הפריקוול המדובר של "הארי פוטר" אוטוטו כאן. לכבודו, הגיע הזמן להתענג על עשר המנגינות המופתיות בתולדות סדרת הסרטים.
לעיתים קל מאוד לשכוח עד כמה למוזיקה יש השפעה על איכותו הסופית של הסרט אותו היא מלווה. החל ממערבוני הספגטי של שנות ה-60, בהם "הטוב הרע והמכוער" ונעימתו הראשית הבלתי-נשכחת; ועד לסרטי האנימציה הצבעוניים והמשעשעים בהם סרטי "שרק" שנהנים ממוזיקה קצבית ומודרנית: לפסקולים יש אפקט ניכר על ההנאה והזרימה של הסרטים אותם הם מלווים.
כך גם עם סרטי "הארי פוטר". ללא המוזיקה המצוינת לאורכם, חלק כביר מקסמם היה לבטח נאבד. ארבעה מלחינים שונים הלחינו עבור סרטי הסדרה, וביחד יצרו לא-פחות מ-181 פיסות מוזיקה שונות ונפלאות. ביניהן, יש עשר שמצליחות להתבלט אפילו יותר מהשאר ומותירות חותם משמעותי, שמעריצי הסרטים יתקשו לשכוח. ובגלל שאנחנו כאלו נחמדים ורוצים להכין אתכם היטב לקראת הפריקוול הקרב ובא - ריכזנו עבורכם את הטופ שבטופ.
במקום העשירי – Lily's Theme
במקום העשירי והמכובד, פותחת את הרשימה שלנו מנגינתה של לילי, אמו המנוחה של הילד שנשאר בחיים. הנעימה, שמופיעה לראשונה בתחילת הסרט השמיני והאחרון בסדרה "הארי פוטר ואוצרות המוות, חלק 2" ומשמשת כמנגינת הנושא שלו, מאופיינת בצלילים עדינים ומלטפים. בתחילתה, קול נשי נוגה שאט-אט מתגבר, מגיע לשיא ולבסוף משתלב וגווע לרקע צלילי צ'לו, ויולה וכינור. חלקים מהמנגינה ניתן לשמוע גם בסצנת מותו של סנייפ ואפילו במותו של וולדמורט.
יותר מכל, מסמלת המנגינה הזו סיום, קץ, סוף של תקופה – לא רק את סופו של וולמדורט, אלא גם ואולי בעיקר את תום התמודדותו הבלתי-פוסקת של הארי עם מות הוריו לאורך כל שנות חייו. התמודדות שתעשה קלה יותר עם מות אויבו המושבע וניצחון האהבה על השנאה. השימוש בה גם בסצנות משמעותיות עבור הארי - בהן הסצנה בה הוא מחליט להקריב עצמו כדי להביס את וולדמורט - וגם בסצנת מותו הסופי של האחרון, מעיד על סגירת המעגל האולטימטיבית שהיא מהווה עבור הגיבור.
במקום התשיעי – Obliviate
אל המקום התשיעי הגיעה מנגינה נוספת שנמצאת בפתח אחד מסרטי הסדרה. הפעם, מדובר בזו הפותחת את הסרט השביעי, "הארי פוטר ואוצרות המוות, חלק 1". מלודיה זו מתחילה באיטיות ובהדרגה הקצב מתגבר ומתעצם. בתחילתה היא מאוד רגועה ובמתינות – באופן מושלם יש לציין – היא מתפתחת לכדי שיא מרגש ועוצמתי. זוהי המנגינה הראשונה משני הפסקולים של שני הסרטים האחרונים בסדרה, עבורם הלחין בכישרון רב אלכסנדר דספלה.
Obliviate הוא שמו של כישוף שמוחק את הזיכרון. הרמיוני השתמשה בו על הוריה בתחילת הסרט השביעי. ואמנם אין הנעימה מתייחסת רק לאובדן הזיכרון, אלא גם לאובדן התמימות. כזכור, הארי, רון והרמיוני לא חזרו להוגוורטס לשנת לימודים שביעית, בתחילת הסרט השביעי. כך שעבורם, לא רק באופן סמלי, תחילתו של "אוצרות המוות, חלק 1" מהווה פרידה מנעוריהם, מבית ספרם האהוב. יציאה אל דרך קשה ומטלטלת להתמודדות אחרונה מול וולמדורט.
במקום השמיני – Flight of the Order of the Phoenix
באורך של דקה וחצי בלבד, הגיעה למקום השמיני המנגינה הקסומה והסוחפת הזו שהלחין ניקולס הופר. בדיוק כפי ששמה מרמז, "מעוף מסדר עוף החול" מושמעת בפעם הראשונה כשהמסדר נראה ממריא לראשונה. זו מלודיה שמנצלת את כל אורכה הקצר כדי להיבנות במהרה ולהגיע לשיא סוחף, קסום, שמעורר רצון רב לעלות על מטאטא מכושף ולצאת למסע בעולם הקוסמים המדהים של הארי פוטר. אפילו אם רק ליום אחד.
במקום השביעי – Double Trouble
לדעת רבים, "הארי פוטר והאסיר מאזקבאן" אותו ביים אלפונסו קוארון ("כח משיכה") הוא הסרט הטוב ביותר בסאגה כולה. ואכן, בימויו של קוארון בסרט הזה לקח את הסדרה למקום חדש לחלוטין. אחרי שני הסרטים הראשונים, אותם ביים כריס קולומבוס (שלא גילה אף יבשת), קוארון הציג פרספקטיבה בוגרת ומפתיעה משלו להוגוורטס. הוא העניק את הגוון האפל ואת שינוי הדרך לקראת הסרטים הקודרים והבוגרים יותר שיבואו בהמשך. ואיזו דרך טובה יותר לעשות זאת משימוש במילים מטילות מורא מתוך המחזה הידוע של שייקספיר "מקבת'"?
קוארון הציע לג'ון וויליאמס האגדי - שבין הפסקולים הרבים שהלחין נמצאים אלו של "מלחמת הכוכבים" ו"אינדיאנה ג'ונס" - לקחת את מילות השיר שמזמרת קבוצת מכשפות ב"מקבת'". וויליאמס הסכים ובסופו של דבר Double Trouble הפכה למנגינה הראשית של הסרט השלישי. המנגינה, בליווי מילים, מושמעת לראשונה בפתח שנת הלימודים השלישית של הארי וחבריו בהוגוורטס. ומהווה קבלת פנים חמה לכאורה, אך כזו שמרמזת על הרעות העתידות לבוא: "משהו מרושע קרב ובא!". כן אה, להבא פשוט אמרו "וולדמורט".
במקום השישי – The Chamber of Secrets
מגיעים לחצי הדרך עם מנגינה אפית וסימפונית, שעוברת משיא אחד לאחר בלי שבכלל שמים לב. דרך תחילתה המסתורית לקול צלילי פסנתר רכים ועד הגעתה לסולמות גבוהים וקול חצוצרות רמות, המלודיה הזו לא מפסיקה להפתיע. באופן פנומנלי, היא יוצרת פחד מחדר הסודות מחד. ומאידך, גורמת למסתורין ולסקרנות גדולה. גם את המנגינה המופתית הזאת הלחין ג'ון וויליאמס, שיצר את המוזיקה רק עבור שלושת הסרטים הראשונים בסדרה. מעניין איך היו נשמעים הפסקולים של שאר סרטי "הארי פוטר", אילו הוא רק היה נשאר.
במקום החמישי - Harry's Wondrous World
את החמישייה המובילה נפתח עם מנגינה שניתן לתאר בפשטות במילה אחת: קסם. אין הגדרה טובה מזאת. זוהי מנגינה נוספת ברשימה, שלישית ברצף, אותה הלחין ג'ון וויליאמס. וגם היא מפעימה, סוחפת וכל-כך מגוונת בצליליה. יותר מכל, מייצגת המנגינה הזו את החשיפה הראשונית של הארי לעולם הקוסמים ואת השינוי שחל בחייו בסרט הראשון. היא מושמעת לראשונה כשהארי מגיע אל סמטת דיאגון יחד עם האגריד, ונחשף לעולם קסום שמעולם לא היה מודע לקיומו. למי שגדלו על סרטי הסדרה, למי שצפו בהם לראשונה בעודם ילדים: זוהי כנראה המנגינה הנוסטלגית ביותר, יחד עם "נעימת הנושא של הדוויג" אליה נגיע בהמשך.
במקום הרביעי – Dumbledore's Farewell
מעטות הסצנות בסרטי "הארי פוטר" שמשתוות בעוצמתן לסצנת מותו של דמבלדור. סצנה עצובה, מצערת ומייאשת בהחלט. המנגינה הזו, שמושמעת לאחר הירצחו של האחרון לקראת סוף הסרט השישי, מקושרת היטב לזיכרון אלו שאבדו. הופעתה גם בסרט השמיני, בסצנה בה צופה הארי בזכרונותיו של סנייפ, מוכיחה שהיא לא משקפת רק את זיכרון המנטור הגדול שליווה את הארי לכל אורך סרטי הסדרה, אלא גם את זכרו של סנייפ וזכרה של לילי, אמו של הארי. זוהי מנגינה עדינה וקינתית, ששומרת באופן מושלם על טון מתגבר ואחיד, עד שמגיעה לשיא שקט ומצמרר. שיא שאולי מסמל הבנה, השלמה ומבט אל עבר העתיד - אפל ככל שהוא עלול להיות.
במקום השלישי - Hedwig's Theme
זהו. הגענו לקו הגמר. ואם חשבתם שהמקום הראשון יהיה שמור למנגינה המזוהה ביותר עם סרטי "הארי פוטר", "נעימת הנושא של הדוויג", אז טעיתם בענק. אכן, כשחושבים על הארי פוטר מיד עולה בראש המנגינה הזאת, שחוזרת בכל אחד מסרטי הסדרה. ולמרות היותה בלתי-נשכחת, והיא ללא ספק בלתי-נשכחת, במקומות הראשונים ניצבות שתי מלודיות מיוחדות יותר.
ג'ון וויליאמס - כן, שוב האיש והאגדה - היטיב ליצור כאן מלודיה שמעניקה חיים וחן לעולם הקוסמים העצום הזה של "הארי פוטר". זאת מנגינה חסרת-מנוח, מלאת חן, שלפעמים אפילו קשה שלא לשרוק או לזמזם אותה גם כשסתם הולכים ברחוב. קשת הצלילים הרחבה שלה, הזכרונות שהיא מעלה באופן מיידי בקרב מי שגדלו על סרטי הסדרה, ובעיקר השניים הראשונים, אלו הופכים אותה לסמל הבלעדי של "הארי פוטר". ואולי לסמל של עולם הקוסמים של ג'יי קיי רולינג כולו. אל תתפלאו אם תשמעו אותה גם לאורך "חיות הפלא והיכן למצוא אותן".
במקום השני - A Window to the Past
הקרב בין מנגינה זו לבין זו שבמקום הראשון לא יכל להיות צמוד יותר. "חלון אל העבר", בניגוד למנגינות רבות בסרטי "הארי פוטר", היא מלודיה שקטה, רכה וחרישית, שמלווה בקול חליל מדויק וכל-כך נעים לאוזן. יחד עם זאת, היא גם סוחפת ומענגת לכל אורכה. הסרט השלישי, שהיה הסרט האחרון עבורו הלחין ג'ון וויליאמס, משתמש בה בחוכמה רבה בסצנות בהן מדבר הארי על עברו, על הוריו וחבריהם. הכמיהה שהיא מצליחה ליצור אל העבר וההתאמה המושלמת שלה לאירועים בהן היא מופיעה, הופכות אותה לא רק לאחת המנגינות המשובחות מכל סרטי "הארי פוטר", אלא לאחת המלודיות האיכותיות בקולנוע בכלל.
במקום הראשון – Fawkes the Phoenix
נחתום בנימה אישית: כשאני חושב על הארי פוטר, התמונה המיידית שעולה במוחי היא שלי. ילד קטן, בסך הכל בכיתה ב', אפילו עוד לא בן 10, שראה את הסרט הראשון בסדרה עם כל המשפחה. ומאז, חיכה לסרט השני בקוצר רוח, בהתלהבות הכי ילדותית שקיימת. וכשזה הגיע, הלך עם אביו ואחיו הקטן שפחד מהבסיליסק (היצור המיתולגי דמוי הנחש), אל הקולנוע הישן בקניון איילון. לפני עידן היס-פלאנטים, לפני הקומפלקסים הענקיים, שמכילים 20 אולמות. זאת הייתה תקופה אחרת, פשוטה יותר. ואולי זה רק היה נדמה כך מעיניו התמימות של ילד קטן.
"הארי פוטר וחדר הסודות", תמיד ישאר עבורי סרט ה"הארי פוטר" האולטימטיבי. הוא לא הטוב מכולם, לא המרגש או הסוחף מכולם, אבל הוא מזכיר לי את הילדות. את העבר שלי. את נובמבר הגשום ההוא של שנת 2002, בו כמהתי למטאטא מכושף משלי או לציפור קסומה. פוקס עוף החול, על שמו המנגינה הזו מ"חדר הסודות", שבכל פעם שמת הוא נולד מחדש, זכה לנעימה בלתי-נשכחת. כזו, שכמו הציפור המיתולוגית עצמה והסצנה הראשונה בה היא מוצגת, מסמלת מחזוריות, מעגליות. סוף שממנו צומחת התחלה חדשה וחוזר חלילה. מלודיה קסומה ומופתית.
ואולי המחזוריות הזו איננה מייצגת רק את עוף החול עצמו, כי אם את עולם הקולנוע כולו – שתמיד ממציא עצמו מחדש. גם אם לפעמים התוצאות פחות טובות, ממוחזרות או מלאכותיות. כמו המלודיה הפנומנלית הזאת, קולנוע הוא אמנות. עם עושר ומגוון רעיונות, ז'אנרים וסוגים כל-כך רחב. במובן זה, המלודיה הזו איננה רק מייצגת את הקסם של סרטי "הארי פוטר" – היא מייצגת את הקסם והיופי הטהור של עולם הקולנוע כולו. על שלל גווניו ורבדיו.
תגובות
1
12:28 01.11.2016 |
sdad (אורח)
כל הכבוד כתיבה משובחת!!! אולי תעבור לסקר גם חדשות משחקים תאמין לי זה רק יטיב לכולנו.
2
13:06 01.11.2016 |
ליאור (אורח)
תודה על הכתבה הנפלאה הזאת , נהנתי מאוד... נקווה לראות ממך עוד כתבות כאלה.
3
15:12 01.11.2016 |
פלפל חריף (אורח)
שאפו! כתבה מדהימה וכתובה מצוין. חידשת לי הרבה מאוד, לא ידעתי שהפסקולים של הארי פוטר כאלו מגוונים.
4
09:54 02.11.2016 |
פוטרהד לעד (אורח)
כתבה מקסימה לגמרי
5
09:58 02.11.2016 |
אבי (אורח)
תותח! רק הייתי קצת משנה בדירוג את Dumbledore's Farewell ואז את Lily's Theme :}
6
14:20 02.11.2016 |
ירון (אורח)
איזו כתבה כיפית!!! הוספתי כמה מהמנגינות לפלייליסט. מחכה כבר ממש לחיות הפלא :)
7
10:28 03.11.2016 |
SEXYDOG
כתבה מגניבה ממש כל הכבוד :)
8
19:40 03.11.2016 |
raziki9
הכתבה הכי טובה כאן עד היום!!!!
כמה צמרמורות עברו לי בגוף בזמן ששמעתי את Dumbledore's Farewell...
9
16:32 04.11.2016 |
רותם סופר
תודה גדולה! שמח שנהניתם לקרוא!
10
| פורסם ע"י