מותחן המדע הבדיוני החדש בכיכובם של ג'ייק ג'ילנהול, ראיין ריינולדס ורבקה פרגוסון אמנם לא ממש מחדש, אך הוא בהחלט מתגלה כאפקטיבי ולופת.
גימיק, על-פי ויקיפדיה, הוא "תכונה מיוחדת ושונה שמבליטה משהו על פני המתחרים שלו, אך בדרך-כלל איננה רלוונטית במיוחד למוצר, אלא שינוי לשם השוני". במובן זה, "סימן חיים", סרטו החדש של הבמאי השוודי דניאל אספינוזה ("ילד 44", "טעון הגנה") הוא גימיק מובהק. מבחינה טכנית, הוא עשוי טוב מכדי להיחשב סרט מדע-בדיוני גנרי וסתמי שנופל לתהומות השעמום האפלים. אך מבחינה רעיונית, הוא שואב השראה עצומה מלא-מעט מקורות אחרים, עד שקשה שלא לחשוב שהוא בעצם מחדש. ראוי לומר כבר מעכשיו: הוא לא.
בתחנת החלל הבינלאומית, קבוצה בת שישה מדענים מקבלת דגימות DNA שהגיעו ממאדים, ומגלה צורת חיים חדשה שאינה מוכרת לאנושות. בין חברי הקבוצה נמצאים דיוויד ג'ורדן (ג'ילנהול), שעומד לשבור את השיא בתור האדם שהיה הכי הרבה זמן מחוץ לכדור הארץ; רורי אדמס (ריינולדס), שאם לא הייתי בודק באינטרנט כבר לא הייתי זוכר את שמו; ו-שו מורקאמי (הירויוקי סנאדה, "וולברין"), כי היי למה לא? גיוון אתני לעולם לא מזיק. בתחילה, ניתן לחשוב כי מדובר בסרט מדע-בדיוני לכל דבר, אך במהרה מתגלה כי "סימן חיים" הוא למעשה יותר מכל מותחן הישרדות. במקום מבודד. בחלל. הרחק מכל אפשרות לסיוע זריז ויעיל.
הסרט מתחיל רגוע, בשקט: חלל שחור ומלא כוכבים וברקע, מרחוק, ספינת חלל משייטת לה. ההרגשה הראשונית היא שנעשה כאן נסיון להידמות, וויזואלית לפחות, ל-"2001: אודיסיאה בחלל". אתם מרגישים את זה? אתם חווים את הדממה? יתכן שזו הייתה כאן כוונת המשורר. במהרה העניינים מתלהטים וסצנת וואן-שוט מטריפה מגיעה ושואבת הישר אל לב האקשן. ואז שוב, שלווה. הכל בסדר – והסרט מתקדם. בשלב הזה עדיין לא ברור מה הקטע, לשם מה התכנסו כאן: מידע מינימלי על דמות פה, אנקדוטה סתמית על דמות שם – ואז זה קורה.
את הכוונה ב"זה", עדיף לגלות לבד – בזמן הצפייה בסרט באולם חשוך – כי מאותו הרגע כבר ברור לאן הוא הולך. כדי להסיר את הספק, מדובר בכיוון מטריד לחלוטין. בהקשר זה, מתבקש מכל להשוות את "סימן חיים" ל"הנוסע השמיני". כמוהו, גם הוא עוסק בבני-אדם המתמודדים עם צורת חיים קטלנית ולא מוכרת. אלא שבעוד סרטו המכונן של רידלי סקוט מדגיש את הבדיוני הרבה יותר מהראליסטי, הן מבחינת עיצוב העולם והן מבחינת קו העלילה, סרטו של אספינוזה מנסה לדבוק בכיוון מוחשי הרבה יותר.
הפועל "מנסה" חשוב כאן, כי בסופו של דבר הסרט לא באמת מצליח להיראות אמין כפי שהוא רוצה – תכונה שמוסיפה למעמדו הגימיקי גם כך, שהיא אף בעייתו העיקרית והמציקה הרבה יותר מחוסר המקוריות באשר הוא. כן, הסיפור מתרחש פחות או יותר בימינו, בתחנת החלל המוכרת, עם דגימות שהגיעו ממאדים ואסטרונאוטים של נאס"א ששוהים בחלל ולשם שינוי מרחפים ולא הולכים על שתיים (כמו בסרטי מדע-בדיוני רבים). אולם הדמויות השטוחות, הדיאלוגים הלעוסים ברובם ובעיקר – התגובות האדישות-משהו לאירועים עוכרי-שלווה שאמורים לזעזע במלוא העוצמה – אלו פוגמים בפן המציאותי ששואף הסרט להתוות.
למרבה המזל, גם אם הדגש הריאלי לא מושלם, הוא כן מאפשר לסרט ליצור אווירה של מסע הישרדות בחלל. מבחינת צילום, סצנות מסוימות, ביניהן הטייק הארוך שהזוכר לעיל, מזכירות את "כח משיכה". יחד עם שימוש מצוין בסאונד, הסינמטוגרפיה המדויקת לה אחראי שיימוס מקגארבי – שצילם את "יצורים ליליים" הטרי, את "כפרה" של ג'ו רייט (עליו הועמד לאוסקר) ואפילו את "הנוקמים" – תורמת רבות לתחושת האימה ואי הנוחות ומייצרת מתח ובעתה מתגברים. כתוצאה מכך, ניתן לומר שהמותחן המתקבל מרגיש כמו "השורד האחרון" או "שטח פראי" בחלל – כשהחל משלב מסוים מהלכי העלילה אולי ברורים, אך הדרך אל קו הסיום מהנה ומעוררת פלצות בו-זמנית.
"סימן חיים" לא יזכר כאחד ממותחני האימה הגדולים בהיסטוריה, רחוק מכך. גם עבור קאסט השחקנים האיכותי אותו הוא כולל, לא מדובר בתפקידים משמעותיים או חשובים. ג'ילנהול למעשה, הוא היחיד שמתעלה על השאר ומוציא מדמותו המעט יותר סימפתית מספר רגעים אנושיים ואמפתיים. עם זאת, כסיפור הישרדות מסויט ועוכר-שלווה, מדובר בחוויה מותחת ואפקטיבית למדי. כזו שאמנם לא באמת מחדשת, אך על-ידי שימוש נבון באלמנטים קיימים, מצליחה בהחלט לצמרר ולרתק. גימיק לכל דבר הסרט הזה, אבל זה חתיכת גימיק משובח.
תגובות
1
11:47 26.03.2017 |
WarFox89
הסרט נכנס לרדאר שלי מהרגע שראיתי טריילר פרסומי שלו ביו-טיוב (כן, פרסומת עדיין עובדת).
לא אכפת לי שהוא לא מחדש הסט וסטינג נראה לי ממש מעניין ואני רוצה לראות אותו. אחלה ביקורת - תודה.
2
23:38 26.03.2017 |
Ring-ding-ding (אורח)
WarFox89, אנא, שמור על כספך בכיס. הסרט אמנם מצולם מעולה וג'ק גילנהויל מתעלה על עצמו כל פעם מחדש, אך לצערי אופי הסרט פונה לאספקטים הסינמטים הזולים ביותר, כגון ג'אמפ סקיירז וצליומי גור ארוכים למדי, על מנת לסוכך על העובדה שהסרט סובל מהעובדה שהוא דיי צפוי ולמעשה לא מכיל כמעט כלום.
אם אתה בקטע הזה של סרטים, בכבוד.
אך אם לא - עדיף לוותר. אני הרגשתי בסוף שמפיקי הסרט שצוחקים על חשבוני.
3
10:22 16.04.2017 |
האחד (אורח)
סרט גרוע: איך לעזזל היגע מדען מוגבל פיזית לתחנת חלל בינאומית? איך זה שאין היררכיה פיקודית וכל אחד עושה מה שבא לו? ואיך תא ביולוגי שספג כמות גדולה של מים ויוצא לחלל הפתוח לא קופא מייד?
אין השראה, הדמויות דיביליות ולא איכפת כשהם מתים. בקיצור ילדותי, מלא בועות נזלת וגרוע.
4
| פורסם ע"י