עם צילום נפלא, משחק יוצא מן הכלל ובניצוחו המדויק של הבמאי המלזי ג'יימס וואן - "לזמן את הרוע 2" הוא סיקוול שמצליח להתעלות על המקור
"לזמן את הרוע" יצא אי-שם בשנת 2013, כשהוא זכה לביקורות חיוביות במיוחד ולהתלהבות רבה מהקהל. נתונים אלו, הפכו אותו מיד להצלחה מסחררת ולאחד מסרטי האימה הרווחים ביותר בכל הזמנים. יש אף שיגידו: קלאסיקה מודרנית. אותי, לצערי, הסרט לא תפס. הוא לא היה ממש מפחיד, הסיפור הרגיש חסר מקוריות ולפרקים - בגלל שנבנה בהדרגתיות הנמתחת לקראת נקודת שיא - אפילו משעמם. למרות זאת, מספר אלמנטים בו היו מענגים למדי: המשחק והכימיה הנפלאה בין דמויותיו הראשיות. ובכלל זה, ורה פרמיגה ופטריק ווילסון המצוינים, שמגלמים את זוג חוקרי הפעילויות העל-טבעיות - אד ולוריין וורן. ואיך לא, הצילום הנקי והיפיפה ובימויו של ג'יימס וואן, שהעניק ליצירתו מראה קלאסי ומסוגנן. אימה עם ניחוח של פעם.
עכשיו, כמעט שלוש שנים אחרי, הגיע אלינו "לזמן את הרוע 2" ותענוג גדול לומר כי וואן לא רק שמר על היסודות החזקים יותר של הסרט הראשון בסדרה, אלא גם הצליח לשפר עשרות מונים וממש להיפטר מנקודות התורפה שלו. אזהרה, סופרלטיב לפניכם: ההמשכון הזה הוא מסרטי האימה המקוריים שנעשו בשנים האחרונות. הסוד לכך טמון, כנראה, ביכולתו של וואן ליצור חיבור אל הדמויות ולאפיין היטב את עולמן - העיירה האנגלית אנפילד של שנת 1977.
על פניו, נדמה כי מדובר בסיפור אימה שגרתי: משפחה חד הורית בעלת חמש נפשות, שנרדפת על-ידי שד חסר מנוח. אבל לא הסיפור משנה, כי אם הביצוע. הצורה בה היצירה מסופרת. כי אתם מבינים, הפעם וואן לא רוצה רק למתוח, להבהיל ולהפחיד. הוא קודם כל מעוניין לתת נפח לנפשות הפועלות. להציג את האנושיות שלהן. לשם כך, הוא משתמש באמצעים קולנועיים שנדיר לראות בסרטי אימה. כאלו שבמחשבה ראשונה נדמים מוזרים ולא קשורים לסרטי הז'אנר. בסצנה אחת למשל, פוצח חוקר הפעילויות העל-טבעיות אד וורן בשיר של אלביס, תוך שהוא פורט בנינוחות על גיטרה. זה יפה. זה מעניין. זה חדש. זו מין "שבירת דיסטנס" עם הצופה - עצירת אווירת האימה לכמה רגעים והעלאת חיוך על הפנים. בעוד סרטים אחרים שומרים על אווירה רצינית וקודרת, הסרט של וואן מצליח לשנות את האווירה שלו למשהו קצת יותר קליל. וזו רק דוגמה אחת.
לא זו בלבד, הסרט מלווה בכמה וכמה שירי שנות ה-70 וה-80, ביניהם London Calling של הקלאש ו-I Started A Joke של הבי ג'יז. דבר המקנה לו אווירה תקופתית אפילו יותר ומחזק את הקשר אל איזור ההתרחשות ואל הדמויות הפועלות בו. מדיסון וולף המוכשרת, המגלמת את הילדה אחוזת הדיבוק, לא רק משחקת בצורה משכנעת ומצוינת - היא גם עושה מטעמים מהצורה בה דמותה כתובה. ילדה בגיל העשרה שאף אחד לא מבין מה עובר עליה, מתנהגת מוזר וסובלת בשל כך מניכור חברתי. באופן מיידי, נוצרות אמפתיה והזדהות רגשית עמה. ג'יימס וואן הבריק כאן בענק.
במאי "המסור" עבר דרך ארוכה מאז הוציא את פיצ'ר האימה הראשון שלו ב-2004. אחרי "הרוע שבפנים" על שני חלקיו הראשונים, "לזמן את הרוע" הראשון ואפילו "מהיר ועצבני 7", מוכיח וואן חד-משמעית שהוא כאן כדי להישאר. כאן כדי להישאר וליצור עוד סרטי אימה משובחים. לפני שבחר לביים את הפרויקט הזה, קיבל הצעה לביים גם את "מהיר ועצבני 8" בעד סכום כסף שלדבריו "משנה חיים", אך הוא סירב. הוא העדיף לוותר על מה שבטוח יהיה הצלחה מסחרית מסחררת ולביים את ההמשך של יצירתו המקורית.
"לזמן את הרוע 2" מהווה הוכחה מובהקת לכך שעולם סרטי האימה חי ובועט מתמיד. הוא משתמש בתבונה רבה באלמנטים הבולטים של הז'אנר ומוסיף עליהם מרכיבים דרמתיים, קומיים ואפילו רומנטיים. כך, באמצעות בימוי מדויק ואיכותי כתמיד; בניית עולם מרשימה; שימוש נכון במצלמה כדי ליצור סצנות מותחות, מפחידות ומבהילות בהחלט; משחק נהדר של כל הקאסט וביצוע מקורי ומעניין של סיפור די מוכר - וואן יצר סרט אימה מפתיע, מרתק ומיוחד. לאוהבי האימה ולאוהבי קולנוע בכלל, צפויה כאן הנאה גדולה. ואם גם הסרט השלישי בסדרה יהיה ברמה כזו, אז קדימה ג'יימס וואן - זמן אותו כבר עכשיו.
תגובות
1
21:43 24.06.2016 |
מאור (אורח)
ביקורת מעולה!
2
10:17 25.06.2016 |
Niv (אורח)
ממש נהנתי לקרוא! עשית לי חשק ללכת לסרט
3
13:39 26.06.2016 |
WarFox89
ביקורת מצוינת, תודה!
4
10:28 27.06.2016 |
יהונתן (אורח)
סרט מצויין
5
11:11 27.06.2016 |
שיר (אורח)
סרט מעולה ממש מסכימה עם הביקורת
6
12:32 27.06.2016 |
נועם (אורח)
תודה, נשמע מצויין!
7
15:28 01.07.2016 |
אדר (לא אורח) (אורח)
מחכה כבר לראות את הסרט בקולנוע.
8
| פורסם ע"י