קצת יותר Action, קצת פחות RPG.
עותק לביקורת ניתן לנו ע"י עדלי יונייטד, תודה רבה!
לסדרת משחקי Dragon Age יש מקום חם בלב שלי, ומדובר באחת מסדרות המשחקים שהבהירו לי איך אמור להיראות משחק RPG, לפחות בעיניי. אני מודה שלאורך השנים כשגיליתי עוד ועוד משחקים מוצלחים בז'אנר, הסדרה לא החזיקה את מעמדה בראש טבלת המשחקים האהובים עליי, אבל עדיין תמיד נהניתי לחזור לפרקי זמן מסויימים ולחוות את אחת מסדרות המשחקים שעיצבו בשבילי את הז'אנר כשידעתי שמדובר בהנאה מובטחת, ולכן כשסוף כל סוף הוכרז על משחק Dragon Age חדש, ידעתי שאני מתכוון לשחק בו מיד ולשמחתי הרבה זכיתי להניח את ידיי על עותק הסיקור הנכסף למשחק האחרון מבית היוצר של BioWare שהגיעו עם הרבה מה להוכיח.
אחרי לא מעט פספוסים של המפתחת, אין לי ספק שמפלס החרדה בחברה היה גבוה מתמיד לספק את הסחורה. אבל למען ההגינות, אחרי הפיאסקו שהיה Anthem, שהגיע אחרי Mass Effect: Andromeda שבעצמו לא היה בדיוק ה-'קרם דה לה קרם' של הסדרה שלו, אני חייב לציין שגם מפלס החרדה שלי לקראת Dragon Age: The Veilguard לא היה כל-כך נמוך. החרדה התגברה לאט לאט לקראת השקת המשחק כשעוד ועוד טיזרים וטריילרים שוחררו ושידרו תחושה שונה לחלוטין ממה שהיה זכור לי מהסדרה, וכל יום שהתקדם לקראת השקת המשחק לא ידעתי אם אני מתלהב או חושש, חושש שחלילה המשחק עוד עלול לסבול מ-''תסמונת דיאבלו 3'' ולאבד את האופי של קודמיו. באופן כמעט אירוני גם כשכבר התחלתי לשחק לאורך כתיבת הביקורת המשכתי לשנות את דעתי לגבי המשחק כל יום, בערך 10 פעמים לכל כיוון, עד שהחלטתי והבנתי מה אני באמת חושב על Dragon Age: The Veilguard. מזל שעכשיו יש לי ביקורת שלמה לספר לכם הכל מא' ועד ת', כי בהחלט יש לי הרבה מה להגיד. הביקורת נטולת ספוילרים לעלילת המשחק, דיאלוגים וכו', קראו בחופשיות!
נתחיל בהתחלה
מיד לאחר תקציר קצר שמאפשר יישור קו לשחקנים ותיקים עם זכרון מעורפל או עבור אלו שחווים את Dragon Age בפעם הראשונה, ניזרק מיד ליצירת הדמות שלנו עם מערכת שכבר במבט ראשון מצליחה ליצור רושם חיובי. בין האופציות האפשריות ליצירת הדמות שלנו נוכל לבחור בין הגזעים השונים, הנראות, ה-Class, ה-Faction ועוד מספר היבטים מעניינים, בינהם אפילו עיצוב חלק מהחלטות סוף המשחק הקודם. אופציות עיצוב הדמויות מרשימות ולשחקנים שאוהבים להשקיע בהחלט יהיה מהנה ליצור דמות לטעמם. אמנם אי אפשר יהיה להשוות את מערכת יצירת הדמות של Dragon Age: The Veilguard לאחת עמוקה כמו של Dragon’s Dogma II או Baldur's Gate 3, אבל בהחלט מדובר במערכת מצויינת שתאפשר לנו ליצור את דמותנו שתכונה מעתה והלאה לאורך המשחק “Rook”.
מיצירת הדמות ומיד לתוך המשחק נפגוש דמויות ותיקות מהסדרה בהמשך ישיר למשחק הקודם שנמצאות בעיקר כדי ליצור מעבר חלק לסיפור החדש, כשעלילת המשחק הנוכחי זורקת אותנו בחזרה ליבשת Thedas במסע שידרוש מאיתנו להציל את העולם מזוג אלים עוצמתיים ששוחררו בטעות בזמן טקס שניהל Fen’Harel, או ה-Dread Wolf אם תעדיפו, מי שהיה Solas ויהיה מוכר לשחקנים חוזרים מהמשחק הקודם בסדרה בתור אחת הדמויות המלוות. באופן לא מפתיע לאורך המשחק וכדי להצליח לקיים את התכנית שלהם הם יעזרו בכוחות אחרים שיחברו אליהם, כשקיים רק אדם אחד שיכול לעצור אותם – אתם, כמובן, בעזרת חבריכם הנאמנים שתפגשו לאורך המסע. מדובר בסיפור פשוט יחסית אך כזה שמתחבר לעלילת המשחקים הקודמים, ובהחלט נותן יסודות טובים לבנות עליהם את המשך הסיפור ומשרת את המשחק, גם אם בסופו לא מדובר בקו העלילה החזק ביותר.
שלום לך, ארץ נהדרת
אין דבר כזה משחק RPG מוצלח ללא עולם מרהיב שכיף לחקור ולגלות, וכזה הוא העולם של Veilguard. למרות שהעולם מרגיש שנפתח באופן קצת איטי עד שבאמת אפשר לחקור אותו על רבדיו, בעיקר כיוון שנצטרך לפגוש את חברי הקבוצה השונים עם יכולותיהם שיאפשרו לנו לחקור את המפה, ההמתנה בהחלט שווה את זה. בניגוד למשחקי עולם פתוח סטנדרטיים יותר, העולם הפתוח של Veilguard מחלק את המפה לאיזורים נפרדים אליהם נוכל לגשת בעזרת ה-Eluvian, מעין מראות אותן נפגוש בתחילת המשחק אשר משמשות כשער בין איזורים שונים, וכנראה כבר יהיו מוכרות לשחקנים חוזרים של הסדרה. היתרון בבחירת עיצוב העולמות כחלקים נפרדים ולא כמפה אחת גדולה מאפשרת להתייחס לכל איזור שונה של המפה אחרת לגמרי, מה שיוצר עניין וגיוון, ונורא נהניתי לחקור את האיזורים השונים שנראים כל אחד אחרת לגמרי. מהצד השני, החסרון בעיצוב איזורים נפרדים הוא שזה גרם לי להרגיש שפועל אין יותר מדי דחיפה לחקור את המפות השונות באופן עצמאי, ושלאורך המשימות השונות, ובמיוחד משימות הצד, כנראה אגיע לרוב החלקים הרלוונטיים של המפה לשם מטרה מסויימת כיוון שיש גבול לגודל כל איזור נפרד. מדובר בבחירה שהיא מעין חרב פיפיות אבל לא חדשה לחלוטין לסדרה וכזו ששימחה אותי, גם אם רק בשביל רענון מעולמות העולם הפתוח הגדולים והריקים שלמדנו להכיר פעמים רבות בשנים האחרונות ממשחקים אחרים.
בכל איזור שונה של המפה נמצא גם סוחרים שונים ונוכל להתחבר ל-Factions האחרים שמרכיבים את תושבי המקומות השונים. ביצוע משימות רלוונטיות באיזור או אפילו מכירה לאותם הסוחרים תעלה את רמת הקשר שלנו איתם ותאפשר לנו אופציות נוספות לרכישה אצלם שיהיו רלוונטיות לציוד לדמות שלנו או לדמויות המלוות אותנו. מערכת יחסית בסיסית, אבל עושה את העבודה. בכל מקרה את רוב הציוד המעניין שלי מצאתי לאורך המשחק משיטוט, חקירה וביצוע המשימות עצמן, ואני מניח שזה יהיה המצב לרוב השחקנים.
אם כבר בחירה שהיא חרב פיפיות, אז הנה עוד אחת: את נראות הלבוש שלכם תוכלו לקבוע ללא קשר ישיר לציוד שאתם סוחבים בפועל. נראה שמדובר בעוד אחת מהבחירות שאמורות לקחת את המשחק לכיוון שפותח אותו לקהל רחב יותר ולא בהכרח לשחקני ה-RPG היותר "הארדקור". שמחתי שהדמות שלי תמיד ניראת לטעמי גם אם במרבית המשחק נשארתי עם לבוש שמצאתי בתחילתו, אבל מה אני יכול להגיד – יש משהו מספק בלהישאב לשעות של עבודה קשה רק כדי להשיג את השיריון הספציפי שכל-כך רצית, ועכשיו כפרס אתה זוכה לראות אותו על הדמות שלך, והרגשתי שמדובר בחוויה שלקחו ממני עם Veilguard.
הדובדבן שעל הקצפת – הקרבות
אין ספק שאם יש משהו שהמשחק הזה עושה מצוין אלו הם הקרבות. אם במשחקים הקודמים הקרבות תמיד הרגישו מעט מסורבלים, ומערכת השליטה על הדמויות לא הרגישה "חלקה" בלשון המעטה, מדובר לחלוטין בנחלת העבר. מערכת הקרבות פשוטה מספיק כדי לא לאתגר ולעכב את המשחקיות מצד אחד, אבל לא פשוטה מדי בכדי להיות משעממת ורפטטיבית יתר על המידה. כמובן שאחרי עשרות שעות משחק יש גבול לעניין, במיוחד עם קרבות בוס שיכולים להימשך לפעמים עוד ועוד, אבל בהחלט מדובר בביצוע מצוין מצד החברים ב-BioWare שמצאו את האיזון העדין והמדויק לדעתי. ברמה הבסיסית ביותר מערכת הקרבות בנויה ממתקפה קלה או כבדה, מתקפה למרחק, התחמקות והיכולת להדוף מתקפות. ברמה המעט יותר עמוקה, ישנן מגוון יכולות מיוחדות שמבוססות על בחירת סוג הדמות שלנו ואפילו מתקפה אולטימטיבית.
כיאה לז'אנר היכולות המיוחדות מבוססות על מערכת Cooldown שמונעות מאיתנו לנצל את היכולות המיוחדות בלי סוף, אבל עם משחק נכון הרצף יכול להיות בלתי נגמר בצורה עקבית ומהנה שלא מרגישה מאולצת מדי. כל אחת מהיכולות המיוחדות מרגישה ייחודית, ונהניתי לגלות ולחוות יכולות חדשות, גם אם בפועל מצאתי את עצמי חוזר בדרך כלל לאותן היכולות המקוריות שלמדתי להכיר ולאהוב כי כבר התרגלתי לצורת המשחק והתקשיתי לשנות אותה, והייתי שמח לדרך שתאפשר לי בקלות יחסית לשלב יכולות נוספות ולא להחליף אותן עם הנוכחיות שבהן אני משתמש כרגע.
זוכרים שאמרתי שמערכת השליטה על הדמויות מרגישה מוצלחת יותר מהמשחקים הקודמים? אחת הסיבות לכך היא פישוט משמעותי של המערכת, כי מסתבר שלפעמים פחות זה יותר. Veilguard מונע מאיתנו לשלוט ישירות על הדמויות שמלוות אותנו, וגם מונע מאיתנו "לעצור את הזמן" לחלוטין ולנהל את הקרב במבט על כמו ב-Inquisition, ובמקום זאת מאפשר אך ורק לתת פקודות בסיסיות יחסית לשותפים שלנו למסע, כמו הוראה לתקוף דמות מסויימת או להשתמש ביכולת כלשהי. הבחירה הזו משרתת את המשחקיות לחלוטין עבור הכיוון שהמפתחים לקחו והיא אחת הסיבות העיקריות למשחק שהופך להיות הרבה יותר זורם ומהנה, יחד עם העובדה שבמרבית הזמן הדמויות שלצידנו יעשו עבודה סבירה גם בלי התערבות מהשחקן. בונוס נפלא היא האפשרות לשלב בין יכולות מעניינות של הדמויות לצידנו שיוצרות מצבי קומבו מעניינים עם יכולות שמשתלבות בינהן והופכות את עניין הבחירה בדמויות שנרצה איתנו בקרבות למעניינת יותר. לא פעם היו דמויות שפחות התחברתי אליהן, אבל ידעתי שהיכולות שלהן מתחברות מצוין לקומבואים מוצלחים עם הדמויות שאהבתי יותר, ומצאתי את עצמי יוצא שוב ושוב לעוד ועוד קרב עם חברים שונים כדי לגלות עוד שילובים, ונתתי דגש לפיתוח יכולות מסויימות לדמויות שאיתי על פני יכולות אחרות.
אם בכל זאת אוכל לתת סייג קטן בכל הקשור לקרבות אני אהיה חייב להעיר על המצלמה, שאמנם לא עושה עבודה רעה במיוחד, אבל הצליחה לדחוף אותי לא פעם לפינה לא-כל-כך-נעימה כשאני מתמודד להבין מה בדיוק קורה ולא רואה את עצמי. ב-99% מהמקרים זה היה לא רלוונטי והערה שולית שהייתי יכול להבליג עלייה לחלוטין אם רק לא היו קרבות שמישהו החליט שחייבים להתרחש בחדר מצומק שבו אין לי אין שום מושג מה קורה על המסך. מי חשב שזה רעיון טוב?
זה קצת פורטנייט לי
לא שלא מדובר במשחקים מספקים מבחינה גראפית, אבל סדרת משחקי Dragon Age מעולם לא הייתה בשיא החזית של הקדמה הטכנולוגית בכל מה שקשור להיבט הגראפי, ככה שאני שמח להגיד ש-Dragon Age: The Veilguard נראה מצוין ורץ מצוין על הקונסולה. רגע, לפני שאתם כועסים עליי ורצים לכתוב תגובה זועמת, תקשיבו עד הסוף, בבקשה: אין ספק שאחת הנקודות שגרמה לשחקנים רבים, במיוחד לותיקי הסדרה להרים גבה היא הבחירה לבצע שינוי חד כל-כך בסגנון הויזואלי של המשחק, סגנון שאני בהחלט חושב שאפשר לתאר רק בדרך אחת: "פורטנייט". אבל אם נתעלם רק למשך פסקה אחת מהבחירה בסגנון ונתרכז בביצוע, אין ספק שמדובר בביצוע מעולה. העולמות שעליהם הספקתי כבר להרחיב מעט נראים מצוין, הדמויות נראות נפלא, במיוחד השיער, ובאופן כללי מנוע ה-Frostbite שכבר הוכיח את עצמו לא פעם ולא פעמיים משרת את המשחק נאמנה ועושה את עבודתו כמו שצריך.
ועכשיו כמובן שאם ל-BioWare מותר לבצע שינוי חד בסגנון הויזואלי, נבצע גם אנחנו שינוי חד מלדבר על הביצוע, ונעבור לאסתטיקה עצמה: כאן אני כבר קצת פחות מתלהב. כמובן ש-"על טעם ועל ריח אין מה להתווכח", אבל הבחירה בסגנון הויזואלי החדש מרגישה כזו שלוקחת מהמשחק את אופיו ומנסה להלביש עליו משחק קצת אחר. בסופו של דבר Dragon Age הוא משחק RPG, וככזה נותן לנו לבלות שעות על גבי שעות בדיאלוגים, בויכוחים וקונפליקטים, ברגעים משמחים, עצובים או במילים אחרות: המשחק מנסה להעביר המון רגש בין הדמויות. הבחירה בעיצוב הדמויות הפשטני החדש אמנם מעניינת ואני לא אומר שרעה לכשעצמה, אבל גורמת לדמויות להיראות ריקות מאותו הרגש שהן מנסות להעביר, יוצרת תחושה של טקסט שעובר בצורה כמעט מזוייפת ובשורה התחתונה הופכת אותן לפחות אנושיות במהלך הסצנות הכי חזקות של המשחק. אני לא אומר שאני לא אוהב את האסתטיקה עצמה, אני רק אומר שאני אשמח לקבל את הדיאלוגים שלי עם קצת פחות בוטוקס, תשאירו לי את הקמטים.
אם רק בדיאלוגים עסקינן ניחא, אבל לצערי הבעיה חוצה את הדיאלוגים והרגישה לי כזו שמגיעה גם לעולמות עצמם. בסצנות דרמטיות שבהן אנחנו נלחמים באיזורים מלאי מוות אבל בפועל לא נראים קודרים במיוחד היה קשה להיכנס לאווירה והרגשתי שאני פשוט עסוק במשחקיות נטו וכמעט שוכח שסביבי קיימת עלילה שלמה שלעתים אני מפספס בעקבות עולם שלא באמת שואב אותי לתוכו אך ורק בגלל האסתטיקה. מספיק להסתכל רק לרגע אחד על Inquisition, משחק בן 10 שנים, ולראות את ההבדלים. גראפית אני עדיין חושב ש-Dragon Age: The Veilguard נראה טוב מקודמו, אבל תהרגו אותי – אני עדיין אבחר ב-Inquisition.
אם אין אני לי, מי לי
לאורך המשחק ילוו אותנו 7 דמוית שונות, כל אחת עם סיפור רקע משלה, השתייכות ל-Faction אחר ויכולות מעניינות וייחודיות משלהן שמשתלבות אחת עם השנייה בצורות חדשות ומעניינות, ודיאלוגים מגוונים ושונים גם בהתאם לסיפור הרקע של הדמות שלנו, היבט חשוב למשחק RPG שמנסה להיות עמוק ונותן משקל כבד לבחירות השונות שלנו, שבהחלט משפיעות על מערכת היחסים עם כל דמות, לטובה ולרעה. הייתי רוצה להמשיך ולפרגן בעוד מילים, אבל בפועל למרות בסיס מעניין שניתן לכל אחת מהדמויות אם אצטרך לסכם את כולן במילה אחת אצטרך לבחור במילה ''פרווה''. עם סלט דמויות ייחודי שמורכב מלוחמת קונארית נושפת אש, מתנקש קשוח, מכשף ששולט במתים ועוד דמויות נוספות מרקעים כל-כך שונים אפשר לצפות לפחות למעט קונפליקטים ועניין, אבל אין, גורנישט, נאדה, ניצ'יבו ועוד אלמנטים נוספים של המילה ''כלום''. מעולם לא פגשתי בקבוצת אנשים גדולה כל-כך שיודעת להתנהל בצורה נעימה כל-כך, בטח לא כשהעולם על סף קריסה ברקע והם עסוקים כל כולם בלהציל אותו.
לא משנה כמה התקדמתי במשחק, מעולם לא הרגשתי חיכוכים אמיתיים באינטרקציה בין הדמויות, למעט מספר הערות סתמיות שתמיד נגמרו בחיוך ובדיחה, או התעלמות מוחלטת והמשך כאילו הכל בסדר. בתור אחד שמתלבט לפני כל בחירה באופציית דיאלוג במשחקים מהסוג הזה, זו הייתה הפעם הראשונה ששיחקתי במשחק RPG גדול כל כך והרגשתי כל כך חוסר אכפתיות לגבי הבחירות שלי, הם הרי לא יכעסו עליי בכל מקרה, ואם כן כנראה שיסלחו מהר. אמנע מלהרחיב בדוגמאות ספציפיות על מנת למנוע ספויילרים, אבל אציין שהסביבה היותר מדי תומכת בין הדמויות הרגישה מאולצת. כאילו ישב מישהו עם טבלה וסימן וי אחד אחרי השני על כל מה שעלול להיות לא נעים או לפגוע, בחר את אפשרויות הדיאלוג הבטוחות ביותר עם הדמויות, בין אם מול השחקן עצמו או בין הדמויות בינהן וגזל מאיתנו אותנטיות אמיתית שמשרתת את המשחק. היכולת לקונפליקט בין הדמויות, קריאת תיגר או חוסר הסכמה שנותנת לנו את החופש במשחק מהז'אנר היא הלחם והחמאה שיוצרים משחק RPG חזק, ופשוט אין את זה. כבר הזכרתי לכם שלקראת השקת המשחק חששתי מ-"תסמונת דיאבלו 3", בשלב הזה של המשחק שלי ב-Dragon Age: The Veilguard כבר התחלתי להרגיש שאולי התסמונת האמיתית ממנה סובל המשחק היא "תסמונת דיסני", בעולם אוטופי בו כולם חברים.
לחיוב אציין שבכל זאת נהניתי לשמוע את השיחות שבין הדמויות לאורך חקירת המפות השונות ובדרך למשימות השונות, התגובות שלהן לסביבה, הריכולים המשעשעים בינהם על הבישולים המוצלחים יותר או המוצלחים פחות של חברי הקבוצה האחרים וגם אפילו סיפורים אישיים שלהם שהצליחו לספק לפחות מעט תחושת אותנטיות מסויימת, אבל לא מספיק כדי לכפר על העובדה שאף דמות לא "לחצה על ההדק" ברגע האמת. ועוד הערה אחת קטנה – מה הקטע עם השפה היום-יומית הזו? בחיים לא חשבתי שאטייל באיזור מוכה מוות רק כדי לשמוע קונארית בעלת קרניים שואלת אותי בנונשלנטיות "Sup?", ועוד שלל משפטים שמרגישים שנכתבו על ידי תיכוניסט שלא חשב שיקחו את ההצעות שלו ברצינות. עד היום יש דמויות שאני מרגיש אליהן חיבה אמיתית ממשחקי RPG שונים, אפילו ממשחקים שונים של BioWare עצמם, אבל עם Dragon Age: The Veilguard אני בספק שאזכור משהו משמעותי לגבי אחת מהדמויות.
השורה התחתונה
בשורה התחתונה Dragon Age: The Veilguard שונה מהמשחקים הקודמים בסדרה, אבל למען ההגינות ניתן להגיד זאת לגבי כל אחד מהמשחקים הקודמים שהרשו לעצמם כל אחד ואחד לקחת אופי עצמאי משלו, סך הכל קצת שכחנו כי עבר לא מעט זמן מאז המשחקים האחרונים. הבחירה הנוכחית של המפתחים הייתה לקחת את המושכות ולמשוך לכיוון שהוא הרבה יותר Action-RPG בצורה שמתבטאת בכל מרכיביו של המשחק: מערכת הקרבות, הדיאלוגים, עיצוב הדמויות, העיצוב הויזואלי ואפילו העלילה שתמיד נשארת בתוך מסגרת ''בטוחה''. בהתאם להחלטה לקחת את המשחק לכיוון חדש אני אציין שהמשחק עובד טוב, גם אם לא מצליח לפגוע בכל המטרות שהוא שם לעצמו, וזה בסדר גמור. אפשר להתווכח לגבי נכונות הבחירה לבצע את כל הצעדים האלו עם Veilguard, אבל זה יהיה מועיל בערך כמו לסחוב מים בסל.
המשחק החדש בסדרה סובל מלא מעט בעיות, רובן נובעות מגנריות ודמויות יבשות שלא יוצרות עניין, וכן לפעמים גם בניסיון להעביר אג'נדה בצורה שלא משרתת את הסיפור ובהחלט מרגישים שמדובר במשחק שמנסה להיזהר לא לעצבן אף אחד ועדיין לגרום לכולם לאהוב אותו, ובצורה הזו לא יוצרים משהו חדש ומיוחד. האם זה המשחק שקיוויתי לו? ממש לא. האם נהניתי? בהחלט. כמו שאמרתי, בדומה לקודמיו גם Dragon Age: The Veilguard לקח צ'אנס בלהמציא את האופי של עצמו מחדש, אבל הפעם לדעתי היה מדובר בצעד אחד יותר מדי, עדי כדי כך שנראה שמדובר בסוג של Soft Reboot. אני יודע שלאנשים יש דעות מאוד נחרצות לגבי המשחק, להרבה מהם בלי שבכלל שיחקו בו, אבל אני עומד מאחורי דעתי: מדובר במשחק RPG טוב, לא מדובר ב-Dragon Age טוב.
תגובות
1
22:03 16.11.2024 |
לא עידן ולא דרקון (אורח)
2
20:18 17.11.2024 |
לא עידן ולא דרקון (אורח)
לא מבין למה התגובה שלי לא מוצגת, יש הגבלת תווים?
3
20:29 17.11.2024 |
לא עידן ולא דרקון (אורח)
אני ינסה שוב בשביל הספורט:
הביקורת שנתת מרגישה כאילו שהיא נרשמה עם כפפות משי, אבל אני יגיד לטובה שלפחות לאומת ביקורות אחרות שבוודאות שולמו לתת ביקורת חיובית כמו IGN, לפחות אצלך הכפפות היו חצי לבושות.
שום מעריץ אמיתי של הסדרה לא רוצה לקרוא למשחק הזה Dragon age, הבנאדם היחידי שיאהב את המשחק יהיה מישהו שלא ראה משחק דומה לזה בחיים שלו ולא ידע מה הייתה האישיות המקורית של הסדרה שהוא לכאורה מבוסס עליה (וגם בתקווה, לא ידע אנגלית כי מי שיבין מהולך במשחק הזה רק ישנא אותו ככל שהזמן עובר),
מה שקיבלנו כאן היה הPeek של הפוליקטקלי קוראקט בפרצוף בצורה הכי בוטה שאפשר לראות במשחק כיום:
1.בקושי רפרנסים למשחקים הקודמים, סוף סודי שרומס את כל מה שנבנה.
2.דמויות שיצאו ממשחק כמו Overwatch שמדברות בסגנון של סטודנטים מהאוניברסיטאות שכולנו "אוהבים" (דגש לצבע סגול מישהו?) ומילים שלא היו אמורות בכלל להיות קיימות בתקופה הזה כמו nonbinary.
3.דחיפה של להט"ב בכל מקום ברמה שגורמת לכל בנאדם שפוי להראות כמו בנאדם חשוך רק בגלל שממשיכים לשים לו את זה בכוח בכל פינה כל דקה כשהוא רק רוצה לשחק במשהו שיזרוק אותו מחוץ למציאות, ועוד ביקורת פנימית על איך להתנצל בפניהם אפילו שמה שהם הראו שם לא באמת נחשב כהתנצלות.
4.מודלים שרק דוחפים diversity and inclusion כמו אלפית עם פנים יפניות ואלף אפל עם פנים של אפריקני אמריקאי, עיצוב דמויות שבבירור קוראות ללהט"בים העצמה נשית, וסטודנטים עם תויי פנים מפחידים (כל זה ב... ימי ביניים אפלים ששם האפליה ועבדות חגגו ולהט"ב היה מונח שרוב האנשים לא ידעו או דאגו שלא יהיה קיים כי אתם יודעים... זאת אמורה להיות אחת התקופות האפלות של האנושות?).
5.ואם כבר דמויות, הכל שם נעשה בצורה שאף אחד לא יריב או יעליב מישהו חס וחלילה, הרבה דיאלוגים פשוט לא מציאותיים לרמה שאף בנאדם לא ידבר ככה, והדמויות בגלל זה ריקות מתוכן, אפילו החבר הכי טוב שלכם לא תמיד יסכים איתכם ואף יריב איתכם, אז למה שאלפית עם פרצוף יפני לא?
6.גרפיקה שלא נראית מתאימה לסגנון של המשחק, אתם יכולים לראות שם דברים נוראיים לכאורה, אבל רק בגלל הגרפיקה זה לא יראה שלילי בעליל.
7.מערכת קרב שלא מרגישה הכי קשורה למשחק המקורי וגם לא מחדשת לנו שום דבר אם שיחקנו במשחקים דומים בעשור האחרון.
8.בחירות שלא באמת מפרשות את מה שרצית לומר (שחס וחלילה לא נעליב מישהו).
יש גם סימנים שבגלל הביטולים ועוד דברים שקרו במהלך הפיתוח של המשחק, המשחק לא באמת נעשה בעשור והתחיל את הפיחות הרציני שלו רק בסביבות 2020, תקופה שבה הפוליטיקלי קוראקט היה בשיא וגרם לחברות לחשוב שהוא רווחי,
קיצר המשחק הזה נלקח שבוי בשביל דעות פוליטיות כמו הרבה משחקים אחרים בתקופה שאנחנו חיים בה, רק שזה לקח את זה מאה צעדים קדימה וישר לפנים שלנו, יש האומרים שזה בגלל שהבנאדם שאחראי לפיתוח המשחק קשור ללהט"ב, אבל גם אם כן או לא אנחנו הפסדנו משחק שיכל היה להיות אדיר,
בנתיים המבקרים בעולם שכבר הוכיחו יותר מפעם אחת שכנראה גורמים להם לתת ביקורות מופרזות למשחק כאלה (עוד זוכר מה קרה עם DA2) נותנים למשחק הזה ציונים גבוהים על ימין ועל שמאל, אבל הסטטיסטיקה מראה שגיימרים לא טיפשים ומבקשים את הכסף שלהם בחזרה על המשחק זה.קיצר:
פריקים של המערב וקהל יעד למשחק שלא קיים 1
גימריים וקהל יעד של הסדרה -100
4
| פורסם ע"י