועובדים בסרטי מארוול, אך לא שייכים לסרטי "מלחמת הכוכבים". בדיחות על שמו המטופש של הגנרל המטופש האקס (דונל גליסון, תתמקד בסרטי דרמה בבקשה) לא מתאימות פה. בשתי ההקרנות בהן נכחתי, כמעט אף אחד לא צחק מהבדיחות עליו - ובצדק. זה לא המקום, זה לא שייך.
אפשר להציג אידאולוגיות שונות, ואף רצוי, אבל להכניס הומור מזלזל ושטותי ולעטוף את הסרט באווירת היקום הקולנועי המוצלח השני של דיסני - זה לא מתאים. עם זאת, ראוי לציין שחלק מההומור - השנון יותר - עובד ובגדול. מאז קנאטה, תודה שהכנסת לי אימג' מאוד מסוים לראש.
בעיה נוספת שלא קשורה בהומור היא ההרגשה המציקה שדיסני מתים לחלוב את המותג על-ידי מרצ'נדייז. ברור שחלק מהקסם של "מלחמת הכוכבים" טמון בהצגת מקומות קסומים ויצורים מופלאים, אך פה יש יותר מדי כאלו. החל מהפורגים המבדרים - שאגב רחוקים מלהיות האיווקים החדש - ועד לשועלי הקרח, דרויד אפל דמוי BB8 שמופיע אולי לדקה ובכל זכה להפוך לליין מוצרים משלו (לא מאמינים? הנה bit.ly/2krUbMa) ואף בהמות מרוץ - יש יותר מדי פוקוס על יצורי פלא. היה עדיף אם היו נותנים להם פחות במה.
עלילה מפותלת וחוקי משחק עדכניים
מעבר לכך, השימוש ב"כוח" בסרט הזה הוא לא כמו באף סרט אחר בסאגה. לעיתים זה מדהים ולפעמים זה "אוקיי, הריחוף הזה היה קצת מביך". אלו בעיקר רגעים קטנים כאלו בסרט שצריך לשבת אחריו ולעכל, כי הם נראים זרים לסאגה - וכשמצטברים עוד ועוד כאלו זה מפריע. בצפייה שנייה, קשה לי לומר שאלו בעיות קונקרטיות, כי כבר קיבלתי את המצב החדש, ובכל זאת: יש גבול לחידושים ולסטייה שניתן לעשות מן החוקיות של העולם בו הסרט מתנהל. מי שחרשו על סרטי הסדרה לאורך יותר מעשור בו הם מכירים אותה (היי, אני) עשויים להתעצבן - מי יותר, מי פחות - מהשינויים האלו. מעריצי "מלחמת הכוכבים" קלילים יותר, אולי בכלל לא ישימו לב.
אם להתייחס קצת יותר לפן העלילתי של הסרט, אז כאמור, מדובר ביצירה מלאת הפתעות. הייתי מרותק ומתוח לרוב אורכה, כמעט באף סצנה לא ידעתי מה צפוי להגיע והיא פשוט הפתיעה אותי. כמו שכתבתי בהתחלה, הבחירה של ג'ונסון ללכת בדרכים לא שגרתיות לסאגה הופכת את הסרט הזה ליוצא דופן.
נקודות עלילתיות שאברהמס ברא עם "הכוח מתעורר", לא זוכות פה לפיתוח שנדמה היה כי יגיע. בתחילה, זה נראה לי דבר שלילי, אך ככל שאני מעכל את הדברים ברור לי כמה נועזות הן הבחירות של ג'ונסון. מלבד דמותו של פין, המככב בעלילת משנה טריוויאלית שנדמית כ"אוקג'ה למתחילים", ג'ונסון מקדם היטב את שאר הדמויות. הוא מפתח את קווי העלילה של קיילו רן (אדם דרייבר תעשה לי חרב אור), ריי ופו בצורה יפהפייה. אל המנהיג העליון סנוק, הנבל הגדול מאחורי הקלעים של הסרט הקודם, אעדיף לא להתייחס (שוב, ספוילרים). רק אומר שאנדי סירקיס ("כוכב הקופים", "שר הטבעות") הוא שחקן מבריק וזה ניכר פעם אחר פעם.
אקשן סוחף לצד רגעים אנושיים עוצמתיים
זאת ועוד, סצנות האקשן הן מהטובות שהיו בסרטי הסדרה. קטעי הפתיחה והסיום מלהיבים, מדהימים ואף עוצרי-נשימה ועשויים בכישרון רב. בכל הקשור לצילום ולמבע החזותי, מדובר בסרט שלומר כי הוא יפהפה יהיה להוריד מערכו. לכך מצטרפים גם רגעים קטנים, אישיים ואנושיים יותר, שהם עבורי לב לבה של הסאגה. הנשמה האמיתית של הדבר העצום שנקרא "מלחמת הכוכבים". הופעת המשחק של המיל מצמררת ומרגשת עד מאוד. וכן, אעז להגיד כי רגעיו כאן הם מהטובים ביותר שהיו לו בכל הסאגה.
ג'ונסון הצליח ללכוד הרבה ממה שהופך את "מלחמת הכוכבים" למה שהיא, ועדיין הכניס אופי, מקוריות וחזון רעננים וייחודים משלו, גם אם בצורה מפוזרת. כלומר, לפעמים זה מתבטא באסתטיקה ייחודית ולעיתים במסרים, אך כשמחברים הכל יחד ניכר כי חותמו הוטבע לחלוטין.
הכוח מתחדש
לפיכך, גם אם תחילה מסובך להתמודד עם השונות של הסרט לעומת שאר סרטי הסאגה, מדובר ביצירה קולנועית איכותית. כשסרטי "מלחמת הכוכבים" יצאו לראשונה בסוף שנות השבעים ותחילת שנות השמונים, הם היו מאוד חדשניים לזמנם - לא רק מבחינת טכנית, אלא גם מבחינה רעיונית - אישה כדמות חזקה ולוחמת, שלא נופלת ואף מתעלה על הגברים לצדה, טוויסטים בעלילה והמאבק הנצחי בין הרע לטוב, שהוצג מנקודת מבט אחרת, שונה, מיתית - רק בחלל, ברחבי הגלקסיה הרחוקה-רחוקה. אלו סרטים שבחנו את האינדיבידואל ורצונותיו תחילה והציגו את השוני בין אדם לאדם, בדרך בה ז'אנר המדע הבדיוני לא פסע עדיין.
אותה החדשנות באה לידי ביטוי גם כאן: ארבעים שנים אחרי שיצא הסרט הראשון ושנתיים אחרי שהסרט הקודם הפיח רוח נוסטלגית אהובה, הגיע הרגע בו צריך לשנות. לתת לעבר לשקוע ולהתרכז במה שקורה עכשיו, בהווה. זהו לא רק מוטיב חוזר ביצירה מעוררת המחשבה של ג'ונסון, כי אם אידאולוגיה בה הסרט דוגל. העבר כבודו במקומו מונח - חשוב לזכור אותו וללמוד ממנו - אבל אסור לתת לו להשתלט המציאות. ואחתום במילות מעריץ אדוק: "אחרוני הג'דיי" הוא אולי לא סרט "מלחמת הכוכבים" שמגיע לנו, אבל הוא כן הסרט אותו אנחנו צריכים עכשיו.
תגובות
1
22:52 20.12.2017 |
iTripleT
ביקורת נהדרת,2 דברים יש לי להגיד הראשון זה - הם הרסו את לוק סקייולקר לחלוטין מבחינתי, הפכו זיכרון ילדות לרכיכה. והשני זה שלי אישית היו חסרות לי המון תשובות להמון שאלות במהלך הסרט והשאלות הצטברו לתעתוע מסוים במהלך הצפייה ולאחריה משהו שגרם לי לאי סיפוק מהסרט, אין ספק שאהבתי אותו אבל יש לי הרגשה של בלבול ומעט כעס על המשך יצירת היקום הזה מבלי קרקע יציבה. *ספוילרים בהמשך להפסיק לקרוא אם לא ראיתם את הסרט* השאלות: מי הוא סנוק? איך הוא הגיע? מה העבר שלו? מי המאסטר שלו? מי ההורים של ריי? איך ריי הגיעה לפלקון כל כך מהר לקראת סוף הסרט? מה זה היכולת שלוק השתמש בה לתעתע בבן סולו? מה נסגר עם בן סולו בכלל הוא רע או טוב? מאוהב בכלל? מה הקטע של יודה להופיע ברגע הכי לא נכון במצב הכי לא נכון? ולמה הוא מופיע ולא וואן קנובי או פאקינג האנקין - אבא שלו? אני יכול להמשיך עם השאלות עד מחר, על חלקם אני אומר טוב נו בסדר, זה סרט אחרי הכל, אבל על רובם אני חושב ואומר לעצמי WTF IS GOING ON.
2
| פורסם ע"י