קצבי, מקורי, מלווה בפסקול מצוין ומדויק ובעיקר -מאוד מאוד כיף: "בייבי דרייבר" הוא סרט הקיץ האולטימטיבי.
כנראה יש סיבה טובה לכך שאדגר רייט, במאי הסרט החדש "בייבי דרייבר", נראה כמו ישו. קיץ 2017 בקולנוע, היה עד עכשיו משעמם לחלוטין, ריק מתוכן איכותי באמת וגדוש בסרטים שלא זו בלבד שלא חידשו כלום, אלא גם מחזרו בצורה מתישה נוסחאות מוכרות. ואז מגיע לו הבמאי הבריטי המוערך, בן ה-44, שכבר ארבע שנים לא ביים סרט וכמו אומר: "לא עוד, הישועה הגיעה". סרטו החדש הוא הארץ המובטחת, הוא זבת חלב ודבש ואקשן וסטייל, הוא בירה צוננת ביום שמש רותחת, הוא הגשם הראשון אחרי בצורת, הוא – הבנתם את הפואנטה.
האלמנט העיקרי הבולט בהיעדרו הקיץ בקולנוע, הוא מקוריות. החל מ"שודדי הקאריביים: נקמתו של סלאזר", דרך "וונדר וומן" ועד ל"מכוניות 3" או "המומיה", נדמה שכל הסרטים הגדולים סבלו מהיעדר חזון אמנותי. חסרה להם יצירתיות כלשהי, אותנטיות – ואפשר אף לומר כי התערבות היתר המזיקה של אולפני ההפקה בתהליך היצירה, הורגשה עד מאוד. אך לא כך המקרה עם "בייבי דרייבר" - למרבה המזל, במאי הסרט אדגר רייט ("האקסים של חברה שלי", "מת על המתים") הוא קולנוען שכבר בנה לעצמו שם. הוא לא עוד במאי תורן. אי-לכך, הוא זוכה לחופש אמנותי גדול הרבה יותר.
במרכז סרטו החדש, ניצב בייבי (אנסל אלגורט; "אשמת הכוכבים"), נהג שודים צעיר שמתאהב בעלמת-חן ומבקש לעזוב את חיי הפשע. אלא שבסרטי פשע כמו בסרטי הפשע, לעזוב את חיי הפשע זה דבר נפשע בעיני פושעים (הרבה פשע יש פה). או במילים אחרות: הבוס הגדול (קווין ספייסי) בחיים לא ייתן לזה לקרות. על פניו, הסיפור נשמע די נדוש, אך הודות לדמות הראשית – וגם לאלו הסובבות אותה – הוא לא. בייבי סובל מטנטון, בעיית שמיעה שבגללה הוא שומע באופן די קבוע מוזיקה. שירים מכל הזמנים, שמשתלבים כמו כפפה ליד בסרט עצמו והופכים אותו לחוויה קולנועית ייחודית.
למעשה, כבר מסצנת הפתיחה ברור כי לא מדובר כאן בסיפור פשע רגיל. רייט, שהוכיח כבר מספר פעמים בעבר כי הוא אלוף בכל הנוגע להפיכת סטייל גיקי לאופנתי במיוחד, עושה זאת שוב. באמצעות בימוי פרקטי שנשען מעט להפליא על אפקטים ממוחשבים – בדומה לסרטי "ג'ון וויק" – ועמו עריכה קפדנית ושוטים נקיים וברורים, יצר כאן הבמאי הבריטי סרט פעולה שהוא ממתק לעיניים. לכך, מצטרפת גם עבודת סאונד איכותית, שמשלבת בקפידה שירים קצביים כמעט בכל סצנה בסרט. דבר שמקנה לו סטייל ממכר ודי בלעדי.
אך לא הכל ורוד, בין סיקוונס פתיחה סוחף בשלמותו, שמעלה מיד חיוך על הפנים, לבין סיקוונס אקשן ששיר הדאנס "טקילה" כמו נכתב במיוחד בשבילו – צפה לה בעיה מרכזית אחת: הפשטות של כל העסק. קשה לומר כי מדובר בתסריט פרובלמטי, שכן העלילה הלא-מתיימרת היא זו שמקנה לסרט את האפשרות להיות סוחף כל-כך. לא מדובר גם בדמויות משעממות או רדודות - ג'יימי פוקס המצוין ("ג'אנגו ללא מעצורים") מגלם פושע חלקלק, בעל חזות מאיימת אך משעשעת להפליא בשם באטס, שגונב את ההצגה אפילו מהדמות הראשית. עמו, גם ג'ון האם והשחקנית המתחילה אייזה גונזלס, שמגלמים סוג פושעים קלאסי ומסוגנן.
ובכל זאת, נדמה כי היחסים בין הנפשות הפועלות דלים מדי, כמעט אנמיים, כמו הן יודעות שהן בסך הכל דמויות בסרט. זו בעיה שהיה ניתן להתעלם ממנה לחלוטין, אם היה מדובר ביצירה קולנועית שמציגה אקשן לכל אורכה, אבל לא כך המצב. בעייתיות זו יוצרת קושי להתחבר ולהזדהות עם המתרחש עד הסוף, שהרי התחושה המתקבלת היא שברור לכל שזו הצגה שתיגמר בתום שעתיים, עם היציאה מהאולם.
עם זאת, אין מדובר בחסרון מעיק מדי: ההנאה מהסרט עצמו מובטחת ללא ספק. יתרה מכך, מדובר בסוג הנאה שונה למדי ממה שרוב סרטי הקיץ מספקים. אדגר רייט אמנם לא ברא כאן יורש ל"שוטרים לוהטים" או "מת על המתים". וניתן אף לומר כי עם "בייבי דרייבר" הוא בהחלט יצא לרעות בשדות זרים, אך נסיונו רב השנים, היותו קולנוען אמיתי שאוהב, מעריך ומבין את המדיום הקולנועי וההקפדה הויזואלית כמו גם הווקאלית ביצירתו החדשה, מעניקים לה מעמד נשגב. אז אמנם לא מדובר בסרט מושלם, אבל זהו לגמרי סרט הקיץ האולטימטיבי - או לפחות מספיק קרוב לכך. כיף, כיף ועוד פעם כיף.
תגובות
1
16:48 29.06.2017 |
שמואל מקונן - עורך ראשי (בדימוס)
ואם כבר בסרטים כיפים עסקינן: מתי נקבל סיקור של ספיידרמן החדש?
2
23:08 29.06.2017 |
רותם סופר
בשבוע הבא :)
3
01:17 04.07.2017 |
Big Danny K
ראיתי אותו היום! סרט מגניב!
4
| פורסם ע"י