מאת: גיא שגיא
השבוע במחתרת, Nimbus, שילוב פאזל-ארקייד-חלליות בו הפיזיקה היא הרבה יותר מסתם גימיק: היא דרך חיים.
Nimbus הוא משחק עצמאי חדש מבית Noumenon Games (עוד חבורה של יוצרים שוודים מוכשרים שמצטרפים לרשימה ארוכה), והוא אחד ממשחקי האינדי המבריקים שיצא לי לשחק השנה. Nimbus זכה לכל כך מעט התייחסות והכרה, שזה גובל בפשע - ואני כאן כדי להסביר למה.
כבר בדקת המשחק הראשונה ידעתי שאחבב אותו. הגרפיקה הצבעונית, הרכה וההו-כה-נוסטלגית (שהזכירה לי את Green Hill Zone, מימיו הטובים יותר של סוניק) היא תענוג צרוף של נועם ויזואלי ב-2.5 מימדים, שמצליחה להיות מודרנית ועדיין לקרוץ לכיוון העבר.
בעודי מתרשם מהגרפיקה הופיעו על המסך שתי חלליות, שנפגשות על גבעה מדושאת לפיקניק או משהו. אחת מהן נחטפת על ידי עין ענקית ומרחפת, מה שלא מותיר לשניה ברירה אלא לדלוק בעקבות החוטפת והחטופה. תראו, יוצרים יקרים, אתם לא חייבים להשקיע המון בעלילה, אבל חלליות? אני מבין את העקיצה שאתם רוצים לחלוק לכל עניין סיפורי "הנסיכה נחטפה, לך תציל אותה", אבל כנראה שבחיים לא יהיה אכפת לי מחלליות מאוהבות, גם אם הן בדיוק סיימו לשלם על המכונית החדשה שלהן. אני חושב שנעשיתי קר עם השנים.
אבל עזבו את העלילה. בואו נדבר על מדע. סביר להניח שאם אייזק ניוטון היה משחק ב-Nimbus, חיוך מדושן היה מתפרש על פניו, מאחר והמשחק מנצל את החוקים הפיזיקליים שהוא תיאר בצורה אלגנטית ומופלאה. החללית, למעשה, כלואה בעולם זר בו המנוע שלה לא חזק מספיק ע"מ להחזיק אותה באוויר. היא כן מסוגלת לשלוט בכיוון הטיסה, אבל מאבדת מהירות בהדרגה, ולמעשה יותר דואה ממעופפת. כדי לחדש את הממומנטום שלה קיימים בכל שלב אובייקטים כמו מקפצות, משטחי אנרגיה ותותחים.
השליטה בחללית עשוייה להרגיש בתחילה קצת מוזרה ומגושמת, אבל הופכת במהרה לאינטואיטיבית וזורמת, ואת החוויה ניתן לתאר כנסיון לשלוט ולאזן עלה הנידף ברוח. קשה לי לתאר את ההנאה המופקת מהשליטה לאדם המתבונן מן הצד; הדרך בה לומדים לרתום את הכוחות הפועלים בשלב כדי להגיע אל הסוף המיוחל היא לטעמי החוויה האמיתית של Nimbus, אך יש עוד על מה לדבר.
Nimbus מוגדר כמשחק Racing, מאחר ויש בו אספקטים מסויימים מעולם המירוצים: קטעי תמרון מהירים משובצים כמעט בכל השלבים, והמשחק אכן יעודד אתכם לסיים כל שלב במהירות האפשרית, כשטבלת זמנים מפוארת מוצגת בסופו. אבל אל תקחו את ההגדרה הזאת יותר מדי ברצינות. יש בו ארקייד, פלטפורמינג ופאזלים, וכל המרכיבים מצליחים להשתלב בצורה נהדרת.
לסדרת החמישים פלוס שלבים של Nimbus יש עקומת למידה כמעט מושלמת. השלבים הראשונים יסתכמו באימוני שליטה בחללית, ובהדרגה יקבלו טוויסטים שונים ומיוחדים שירקמו אתגרים מורכבים יותר; אם בתחילה כל שעליכם יהיה לעשות הוא לנווט היישר אל סוף השלב דרך מספר תותחים ומקפצות, תוך כדי הימנעות מסכנות כמו קוצים או איבוד מוחלט של תנע, הרי שבהמשך תצטרכו ללמוד להשתמש היטב גם בפורטלים, שדות גרביטציה משתנים, כדורים וסוויצ'ים על מנת לפתור חידות(חלקן מבריקות), ועוד מספר מרשים של רעיונות ששומרים על רמת עניין ואתגר. השילוב המדויק הזה של מהירות, פאזלים, פלטפורמינג, עיצוב שלבים אלגנטי ומקוריות בכל פינה, שהופך את Nimbus לחוויה יוצאת מן הכלל. הוא מלוטש, מתוחכם, מקורי, נעים לעין וממכר למשחק.
אין לי מושג איך פנינת אינדי כזו הצליחה לחמוק מהרדאר הגיימרי הגלובלי ולקבל כל כך מעט חשיפה, אבל צודק זה לא. אני יודע שבוב קוטיק נורא רוצה שתקנו את Black Ops החדש והנוצץ, והוא צריך את הכסף בשביל נעליים וחיתולים לילד או משהו; תנו לו לחכות קצת וקנו את Nimbus. הוא נמכר במחיר המגוחך של עשרה דולרים בסטים, מחיר כל כך נמוך בשביל משחק כל כך מצויין.
תגובות
1
14:58 18.11.2010 |
zziivv
אני ראשון ואני מגניב :)
2
15:39 18.11.2010 |
Silent Dawn
ל-1, אם היית מגיב ראשון בכתבה על משחק אקשן עתיר אפקטים - אז היית מגניב. אבל החלטת להיות ראשון בכתבה על משחק חשיבה\פיזיקה ולכן מגניב אתה לא.
3
16:57 18.11.2010 |
thhh (אורח)
וואי איזה משחק קטלני אני אקנה אותו מתישהו
4
17:06 18.11.2010 |
היי (אורח)
איזו קוסולה זאת המחתרת
מהקופסה זו xbox
תחנת המשחקים זו ps3
לא רק מאריו זו wii
אבל מה זה המחתרת
5
17:24 18.11.2010 |
777 (אורח)
4, שום קונסולה, משחקי אינדי.
6
| פורסם ע"י