העלילה אולי קצת לוקה בחסר אבל "מקס הזועם: כביש הזעם" הוא אחד מסרטי האקשן המהנים והאיכותיים שהיו כאן מזה שנים
נסו לדמיין עתיד בו האנושות נאחזת בחיים בכוחותיה האחרונים. העולם כולו הוא מדבר אחד גדול, רוב תושביו הם שודדים אלימים שישאירו אתכם למות בלי לחשוב פעמיים, והמצרכים החשובים ביותר הם דלק ומים. האנשים החשובים ביותר בעולם הזה, למעט השליט הגבוה כמובן, הם אלה שמקבלים את הרשות והפריוילגיה לנהוג ממקום למקום. ואם הדלק הוא התפילה, אז המנוע הוא האלוהים (מנוע V8 ליתר דיוק) והנהגים הם המאמינים הכי אדוקים.
אקשן ללא מעצורים
העולם של "מקס הזועם" (Mad Max) הוא עולם קודר, קשה ואכזרי – ונהניתי מכל רגע ממנו! הסרט מתחיל בפרץ אדרנלין שלא לוקח הרבה הפסקות עד הקרדיטס ומציג סגנון ייחודי שלא ראינו מאז שנות ה-80, אבל העלילה שלו לוקה בחסר ומכירה גיבור ריק מתוכן שמרגיש כמו הדמות הכי פחות חשובה בסרט. אחרי שלושה סרטי אקשן סופר-אלימים שיצאו בשנות ה-80, "מקס הזועם" קיבל סרט נוסף מאת אותו היוצר – ג'ורג' מילר (George Miller) שכבר הספיק להגיע לגיל 70. בניגוד לסרטים הקודמים, הסרט הרביעי בסדרה לא נועד לספר סיפור אלא להראות לכם המון אקשן, ואתם לא צריכים שום רקע בשביל להבין מי נגד מי - זה בגלל שהעלילה של הסרט היא מאוד מאוד בסיסית ונמצאת שם רק כדי לקדם את האקשן.
באותו עולם קודר שסוגד לדלק ולמנועים, העיר הגדולה ביותר שנותרה באוסטרליה הפוסט-אפוקליפטית מנוהלת על ידי מגלומן משוגע בשם "אימורטן ג'ו" וסגניו. ג'ו מחזיק צבא שלם של "חצי מתים", ובתור כאלה הם צריכים לקבל עירויי דם על בסיס קבוע כדי להמשיך לשרוד. כאן נכנס הגיבור שלנו... בערך. ממש בתחילת הסרט, מקס (טום הארדי) מאבד את הרכב שלו ומוצא את עצמו מוכה וחסר אונים. זמן קצר לאחר מכן, המצב נהיה אפילו יותר גרוע כשהוא מגלה שהוא הפך ל-"שקית דם" עבור אחד מהלוחמים של אימורטן ג'ו. בינתיים, ג'ו שולח את הסגנית שלו – פיוריוסה (שרליז ת'רון) בשיירה משוריינת לאסוף דלק מהעיר הסמוכה, אבל מה שהוא לא יודע זה שפיוריוסה חטפה את חמשת הנשים האהובות של ג'ו וברחה איתן אל עבר הלא-נודע. ברגע שג'ו מגלה על הבגידה של סגניתו, הוא מוציא שיירה משל עצמו עם כוח-אש עצום בנסיון להדביק את פיוריוסה. אז איפה מקס הזועם נכנס לתמונה? הנהג שמשתמש בו בתור "שקית דם" החליט לקחת את העירוי לדרכים וקשר אותו לרכב באותה שיירה שיוצאת לצוד את פיוריוסה.
מקס הזועם בתפקיד "שקית דם"
אל תורידו את הרגל מהגז
וכאן נכנסת הגדולה של הסרט – כמעט כולו מתרחש בתנועה, כי העולם הופך להרבה יותר מסוכן כשאתה לא נע קדימה. גם אם צריך לבצע תיקונים ברכב, כל עוד הוא ממשיך לנסוע גם התיקונים מתבצעים בתנועה. הסרט מורכב פחות או יותר מ-70% של אקשן טהור עם המון קרבות רכב שרק הופכים ליותר ויותר אינטנסיביים. אחת הסיבות שהאקשן מרגיש כל כך טוב ונכון זה הסגנון הייחודי של ג'ורג' מילר: ה"חצי מתים", למשל, הם חבורה של פסיכופטים וכל מטרתם היא לרכוש את כבודו של אימורטן ג'ו. כאשר הם עומדים למות, הם שואגים "צפו בי" כדי שכולם יראו את מהלך ההתאבדות האולטימטיבי שלהם, אבל לא לפני שהם מרססים חצי פחית של צבע כסף על פניהם ושיניהם כדי להרגיש יותר "כרום" ו-"נוצצים" לקראת העולם הבא. עוד דבר שאהבתי זה עיצוב הרכבים – השיירה של אימורטן ג'ו, למשל, מורכבת מהמון רכבים ואחד מהרכבים האלה זה משאית ענקית עם המון רמקולים ומין יצור מעוות שמנגן על גיטרה ומלווה את הלחימה בריפים מטורפים. אימורטן ג'ו מבטיח ללוחמיו מקום בטוח ב"ואלהלה" ולוחמיו אכן נלחמים כמו הויקינגים של פעם – רק עם גיטרה חשמלית במקום תופי מלחמה.
גיטרה חשמלית יורקת אש. כי למה לא בעצם?
רק חבל שאין עלילה
הסגנון המופרע של מילר נע בין "מגניב" ל"ביזאר", עם דגש על הביאזר! כל החבורה של אימורטן ג'ו הזכירה לי מאוד את הסרטים של שנות ה-80 ויותר מכל את משפחת הארקונן מהסרט "חולית" (Dune) של דייויד לינץ'. אם אתם אוהבים אקשן אבל אתם בעלי לב חלש – עדיין לא הייתי מוותר על הסרט. אין בו הרבה זוועות, אלימות מופרזת או עירום כך שבסה"כ הוא לא יותר אלים מ"הנוקמים: עידן אולטרון" או כל סרט מיינסטרימי אחר. מה שכן, בהתחלה יש כמה קטעים מוזרים ומטרידים שעלולים לבשר לכם רעות להמשך הסרט – תתעלמו מההרגשה ותמשיכו לצפות, הביזאר מתאזן מאוד מהר.
הבעיה היחידה והעיקרית שלי עם "מקס הזועם: כביש הזעם" זו העלילה: היא פשוט לא קיימת. כל הסרט בנוי בצורה של מרדף עצבני ולמרות שיש כמה קטעים שנותנים לטורים להירגע קצת – הם לא ממש עוזרים לקדם את העלילה וגרוע מכך – הם לא מלמדים אותנו שום דבר על הגיבור הראשי של הסרט. בפועל, מקס כלל לא מרגיש כמו הגיבור של הסרט או גיבור בכל מובן אחר: הוא עושה הכל מתוך אינטרס אישי ולא עושה מאמץ להגן או לשמור על אף אחד. מה שמונע ממנו להיות גיבור אמיתי זה טראומות מהעבר הקשורות לבתו ומשפחתו, אך שום דבר מזה לא מובהר או מפורט בסרט. לעתים זה אפילו נראה שלכל אחת מהדמויות יש יותר רקע, אישיות וחשיבות מאותו מקס הזועם. למה אתה זועם בכלל? מישהו טרח להגיד לנו?
השורה התחתונה
"מקס הזועם: כביש הזעם" הוא אחד מסרטי האקשן הטובים של השנה, והוא מביא איתו סגנון שונה לגמרי מסרטים אחרים בז'אנר. העולם הפוסט-אפוקליפטי נראה מצוין ומרגיש קשה ואכזרי, בדיוק כמו שהיינו מצפים ממנו. הסרט בנוי ממש כמו פצצת אדרנלין, עם הפסקות קטנות רק כדי שהלב שלכם יוכל להתמודד עם מה שהולך להגיע – ומהבחינה הזו הוא כנראה הסרט הטוב שראיתי ואראה ב-2015. נכון, העלילה שלו כמעט לא קיימת ומקס הוא פשוט דמות גרועה (או לכל הפחות משעממת) מכל הבחינות, אבל אם אתם מחפשים סרט אקשן טוב – "כביש הזעם" לא יאכזב אתכם. אם ממש חשובה לכם העלילה או שיותר מדי תנועה על המסך עושה לכם חשק להקיא – שמעתי ש"פיטץ' פרפקט 2" ממש סבבה.
*הסרט זמין בבתי הקולנוע בארץ בהפצת גלובוס מקס
עושה חשק לשחק ב: Mad Max / Rage
הקטע המעניין ב-"מקס הזועם" זה שבמקביל לסרט, המפתחת Avalanche עובדת גם על משחק עולם-פתוח המבוסס על אותו הגיבור, עם כל האקשן המטורף שהכרנו בסרט ועם כמות תוכן שפשוט אי אפשר לדחוף לתוך שעה וארבעים של סרט. החדשות הרעות הן ש-Mad Max מגיע רק בחודש ספטמבר, אבל החדשות הטובות הן שיש עוד אלטרנטיבה לא רעה בכלל: Rage. משחק העולם-פתוח של id שאב המון השראה מסרטי Mad Max של שנות ה-80', וחוץ ממוטנטים מופרעים וטיפוסים מוזרים – תוכלו לקנות ולשדרג רכב שטח פוסט-אפוקליפטי עם כל התוספות והנשקים שאתם יכולים לתאר לעצמכם.
תגובות
1
11:16 20.05.2015 |
Satoshi (אורח)
אחלה ביקורת^^
2
13:21 20.05.2015 |
jhkj (אורח)
לטעמי, המיסתורין מסביב למקס הם חלק ממה שהופך את הסרט לכל כך מעניין, ובסרט מקס מהווה נקודת מבט לעולם שאיבד את דרכו והשתגע, סיפורו של מקס מציג את העולם בצורה מדהימה והסרט הצליחה ממש לגרום לי להיכנס לעולמם של הדמויות בו, והטירוף שמהווה חלק כל כך מרכזי בו
3
09:48 21.05.2015 |
SEXYDOG
סרט ממש גרוע, ראיתי אותו בקולנוע וזה היה אחת האכזבות הגדולות (כי הטריילר מטורף). כל הסרט הוא סביב זוועות שאתה רואה כמו אנשים בלי רגליים ואישה בלי יד שהיא השחקנית הראשית. הסרט לא מובן ברובו ולא הגיוני בשאר לא ממליץ בכלל. אם כבר לראות את הסרט זה במחשב וממש לא בקולנוע.
4
| פורסם ע"י