האם ההמשך הרוחני של Bioshock עומד בציפיות?
עותק סיקור ניתן לנו ע"י עדלי יונייטד, תודה רבה!
Atomic Heart הוא אחד מהמשחקים האלו שמקבל טריילר הכרזה, ואז נעלם להרבה מאוד שנים, ומדי פעם מזכיר לנו שהוא קיים עם ציוץ מהמפתחת או תמונה שנחשפת, ולא חושף יותר מדי מהקלפים שלו לפחות שנה לפני ההשקה הרשמית. עם כל מבט חדש שקיבלנו, הייתי יותר ויותר להוט להיכנס לעולם שנראה כמו ההמשך הרוחני ל-Bioshock שכל כך חיכיתי לו, בין אם זה דרך הסביבות המוזרות והיפהפייות שמוצגות לנו, האויבים הייחודיים וכמובן הכוחות המיוחדים שהדמות הראשית שלנו ניחנת בהן. מהר מאוד ידעתי שמדובר במשחק שבוודאות יכנס לרשימה שלי, ומדובר ברשימה די קצרה כי בסופו של יום - אין לי את כל הזמן שבעולם ואני צריך להיות קצת בררן עם המשחקים שאני מפנה להם את הזמן הפנוי שלי. אחרי 20 שעות יחד עם המשחק הזה, הנה כל מה שיש לי על הלב (האטומי) להגיד על Atomic Heart. הביקורת נטולת ספוילרים - קראו בחופשיות!
ברוסיה הסובייטית, ההפיכה עושה רובוטים
Atomic Heart מכניס אותנו למציאות אלטרנטיבית בשנות ה-50 של ברית המועצות, בה היא נמצאת כבר זמן מה בתוך תור זהב טכנולוגי, עם רובוטים ביתיים שמשרתים כל צורך של בני האדם, מכוניות (וערים) מעופפות, התקדמויות טכנולוגיות בתחום הרפואה, המדע, הנשקים והחלל וכו'. כבר מהרגע הראשון, אתם מרגישים שאתם נמצאים בעולם טוב יותר עם פחות בעיות ודאגות, הטכנולוגיה משגשגת והאנשים מאושרים. מה כבר יכול להשתבש? האוטופיה המושלמת הזו נקרעת לגזרים בדקות הראשונות של המשחק כשהרובוטים הביתיים מופעלים על מצב לחימה וכעת תוקפים כל אדם שעומד בדרכם. אתם מגלמים את הסוכן סרגיי ניצ'אב (Sergey Nechaev), שידוע גם בשם הקוד שלו P-3 מעצם היותו סוכן ממשלתי, ומטרתכם היא להבין מה גרם לרובוטים להשתגע ואיך לעצור אותם מלהמשיך לרצוח חפים מפשע.
הבחירה ללכת על ברית המועצות הסופר מתקדמת טכנולוגית בהחלט מרעננת, ומספקת עולם מעניין מאוד ואחד שניכר שהמפתחת שמה עליו דגש רציני. בעודכם מסתובבים בעולם המשחק ובשלל המעבדות שתבקרו בהן דרך העלילה הראשית שלו, סרגיי יתקל בהקלטות ויומנים שנכתבו ע"י המדענים שאחראים על כל הפיתוחים הטכנולוגיים שהושגו, אשר מציינים את הדרך שעברו כדי להגיע לאן שהם נמצאים כיום ואת התוכניות שלהם לעתיד. זה לא רק מראה את העוצמה האדירה שיש לברית המועצות ביקום הזה ביחס למדינות אחרות, אלא גם מציג את הגאוותנות, היהירות והמלחמות הפוליטיות הפנימיות שקיימות שם שבסופו של דבר הובילו לבלאגן הזה. מאוד נהניתי ללמוד יותר על העולם שנבנה כאן בכל הזדמנות שניתנה לי ו-Mundfish עשתה עבודה נהדרת עם היקום הזה.
לצערי, אני לא יכול להגיד את אותו הדבר על הדמות הראשית. סרגיי הוא רב סרן בצבא הסובייטי שמשרת כסוכן ממשלתי תחת פיקודו של דימיטרי סצ'נוב, דמות ראשית בעלילה והמדען שאחראי על יצירתן של כל הרובוטים והמכונות המתקדמות שכעת מסתובבות ברחובות. לסרגיי יש כפפה בעלת בינה מלאכותית בשם צ'ארלס שמשמשת כמדריך שלו להישרדות ומעניקה לו גישה לכוחות המיוחדים במשחק, ובמקרים רבים במהלך העלילה השניים ידברו ביניהם על האירועים שקורים, ילמדו יותר אחד על השני ועל העולם שסובב אותם ובמפתיע ישתתפו בדו שיח פילוסופי ומעמיק שבכלל לא ציפיתי לקבל מהמשחק הזה.
האינטרקציות הרבות בין השניים נעות בין מעולות לנוראיות, אבל זה דווקא קורה באשמתו של סרגיי. Atomic Heart עושה עבודה טובה בדקות הראשונות שלו בלהעביר לנו את המסר שהדמות שאנחנו מגלמים היא אדם רציני, חשוב ומכובד, ועושה זאת בדרך שבה הרובוטים והאנשים שמסביבו מתייחסים אליו, אבל ככל שתבלו יותר זמן עם סרגיי תגלו שזה לא המצב. הוא מנצל כל רגע נתון כדי להתלונן על המצב שהוא נמצא בו ועל הפעולות שהוא צריך לבצע כדי להתקדם במשימה שלו, שואל שאלות ללא הפסקה כמו ילד קטן וב-90% מהמקרים הוא פשוט יהיה בלתי נסבל. סרגיי עשה לי עבודה קשה מאוד לחבב אותו, והפעמים היחידות שהיה לי קמצוץ של אהדה כלפיו היו ברגעים די משעשעים שלו ושל צ'רלס, אבל גם הם מעטים ורחוקים מאוד אחד מהשני. בתחום הזה של המשחק אתם לחלוטין תהנו מהעולם שיש לו להציע, אבל אל תצפו לאהוב יותר מדי את הדמות שמלווה אתכם לכל אורך הדרך.
אוטופיה מושלמת, עולם פתוח בעייתי
כפי שבטח כבר שמתם לב, המשחק הוא כותר FPS עם שילוב של נשקים קרים, חמים ויכולות מיוחדות שלסרגיי יש גישה אליהן, בדיוק כמו המשחק שממנו Atomic Heart שואב את ההשראה שלו. איפה שהוא דווקא סוטה מההשראה הזו היא בעובדה שלא מדובר במשחק ליניארי, אלא אחד עם עולם פתוח שלם שתוכלו לחקור, ומלא במיקומים שונים ומעבדות עם משימות להשלים. השעות הראשונות של המשחק משמשות כטוטוריאל אחד ארוך ובו תלמדו להסתגל לנשקים וליכולות שלכם, וללמוד איך לבנות חפצים ותחמושת דרך משאבים שתמצאו בעולם המשחק. כדי לוודא שזה מועבר אליכם בצורה הטובה ביותר, המשחק מחליט לנעול אתכם מחוץ לעולם הפתוח שלו ומעביר אתכם שורה של משימות ארוכות שכולן מתרחשות בתוך מעבדה אחת גדולה.
המשימות בחלק הזה של המשחק מצריכות מכם לאסוף חפצים שונים בכל רחבי המעבדה שמשמשים כמפתחות שאתם צריכים כדי סוף סוף לצאת לעולם שבחוץ. אחרי שאספתם את המפתחות האלו, המשחק דופק לכם אצבע משולשת לפרצוף ואומר שזה לא מספיק, ועכשיו אתם צריכים לאסוף עוד מפתחות בחלק אחר של המעבדה. לא מדובר בעבירה חד פעמית, והמשחק חוטא פעמים רבות במצבים האלה - הוא מגדיר לכם משימה שאתם צריכים להשלים כדי להתקדם הלאה, אתם משלימים את המשימה הזו ואז הוא מחליט שזה לא מספיק טוב, ואתם צריכים לעשות אותה שוב. זה מתסכל, זה לא כיף, ומה שמצחיק זה שהמפתחים מודעים לעובדה שהם מטרטרים את השחקן עם משימות שפשוט לא כיף לעשות, כי סרגיי מואיל בטובו להגיב על כך בכל סיטאוציה. אם Mundfish ניסתה לעשות כאן בדיחת מטא, זה לא תפס, ועובד מאוד לרעת המשחק.
ברגע שאתם יוצאים לעולם המשחק, אתם מקבלים חופש כמעט מלא ללכת לאן שאתם רוצים ולעשות מה שאתם רוצים. הסיבה העיקרית לחקור את העולם היא כדי למצוא תרשימים שיאפשרו לכם לבנות נשקים חדשים או שדרוגים לנשקים קיימים, ולאגור כמה שיותר משאבים כדי לבנות אותם. הבעיה העיקרית עם עולם המשחק הוא שהוא פשוט לא מזמין מספיק בשביל לחקור אותו במלואו. אחרי שסיימתם את הטוטוריאל הארוך של המשחק ועשיתם את צעדיכם הראשונים בחוץ, אתם תגלו שאתם ממש לא מצויידים כדי להתמודד עם מה שקורה שם. זה כמובן אמור לעודד אתכם לצאת לחקור ולשדרג את הנשקים שלכם או להתחדש בתותח אנרגיה חדש, אבל הדרך שבה המשחק מתייחס לעולם הפתוח שלו פשוט לא מאפשר לעשות את זה.
אחת הבעיות הגדולות שיש לי עם משחקי עולם פתוח בסביבה עוינת היא שהסביבה...עוינת מדי. זה מוסיף לסיפור, אין שום ספק בכך, ועוזר מאוד לשחקן להבין שהוא הגיע למקום מאוד מסוכן, אבל כשהמשחק מונע ממני באופן אקטיבי לחקור את הלוקיישנים המגוונים (והבאמת יפהפיים, עוד על כך בהמשך) שהמפתחת עבדה עליהם כל כך קשה, זה גורע משמעותית מהחוויה. ברחבי עולם המשחק ממוקמות מצלמות אבטחה שברגע שיאתרו אתכם, ישלחו התראה למפעל רובוטים בקרבת מקום שיכנס להילוך גבוה ויתחיל לשלוח אליכם גלים של אויבים עד שתצליחו לברוח למקום בטוח. זו לא הייתה בעיה עם האויבים היו קלילים יחסית לאזור ההתחלתי שאתם נמצאים בו, אבל מצאתי את עצמי בסיטואציות בהן אני מתמודד עם כמה סוגים שונים של רובוטים, כל אחד מותאם לשלבים מוקדמים או מאוחרים יותר במשחק, וכל אחד נעול עליי באופן מוחלט.
דם, יזע, דמעות ופ***נג תותח אנרגיה
מונטג' אימונים אחד והרבה בריחות מרובוטים מאוחר יותר, הייתי קצת יותר מצוייד ומוכן להתמודד עם העולם שבחוץ. האויבים עדיין היו קשוחים, וגם ברמת הקושי Medium עליה שיחקתי כל מכה הרגישה כמו הסוף שלי, אבל הנשקים והיכולות שהיו זמינות לי הפכו את הסיטואציה ההישרדותית הזו להרבה יותר אפשרית, וכתוצאה מכך גם הרבה יותר כיפית. לסרגיי יש גישה למגוון די רחב של נשקים, בין אם אלו נשקים קרים כמו גרזן, מצ'טה או פטיש, לבין נשקים חמים כמו אקדח, שוטגן או קלצ'ניקוב שלעולם לא יאכזב אתכם. אתם כמובן יכולים למצוא או לבנות לכל אחד מהנשקים החמים שלכם תחמושת מתאימה כל עוד יש לכם את המשאבים הדרושים, אבל אם אתם מוצאים את עצמכם במצב בו אין לכם כלום ושום דבר, לסרגיי יש גישה למספר נשקי אנרגיה שלא מסתמכים על תחמושת אלא על טעינה שמצטברת עם הזמן, מה שיכול להיות ההבדל בין חיים למוות במצבים נואשים.
הארסנל שזמין לכם, בשילוב היכולות המיוחדות שמאפשרות לכם לחשמל או להקפיא אויבים, להרים אותם באוויר עם טלקינזיס או ליצור סביבכם מגן, הופכים את מערכת הקרב של המשחק למאתגרת וכיפית, בעיקר כשאתם מתקדמים ומקבלים גישה לשדרוגים נוספים. אויבים שעשו לכם חיים קשים בהתחלה יהפכו ללא יותר ממכשול קליל שעומד בדרככם והמשחק מצליח לגרום לכם להרגיש חזקים מאוד בשלבים מאוחרים יותר, אפילו כשאתם מתמודדים עם קבוצה גדולה של אויבים.
הקרבות עובדים טוב מאוד כשאתם מתמודדים מול רובוטים פשוטים, אפילו מהסוגים היותר קשוחים, אבל ברגע שתיכנסו לזירה מול בוס כזה או אחר תגלו שהקרבות מולם לא בנויים בצורה מאוזנת מבחינת התחמושת שזמינה לכם. לא משנה עם כמה מחסניות נכנסתי לקרבות האלה, כמות הנזק שהבוסים סופגים מעטה מאוד (אפילו עם נשקים משודרגים), וזה בסופו של דבר תמיד מוביל לסיטואציה בה התחמושת אוזלת ואתם נאלצים להשתמש באחד מהנשקים הקרים שלכם. זה מוביל לסיטואציות שגורמות למערכת הקרב להרגיש מאוד לא מאוזנת, שלעיתים גרעו מהחוויה הכוללת שלה, אבל בסופו של דבר מדובר במערכת מאתגרת שתשאיר אתכם על קצות האצבעות ועל קצה הכיסא.
יפהייפה כמעט כמו השישית של בטהובן
אם יש משהו ש-Mundfish עשתה עם המשחק הזה בצורה מושלמת וללא דופי, זו הכיוון האומנותי של המשחק והגרפיקה המדהימה שלו. Atomic Heart נראה פשוט עוצר נשימה, בין אם זו דרך הארכיטקטורה של המבנים הרבים שתבקרו בהם, סביבות אורגניות מרשימות, עיצוב הדמויות שתפגשו בכלל ובאופן ספציפי יותר - עיצוב הרובוטים שתצטרכו להתומדד איתם. לכולם יש תמונה כלשהי בראש כשהוא שומע את המילה "רובוט", אבל המפתחת הצליחה לקחת את הקונספט הזה ולהפוך אותו על הראש עם עיצובים שונים ומשונים של הרובוטים שמתפקדים, זזים ונלחמים בדרכים מעניינות שמושכות את העין. בראבו רציני לכל מי שהיה אחראי על העיצוב והאנימציות שלהם, זה פשוט נראה מדהים, כנ"ל לגבי עיצוב הסביבות והנשקים.
יחד עם הגרפיקה המעולה שתמצאו כאן, אי אפשר לשכוח את האיש שהיה אחראי על הצד המוזיקלי שלו - מיק גורדון (Mick Gordon). גורדון, שהיה אחראי על פסי הקול של משחקים כמו DOOM ו-Wolfenstein מביא את הכישרון שלו לעולם של Atomic Heart עם הלחנות יוצאות מן הכלל שאפילו מקבלות הצדקה עלילתית מצד המשחק. המדענים של ברית המועצות הצליחו, בעזרת טכנולוגיה כמובן, לחזות את המוזיקה שאנשים יאהבו לשמוע בעתיד, אבל כולנו יודעים שגורדון הוא האדם שעומד מאחורי כל זה.
המשחק משלב בין מלודיות רוסיות קלאסיות בחלקים מסוימים לבין רצועות מטאל אדירות שהייתם מצפים לקבל בקרבות הבוסים של משחקי DOOM. הם מורגשות בעיקר בקרבות, והרצועה שהכי זכורה לי הופיעה בבוס הראשון של המשחק שהצליח להעלות את כמות ההנאה שלי מהקרב בכמה רמות. תוכלו להאזין לה כאן למטה:
השורה התחתונה
Atomic Heart מלא בדברים מעולים שמצדיקים את הזמן ואת ההשקעה שלכם בו, אבל בכמעט כל אחד מהדברים האלו יש חיסרון די בולט שהיה אפשר לתקן עם עוד קצת זמן בתנור. הוא מציג לכם עולם יפהייפה, משכנע ומושקע, מערכת קרב מאתגרת וכיפית שמוקפת בשיפורים ושדרוגים שהופכים אותה ליותר מעניינת ומושכת. אבל מסביב לכל זה יש לכם גם דמות ראשית מתישה, קטעי גיימפליי שלא תמיד מרגישים מאוזנים ועולם פתוח בעייתי. בעיניי לא מדובר במשחק שמצדיק מחיר מלא, וההמלצה שלי היא להמתין להנחה כלשהי לפני שאתם רוכשים אותו, אבל ברגע שתניחו את ידיכם עליו, תבינו שמחכה לכם רכבת הרים טעונה שבסופו של דבר תספק לכם הרבה הנאה.
*רוצים לקבל את כל החדשות החמות ישר לנייד? הצטרפו לערוץ הטלגרם של Vgames!*
תגובות
1
| פורסם ע"י