הרשמה

לקראת "מחברת המוות" של נטפליקס: איך כבשה Death Note את העולם?

רגע לפני שעיבוד הלייב-אקשן לאנימה הפופולרית מגיע לנטפליקס, רותם יצא למסע אל העבר ובדק מה הפך אותה לתופעה ענקית מלכתחילה.

תפוחים, שדים וקרב מוחות אחד מורט-עצבים: הסרט על-פי "מחברת המוות" מגיע אוטוטו לנטפליקס. אז יצאנו לבדוק האם כדאי לצפות באנימה עליה הוא מבוסס לפני שזה קורה.

למעלה מתשע שנים חלפו מאז ראיתי את "מחברת המוות" בפעם הראשונה. היה זה בכיתה י', בחוץ שרר מזג-אוויר חורפי ועגמומי והסדרות היחידות בהן צפיתי עד אז היו "אבודים", "נמלטים" ו"סאות' פארק". החיים היו פשוטים: אתה הולך לבית-ספר, חוזר הביתה, נפגש עם חברים, שובר את המשקפיים בכדורסל וחוזר חלילה (חוץ מעניין המשקפיים). ואז, נכנסה לחיי האנימה הבוגרת והקודרת הזו, שזכרונות ממנה מלווים אותי עד היום, כל-כך הרבה ימים אחרי.

כשבוחנים יצירות טלוויזיוניות או קולנועיות - בין אם מדובר בסדרות עלילתיות, סרטי קומדיה, דרמה או אימה, תוכניות ריאליטי או אירוח וכל תוכן המשווק באמצעי המדיה המוכרים - לעיתים עלולים לפספס תכנים פחות מוכרים. כאלו שלא שומעים עליהם באמצעי הפרסום הידועים לכל. סוג תוכן כזה הוא סדרות האנימה היפניות. הכוונה היא לא לתוכניות הילדים עליהן גדלו בני הדור הקודם: "יוגי-הו", "בייבלד", "דיג'ימון", "דרגון בול זי" ודומותיהן, אלא ליצירות הרציניות והבוגרות יותר. אכן, קיימות כאלו וחשוב מכך - חלקן מצליחות להעביר סיפור שסדרה עם שחקנים בשר ודם, לעולם לא תוכל.

אנימה כזו היא "מחברת המוות" או Death Note למתעקשים. היא מבוססת על מאנגה (קומיקס יפני) שראתה אור בדצמבר 2003 ונגמרה במאי 2006. האנימה (הסדרה המצוירת היפנית) החלה את שידוריה חמישה חודשים לאחר מכן, באוקטובר 2006, ונחשבה להצלחה ענקית ביפן ומחוצה לה. היא זכתה לשלושה סרטי לייב-אקשן יפנים, כמו גם משחקי וידאו, פארודיות רבות, עשרות מאמרים וניתוחי דמויות ברשת ואפילו הכרזה על סרט הוליוודי שמועד תחילת הפקתו נדחה פעם אחר פעם - עד שהגיע לידיה האמונות של נטפליקס. עד כדי כך קשה לעבד את האנימה הזו לסרט, תוך שמירה על הרמה הגבוהה.

ב-37 פרקיה הקצרים (21 דקות כל אחד), מגוללת האנימה סיפור מתח-בלשי בעל אלמנטים בדיוניים רבים בתבונה רבה. סיפור שלא יבייש ואפילו ישתווה לעלילותיו המשובחות ביותר של שרלוק הולמס. יום בהיר אחד, ראייטו (לייט) יאגאמי - תלמיד תיכון מבריק בצורה יוצאת דופן - מוצא מחברת מסתורית. לא חולף זמן רב והוא מגלה שמדובר ב"מחברת מוות": האדם ששמו יכתב בתוכה - ימות. ראייטו מחליט להשתמש בכוח הזה למטרה שבמבט ראשוני עשויה להיראות נעלה ואצילית - לנקות את העולם מפושעים שהצליחו לחמוק מעונש. בלי לחשוף מעבר למוטב, העניינים כמובן מסתבכים וראייטו מוצא עצמו כחשוד העיקרי במעשי הרצח הרבים, כשבראש החקירה רחבת ההיקף כנגדו, עומד הבלש המסתורי והטוב בעולם - הידוע כ-"L".

כך מתחיל לו קרב מוחות. קרב בין הפרוטגוניסט לייט יאגאמי לאיש שמנסה לעצור אותו, הבלש שהצליח לפתור כל תעלומה שאי-פעם הגיעה למפתן דלתו. קרב המוחות הזה, כפי שצוין קודם, מזכיר את המאבקים בין שרלוק לאויביו. או ליתר דיוק, בינו לבין אויבו המר מוריארטי. שני גאונים אקסצנטריים ומבריקים, שיש ביניהם הרבה מן המשותף ואם היו חוברים יחד היה ביכולתם לחולל נפלאות, מוצאים את עצמם אחד כנגד השני. מה שמייחד כל-כך את "שרלוק" (הסדרה של ה-BBC), היא העובדה שאפילו שמוריארטי הוא הנבל, האהדה והאמפתיה אליו חזקים. הוא אהוב בדיוק כמו שרלוק אם לא יותר.

אותו מקרה חוזר גם כאן. על אף מעשיו הרעים של לייט, שמגיעים לקיצוניות חדשה פעם אחר פעם, האהדה וההזדהות עמו מתקיימות גם הן ונחלקות עם אותן הרגשות כלפי יריבו טוב הלב, L. באופן מבריק, האנימה יוצרת בלבול, משום שקשה לבחור באופן מוחלט בעד מי להיות. מי הוא זה שנרצה לראות בסופו של דבר עם ידו על העליונה.

כאמור, לייט (כמה שהשם הזה סמלי) הוא דמות שעוברת שינויים רבים לאורך הסדרה, אלמנט שיוצר את הבעייתיות המהותית ואיתה גם את הגאונות של "מחברת המוות". בפרקים שאורכם לא עולה על 21 דקות היא בוראת עולם עשיר ומגוון ויוצקת עומק רב לדמויותיה. כך לדוגמה, השינוי שלייט עובר במהלך הפרקים, דומה בהחלט לשינוי אותו עובר וולטר ווייט מ"שובר שורות". שניהם, על אף חוכמתם ומוחם החריף, מתחילים ממצב בו הם - כל אחד בדרכו - האנדרדוג.

בתחילה, כך נדמה, המניעים שלהם הם לשנות, להוביל לטוב, האחד בשביל העולם כולו והאחד בשביל בני משפחתו. אלא שבהסתכלות שורשית יותר, ניתן לראות שמניעיהם הם אישיים. שניהם צמאים להשפעה חסרת תקדים, לכוח, לעוצמה. הם מונעים מהאגו האישי שלהם ומרצונם לשנות את מצב הנחיתות בו הם נמצאים.

בעוד "שובר שורות" מבססת את מעמדו של גיבורה לאורך 5 עונות, ל"מחברת המוות" יש, כזכור, 37 פרקים קצרים בלבד. היוצרים משתמשים באלמנטים תנ"כיים ובמגוון מוטיבים חוזרים, כדי לאפיין את דמויותיהם בצורה רחבה ככל הניתן. כלומר, הרבה מהנאמר ומהמתחרש בסדרה הוא מרומז, קצר וקולע. בשיטה זו, פלאשבק למשל, יהיה שוט קצרצר הכולל אירוע בעל משמעות רבה מחייה של הדמות ואורכו לרוב לא יעלה על כמה שניות.

יתר על כן, גם לצבעים יש משמעות רבה: אדום - סמל התשוקה והדם, הוא גוון חוזר בסדרה, שמעיד על הרצון הבלתי נדלה של לייט לצבור כוח. מן הצד השני, הצבע הכחול שמסמל רוגע וחשיבה שקולה ונבונה, מאפיין את L. הקרב בין הצבעים ובין האידאלים אותם הם מייצגים, הוא מוטיב חוזר באנימה.

כמו כתבי התנ"ך, שמרבים לקצר ולהעביר סיפורים רחבי יריעה על-ידי שימוש במילים ורמזים ולא באופן מפורש, גם באנימה דלת הזמן ישנו שימוש מושכל בסצנות. במה שבוחרים היוצרים להראות או להסתיר. זוהי אנימה שדוחפת את הצופה להשתמש במוח, לחשוב לעומק, לנתח. היא מציגה דבר אחד ומתכוונת לאחר. יכולות הבימוי המתוחכמות ומלאות הכישרון של יוצריה, הן חלק מהסיבות להיותה מאתגרת מחשבתית, מרתקת וחכמה כל-כך. בין השאר, הן גם אלו שהופכות אותה לסדרה שניתן להשוות ברמתה הקונספטואלית, העלילתית והמחשבתית לכל הפחות, לסדרות איכות של HBO, AMC ודומותיהן.

יש מי שיפסלו את היצירה המצוירת הזו וכל אחת אחרת, מהסיבה הפשוטה שהן מצוירות ודוברות יפנית או משום שאינן מוכרות בקרב הקהל הרחב. עבור מי שאוהבים את הסדרות שהוזכרו כאן ומעריכים תכנים יצירתיים, מורכבים ומעוררי-מחשבה - זוהי טעות חמורה. נכון, אין כאן שחקנים בשר ודם ולא ניתן להעריך יכולות משחק, צילום ובימוי כפי שמתאפשר בצפייה בסדרות רגילות.

אף על פי כן, האנימה הזו מעבירה סיפור סוחף, מרגש, חכם ומפולפל שסדרה מן השורה לעולם לא תוכל להעביר באותה הצורה. בגלל האלמנטים הייחודים שלה, זה פשוט לא יעבוד. היא יוצרת בתבונה רבה הזדהות עם הנפשות הפועלות בה, הרעים, האנטי-גיבור והטובים כאחד. כל זאת, בליווי פסקול נפלא ומדויק, מצמרר לפעמים, שמצליח לתאר ולהעביר בדיוק את התחושות הנכונות. כמו-כן, מתחת לכל מעטה הרצינות, קיימים גם הרבה הומור ושנינות.

"מחברת המוות" היא אנימה שחלף זמן רב מאז יצאה לראשונה והיא עדיין מכה גלים ותמשיך להכות גלים. סרטים מצוירים וגם סדרות, הם כבר מזמן לא רק לילדים - למעשה, כנראה שהם גם מעולם לא היו. העובדה שמדובר באנימציה, היא רק אמצעי כדי ליצור עולם עם חוקיות משלו, שסדרה רגילה תתקשה מאוד להציג. דוגמאות לכך יש גם בקולנוע ההוליוודי: "צעצוע של סיפור 3", לצורך העניין, הוא סרט חכם עם תפישה פילוסופית עשירה מאחוריו. אך כסרט לייב-אקשן? הוא בחיים לא היה עובד. מי שמסוגלים לשמור על ראש פתוח ואוהבים לנסות דברים חדשים, חייבים לצפות ביצירה העשירה הזאת. עבור אלו שיאהבו, זו תהיה חוויה סוחפת במיוחד ובלתי-נשכחת. עכשיו השאלה היא אם הסרט החדש יצליח לשמור על הרמה הגבוהה גם הוא - בינינו, עושה רושם שלא.

תגובות

תצוגה מקדימה
הסתר | הצג תצוגה מקדימה
טוען...
  1. 1

    09:58 23.08.2017 | אהא אהא (אורח)

    Fullmetal Alchemist: Brotherhood

  2. 2

    09:59 23.08.2017 | גגלכ גגלכ (אורח)

    עוד כתבה נהדרת של רותם.
    למה אתה לא כותב כלום על הפרקים של משחקי הכס?
    אני זוכר עונה שעברה הייתה כותב ביקורות גם על הפרקים של משחקי הכס

  3. 3

    12:53 23.08.2017 | אורח אורח (אורח)

    ואוו אני ממש רוצה לראות את זה עכשיו..

  4. 4

    19:42 23.08.2017 | drizzitx drizzitx (אורח)

    רותם אני מבין את ההשפעה עליך בתור ילד צעיר שלא נתקל בכאלה עלילות בעבר, אני גם לא אוכל להעביר לך דוגמאות לדברים דומים אבל אבל לי כאדם מבוגר שראה הרבה סדרות אנימה הסידרה הרגישה נדושה, חוזרת על עצמה ובכללי משעממת, זאת בהתבסס על צפיה עד פרק 10 כי שם כבר נמאס לי.
    למעשה הגילוי של הבלש שכנגד הגיבור היתה מה שהרג לי את המעט עניין שעוד היה לי עד לפרק זה, לא התחשק לי לראות שוב משחק מוחות בין שני אנשים לאורך הסידרה, שים לב שהדגש כאן שוב, כלומר הרגיש לי כמו מוטיב חוזר בפעם האלף מסדרות אנימה אחרות (בעיקר) ולפיכך מאוס, אבל כאמור, עבורך בכיתה י' זה בטח הרגיש מאד חדש, שמח שנהנית, מקווה שיצליח להם ותמשיך לתת לנו ביקורות, אני בהחלט נמנה על אלה שנהנים מהביקורות והתשוקה שלך גם אם אני לא בהכרח מסכים :).

  5. 5

    22:28 23.08.2017 | רותם סופר רותם סופר

    היי drizzitx, רק רציתי לציין שהביקורת נכתבה אחרי שצפיתי בסדרה שוב, כך שהמחשבות שלי רלוונטיות להיום. זה היה קצת מוזר אם הייתי כותב בהסתמך רק על תחושותיי מכיתה י' :)

  6. 6

    00:04 24.08.2017 | drizzitx drizzitx (אורח)

    לא חושב שזה רק בהסתמך על אז, אבל זה השאיר עליך רשמים וגם היה חויה ראשונית של משהו שלא חוית, זה לא השתנה ויש לזה משקל, אבל שוב, אנחנו לא חייבים להסכים, הרוב מסכימים איתך לפי הפופלריות של הסידרה.

  7. 7

    15:13 24.08.2017 | אדן אדן (אורח)

    בתור מישהו שבאופן כללי לא אוהב אנימה, אני ממליץ מאוד למי שגם לא מתחבר לז'אנר לתת לסדרה צ'אנס.
    סדרה מעולה ואחלה של ביקורת רותם. אני אשתמש בביקורת בפעם הבאה שייצא לי לנסות לשכנע מישהו לראות.
    פעם קודמת שניסיתי להסביר עליה זה היה ממש גרוע ("יש מחברת שהורגת כל מי שכותבים בה, ויש שני גאונים שמנסים לגלות את השמות אחד של השני, ויש שדים וכאלה...)

  8. 8

    22:28 24.08.2017 | אביב אביב (אורח)

    אני קנתי משתמש בנט פליקס ב 3 דולר לכל החיים בלינק הבא
    https://selly.gg/p/071b936f

    פראיר מי שקונה באתר שלהם ומשלם 10 דולר לחודש...

  9. 9

    13:08 27.08.2017 | אורן אורן (אורח)

    הסרט גרוע לעומת סדרת האנימה

  10. 10

       | פורסם ע"י