העונה השנייה של Severance השאירה אותנו חצויים, אבל היא עדיין פיסת טלוויזיה פנומנלית
גישה מוקדמת לעונה ניתנה לנו ע"י אפל, תודה רבה!
כתב: רז משאט
תאמינו או לא, אבל אל הסדרה ״ניתוק״ הגעתי לגמרי במקרה. אחרי שצפיתי באחד הפרקים בעונה השישית של ״ריק ומורטי״ על משפחת הלילה, נתקלתי במקרה בפוסט ברדיט על כך שהפרק שואב השראה מסדרה אלמונית דאז בשם ״ניתוק״ ושהיא בהחלט שווה צפייה. אז נרשמתי לאפל טי וי פלוס, התיישבתי על הספה והתחלתי לצפות בסדרה, ומה אני אגיד, התאהבתי בה בשנייה. כתיבת הדמויות המופלאה, בניית העולם הקריפי והמטורף הזה והעטיפה המופלאה שלו במסתורין וטוויסטים מהאיכותיים ביותר שחוויתי בשנים האחרונות, שיחד עם תצוגת משחק מרשימה ובימוי וויוזאליות מרהיבים יצרו את אחת מחוויות הטלוויזיה האיכותיות ביותר בעשור הנוכחי. תוסיפו על זה את העובדה שהיא נגמרה באחד מהקליפהאנגרים המטורפים ביותר שיצא לי לראות על כל מסך (גדול וקטן כאחד) ותוכלו להבין שבהחלט חיכיתי לעונה השנייה ושהציפיות שלי היו בשמיים.
עכשיו, אחרי שלוש שנים מאז אותו קליפהאנגר משוגע, אנחנו חוזרים לעולם הקריפי והמסתורי של לומון פעם נוספת, ואחרי שסיימתי לצפות בכל עשרת הפרקים של העונה השנייה אני שמח לבשר שאין ספק שמדובר בעוד עונה של טלוויזיה מצויינת, אך יחד עם זאת הפעם מצאתי את עצמי הרבה יותר חצוי, מהורהר ומלא מחשבות כאשר המסך ירד על פרק הסיום...
זה מה שבפנים שקובע
כדי להבין איך ולמה העונה הזו הותירה אותי כה חצוי, צריך להתחיל ולדבר על מה שהופך אותה לאיכותית וטובה. בראש ובראשונה העונה מצליחה להמשיך לקחת את העולם שנבנה במהלך העונה הראשונה ולפתח אותו בצורה מעניינת ומסתורית ביותר. היא מצליחה לקחת את הקונספטים והרעיונות שהוצגו במהלך העונה הראשונה, ולהמשיך לפתח אותם בצורה שלא רק שומרת על המסתורין והקריפיות (ואף מעלה אותם בכמה רמות) שהסדרה התפרסמה בזכותם, אלא גם מציגה רעיונות וקונפליקטים מוסריים חדשים סביב עניין הניתוק, וההשלכות שלו על החיים של הדמויות השונות, שלא יורדים מאלו של העונה הקודמת. אלו רעיונות מאוד מורכבים וקשים שעוסקים בדילמות מוסריות ללא תשובה ברורה, ולשמחתי הכותבים והיוצרים של הסדרה הצליחו להציג אותם בצורה כזו שלא רק מצליחה להתמזג ולהשתלב עם קווי העלילה והרעיונות המקוריים של העונה הקודמת, אלא גם מצליחה לעניין במשך כל עשרת הפרקים שלה מתחילתם ועד סופם, וגרמו לי לרצות לחוות ולצרוך רק עוד ועוד מהעולם המטורלל והסופר יחודי שדן אריקסון ובן סטילר יצרו פה.
את קווי העלילה והדילמות המוסריות הללו פוגשות ארבעת הדמויות הראשיות (שהן למעשה שמונה), שנלקחות למסע אישי וקבוצתי, שמפתח אותן בצורה מופתית. כל אחד מאותם ארבעת העובדים המסורים של מחלקת MDR של לומון, מקבל את קו העלילה הפרטי שלו, שמתאים לו או לה כמו כפפה ליד. היילי ר', מארק ס', דילן ג' וארווינג ב' יוצאים כל אחד למסע מרתק (ואני מרשה לעצמי להגיד שאפילו מרגש) שמעמיק את האישיות והמניעים שלהם ושל ה-Outie (ואת מערכת היחסים בניהם) בצורה כל כך פנומנלית, מה שלא רק מצליח להפוך אותם לדמויות הרבה יותר מורכבות ועגולות (ולכן גם להרבה יותר מעניינות), אלא גם מצליח ליצור חיבור והזדהות כה עמוקים וטהורים עם הצופים שאף מצליחים להתעלות על המתח והמסתורין של הסדרה, ולהפוך לגולת הכותרת העלילתית של העונה.
אם כל זה לא מספיק אז חשוב לציין שכל אחד מהתהליכי הפיתוח מסתיים ברגע שיא יפיפיה וייחודי שמותאם לכל אחת מהדמויות בצורה מושלמת, מה שלא רק נותן לכל דמות את הרגע שלה לזרוח, אלא גם סוגר ומסיים את הפיתוח שלה בצורה אדירה שפשוט מרגישה נכון. יחד עם זאת, אני כן רוצה לציין ל-(אקסטרה) חיוב את פיתוח הדמויות של מארק והיילי שהיה יוצא דופן ומבריק במיוחד. קווי העלילה החדשים של השניים והמשך הפיתוח וההרחבה של העולם ומערכות היחסים בחיים שלהם היו ללא כל צל של ספק קווי העלילה הכי משמעותיים ומעניינים העונה וכל פעם שהם הופיעו בסדרה מצאתי את עצמי מרותק ומהפונט אל המסך. הם סיפקו את הדילמות הכי מורכבות, לקחו כיוונים שהפתיעו אותי מאוד לטובה, וללא ספק דחפו את הקונספט של מחסום הניתוק וההפרדה בין ה-Outie ל-Innie לקיצון בצורה שהיא ללא עוררין מופת תסריטאי, ואני באמת מקווה שתהיה עונה שלישית, אך ורק כדי שאמשיך לראות מה לעזאזל עומד לקרות איתם מכאן.
השילוב של פיתוח העולם והמסתורין שהמשיך להציג בצורה הקריפית ביותר שאפשר את הכת ההזויה שלומון בונה יחד עם אותם פיתוחי דמויות מרתקים, יצר חוויה כל כך מותחת שלא רק הצליחה להשאיר אותי מרותק למסך בבינג' אחד ארוך של לא מעט שעות (ותודה לאל שהייתה לי את היכולת כי אני לא יודע איך הייתי שורד שבוע בין פרק לפרק), אלא גם הצליחה לעמוד באתגר לא קטן ולגרום לפרק הסיום שלה שמתפרשים על פני לא פחות ולא יותר משעה ורבע להרגיש כמו עשר דקות, ולספק את אחד הפרקים המרהיבים ביותר שראיתי בטלוויזיה לאחרונה, שהצליחו לגרום לי לשבת על קצה הכסא בהתרגשות ומתח שיא לאורך כל שנייה ושנייה שלהם, ואין ספק שזה הישג מרשים במיוחד.
חוויה טלוויזיונית מרהיבה
קווי העלילה השונים ופיתוחי הדמויות הנהדרים לא היו עוברים טוב כמו שהם עברו אילולא תוצגת המשחק המרשימה של השחקנים שבאופן מפתיע הצליחו להתעלות על תצוגת המשחק הטובה ממילא של העונה הראשונה, ולספק את אחת מתצוגות המשחק הטובות והמפעימות ביותר של השנים האחרונות. כל הקאסט, מפטרישיה ארקט שחוזרת לנעליה של גברת קובל ומתמודדת עם מערכת היחסים המורכבת שלה עם לומון לאחר ארועי סוף העונה הראשונה ועד שרה בוק שמשחקת את מיס וונג העוזרת החדשה והקריפית של מילצ'ק בקומת המנותקים נותנים תצוגת משחק שומטת לסתות, שהיה תענוג לראות אותה על המסך. גם הפעם אני רוצה לציין לחיוב את בריט לואר שמגלמת את דמותה של הלי ר' ,הלנה איגן ואת אדם סקוט שחוזר לנעליו של מארק ס. ה-Outtie וה-Innie שפותחים את 2025 עם תצוגת משחק שמציבה רף גבוה מאוד לכל סדרה שעומדת לבוא במהלך השנה.
הם מצליחים לקחת את האתגר המאוד קשה של לשחק שתי דמויות כל כך שונות (ואף מנוגדות בתחומים מסוימים) שחולקות גוף פיזי ולבצע אותו בצורה מעוררת השתאות. גם לסקוט וגם ללואר יש לא מעט סצנות בהן הם נותנים הופעת משחק מדויקת ומלאה בניואנסים קטנים שתפסו אותי לגמרי לא מוכן, והמשחק שלהם בין הגרסאות השונות של עצמם הוא בעיני הסיבה הראשית לכך שהעונה מצליחה לבחון לעומק ולדחוף לקיצון את הקונספט של מחסום הניתוק.
גולת הכותרת של הסדרה היא הבימוי המהפנט של בן סטילר, והויזואליות שומטת הלסתות שמלווה את הסדרה מתחילתה ועד סופה. כל פריים ופריים בעונה הזו הוא יצירת אומנות מבחינה אסטתית ו-ויוזאלית שצריך לתלות במוזיאון, ורמת ההשקעה והירידה לפרטים בבניית הפריימים השונים וההמחשבה והסגנונות הויזואלים השונים בהם סטילר ושאר הבמאים משתמשים על מנת להעביר את התחושה והמסר שהעלילה צריכה להעביר באותו הרגע גם בצורה ויוזאלית מורגשת בהחלט. למרות שמהפריים הראשון של העונה פשוט אי אפשר להוריד את העיינים מהמסך מרוב שהסדרה יפיפייה, הרמה וההשקעה הויזואלית עולות לאט לאט מפרק לפרק עד שבפרק האחרון של העונה אנחנו מקבלים את אחת מהתצוגות הויזואליות המרשימות ביותר שראיתי בחיי על מסך הטלוויזיה ולחלוטין מדובר בספקטקל בקנה מידה קולנועי שהייתי שמח לחוות על המסך הגדול לו הייתי יכול. את כל זה גם מלווה עבודת מצלמה מרהיבה שיוצרת מספר שוטים מאוד מיוחדים (כאשר כבר בסצנה בראשונה של העונה אנחנו מקבלים וואן שוט מטורף שזורק אותנו ישר לעניינים) ויצרתיים שבעייני מוכיחים שעם כמה שסטילר שחקן מוכשר, הוא במאי מוכשר הרבה אבל הרבה יותר.
לא כל הנוצץ זהב
אז איך למרות כל השבחים שהרעפתי עליה עד כה עדיין הרגשתי בסוף הפרק האחרון שממש כמו Innie ו-Outie, העונה הזו חצתה אותי לשני אנשים שונים? מכיוון שאני לא חושב שהיא הייתה מספיק מהודקת בסופה, ושהיא לצערי הרב לא מצליחה לנחות על שני הרגליים בצורה מספקת. הבעיה הזו ניכרת בסדרה בשני מובנים עיקריים - הראשון והשולי יותר מבניהם הוא העובדה שהעונה, ובמיוחד בחצי השני שלה, נורא מבולגנת. עכשיו שלא תבינו אותי לא נכון, אני עדיין עומד מאחורי כל מה שכתבתי ואין ספק שכל קו עלילה בפני עצמו עובד נהדר וכתוב מדהים, הבעיה שלי היא פשוט המעבר והמינון שלהם בפרקים שלהם. יכולים לעבור פרקים שלמים בלי שנראה כמעט (אם בכלל) קו עלילה מסוים (למשל פרקים 7 ו-8 מתמקדים כל כולם בפיתוח עולם מזווית מאוד ספציפית שגורמת לשאר העלילה להרגיש מעט תקועה), ומצד שני יכולים להיות פרקים שלמים שמוקדשים לאותו קו עלילה ופיתוח העולם שסביבו עם אפס אזכור לקווי עלילה אחרים.
זה דבר בעייתי בסדרה כזו לא רק מכיוון שזו בעיית קצב קלה, אלא גם כי היא מכילה הרבה מאוד קווי עלילה שלא תמיד את כולם קל לזכור לפרטי פרטים, בוודאי אם מתחשבים בעובדה שהסדרה משודרת בפורמט שבועי ולא בבינג'. הסיבה שאני יחסית מחליק על זה ומוותר על זה הפעם היא העובדה שכפי שציינתי קודם לכן כל קווי העלילה מספיק מעניינים בפני עצמם כדי שאני לא ארצה לדלג עליהם או לספור את השניות עד שנחזור בחזרה לקו עלילה הקודם, אבל אני כן חושב שהיה מוטב אילו האיזון בין קווי העלילה השונים ובין החלקים שמפתחים את העולם לבין אלו שמקדמים את העלילות של הדמויות היה יותר מורגש, כי אין ספק שהיו כמה פרקים ורגעים שהרגשתי שאני צריך לצפות בהם שוב.
החלק השני והמשמעותי הרבה יותר הוא העובדה שהסדרה לא מצליחה לתת מספיק תשובות. הפעם להבדיל מהעונה הראשונה אנחנו לא רק שואלים את עצמנו מה לעזאזל קורה כאן, אלא גם מקבלים מספר לא קטן של תשובות לשאלות הגדולות ביותר של הסדרה, ואם יורשה לי לציין הן גם תשובות חכמות שמאוד אהבתי. אז מה הבעיה? הבעיה היא שהתשובות מרגישות חלקיות בלבד. במקום לספק תשובה מלאה לשאלה מסוימת או אלמנט מסתורי שקיים בסדרה שיפתור לנו אותה לחלוטין, אנחנו מקבלים רק חצי או שליש מהתשובה המלאה בחלקים שונים של הסדרה, וגורמים לנו לחשוב שאנחנו כפסע מלקבל את התשובה המלאה או לפחות רמז כלשהו לחלק החסר של התשובה, אבל בפועל זה לא קורה וכאשר הפרק האחרון מסתיים נשארות לנו עדיין המון המון שאלות (או יותר נכון חלקי שאלות). זה לא רק יוצר תחושת בלבול מסוימת בסוף העונה, אלא גורם לחלק מאותם קווי עלילה וארועים שהתרחשו במהלך העונה להרגיש די מיותרים כאשר לא ברור לגמרי מה הפואנטה שלהם ולאן הם הולכים מכאן, או לחלופין ליצור את התחושה שיש סצנות שלמות וקריטיות שהיו יכולות לבטל או לכל הפחות למתן את החושה הזו שפשוט ירדו בעריכה בשוגג.
הבעיה הזו עוד יותר מורגשת בהתחשב שלהבדיל מהעונה הראשונה שפרק הסיום שלה לא הותיר מקום לספק לכך שעומדת להיות עונה נוספת שתעסוק בשאלות הבוערות שנותרו פתוחות, הפעם הסוף מרגיש הרבה יותר סגור וכזה שלא ברור לאן ואיך ירחיבו אותו לעונה נוספת אם בכלל. לכן, במקום לסיים את העונה עם תחושה של צפייה או סקרנות, סיימתי אותה בעיקר בתחושה של בלבול ועם מיליון שאלות שאני לא בטוח שאקבל עליהם תשובה אי פעם. אני בוחר להיות מאוד מאוד סלחן לגבי הבעיה הזו בעיקר כי אני מאמין שאכן תהיה עונה שלישית לסדרה. זה אמנם לא הוכרז רשמית בעת כתיבת מילים אלו, ואין ספק שהיה עדיף שהיו מייצרים את התחושה שאני עומד לקבל תשובות לשאלות הבוערות שלי ושעומד להיות המשך לסיפור בתוך הפרקים עצמם ולא רק בהכרזה על עונה נוספת, אבל יש מספיק התבטאויות של בן סטילר ושאר יוצרי הסדרה על כך שהם מתחילים לעבוד על עונה נוספת, והסדרה הזו מספיק פופולארית ואיכותית שאפל לא תרצה לסגור לה את השאלטר שאני כמעט בטוח לחלוטין שעד שפרק הסיום ישודר באופן רשמי יכריזו על עונה נוספת, ואם הייתי רואה את הפרק הזה עם הידיעה הרשמית בראש שאני עומד לקבל תשובות לכל השאלות שנותרו לי בראש במועד מאוחר יותר, הייתי מקבל ומכיל את זה הרבה יותר.
השורה התחתונה
אני בהחלט לא זוכר מתי בפעם האחרונה חוויתי סדרה שחצתה אותי כמו העונה השנייה של ״ניתוק״. מצד אחד אין ספק שמדובר בטלוויזיה איכותית ביותר, שמצליחה להרחיב את העולם והמסתורין המיוחד שלה בצורה מותחת ומסקרנת במיוחד, ולשזור לתוכם פיתוחי דמויות חכמים ומורכבים שמציבים את הדמויות הראשיות במגוון קונפליקטים מורכבים, תוך כדי שהיא מתהדרת בתצוגת משחק מפעימה, בימוי, ויזוליאות וצילום שהם לא פחות מיצירת אומנות. אבל מהצד השני בעיית הקצב והבלאגן שלה יחד עם הפתרון החלקי שלה לשאלות וחוסר הידיעה על קיומה של עונה שלישית גרמו לי להרגיש תחשות פספוס והחמצה.
אבל בסופו של יום בחישוב הכולל ולמרות שאין ספק שעם עוד קצת יותר מאמץ ושיוף היא הייתה יכולה להיות מושלמת, העונה השנייה של ״ניתוק״ ממשיכה לספק חווית מדע בדיוני מקורית ומרהיבה שפותחת את 2025 בקול תרועה רמה, מציבה תחרות קשה לסדרות הבאות שעומדות לבוא ומוכיחה פעם נוספת שאפל יודעת איך ליצור את תכני המקור האיכותיים ביותר.
*רוצים לקבל את כל החדשות החמות ישר לנייד? הצטרפו לערוץ הטלגרם של Vgames!*
העונה השנייה של הסדרה ״ניתוק״ תחל את שידוריה באפל טי וי פלוס ב-17.1 עם פרק חדש כל יום שישי.
תגובות
1
17:07 07.01.2025 |
גיא (אורח)
איך זכית לראות כבר את העונה השנייה כולה ? :-)
2
06:33 08.01.2025 |
דרור (אורח)
ראיתי את העונה הראשונה בבינג' ונהניתי, רק שהתאכזבתי שלא ענו על השאלות הפתוחות (השאלה הכי חשובה - מה לעזאזל העבודה שם?). כנראה שכמו כל סדרה בעשרים שנים האחרונות (מאז "אבודים" פחות או יותר) הפיתוי להשאיר מקום לעוד עונה גובר על הרצון לספר סיפור שלם, אבל זה חלק מהמשחק. מאד רציתי שהעונה החדשה תספק תשובות במקום לסבך את העלילה כדי לשריין עוד עונה, אבל אני מבין שזה לא המקרה. תודה על הביקורת - בהחלט עזרה לי להחליט לוותר על העונה החדשה, לפחות עד שאני אדע כמה עונות הסדרה הולכת להימרח.
3
| פורסם ע"י