לטס גו פארטי
תודה רבה לטוליפ אנטרטיינמנט על ההזמנה להקרנת הטרום בכורה!
בשנת 2014 "לגו הסרט" הגדיר מחדש את הגבולות של סרטים שמבוססים על מותגים. במקום רק לחגוג אותו בצורה שטחית ומשעממת, הוא הכניס עניין מהרגע הראשון עם עלילה מצחיקה ועמוקה שהצליחה לשלב באופן מושלם בין קלילות למסר מרגש ונכנס לפנטאון הקולנוע. "ברבי" שואף לשם, ואפילו בונה חלק מהעלילה שלו לפי הוראות הבנייה של הסרט לגו רק עם לבנים ורודות - אבל במקום להצליח לשלב בין הקלילות והכיפיות למסר שהוא מנסה להעביר בצורה בה הם יעצימו אחד את השני - הם מתנגשים בחלק נכבד מהסצנות שפשוט מתפרקות. אלה שמצליחות להתמקד עושות עבודה לא רעה בכלל ואפילו מעולה - מה שמוביל למסקנה הברורה שהברבי הזאת חייבת אטנט. הביקורת נטולת ספוילרים - קראו בחופשיות!
מישהי קראה את הוראות ההרכבה של הסרט לגו..
הסרט נפתח בעולם המושלם של ברבי עם שיר שמתנגן תוך כדי מעבר בין מקומות נבחרים שמדגישים את האווירה הכללית ב"ברבילאנד". בעולם הזה כל הברביות עושות הכל ותפקידם של הקן הוא להיות רק השולייה של ברבי, ניצוץ לקונפליקט המרכזי. הספק סרט ספק קליפ הזה נמשך במשך כמעט 10 דקות עד שהעלילה בערך מתחילה כשדמותה של מרגו רובי (Margot Robbie) הברבי הסטריאוטיפית, חווה משבר קיומי שמשבש את סדר היום שלה לחלוטין. לאחר חקירה קצרה היא מבינה שעליה לצאת אל העולם האמיתי אם היא רוצה להחזיר את הגלגל לאחור. באופן לא כל כך מפתיע, קן הסטריוטיפי, אותו משחקן רייאן גוסלינג (Ryan Gosling), מצטרף אליה למסע במה שמשמש כנקודת הפתיחה האמיתית של העלילה.
הבעיה של המערכה הראשונה הזו, שהיא ללא ספק הבעיה המרכזית של הסרט, זה שהיא לא עושה דבר מלבד לבנות בצורה שטחית דמויות שטחיות. זה אמנם מתאים לקונטקסט של העלילה, אך הכל כבר ברור בחמש דקות הראשונות ואין שום צורך להדגיש את זה במשך הכמעט רבע שעה האחרות. העובדה שהרוב המוחלט של המערכה הזאת מבויים כמו קליפ שטחי בלי לבנות דמויות או לקדם את העלילה מביאה את הסרט לנקודת פתיחה מאוד בעייתית מול הצופה הסטנדרטי שלא מחובר למותג ויתקשה למצוא עניין. השוואה לסרט לגו מתבקשת כאן, שבחר באותה צורה להציג את העולם שלו אך עשה זאת ב-3 דקות - ומשם המשיך לעוד כמה ביטים שברבי עוקב אחריהם שלא אתעסק כי הם נוגעים בספויילרים. אחר כך ברבי וקן מקבלים התפתחות מסויימת לכיוונים שונים לחלוטין, ואנו נחשפים לעוד שלוש דמויות ששתיים מהן מתגלות כעוגן הרגשי של הסרט ואחת שם בשביל הקומדיה בהופעה שאני אחזיק אצבעות שלא תגמור לשחקן הבדרך כלל מוכשר הזה את הקריירה.
הקו הזה, שדומה מאוד לשני צעדים קדימה אחד אחורה, ממשיך לאורך כל הסרט ונוגע בכל החלקים שלו - גם הטובים וגם ההרבה פחות. סצנות עם טקסט מרגש משום מה חסרות פסקול, סצנות עם בסיס טוב להומור יהרסו על ידי הגזמה ילדותית מדי או הימרחות שלא לצורך וחלק מהסצנות, בעיקר הסוף, נעות במהירות ביזארית בין קלילות לעומק שתשאיר את רוב הצופים בתהייה מה לעזעזל קרה כאן.
שמישהו יביא לה אטנט
התחושה שהסרט לא מצליח להתמקד ברוב הזמן ממש מתסכלת - כי כשהוא בוחר להתמקד במשהו הוא בדרך כלל מצליח. זה ניכר בעיקר בסצנות השיא של כל אחד מהטונים שהוא מנסה להעביר, שם הוא מתפוצץ על המסך ב-100 קמש בסצנות שאולי אפילו ייזכרו כאייקוניות. מי שבאופן מפתיע בולטת מאוד ברגעים הטובים של הסרט היא אמריקה פררה (America Ferrera), ופחות מפתיע הוא גוסלינג שמקבל סצנה אחת להשתגע באמת והוא עושה את זה לא פחות ממדהים. בניגוד כמעט מוחלט, כשהסרט מאבד ריכוז הוא לא מצליח לקלוע לשום מטרה שלו, ואפילו מפספס לחלוטין בכמה סצנות. הומור נכנס לא באלגנטיות בנאומים קצרים שיכלו להיות משמעותיים ומעברים בין סצנות קלילות אל שיחות עמוקות מרגישים מאולצים. בכך, גם הקלילות נפגעת וגם הדגשת המסר - ואף אחד לא מרוויח מהפגיעה בשני. זה לא שהמסר לא עובר או שהסרט לא כיפי, הוא פשוט נופל בין הכסאות בניסיון להתרכז ולשלב אותם לחוויה אחת מעולה.
השורה התחתונה
"ברבי" מתקשה לבחור אם הוא יותר סרט שובר קופות קליל וכיפי או יותר סרט ביקורתי עם מסר רלוונטי וחשוב - אבל יותר מהכל הוא מתקשה בלאזן בין השניים. הוא אמנם מצליח בכל פרמטר בנפרד וקאסט השחקנים שלו עושה עבודה מעולה, אך ההתפזרות שלו פוגעת במטרה ומובילה את הטונים להתנגשות, במקום שיעצימו אחד את השני.
*רוצים לקבל את כל החדשות החמות ישר לנייד? הצטרפו לערוץ הטלגרם של Vgames!*
תגובות
1
| פורסם ע"י