מדובר בגרסה משופרת שיוצאת שלוש שנים לאחר המשחק המקורי עם אקסטרה תוכן, עוד מצבי משחק קטנים ומצב Roguelite שרק נותן עוד סיבות לשחקנים לחזור ולשחק במשחק הזה
עותק סיקור סופק לנו על ידי סוני אירופה וישפאר, תודה רבה!
טוב, אז אחרי הפתיחה המהממת של הנסיך הפרסי בשבוע שעבר, אנחנו מגיעים לעוד השקה מרשימה, הפעם בדמות ההוצאה המחודשת של המשחק זוכה הפרסים משנת 2020, The Last of Us Part II. אני חייב לומר שצפיתי את התגובות השליליות להכרזה הזאת - לא רק בגלל שזהו משחק שנוי במחלוקת עם המון תגובות לכאן ולכאן, אלא בגלל שהמשחק יצא ממש לא מזמן - לפני שלוש שנים, כשכבר אז הוא היה נראה מהמם. יותר מזה: המשחק גם קיבל פאץ' ל-PS5 ששיפר קצת את הגרפיקה והעלה את הביצועים ל-60 פריימים לשנייה. אם כך: למה אנחנו צריכים עוד שדרוג? בואו ננסה לענות על השאלה בביקורת שלי לגרסה החדשה.
יפה יותר, מהיר יותר, ברוטאלי יותר
נתחיל עם משהו שאולי על הנייר נשמע הכי חשוב עם גרסת Remaster של משחק כלשהו, אבל כאן הוא באופן מפתיע (או שלא), פחות חשוב: השיפור הגרפי של המשחק. תראו, זה לא סוד גדול ש-The Last of Us Part II הוא פשוט משחק מהמם ביופיו. הרבה אנשים - אני ביניהם - לא האמינו שמשחק כזה יכול לרוץ בכלל על ה-PS4, אבל הוא רץ נהדר והיה נראה מדהים. האנימציות של הדמויות השונות, האינטראקציה של אלי ואבי עם הסביבה, משחקי האור והצל, הטקסטורות המפורטות - הכל היה פשוט מהמם. זה רק המשיך והשתפר עם גרסת ה-PS5 שהוסיפה מצב דיפולטי של 60 פריימים לשנייה שהיה כמעט נעול לביצועים הללו לכל אורכו.
אז מה הגרסה החדשה מוסיפה במובן הזה? לא יותר מדי, אבל מספיק בשביל לומר שהיא נראית יותר טוב. מבחינת מצבי המשחק, עכשיו יש לנו מצב Fidelity שרץ ב-4K, ומצב Performance שמכוון ל-60 פריימים לשנייה ב-4K דינאמי. בנוסף, יש מצבי משחק לאנשים עם טלוויזיות ומסכים תומכי VRR, כך שהמשחק ייראה מעולה וירוץ ב-FPS לא נעול. המשחק גם הוסיף שדרוגים נוספים לאנימציות כדי שייראו ריאליסטיות יותר (מורגש בעיקר בפנים ובמתקפות ברוטאליות במיוחד), שיפורים לתאורה במקומות חיצוניים (כמו הפעם הראשונה שמגיעים לסיאטל), טקסטורות טובות יותר, רמת פירוט גבוהה יותר (טיפות על מכוניות למשל, או אפקטים כמו יריות וגשם) ועוד.
את הכניסה לפרטים אני אשאיר לערוצים כמו Digital Foundry, אבל אם אני אתן למישהו רנדומלי ששיחק במשחק ל-PS4 לבדוק את המשחק הוא כנראה לא יראה את ההבדל, אבל אם אני אשים את המשחקים אחד ליד השני, ההבדל יהיה טיפה יותר ברור לעין. שוב, אלו לא הבדלים מטורפים כמו שהייתם מצפים ממשחק שיש עליו את החותמת של "Remastered", בעיקר כי זה לא משחק סטנדרטי שנופל לשבלונה הזאת. אם אני משווה אותו לקודמו שקיבל רימייק עם המנוע של המשחק השני, אז כאן ההבדלים הם נמוכים בהרבה בין הגרסאות, כשהמשחק נשען בעיקר על מצב המשחק החדשים שהוא מוסיף, ובראשם "No Return".
כרטיס בכיוון אחד
מבחינתי, התוספת האמיתית (וזאת שבאמת מצדיקה תשלום על השדרוג), היא מוד המשחק החדש ״No Return״. זהו מוד Roguelike חדש שבמקום לקחת אותנו לסיפור גדול, הוא שם אותנו בריצות על פני מספר שלבים, כשכל שלב מכיל אתגרי אקשן אחרים שאנחנו צריכים לנצח. ככל שנתקדם בשלבים כך נגלה יותר ויותר אתגרים מסובכים כמו אויבים שמתפוצצים אחרי שאתם הורגים אותם או הקלות מסוימות כמו ביצוע השלב הבא עם עוד דמות AI. בין שלב לשלב תוכלו לשדרג את הציוד ואת הנשקים שלכם, להשיג נשקים חדשים, להוסיף יכולות ועוד. לרוב ריצות יסתיימו עם בוס חזק במיוחד שנצטרך להילחם מולו. בסיום השלבים השונים השחקן יקבל בונוס לפי הרמה בה הוא שיחק וניקוד, כשנוכל לפתוח דמויות שונות במהלך המוד.
תראו, לא יודע למי בצוות של המשחק ב-Naughty Dog הייתה את התושייה והאומץ להחליט שהם מוסיפים מוד משחק מהסגנון הזה לגרסת ה-Remaster, אבל מגיע לו קידום או לפחות העלאה. אני עוד מעט אגע בחלק של האומץ, אבל מבחינת התושיה, זה נראה שהייתה כאן מחשבה אמיתית על המעריצים ועל השחקנים של המשחק. בהקשרי המשחקיות, המוד הזה מאפשר לשחקנים לבדוק את היכולות שלהם בניהול משאבים, התגנבות, תנועה במרחב וחיסול מהיר ואפקטיבי של אויבים בשלבים ייעודיים לכך. נכון שבאיזשהו שלב אתם תתחילו לראות שלבים דומים, אבל כל ריצה שלי בזמן הכנת הביקורת הרגישה אחרת ושונה קצת, כששלבים מוכרים דווקא היו משב רוח מרענן ומרגיע.
עוד משהו נחמד הוא האופציה לשחק כדמויות אחרות שהן לא פשוט אבי או אלי. היכולת לפתוח ולשחק כדינה, ג׳סי ואפילו טומי או לב, היא נהדרת, במיוחד בעידן בו שאני בטוח שאלו יכלו בקלות להיות דמויות DLC שהחברה יכלה לשחרר בתשלום, עם יכולות שונות וסגנון משחק שונה. מנגנון פתיחת הדמויות שהזכרתי קודם פועל לפי אתגרים שאתם צריכים לעשות עם כל דמות מה שהופך את המוד הזה ללא רק תחרותי בהקשרי אונליין ו-Scoreboard, אלא גם כמוד שאתם יכולים להתמקצע בו בלי שום קשר למשחק המלא במטרה להיות הכי טובים שאתם יכולים. היכולת לפתוח סקינים ותלבושות חדשות לדמויות שלכם במשחק הרגיל היא רק עוד בונוס נהדר שהופך את המוד הזה למוד פנטסטי למעריצי המשחק והסדרה.
אבל יש כאן עוד צד שאני חייב לציין כמבקר משחקים. עד כמה שאני אוהב את המשחקיות של The Last of Us בתוך המשחקים עצמם, מצב המשחק מבוסס האקשן הזה גם הצליח לחשוף את הצדדים הפחות מלוטשים בו. מכניקת היריות במשחק לא מהודקת כמו שהייתי רוצה, יש הרבה יותר מדי מקרים של One Hit Kills במשחק הזה שבמצב משחק בו כל מוות מחזיר אתכם לתחילת ריצה חדשה, הופך את המפגשים הללו לאיטיים יותר, מתודיים יותר ולפעמים בניגוד גמור לשאר הניהול של השלב והאויבים בו. אפשר לפתור את הבעיה הזאת על ידי הורדה של רמת הקושי, אבל זה כבר מצביע על בעיה עיצובית, יותר מאשר סתם שלב קשה יותר. בכל זאת, גם עם הבעיות הללו, עדיין מצאתי את עצמי נהנה מאוד מ-״No Return״ - זה יופי של מוד ואחלה בונוס לאלו שיבחרו לשדרג את המשחק שלהם.
עוד מעט, עוד קצת
בנוסף ל-"No Return" הנחמד, המשחק הוסיף עוד קצת שיפורים ומצבי משחק קטנים שאפשר למצוא במשחק. ה-Guitar Free Play מאפשר לשחקנים לנגן בגיטרה כאוות נפשם. אין באמת משהו שאני יכול להוסיף על המוד הזה, הוא חמוד מאוד ואני לא יכול לחכות ולראות איזה שירי Meme ינגנו בו. מוד ה-Speedrun מגיע מהרימייק ל The Last of Us ויאפשר לשחקנים שסיימו את המשחק לרוץ עליו מהר כדי לקבל זמן טוב (שגם תוכלו להעלות לאינטרנט ולהתרברב שם). התוספת המעניינת ביותר היא דווקא שלבים סודיים שעוד כה לא הוצגו לקהל השחקנים הרחב.
השלבים "הסודיים" הללו, הם בעצם שלבים שלא שוחררו ולא הגיעו למשחק המלא. אתם יכולים לחשוב עליהם כמו הצצה למוח של המפתחים בזמן שהם מרכיבים שלב מאפס. אין המון כאלה, רק שלושה, אבל כל אחד מספיק גדול ומרווח כדי ששחקנים יוכלו לחקור אותו קצת ולנסות להבין איך נוטי דוג מעצבת שלבים. זה גם עוזר שהמפתחים החליטו להקליט קריינות שלהם לאזורים השונים בשלב ובמשחק עצמו, כך שההצצה הזאת היא אפילו יותר משמעותית וגם גורמת לנו להבין למה השלבים הללו לא נכנסו למשחק.
זאת בעצם גם למה הכותרת של הביקורת הזאת היא "גרסת הבמאי". אחד הקוראים שלנו, "drizzitx" כתב לנו משהו נהדר בתגובות לכתבת משחקי החודש האחרונה שלנו: זוהי לא באמת גרסת Remastered - המשחק לא קיבל שדרוג סופר משמעותי וזה לא שהוא נראה עכשיו פי 10 יותר מדהים או אפילו פי 2. זאת בתכל'ס גרסת הבמאי של המשחק: הגרסה נראית כמו שהיוצרים באמת רצו שהיא תיראה על ה-PS5, עם כל הפיצ'רים הרלוונטיים ועוד כל מיני בונוסים למעריצים של המשחק שרוצים לקבל עוד בונוסים ועוד מצבי משחקי שיבדקו את היכולות שלהם במשחק עד הסוף. כל עוד תתייחסו לגרסה הזאת בצורה הזאת, אתם תיהנו ממנה ולא תחשבו שהיא סתם יצאה לשוק.
השורה התחתונה
כמו שכתבתי בכתבת משחקי החודש שלי, אני באמת לא מבין את הבעייתיות שבגרסה הזאת. מדובר בגרסה משופרת שיוצאת שלוש שנים לאחר המשחק המקורי עם אקסטרה תוכן, עוד מצבי משחק קטנים ומצב Roguelite שרק נותן עוד סיבות לשחקנים לחזור ולשחק במשחק הזה. נכון, מצב המשחק החדש קצת מציג את הבעיות של מכניקות הקרב במשחק הזה, אבל הוא עדיין ממש כיף ונותן סיבה לשחקנים כמוני ששבעו מהמשחק המקורי סיבה נוספת לקנות את השדרוג הזה (כשהמחיר הרגיל של הגרסה הזאת, 50 דולר, קורץ אף יותר לשחקנים חדשים בעלי PS5). בסך הכל, אחלה עבודה של נוטי דוג - רק תביאו את המשחק הזה למחשב, בחייאת.
*רוצים לקבל את כל החדשות החמות ישר לנייד? הצטרפו לערוץ הטלגרם של Vgames!*
תגובות
1
| פורסם ע"י