המשחק החדש בסדרת Final Fantasy טוען כי הוא נועד למעריצים וותיקים ושחקנים חדשים כאחד. האם Square Enix הצליחה להחזיר את הסדרה אל פסגת משחקי התפקידים?
סדרת Final Fantasy קצת איבדה את הכיוון שלה בשנים האחרונות. הסדרה שהייתה בעבר בפסגת משקי התפקידים נאלצה עם השנים לפנות את מקומה לסדרות משחקים כמו: The Witcher, Mass Effect, Fallout ו-The Elder Scrolls. מסדרת משחקי תפקידים מצליחה שהצליחה לרגש שחקנים רבים מרחבי העולם עם סיפורים יוצאי דופן, עולם עשיר ומלא הרפתקאות, ומערכת משחק מאתגרת, היא הפכה לסדרה אשר איבדה את הניצוץ שלה בעשור האחרון. עם ניסיון של Square Enix לשמור על קהל המעריצים הנאמן ובמטרה לפתות שחקנים חדשים שעדיין לא לקחו חלק ביקום הרחב של הסדרה, החברה ניסתה לשנות את הגיימפליי של המשחק ואת העולם של Final Fantasy בצורות שונות ומשונות, אך מעולם הצליחה לשחזר את אפקט הוואוו שכה קרץ לאנשים בעבר, ואנשים החלו לחשוב כי אולי עדיף להשאיר את הסדרה היכן שהיא ופשוט לוותר. זוהי נקודת הפתיחה של Final Fantasy XV, ולמרות שאני נהנתי מהטרילוגייה של לייטנינג (Lightning), היה קל לי מאוד להבין במה מדובר כשאנשים היו אומרים לי כי הם חושבים אחרת. המאמצים הגדולים של החברה היפנית לשנות את המשחקיות כדי שתתאים לקהל מערבי יותר, תוך כדי ניסיון קימפרוס הסיפור לא עלה בצורה יפה, ועכשיו החברה צריכה מצד אחד לגאול את עצמה מול קהל המעריצים ושחקנים חדשים כאחד, וגם להצדיק להמשיך את הפיתוח של הסדרה היקרה ביותר של החברה.
אז כדי לשנות את התדמית הלא מפרגנת שנדבקה לסדרה בשנים האחרונות, Square Enix החליטה ללכת על כל הקופה וליצור משחק Final Fantasy שלא נראה כמותו בעבר. החברה הבטיחה כי המשחק החדש ישלב אלמנטי Hack n' Slash יחד עם טקטיקה כדי להפוך את שדה הקרב לדינמי בהרבה יותר מבעבר, להעביר את המשחק למפת עולם פתוח, כשכל העסק עטוף בסיפור מרתק. אז האם החברה היפנית הצליחה לעמוד בהבטחה הגדולה כשסיפרה לנו לראשונה על Final Fantasy XV, או שמדי פעם עדיף להשאיר זכרונות של משהו יפה כמו שהם מאשר להרוס אותו רק לשם יצירה של משהו חדש?
המסע המופלא:
הסיפור של Final Fantasy XV עוקב אחרי הנסיך נוקטיס לושיס קאלום (Noctis Lucis Caelum) הידוע בתור נוקט, המלך המיועד לממלכת לושיס (Lucis) שאמור להתחתן עם הנביאה לוניפראייה נוקס פלורנט (Lunafreya Nox Fleuret), או בקיצור לונה, ועל הדרך לקבל את ברכת האלים ולקבל כוח שיאפשר לו להתמודד מול עולם השדים שתמיד מפריע ברקע לחיים בממלכה. מספר ימים לפני חתונתו, הנסיך נשלח יחד עם פמלייתו לצוד שדים מטעם המלך, אך כשהם נמצאים בדרכם אל העיר בה אמורה להתקיים החתונה, נוקט מגלה כי העיר שלו נפלה יחד עם אביו, שמת בניסיון להגן עליה, וכי אשתו המיועדת נמצאת בסכנה. כוחות פוליטיים מנסים להפיל את משפחת המלוכה השולטת בלושיס, כשהם יוצאים למסע לחפש אחר המלך הטרי נוקט וחבורתו. עכשיו, כשאביו מת, אשתו בסכנה והממלכה נמצאת במשבר, נוקט ופמלייתו יוצאים למסע ברחבי הממלכה כדי לעצור את אותם כוחות פוליטיים ולהחזיר את הסדר חזרה אל לושיס.
העלילה של המשחק מסובכת ומסורבלת. למרות שהיא מלווה בקטעים סינמטיים מרהיבים ומקבלת המון במה במהלך המשחק, הרגשתי כי Square Enix לא הצליחה לייצר חוויה סיפורית מרתקת המלווה את כל עלילת המשחק. אפילו אומר כי במהלך שלב הביניים של המשחק שכחתי לרגע למה אני בכלל יצאתי עם חבריי למסע הזה ומה אני מקווה להשיג ממנו. אך למזלה של Suqare Enix, החברה השכילה ולא בנתה את הסיפור סביב הנסיך נוקט והמסע האישי שלו, אלא על הפכה את כל הסיפור למעין טיול חברים שלא היה מבייש את סרט הקאלט "אני והחבר'ה". אז לפני שאני אתחיל לספר לכם למה דווקא חבורה אחת הצליחה להשאיר אותי מרוכז סיפור עמוס פרטים ומסורבל באורך של יותר מ-40 שעות, אספר לכם קצת על החבורה עצמה.
מעבר לנסיך שלנו נוקט, אשר מתגלה מהר מאוד בתור פרחח מפונק שחושב שמגיע לו הכל, יש לנו את שומר הראש הרציני וחדור המטרה שלו - גלדיאוס, איגניס - חברו המלומד וקר הרוח של נוקט אשר תמיד בוחר לדבר בקול ההגיון, ואת פרומפטו, הליצן הפחדן של החבורה שאוהב להציק לכולם ולהתחיל עם כל דבר שזז. כבר מתחילת המסע אפשר לראות את יחסי הכוחות של הקבוצה, כשנוקט עומד מעל כולם בגלל כמעמדו כמלך. הסיפור עוקב אחר הקבוצה ברמה כל כך אינטנסיבית שהייתי מקשיב לשיחות שלמות שלהם בזמן נהיגה בעולם (אגיע לכך בהמשך) ויודע איך הם יגמרו. לאט לאט ואולי גם בלי שכל כך שמתי לב, Final Fantasy XV הצליח לגרום לי לא רק להכיר את האנשים הנמצאים בפמלייה של נוקט, אלא גם להתחבר אל כל אחד מהם ברמה כזו או אחרת. בעוד הסיפור הכללי של Final Fantasy XV הצליח לבלבל אותי לאורכו, את נקודת האור העלילתית שלי מצאתי בסיפור החברות של הקבוצה וההתפתחות של הדמויות. היה לי כיף ועצוב לראות את החבורה מתמודדת עם קשיים כאלה ואחרים לאורך המשחק והרגשתי כי למרות שהסיפור הכללי אינו מספיק קוהרנטי או מעניין כדי שאעקוב אחריו, תמיד הייתי יכול לסמוך על החבורה שתעביר לי את הזמן בנעימים עם שיחות מצחיקות או רגעים דרמטיים. אציין כי אם המשחק היה עוקב אחרי דמות אחת בלבד בכל המשחק או רק חלק מהחבורה לא היה סיכוי שהייתי מרגיש את אותו אפקט שאני מרגיש אחרי שסיימתי את Final Fantasy XV. לבד או בקבוצה קטנה הם אינם מסוגלים להחזיק משחק שלם בזכות עצמם, אך כחבורה יש להם את הכלים הרגשיים והאג'נדות האישיות אשר הופכות אותם למשהו עמוק בעל משמעות ולא רדוד כמו שהיה נראה לי ברגעיו הראשונים של המשחק.
אומר שוב כי מדובר במשחק ארוך מאוד, ובעוד העשרים שעות הראשונות שלו הרגישו לי דיי סתמיות מבחינה עלילתית, הישורת האחרונה שלו היא מבין הטובות שיצא לי לחוות במשחקים בשנים האחרונות, כשדווקא שם, הסיפור הכללי של המשחק והחברות של הפמלייה של נוקט נפגשים ראש בראש.
הרפתקאות נוקט וחבריו בממלכת לושיס:
כבר מהרגעים הראשונים שלי הבנתי כי Square Enix התכוונה לכל מה שהיא אמרה שהיא התכוונה ליצור משחק Final Fantasy שלא נראה מעולם. החברה לראשונה יצרה את עולם המשחק בתוך מפת עולם פתוח, בו אתם ראשים להסתובב בעולם כראות עינכם, כשהיא דאגה למלא אותו בכל טוב; החל ממשימות סיפור, דאנג'נים, משימות צד הכוללות ציד שדים, מציאת אנשים ואביזרים שונים, וחקר העולם - Final Fantasy XV מלא במספיק דברים כדי להעסיק אתכם המון זמן מול מסך הטלוויזיה.
תוסיפו לכך את העובדה כי כל חבר בפמליית החברים שלכם הוא בעל כישרון מיוחד למשהו ספציפי, ויש לכם המון לעשות על מפת המשחק. נוקט אוהב לדוג ויוכל לאסוף לכם דגים מעולים שאותם תוכלו למכור במחיר גבוה מאוד או כדי לתת יד לאיגניס עם ארוחת הערב. ארוחות הערב של איגניס לא רק נראות עסיסיות בטירוף במשחק וגרמו לי לאכול יותר ממה שציפיתי שאוכל בזמן שאני משחק, אלא גם איפשרו לחברי הפמלייה לקבל יתרון בקרב לאחר ארוחה טובה. אם בישולים זה פחות הצד שלכם, תמיד תוכלו לסמוך על גלדיוס שיהפוך את הטון של המשחק ליותר גברי. ככל שתישארו יותר זמן בשטח, כך כישורי ההישרדות שלו יעלו, וזאת אומרת כשבמהלך המסעות שלכם בלושיס, גלדיוס יאסוף אביזרים חשובים להמשך המסע שלכם. אבל אם כל אלה לא מדברים אליכם ואתם רק רוצים לחיות כמו יפני אמיתי, יש לכם את פרומפטו החביב שיצלם תמונות מכל המסע שלכם ויתן לכם לבחור את האהובות עליכם ביותר לאחר סיום כל פרק במשחק.
אך בעוד מצד אחד החברה דאגה למלא את העולם בהרבה דברים לעשות, היא עשתה את ההפך המוחלט כדי להפוך את המשימות השונות לעולם לנגישות. למה אתם שואלים? כמובן שאין לי בעיה להסביר.
ע"מ להתנהל בעולם של Final Fantasy XV, יהיה עליכם ללכת ברגל, לנסוע במכונית או להשכיר צ'וקובו. כשזה היה נוגע להליכה ברגל, לא הייתה לי שום בעיה להתנייד, אך כשהייתי צריך להשלים מרחקים גדולים יותר והייתי צריך לפנות אל המכונית. כאן החלו הצרות שלי. לא באמת הייתי נוסע במכונית שהייתה לי במשחק, אלא יותר נוסע על מסילה דימיונית, אשר קובעת לי את הדרך ומונעת ממני לסטות ממנה כשאני מרגיש לנכון. החברה הוסיפה אפשרויות לשלוט בצורה חלקית על האוטו ואפילו ציוותה את אחד מחברי הפמלייה שלי, איגנס, להיות הנהג, אך אם היא כבר הלכה והשקיעה בכל העניין הזה, הייתי מעדיף שיהיה לי קצת חופש תנועה. למזלי בשלב מוקדם יחסית של המשחק נפתחה לי האפשרות לרכב על הצו'קובו ומשם היא הפכה להיות אופציית ההתניידות העדיפה עלי. אך גם כאן יש טריק. הציפור אינה שלכם ואתם יכולים רק להשכיר אותה, ולכן במהלך המסעות שלי, היא הייתה נעלמת לי באמצע הדרך ומשאירה אותי חסר אופציות כדי לזוז מהר.
הסיבה לכך שהחברה אולי הקשתה על התנועה שלי וחבריי הייתה כנראה כי בשעות הלילה ישנו יותר סיכוי שאתקל בשדים ובגלל זאת אנסה להגיע במהרה למקום מחסה בדמות מלונית, מלון או אפילו מחנה שאפתח בטבע כדי להעביר בו את הלילה. יכול להיות כי זה אכן נועד לאתגר את השחקן, אך כמו שארחיב מאוחר יותר, המשחק לא נטה לאתגר אותי כל כך, ולכן כל העניין הזה הציק לי יותר מכל.
תלונה נוספת שיש לי על Final Fantasy XV נמצאת במחלקת הגיימפליי של המשחק. Square Enix הבטיחה כי המשחק החדש בסדרה ישלב את הטקטיות שלפיה מוכרת סדרת המשחקים הוותיקה יחד עם אלמנטים חזקים של Hack n' Slash במטרה להפוך את המשחק לדינמי יותר מבעבר. בעוד הרעיון של החברה נשמע ממש מבטיח בבסיסו, הביצוע שלה הוא לא מה שציפיתי לו.
במהלך קרב רגיל ב-Final Fantasy XV השליטה שלכם תהיה על נוקט, כשהוא יכול להילחם בעזרת כלי נשק או קסמים. את חבריו, הנלחמים איתו בשדה הקרב, הוא יכול לזמן למכות מיוחדות ולקבל איתם בונוסים של נזק או קומבואים קצרים כדי להכות באויב בעוצמה. הקרבות נראים יפים ואכן לא מעט קורה על המסך, אך בפועל לא הייתי עושה יותר מדי כדי לגרום להכל לקרות. כדי להכות באויב לא צריך יותר מללחוץ על כפתור ה-B (או העיגול, תלוי איזו קונסולה אתם מעדיפים) ולשלב את הלחיצה הזו עם תנועה נכונה כדי להגדיל את הנזק שלי על האויב. ישנה מערכת התחמקות מאוד בסיסית שאיתה אפשר להתחמק מרוב ההתקפות של היריבים בלי להרגיש שאתם באמת נאבקים על כך. בנוסף את המשחק ניתן לעצור בזמן אמת כדי לתכנן את ההתקפה שלכם בצורה הטובה ביותר. כל האלמנטים האלה עושים עבודה מעולה אך לא נחוצה בלגרום לי להרגיש חזק יותר מול כל אויב עימו התייצבתי במהלך המשחק. גם רוב שלבי הבוסים של Final Fantasy XV לא הצליחו להפחיד אותי יותר מדי והרגשתי כי המשחק יותר מדי קל ממה שמעריצי הסדרה היו רגילים אליו עד כה. אז כדי לסכם במשפט אחד, אומר כי הגיימפליי של המשחק מנסה להנגיש את המשחק לקהל הרחב, אך לגמרי מאבד את האתגר הרב שהיה מציב לשחקנים במשחקים קודמים.
הכי יפה בעולם:
אם יש משהו ש-Square Enix עושה יותר טוב מכמעט כל חברת משחקים הוא סצנות סינמטיות מרהיבות ועוצרות נשימה ושימוש נכון בכוח של המנוע הגרפי שלה. קשה לי לתאר כמה המשחק הזה יפה. לא מעט פעמים הייתי מאבד את הקור רוח שלי מרוב שהייתי נפעם מהסצנות שהמשחק היה מציג לי על הטלוויזיה בסלון. העולם של Final Fantasy XV כה קסום ומלא בדברים מרהיבים כמו נופים עוצרי נשימה, אלים בגודל של מגדלים, אויבים מפורטים, וכמובן את התאורה והצבעים שיוצרים את התחושה הזו שגורמת להרגיש לכל המשחק כמו סיפור אפי חסר מעצורים.
תוסיפו לכך את העובדה כי המשחק מגיע עם פסקול מגוון, מושקע ובעל רמת הפקה שלא הייתה מביישת את צביקה פיק, ויש לכם להיט ביד. כל הרצועות במשחק עושות עבודה מעולה בללוות את השחקן לאורך המסע שלו, והן תמיד מגיעות במקום והזמן הנכון. קרבות ודיאלוגים של דמויות נשמעים מעולה וקשה לא לשים לב להשקעה שניתנה במחלקה הזו.
אציין כי שיחקתי את המשחק על קונסולת ה-Xbox One ובעוד הייתי סובל מדי פעם מזמני טעינה ארוכים יחסית, כמעט ומעולם לא הייתה לי ירידה בקצב הפריימים. אפילו כשהייתי נמצא באמצע של קרב מול טיטן ענק, כשמעליי טילי צבא מרחפים ומתפוצצים, ה-Xbox One סחב את המשחק כמו גיבור אמיתי.
השורה התחתונה:
Final Fantasy XV הוא לא מה ש-Square Enix הבטיחה לנו. הוא לא משחק שמיועד לכולם. אני ממליץ עליו לאנשים שאוהבים את ז'אנר משחקי התפקידים ואוהבים את תעשיית המשחקים היפנית. אם אתם אוהבים משחקי תפקידים ומעולם לא התנסיתם בסדרה, XV הוא לגמרי המשחק להתחיל איתו. מעבר לכך נראה כי Square Enix נמצאת בכיווון הנכון, בזכות הדברים הטובים הרבים שעשתה במשחק, אך עדיין יש לה מה ללמוד.
תגובות
1
| פורסם ע"י