יש כאן הרבה דברים לאהוב, אבל גם המון דברים שהופכים את המסע שכאן למעיק ומתיש
עותק סיקור סופק לנו על ידי נינטנדו ישראל, תודה רבה!
אחרי שכמעט כל סדרת משחקים אפשרית של מריו קיבלה משחק כזה או אחר לנינטנדו סוויץ׳, הנה הגיעה תורה של סדרה נוספת לקבל משחק לקונסולה האהובה הזו - והפעם זוהי סדרת Mario & Luigi, שחוזרת אלינו עם משחק חדש לאחר 9 שנים של שקט תעשייתי מוחלט. סדרת Mario & Luigi החלה את דרכה אי-שם בשנת 2003, אז הושק Mario & Luigi: Superstar Saga לקונסולת ה-Gameboy Advance שנחשב עד היום לאחד המשחקים הטובים בסדרה. שנתיים לאחר מכן קיבלנו את Mario & Luigi: Dream Team שהושק ל-Nintendo DS, ואחריו, בשנת 2009, קיבלנו את Mario & Luigi: Bowser's Inside Story, מי שאני מחשיב למשחק הטוב ביותר בסדרה, ולאחד מהמשחקים האהובים עליי בכל הזמנים. את המשחק האחרון בסדרה לפני Brothership קיבלנו בשנת 2015, שיצא לקונסולה ה-3DS, שבהמשך קיבלה השקות מחודשות ל-Superstar Saga ול-Bowser's Inside Story יחד עם חבילות הרחבה קטנות בשנים 2017 ו-2018. אז האם Mario & Luigi: Brothership הוא המשך ראוי לסדרה האהובה והמצוינת הזו? בדקתי, והנה מה שחשבתי על המשחק!
הרימו עוגן, יוצאים לדרך
את Brothership אנחנו פותחים גם כן עם צמד האחים מריו ולואיג׳י, שנשאבים ברגע אחד לממלכה לא מוכרת בשם Concordia. האחים מגיעים לממלכה רגע אחרי אסון של ממש הגורם לפיצול של כל חלקיה של הממלכה למספר איים הנסחפים ברחבי הים. המשימה של האחים פשוטה: לאחד את כל האיים מחדש ובכך למעשה לבנות מחדש את ממלכת Concordia, תוך שהם מסייעים לתושבים השונים של הממלכה ומנסים להבין מי הגורם העומד מאחורי כל הבלאגן שנוצר. את כל זה יבצעו האחים באמצעות אי מיוחד בצורת ספינה בשם "Shapeship Island", ממנו יפליגו האחים לאיים השונים שהם צריכים לאחד. איחוד האיים יעשה באמצעות קישור של האי הנחקר אל Shipshape Island באמצעות מגדלורים.
אחת הנקודות המרכזיות של Brothership בפרט ושל כל סדרת Mario & Luigi בכלל היא העובדה שעלילה המשחק נחשבת לארוכה וענפה למדי ביחס למשחקים אחרים בכיכובו של מריו, כך שאם הייתם רגילים לחוויות קצרות יחסית של 10-15 שעות, תהיו ודאי שמחים לדעת שכאן אורך העלילה עומד על לא פחות מ-35 שעות - זו גם אחת הסיבות שבגינן הביקורת הזו יוצאת יחסית מאוחר ביחס לתאריך ההשקה של המשחק. יחד עם זאת, אורך עלילה הוא כמובן אינו מדד לאיכות שלה, ואפילו שלשמחתי ברוב הזמן סגנון הכתיבה של המשחק והדיאלוגים שלו כן מצליחים להיות חביבים ולעיתים גם משעשעים מאוד בדיוק כמו שהייתי מצפה ממשחק בסדרה הזו, Brothership עדיין כולל בתוכו כמות בלתי סבירה בעליל של דיאלוגים מיותרים וחפירות שפשוט גורמות לעלילה להיות פחות טובה וממוקדת ממה שהיא הייתה צריכה להיות, ברמה שהיה אפשר לקצר לפחות שליש מהמשחק הזה רק עם הסרה של הדיאלוגים המיותרים האלה ועדיין היינו מקבלים עלילה באורך מרשים שכתובה הרבה יותר נכון וטוב ביחס למה שקיבלנו בפועל.
בכל הקשור למשחקיות עצמה ובאופן שלשמחתי מחדש קצת את נוסחת הסדרה המכובסת, Brothership כולל לצד מערכת הקרב בתורות עליה נדבר בהרחבה בהמשך גם כמה מערכות קטנות אך חדשות לסדרת Mario & Luigi, ובהם היכולת להשלים משימות צד שונות שמאפשרות לנו לנטוש את קו העלילה הראשי של המשחק לטובת חקר וגילוי של דברים חדשים. ראוי לציין שכאן הביצוע באופן יחסי חביב מאוד, אך באותה נשימה אציין שתוכן משימות הצד לרוב לא באמת מרגש, ושאת רוב המשימות ניתן לסכם בתור Fetch Quests די בסיסיות, כשהפרסים בעבור השלמת אותן משימות לרוב יהיה חפץ שניתן להשיג גם בלי להשלים את אותה המשימה תמורת מטבעות (שמאוד קל להשיג), כך שהשלמה שלה לעיתים לא באמת מתגמלת באופן בלתי רגיל. כמו-כן המשחק לעיתים יציע לנו להשלים משימה בתוך ״פרק זמן קצוב״ בטענה שאותה משימה לא תהיה זמינה אם נבחר להתקדם בסיפור לפני שנשלים אותה - לא יודע מה איתכם אבל כפייה של תחושת FOMO היא לא דרך טובה במיוחד לגרום לשחקנים לצאת ולחקור עולם של משחק כלשהו, לפחות לדעתי, בייחוד אם התגמול על אותן משימו כאמור אינו מספק.
תוספת נוספת שנקבל כאן היא היכולת שלנו לחזור לאיים שכבר ביקרנו בעבר. כמעט כל אחד מהאיים השונים שבהם נבקר במהלך המסע שלנו כולל בתוכו חלקים נעולים שיפתחו לנו לחקר רק לאחר שנחבר את אותו האי לאי הספינה הראשי שלנו, שזה כמובן עוד משהו שאמור לגרום לנו לחזור לאותם האיים על-מנת לחקור כל פינה בהם. לצערי גם כאן ובדומה לחווית ההשלמה של משימות הצד, ברוב המוחלט של הזמן התגמול שתקבלו לא כולל פרסים ששווה להתאמץ בשבילם, למעט הצורך שלנו לאסוף את כל ה-"Sprite Bulbs" של אותו האי שיאפשרו לנו לפתוח שיפורי קרב שונים עליהם נרחיב כאמור ממש עוד רגע.
ישנן עוד כמה מערכות שונות ומשונות שהמשחק הזה כולל, אחת מהן היא "Luigi Logic", שהיא למעשה היכולת של לואיג׳י ״לפתור בעיות״ כאלה ואחרות בהן ניתקל במהלך המסע שלנו. גם כאן מדובר במערכת שנועדה בסופו של דבר להוסיף רובד של הומור ושעשוע למשחק, ואפילו שברוב הזמן זה די עובד היות ולואיג׳י כתוב נהדר ובאמת די מצחיק לאורך כל המשחק הזה, גם כאן מצאתי את עצמי אחד פעמיים או שלוש מבין את הקונספט ואומר לעצמי ״יאללה הבנתי, אפשר להפסיק עם זה״.
מי בא מכות בתורות?
מערכת הקרב של Brothership שמה דגש מרכזי על תזמון ודיוק בדיוק בצורה שכבר ידענו ממשחקי הסדרה בעבר, כשלכל מתקפה שנוכל לבצע נוכל לתזמן לחיצה על כפתור מסוים על מנת לחזק את אותה המתקפה ולהוריד באמצעותה יותר נזק לאויבים. אישית אני מאוד אוהב את מערכת הקרב הזו, ובמקרה של Brothership ספציפית מדובר בביצוע מעולה וצבעוני מאוד, שמצליח לספק את הסחורה. ישנן שלל מתקפות שונות שנוכל לבצע, החל מקפיצה על האויב דרך הנחתה של פטיש עליו ועד שימוש ביכולות "Bros" מיוחדות שמאפשרות לנו להוריד כמות מרשימה מאוד של נזק, בייחוד אם נצליח לתזמן את הלחיצות כמו שצריך. החידוש היחידי שקיבלנו כאן הוא האפשרות להשתמש ב-"Battle Plugs" (בחירת שם לא אידאלית בכלל נינטנדו), שהם למעשה Modifiers ייחודיים המסוגלים להוסיף אפקטים ושיפורים מסוימים למתקפות שלנו.
בכל הקשור לאויבים עצמם, למעט בוסים שמספקים חוויה די שונה, ברוב המוחלט של הזמן כל אחד מהאיים השונים שנבקר בהם כולל סט אויבים קבוע בו נוכל להיתקל, מה שעשוי להרגיש די חזרתי אם אתם מאלה שמחפשים גיוון אויבים רחב. עבורי לא היה מדובר בבעיה גדולה במיוחד, ואישית מצאתי את עצמי נהנה מרוב הקרבות מאוד, גם אם נלחמתי שוב ושוב באותו אויב.
בין לבין קרבות וחקר של איים נוכל לשפר את הנתונים של מריו ולואיג׳י על-ידי עליית רמות, כשכל רמה תשפר את הנתונים של כל אחד מהאחים, זאת לצד עלייה של ״דרגה״ לאחר מספר מסוים של רמות שתאפשר לנו לבחור נתון אחד ספציפי שיזכה לשיפור מיוחד. כמו כן יש לנו את היכולת לבחור פרטי לבוש וחפצים נוספים שישפרו גם הם נתונים מסוימים - זוהי למעשה הדרך של המשחק לספק אלמנטים של משחק תפקידים, וגם אם לא מדובר בחוויה משובחת ומסוגננת ביחס למשחקים אחרים בסגנון, הביצוע כאן חמוד מאוד.
גרפיקה, ביצועים ירודים וחוסר היכולת שלי להבחין בהם
תראו, אני לרוב ממש לא אהיה מאלה שישפטו משחק על הנראות שלו, אבל אני חייב להגיד שעוד מטריילר החשיפה הראשון של המשחק וכפי שציינתי בכתבת משחקי החודש של נובמבר, את הנראות של Mario & Luigi: Brothership היה לי די קשה לעכל - וגם נכון לרגע כתיבת שורות אלה לא ממש ברור לי למה. אבל אם בכל זאת אצטרך לתת את השנקל שלי על הגרפיקה של המשחק הזה, אז כן, אני אישית פחות אוהב ומתחבר אל הסגנון הצבעוני הצעקני ש-Brothership מפגין, ואפילו שהאנימציות כאן, בייחוד של מריו ולואיג׳י ושל הבוסים במשחק נראות נהדר, בכנות הייתי הרבה יותר מרוצה אם היינו מקבלים פה עיצוב שמזכיר יותר את Superstar Saga או את Bowser's Inside Story. כן אציין שבכל הקשור לפסקול הביצוע מעולה ואיכותי בדיוק כמו שנינטנדו תמיד ידעה לעשות.
אבל מה שבאמת הצליח להוציא אותי מאיזון כאן היא העובדה שאני אולי האדם היחיד על כדור הארץ שלא מצליח להבחין או להרגיש בבעיות הביצועים שהמשחק הזה לכאורה כולל. תבינו, כמעט כל ביקורת שהמשחק הזה קיבל עד כה מדברת בצורה כזו או אחרת על חווית ביצועים רעועה במקרה הטוב, שכוללת ירידות פריימים מורגשות מאוד וקרטועים - יש אפילו את אלה שטוענים שיש בעיה עם ״המרווח בין הפריימים״, מה שגורם לכך שאפילו שהמשחק רץ ב-30 פריימים לשנייה כמעט בכל רגע נתון, הוא עדיין מרגיש מקרטע מאוד - את כל אלה אני אישית לא הצלחתי לראות או לחוות במהלך המשחק שלי ב-Brothership, ככה שאם קראתם מספר ביקורות וחששתם שמה שמחכה לכם כאן חוויה מקורטעת להחריד, תרשו לי להגיד שהמצב כאן לא כזה עגום כמו שרוב האינטרנט משווק אותו - זאת בהנחה ואתם סומכים על המילה שלי כמובן.
השורה התחתונה
ימייה האחרונים של הסוויץ׳ כקונסולה הנוכחית של נינטנדו כמובן לא באמת מפריעים לה להמשיך לספק משחקי דגל חדשים, ובמקרה של Mario & Luigi: Brothership מדובר בסופו של דבר במשחק חמוד מאוד, גם אם בדרך לשם ישנם דיאלוגים מעיקים לפרקים ותגמול לא מרגש בכל הקשור לחווית החקר. זהו ממש לא סטנדרט חדש ביחס לקודמיו בסדרה, אבל הוא עדיין מצליח לספק מערכת קרב מצוינת ומהנה שמצליחה להפוך אותו לחוויה לא רעה בכלל.
*רוצים לקבל את כל החדשות החמות ישר לנייד? הצטרפו לערוץ הטלגרם של Vgames!*
תגובות
1
| פורסם ע"י