העונה השביעית של הפנטזיה האפית הנצפית בעולם סבלה מתסריט בעייתי ומחופף וקיצורי דרך נלעגים. ובכל זאת, בפרקה האחרון והנפלא היא הוכיחה שעדיין יש לה כמה אסים בשרוול.
זהו. נגמר. שבעה שבועות אינטנסיביים הסתיימו להם והעונה הלפני אחרונה של "משחקי הכס" תמה לה. "הדרקון והזאב", הפרק שחתם את העונה הנוכחית, הוא ללא שום צל ספק ובאופן משעשע - הפרק הטוב ביותר בה. עונה שהציגה מלחמות ענק, דרקונים רושפי אש, קרב עצום מעבר לחומה וכאוס שלם, מגיעה לסיום בפרק סולידי יחסית, בעל שקט מתוח. פרק שבונה כל-כך היטב את האקספוזיציה לקראת העונה האחרונה. בהרבה מובנים, העונה הזו רצתה בעיקר לקפל ולסגור עניינים לקראת סיום הסדרה.
החלטות תסריטאיות משונות וחוסר-התחשבות מוחלט בחוקי מרחב-זמן, הובילו לבלאגן, לקפיצות בלתי הגיוניות ממקום למקום - ואף להחלטות מוזרות של דמויות שמניעיהן נעשו מעורפלים (כל הקשת הסיפורית של ליטלפינגר-סאנסה-אריה למשל, סתם מעצבן). דווקא כאן, בפרק שלקח את הזמן, נבנה לאט, נשען על דיאלוגים ומפגשים מרתקים ונוסטלגיים בין דמויות מפתח שלא התראו זמן רב, "משחקי הכס" החזירה עטרה ליושנה והזכירה לי למה התאהבתי בה מלכתחילה, מדוע קראתי את כל ספריה אחרי העונה הראשונה ואיך - אחרי הכל ולמרות הכל - היא עדיין חלק אינטגרלי מחיי התרבות שלי.
מה שמוביל אותנו לעניין הבוער מכל - שמו האמיתי של ג'ון סנואו הוא אאיגון טארגאריין. מבלי להתייחס עכשיו לנושא בספרים, כי הוא לא רלוונטי כרגע, הגילוי הזה נעשה בצורה מצוינת אך עם רגעים מעט קריפיים (מה נסגר שם עם טיריון שמאזין לקאליסי וג'ון בחדר המיטות? ובראן שמתנהג גרוע יותר מהמתים המהלכים. אה סליחה, אלו יצורים חסרי משמעות ואג'נדה מסדרה אחרת). תענוג היה לראות את ראיגר לראשונה בסדרה. הדמיון במראהו לוייסריז נפלא ומצמרר גם יחד וגרם לי לתהות על קנקנו, לרצות לדעת עוד עליו ועל העבר שלו - אף יותר משכתוב בספרים. יהיה מאוד מסקרן לראות איזו סדרת-בת תירש את "משחקי הכס" בבוא היום ואילו דמויות מהעבר יזכו בה להתמקדות.
בכל אופן, ג'ון וקאליסי החליטו לפתע שהגיע זמנם לשכב. סיפור האהבה ביניהם נרקם באופן קצת מזורז, אם כי יפה - ורגע השיא שהגיע בפרק הזה היה די קסום, אך סבורני שהוא מסמן גם את תחילתו של הסוף בשבילם. תחילת הטרגדיה. הסדרה הזו אוהבת לפרק זוגות אוהבים: אם זה נד וקטלין, דאינריז וקאל דרוגו, רוב וטליסה, סטניס וסליס, אדמיור טאלי וההיא, ג'ופרי ומרג'רי (אוקיי, הם לא). אין הרבה מקום לאהבה ב"משחקי הכס", על-פיה זהו רגש שמוביל בסוף לחורבן. זה נושא שחזר גם בעונה הזו וגם בעונות הקודמות ולפי הפינאלה הזו - נראה שיחזור גם בעונה הבאה. קאליסי וג'ון לא יכולים להיות ביחד, לא בגלל קרבתם המשפחתית, אלא כי זה טוב מדי. זה שמח מדי. דמיוני מדי. הסצנה המתוקה-קריפית שלהם יחדיו כאן, שכללה פסקול מופלא שהעביר בי צמרמורות והתרגשות גדולה, היא עם כל הצער גם פתח לסוף טרגי.
ומטרגדיה אחת לאחרת: היחסים בין סרסיי לטיריון. השיחה האינטימית בין השניים הייתה מהסצנות היפות בסדרה כולה. היא החזירה אותי לפרקי העונה השנייה הנושנים, בהן התחייב השימדון לאחותו הגדולה כי "יום יבוא בו תחשבי כי את בטוחה ומאושרת ולפתע שמחתך תהפוך לאפר בפיך. ואת תדעי שהחוב שולם". פיטר דינקלג' המצוין ולנה היידי המבריקה (שהייתה לחלוטין בליגה משלה בעונה הזאת), נהנו מכימיה מטורפת בסצנה הזאת. כזו שרק שחקנים שעובדים זמן כל-כך רב זה לצד זה נהנים ממנה. הדיאלוג ביניהם היה מותח, מרגש ומעציב. כמה הדמויות האלו עברו לאורך השנים. אילו שינויים חלו בחייהם.
אף על פי שטיריון, מאז מנוסתו בסוף העונה הרביעית, הפך לדמות הרבה פחות מעניינת, בעונה הזו שוב עבר עליו תהליך. לא מדובר באחד שהיה עליו פוקוס ממשי העונה, כי היא בעיקר התמקדה ביצירת אירועי "וואו" ופחות ברגעים חכמים - ובכל זאת, פעם אחר פעם הוא התמודד העונה עם כישלון. גם חכם שכמוהו מפשל לפעמים, אף יותר מפעם אחת. סרסיי מצדה, הפכה למלכת הקרח, הלב שלה הוא גוש בטון. לא איכפת לה מאף אחד, אין לה אף אחד באמת, אפילו לא ג'יימי. סופה עומד להיות טרגי גם הוא. לכן, בין השאר, המפגש הזה ביניהם, השיחה הזאת, שעלולה להיות האחרונה - הייתה טעונה בכל-כך הרבה אמוציות. התעסקות בפצע פתוח לכל דבר ועניין.
כמו-כן, הפגישה של מיטב הדמויות המרכזיות בסדרה בדרגון-פיט הייתה אירוע מלהיב. בתחילה, זה נראה לי מטופש לחלוטין - שוב, כי אין רציונל מספיק מבוסס מאחורי המפגש ההיסטורי הזה - ועדיין, לראות את זה קורה היה מהפנט. חילופי המילים בין ברון לטיריון, בסופם האחרון אומר לו ש"התגעגע אליו", שוב הוכיחו כמה הפרק הזה נשען על נוסטלגיה. כמה ההתייחסות בו לאירועי העבר מובילה לקראת עונה אחרונה שעומדת לסגור ולחתום את הכל כראוי.
גם הכנה לקלגיין-בואל נעשתה כאן, אם כי היא הרגישה יותר כשירות למעריצים, מאשר אירוע שבאמת צריך לקרות (לעזאזל, הוא פאקינג בריון זומבי אילם, לא נראה שנשאר לו משהו בראש. קרב בין ההאונד להר לא יהיה באמת בעל חשיבות בשלב זה). שאר האירועים, ביניהם הכניסה המרשימה של קאליסי וההעלבות שהפנה יורון אל עבר טיריון, היו יפהפיים ושיחקו המון על הרגש. אלו מאורעות שהדרך אליהם לקתה בחסר, אך ברגע האמת הוכיחו עצמם כנפלאים ומרגשים. בדיוק כמו ש"משחקי הכס" יודעת.
אלא שיש גם דברים שהסדרה שכחה - אחד מהם הוא להציג עירום. זה בכלל לא מפריע או משנה, אבל נדמה לי שאת המחסור בעירום תפסו בדיחות - ובכלל זה שיחות תמוהות - בנושא איבר המין הגברי. אם זה בפרק הקודם בו טורמונד למד מילה חדשה מההאונד או בפרק הנוכחי, שבתחילתו כל מילה שנייה בשיחה בין ברון לג'יימי הייתה "זין". לא ברור לי מה קרה לכותבים של הסדרה הזאת - בעצם כן ברור לי, אין להם כבר את הספרים - אבל השיא הגיע כשת'יאון הוכיח שהוא גבר-גבר אחרי שספג שלוש-ארבע בעיטות לאיזור החלציים, חייך חיוך מטופש כשאחד ממגודלי פייק לא הבין איך הן לא מזיזות לו ולבסוף גבר עליו.
הסצנה הזו ללא ספק רצתה לשדר משהו, רק שאני לא באמת בטוח מה. בפרק בו המילה הגסה הזו חזרה על עצמה כמה פעמים ופעם אחת במשפט משעשע על סף המפגר של ברון לפיו "אין משמעות לחיים בלי זין", יתכן שהמסר הנסתר של הכותבים היה כי "אפשר להיות גבר גם בלי איבר מין!" או שחבויה כאן איזו משמעות מגדרית נסתרת. אולי. לא יודע. נשמע הגיוני בסך הכל. רק הדרך להציג את זה קצת משונה. נו טוב, לפחות ליטל ת'יאון סוף-סוף חוזר להיות דמות מסקרנת.
על משולש הקנוניות בין סאנסה, אריה ובייליש, לא אתעכב הרבה. זהו מבחינתי החיסרון הגדול ביותר של העונה. הסצנות ביניהם היו נמהרות, פזיזות ולא בנויות כראוי. כך גם הסצנה האחרונה - "חשבתם שאריה תמות?" -"הא לכם, עבדנו עליכם!", אוקיי יופי. זה יכל להיות גדול, אם זה היה נראה קצת יותר אמין ואותנטי או אם היו טורחים לייצר קצת יותר מתח ולא להגיע ישר לקטע בו בייליש כמו אומר לסאנסה להוציא את אחותה להורג. בינינו, ליטלפינגר של העונות הראשונות, זה שנכתב בצורה טובה וחכמה יותר, גם בחיים לא היה עושה דבר שכזה בכזו יהירות. סתם טמטום. הגיע לו סוף יותר טוב מזה. לא "טוב" במובן של "והוא בחי במניפולטיביות, באושר ובעושר עד עצם היום הזה", אלא "טוב" במובן של מחושב, מכובד - כזה שיגרום לתבוסה שלו להיראות קשה יותר. זה פשוט היה קל מדי.
לסיום, "משחקי הכס" זנחה בעונה הזאת עוד יותר את דרכי התסריט החכם, האמיץ והמחושב. כנראה ככל שההפקה גדלה, כך חשיבותה של העלילה פוחתת. עם זאת, גם אם השכל קצת ברח, הפינאלה הזו הוכיחה שהלב של הסדרה עודנו במקום. היא עדיין יודעת לרגש, לצמרר, להמם והיא בהחלט ההפקה הגדולה והמרשימה ביותר שיש בטלוויזיה - איפה עוד נוכל לחזות בקרבות המוניים בקנה מידה ענק כמו שהיו בעונה הזאת? סצנת הסיום בה החומה העתיקה, אותה בנה ברנדון הבנאי (בבקשה תקראו את הספרים), מנותצת על-ידי הדרקון הלבן כחול העין, סתמה את הגולל על הנושא הזה.
"משחקי הכס" השתנתה לחלוטין. לטובה ולרעה, זו כבר לא הסדרה שהכרנו, זו סדרה אחרת לגמרי עם דמויות אהובות שהתבגרו, השתנו ומשתוקקות לשים כבר קץ למחלוקות ביניהן. וכשבעונה הבאה כל פרק עשוי להיות באורך של סרט (שעה וחצי לפי התכנון), נדמה שהישרות האחרונה שמצפה מעבר לפינה עומדת להיות אפית, סוחפת ובעיקר מאוד מרגשת. כן, את זה הם עדיין יודעים לעשות בגדול.
תגובות
1
10:27 29.08.2017 |
קלדין (אורח)
אחלה ביקורת!
לא הרגשת שזה גם מטופש בטירוף שהחברה מהאיירון אילנדס פשוט רוצים לברוח וסתם כי טיריון מנצח מישהו במכות אז פתאום הם נלהבים שוב? עד כדיי כך הם מפגרים?
2
10:49 29.08.2017 |
ערן (אורח)
ביקורת מעולה! חבל שלא עשית ניתוחי פרקים לכל העונה, הייתי ממש שמח לקרוא כאלו.
3
13:31 29.08.2017 |
חרא (אורח)
חרא של ביקורת
4
23:12 29.08.2017 |
טובה (אורח)
אחלה ביקורת. תמיד כיף לקרוא את הביקורות שלך
5
23:53 29.08.2017 |
1slot (אורח)
ביקות מעולה, תודה רבה - אתה מוכשר.
6
01:17 30.08.2017 |
אורח (אורח)
יש הרבה שאלות שנותרו פתוחות, מקווה שהעונה הבאה תענה על כולן. לא יודע אם שישה פרקים יספיקו
7
08:42 30.08.2017 |
מספיק (אורח)
תראו גם אני אוהב לקורא את הכתבות באתר, של כולם למעשה.. vgames נותנים פה "שירות" מעולה לקוראים, אבל מערכת היחסים הזאת שכל ביקורת שרותם כותב קופצים פה אנשים ונותנים לו מחמאות על הכתיבה היפה (לא שזה לא נכון) אבל דיי עם זה, זה ילדותי וטיפשי, מן מערכת יחסים מוזרה כזאת כאילו כותבים אחרים פה לא כותבים כתבות יפות ומעניינות לא פחות.. לפחות עם הדברים הטובים שאתם אומרים תתייחסו בנוסף לנושא הכתבה.. באמת.
8
22:39 31.08.2017 |
אחד (אורח)
צר לי לומר שהביקורת מאוד סותרת את עצמה ולא מעמיקה:
" "משחקי הכס" זנחה בעונה הזאת עוד יותר את דרכי התסריט החכם, האמיץ והמחושב. כנראה ככל שההפקה גדלה, כך חשיבותה של העלילה פוחתת.
פסקה הבאה: גם אם השכל קצת ברח, הפינאלה הזו הוכיחה שהלב של הסדרה עודנו במקום.
איך זה בדיוק מסתדר ביחד?! כמבקר קולנוע הייתי מצפה ליותר, הרבה יותר. מישהו שרואה הרבה סרטים מבין שה"לב" עליו אתה מדבר כבר מזמן לא נמצא שם. רק כסף.
9
03:55 01.09.2017 |
ניסים (אורח)
לא הבנתי מה בדיוק הקטע של המהלכים הלבנים, מה המטרה שלהם, לשלוט בעולם? ומה אז? הרי הם לא אנושיים, מה הסיפוק שהם מקבלים מזה?
10
10:08 01.09.2017 |
שי (אורח)
מצטרף לשאלה של ניסים מה הפואנטה שלהם? הסבירו את זה בסדרה ופספסתי?
11
23:19 02.09.2017 |
רוני (אורח)
קראתי את הספרים כבקשתך, ולא מצאתי איזכור לקאליסי.
אם כבר אז חאליסי.
והיא כבר לא חאליסי מאז שהתאלמנה מחאל דרוגו.
היא דאינריז, כמו שתמיד היתה.
12
23:22 02.09.2017 |
לרוני (אורח)
https://www.facebook.com/theismcomics/photos/a.307175069486857.1073741828.305476016323429/674418662762494/?type=3
13
00:23 03.09.2017 |
jk101 (אורח)
רוני את אחת מזיינות השכל הגדולות שראיתי
14
20:42 11.09.2017 |
GivAaTi
לכל מי שאמר שהוא לא מבין מה הסיפור של ה-White Walkers.
המתים המהלכים נוצרו על ידי היצורים שנקראים children of the forest בתקופה בה הם היו במלחמה האנשים הראשונים.
הילדים של היער יצרו אותם במטרה להשתמש בהם ככלי נשק נגד האנושות, מכאן נשאר רק להניח שהם תוכנתו להיות זומבים תוקפי אדם.
אני ממליץ למי שמעוניין ללמוד יותר על הנושא לחפש ביוטיוב History and Lore of game of thrones.
בכל אופן אני בטוח שבעונה הבאה אנחנו נלמד יותר על המתים המהלכים ועל איך הם קשורים ישירות לעלילה הראשית.
יש המון תיאוריות לגבי מה הם עושים, אם הם רעים טובים ואפילו מה הזהות המקורית של המנהיג שלהם.
15
22:21 12.09.2017 |
ל-GivAaTi (אורח)
תודה על ההסבר המפורט! כנראה שבגלל שזה נמרח כל כך הרבה זמן שחכתי כבר מה היה בעונות הראשונות, מצפה לעונה הבאה מקווה שירחיבו עליהם יותר
16
| פורסם ע"י