מדובר במשחק שאת מה שהוא צריך לעשות - מה שבשבילו שחקנים משלמים כסף - הוא עושה על הצד הטוב ביותר. כל מעריץ של ז'אנר ה-RTS ושל ההיסטוריה של מלחה"ע ה-2 ייהנה מהמשחק
עותק סיקור סופק לנו על ידי עדלי יונייטד, תודה רבה!
תחילת המילניום הנוכחי הביא עמו את תחייתו של העיסוק במלחמת העולם השניה. נדמה שהיכן שלא הבטנו, דיברו, סיפרו או עסקו במלחמה - בשלל אמצעי המדיה. הסנונית הראשונה שבישרה את האביב קרוב לודאי היתה סרטו זוכה הפרסים של סטיבן ספילברג "להציל את טוראי ראיין", שהציג לנו את הפלישה לנורמנדי וחוף אומהה כמו שלא ראינו מעולם. התיאור והסיפור הרגישו כל כך מוחשיים - ומבעיתים. המלחמה מעולם לא נראתה אמיתית יותר. ספילברג המשיך לעסוק בנושא ומספר שנים אחרי יציאת הסרט השיק הפקת ענק נוספת - "אחים לנשק" (ובהמשך "הפסיפיק"), מיני סדרה ריאליסטית המלווה פלוגת צנחנים אמריקאים ערב הפלישה לנורמנדי ועד לסיומה של המלחמה. הסדרה זכתה גם היא לשבחים, עדת מעריצים ולמעמד של סדרת קאלט.
פתאום בני עשרה הכירו את דנקירק, חופי התעלה, יחידה מוצנחת 101, הקרב על הבליטה וקן הנשרים (כן גם סטלינגרד, לא נזניח את חבריי ממזרח). הרנסנס של מלה"ע ה-2 לא פסח על תחום הגיימינג וכך החלו לצאת מספר רב של משחקים שעסקו בנושא. כותרים בולטים כללו את סדרת Medal Of Honor המהוללת (הנחיתה ההיא בחוף אומהה, הולי שיט), Call Of Duty האלמותית, Battlefield שעשתה את צעדיה הראשונים בשדות הקטל באירופה ועוד. מעבר למשחקי ה-FPS, קיבלנו גם סימולטורים ומספר לא מבוטל של משחקי אסטרטגיה - אם בתורות ואם בזמן אמת. בתור גיימר בן עשרה ומכור להסטוריה של המלחמה היה זה תור הזהב שלי. סיימתי כל משחק שיצא מספר פעמים וכמוני מליוני גיימרים ברחבי העולם.
רבותיי, קצת הסטוריה
מאז שאני זוכר את עצמי התחברתי מאוד למשחקי אסטרטגיה - אם בתורות ואם בזמן אמת. החל מ-XCOM: UFO הראשון, דרך וורקראפט, סטארקראפט, חולית, משחקי C&C ורד אלרט. בכולם שיחקתי ואת כולם אהבתי. אהבה זו גרמה לי להתרגשות גדולה כאשר יצא המשחק הראשון בסדרת Company of Heroes בשנת 2006. לשמחתי, המשחק היה מלוטש, חדשני והיה ללהיט מיידי. COH לקח את הנוסחה המוכרת של משחקי RTS, שינה קצת, כיוונן מחדש ושדרג מכניקות משחק. זה הרגיש מאוד חדשני. השחקן מתמקד הרבה יותר בחלק הטקטי, קרי הקרבות עצמם, כאשר צבירת המשאבים השונים שמאפשרים בניית כוח נעשה תוך תפיסה ואחזקה של נקודות מפתח ברחבי המפה. מעתה, לא עוד בניית מאות יחידות בסגנון רד אלרט תוך שליחתן למתקפה רבתי, אלא ניהול קפדני, מדויק וטקטי, תוך חשיבה על מחסה, סוג היחידות, היכולות המיוחדות שלהן וכן תוואי המפה. כן, יש צורך לתת משקל לכל אלו.
(המשחק Company of Heroes 2)
למשחק יצא המשך בשנת 2013. המשחק השני המשיך באותו קו אך כבר היה פחות חדשני ופחות הצליח לשחזר את התחושה של הראשון. זה לא שהוא היה גרוע אלא הרגיש כמו "הרחבה" שכללה שדרוגים קוסמטיים קלים וקמפיין חדש שנופל מקודמו ולא מצליח לעניין מדי. תחושה זו גרמה לי לרגשות מעורבים אחרי שהבנתי שהנה אוטוטו יוצא לו המשך נוסף בדמות כותר שלישי. עבר עשור מאז המשחק האחרון, נוף המשחקים השתנה רבות, הטכנולוגיה התפתחה, התחרות גדלה, והציפיות השתנו בהתאם. ניגשתי לביקורת זו בציפייה אך בחשש שבגרותו של אחד מזכרונות הילדות היותר טובים שלי תבייש את צעירותו.
If it ain’t broke, don’t fix it
בניגוד למשחק הקודם, הפעם היוצרים חזרו לשורשים. כל מה שעבד טוב במשחק הראשון חוזר. כל מה שעבד פחות טוב נזנח. נוסחה פשוטה אך כזו שעל פניו אמורה לעבוד. ליבת המשחק נשארה הקרבות הטקטיים אליהם אנו מורגלים, כאשר אנו יכולים לבחור אחת מארבע אומות נלחמות. החידוש במשחק מגיעה בדמות התווספותו של רובד ניהול אסטרטגי הדומה מאוד למה שהורגלנו ממשחקי Total War, והוא חלק בלתי נפרד מקמפיין המשחק הראשי שמתרחש באיטליה. השחקן כבר לא מתקדם ממשימה למשימה באופן ליניארי תוך הצגת קטעי מעבר. במקום זאת, מקבלים מבט-על על האיזור הגיאוגרפי של איטליה, עם פריסת היחידות השונות שלנו, ערים וישובים, וכן מאחזי יריב.
מצב משחק זה מבוסס תורות כאשר בכל תור השחקן חופשי לבחור איזו יחידה להזיז ברחבי המפה. כאשר יש היתקלות עם היריב המשחק יעבור למצב המשחק הטקטי שאפיין את הסדרה. הרעיון הוא חדשני (לפחות בסדרת COH), הגיוני מאוד ונטע בי ציפיות רבות. הפוטנציאל הוא גדול ומאפשר לשחקן חופש בחירה וניהול המערכה באופן אסטרטגי יותר מאשר כזה שכולל רק קפיצה ממשימה למשימה. אתם בטח שואלים מה הבעיה? ובכן, הביצוע איך נאמר, רחוק מלעבוד ובטח שלא מלוטש כמו המצב הטקטי. המסך האסטרטגי אמור לספק לנו מצב משחק דינמי, בו השחקן פועל בתורו מול המחשב. בפועל נדמה שהשחקן פועל בואקום ואין מולו שום יריב.
ההרגשה שמשחקים מול אוויר, כשנדמה שהאויב אף פעם לא מגיב או מפתיע את השחקן, וזאת בשונה לגמרי ממשחקי Total War ששכללו את המכניקה הזו לכדי שלמות. הפעולות והבחירות שאנו לוקחים במסך האסטרטגי יכולות להשפיע על מה שקורה בקרבות הטקטיים (קידום יחידה ימית יאפשר לנו הרעשה אריטילרית בזמן הקרב) אך לא מדובר כאן בהיבט שיכול להטות את הכף בקרב. על אף המגרעות הבולטות כן קיים מימד של חופש בחירה שמרגיש רענן ומספק. ההטמעה והיישום של הרובד האסטרטגי מאכזבים מאוד מפני שזהו פיצ'ר מרכזי במשחק שלבסוף לא תורם דבר אלא רק גורע ונותן הרגשה של נטע זר ולא אפוי בתוך חבילה די מהודקת.
המזל הגדול של המשחק הוא שכאשר מגיעים לאקשן האמיתי, הוא מספק את הסחורה ובגדול. מצב השחקן היחיד מחולק לשני קמפיינים: האיטלקי המרכזי והארוך, והאפריקאי המשני והקצר יותר משמעותית. נתחיל עם הקמפיין האיטלקי. בקמפיין זה אנו מפלסים את הדרך של בעלות הברית החל מהפלישה לסיציליה (בה סבי אף לקח חלק) ועד לשחרור רומא. המפות השונות מעניינות, מאתגרות ומספקות מגוון דרכים לגשת לכל מטרה במשימה. בהחלט ניכר שהשקיעו בהן מחשבה והן לא מרגישות חזרתיות. הערים והכפרים האיטלקיים מוצגים בצורה מצוינת וממש מקבלים תחושה שאנחנו נזרקים לתוך קרב שמתרחש בחצר האחורית של ארץ המגף.
זהו קמפיין מאתגר, ארוך ומספק והוא הסב לי הנאה רבה. הקמפיין האפריקאי של המשחק לא מכיל את המפה האסטרטגית, באופן קצת מוזר ואולי בגלל הבחירה בקמפיין "בזק" של 8 משימות בלבד. הפעם אנחנו נכנסים לנעליים של "אפריקה קורפוס" של ארווין רומל בעוד הם מפלסים את דרכם מזרחה ומתעמתים עם עכברי המדבר הבריטים של גנרל מונטגומרי. הקמפיין פחות טוב משמעותית, מרגיש חזרתי ולא מאתגר במיוחד. מעבר לכך, הבחירה התמוהה ליצור נראטיב באמצעות משפחה יהודית מלוב מרגיש מאולץ ולא מתחבר בכלל למשימות השונות. לטעמי היה אפשר בהחלט לוותר על הקמפיין הזה ולתת לנו את האפשרות לשחק את הגרמנים רק במצבי המשחק האחרים. לחלופין, ניתן היה להוסיף מצבי משחק שמשחזרים קרבות ידועים כמו אל עלמיין, סטלינגרד, הקרב על טוברוק, ועוד.
מבחינת גיימפליי, הדגש במשחק תמיד היה על חשיבה שקולה, תכנון מקדים והבנה של הדרכים השונות שניתן להשיג את המטרות ולנצח את הקרב. לכל יחידה יש יתרונות וחסרונות, אם לחיל רגלים ואם לשריון. יש לחשוב טוב באיזו גישה נוקטים ומה הציר הנכון להתקדמות, כזה שיספק תמרון, חיפוי ואפשרות לשילוב נכון שריון. יש צלף בדרך? חיל הרגלים שלנו יתקשה להתקדם. יש תותחים מתנייעים? אולי זה לא הרעיון הכי טוב להכניס את השריון בצורה ישירה. הבנתם את הרעיון - טקטיקה על סטרואידים ולא משחק סכום אפס של למי יש גדול יותר.
אם במשחקי אסטרטגיה בזמן אמת אחרים החלק של איסוף המשאבים הוא מהותי אז כאן הוא חשוב אבל מתבצע בדרך עקיפה. השחקן לא מתחרה על משאבים תוך קצירה של שדות נפט, חיטה או משאב אחר. לעומת זאת, השחקן מקבל גישה למשאבים שונים ככל שהוא תופס יותר נקודות מפתח במפה הטקטית. מערכת ניהול משאבים זו מבטיחה לנו משחק שהוא יותר דינמי ועם הרבה יותר מחשבה. תשכחו מלבנות 20 טנקי ממותה ברד אלרט ולשלוח אותם אודרוב על היריב. כאן אנחנו חיים את המציאות ולא הפנטזיה, או לפחות משתדלים להיות קרובים ככל האפשר.
חשוב לציין, אין כאן שום דבר חדש שלא ראינו. אלו בדיוק אותם האלמנטים שקיימים מהמשחק הראשון אך אין בכך כל רע. כאשר רעיונות ומכניקות אלו מיושמים נכון, במפות טובות ובאיזון בין היחידות, מדובר בקרבות האסטרטגיה הטקטיים הטובים ביותר שאפשר למצוא. את מצב המולטיפלייר של המשחק טרם בחנתי אבל אני רק יכול לנחש שלו לא יהיו קיימות בו בעיות טכניות אז צפוי לנו תענוג צרוף. להילחם בכל אחת מ-14 המפות מול שחקנים אנושיים שמשתמשים בארסנל שיש במשחק בהחלט יהיה מאתגר ומתגמל בהתאם.
באיזו שנה אנחנו? אפשר להתאמץ קצת יותר
הפרזנטציה של המשחק הותירה אותי מעט חלוק בדעתי. מצד אחד, יש פירוט לא רע בכלל של היחידות והסביבה וכן האפקטים השונים. מצד שני, חסרים לי פיצ'רים מתקדמים שיכלו בקלות לשלב במשחק והתרגלנו לראות במשחקים אחרים כגון Ray Tracing, הצללה ריאליסטית יותר ומערכת מידול שמשתמשת ביכולות המתקדמות של מנוע משחק כגון אנריל 5. כנראה זו התוצאה שמשתמשים במנוע משחק מאוד ישן. על אף כל התוספות והשדרוגים שיעשו לו, עדיין יהיו מגבלות שישאירו אותו מאחור לעומת מנועי משחק חדישים יותר. מבחינת סאונד אין משהו יוצא דופן שניתן לציין, סטנדרטי לחלוטין (לא במובן הרע של המילה). צלילי הקליעים חדים וכך גם רעם התותחים. היחידות גם הן נשמעות אותנטיות ובסך הכל עשו כאן עבודה שהיא בסדר גמור.
דבר חיובי שיוצא מהפרזטציה הלא כל כך עדכנית של המשחק הוא הביצועים. המשחק רץ נפלא ויתאים למגוון רחב של תצורות PC שלאו דווקא מכילות חומרה High End. אני מאמין שכל מחשב ממוצע מהשנים האחרונות יוכל להריץ את המשחק עם ביצועים טובים ורמת פירוט בינונית-גבוהה על רזולוציה של לפחות 1080p. מחשב הבדיקה שלי הצליח להריץ את המשחק ב-4K, ורמת פירוט מקסימלית כאשר אני מקבל רוב הזמן 60 פריימים לשניה, עם קצת נפילות כאשר המסך גדוש בקרבות גדולים ואפקטים.
היבט אחד שאני חייב להתעכב עליו הוא האיכות של סרטוני המעבר. יוצרי המשחק לקחו החלטה להציג את סרטוני המעבר באופן אמנותי שמנסה להחיל פילטר וינטג'י על הסרטון. התוצאה היא רעה. הסרטון מרגיש מיושן, לא אחיד ובעל רזולוציה נמוכה. זה ממש מרגיש שאנחנו רואים קטע מעבר של משחק משנת 2000 ולא בשנת 2023. בחירה רעה של המפתחת.
השורה התחתונה
בסופו של דבר מאוד נהניתי מ-Company of Heroes 3. מדובר במשחק שאת מה שהוא צריך לעשות - מה שבשבילו שחקנים משלמים כסף - הוא עושה על הצד הטוב ביותר. המשחק מספק לנו קרבות טקטיים משובחים ומאתגרים בצורה שתניע את הגלגלים במוח. מצב השחקן היחיד (אותו בדקתי) ארוך ויספק בקלות מעל ל-40 שעות של משחק. נכון, המפה האסטרטגית לקויה וחבל שכך. היא באמת יכלה לקחת את המשחק עוד כמה צעדים קדימה ולהוות שילוב מושלם של Total War בזירה של מלחה"ע ה-2. בנוסף, על אף שהמשחק נראה סה"כ טוב, עדיין חסר את הטאצ' שיזניק אותו לשנת 2023 בכל האמור לפרזנטציה. הוא לא מכוער בשום צורה אבל נעדר ממנו הוואו פקטור.
בשורה התחתונה אני בטוח שכל שחקן שחובב את ז'אנר ה-RTS וחובב את ההיסטוריה של מלחה"ע השנייה ימצא את עצמו מיד בבית ויפיק המון הנאה מהמשחק. דבר זה נכון כפליים לגבי מי שאהב את המשחק הראשון. בנימה אישית יותר מרגיש לי שזה משחק חשוב. אנו מצויים בעידן בו אין הרבה משחקי אסטרטגיה חדשים (באמת תודה רבה למובייל) וההתמקדות היא במשחקים שאפשר לעשות מהם מוניטיזציה ולמקסם רווחים. דוקא בתקופה כזו חשוב שנדע להעריך משחקים עם גישה יותר קלאסית כמו COH3, בהם השחקן במרכז, הקמפיין ארוך, ההנאה והאתגר רבים ויש תחושה נוסטלגית שאף פעם לא מזיקה.
*רוצים לקבל את כל החדשות החמות ישר לנייד? הצטרפו לערוץ הטלגרם של Vgames!*
תגובות
1
| פורסם ע"י