אז כן, Sonic Frontiers הוא לא משחק טוב במיוחד, אבל יחד עם כל הבעיות האלה... וואלה אני דיי נהניתי מהמשחק
עותק סיקור סופר לנו על ידי עדלי יונייטד, תודה רבה!
למעריצי סוניק הקיפוד אין באמת מנוחה. מאז Sonic Mania הפנומנלי של שנת 2017 מעריצי משחקי Sonic חווים אכזבה אחרי אכזבה: בין אם מדובר על Sonic Forces או Sonic Origins הממוצעים להחריד - זה נראה ש-Sonic Team פשוט איבדו את המוג'ו שלהם. עם המטען הזה והסיטואציה שבה הם נמצאים, הצוות ב-Sega האחראי על הקיפוד הכחול מגיע לאתגר הגדול ביותר שלו: Sonic Frontiers. מדובר באחד המשחקים הגדולים בתולדות הסדרה ובהחלט שמהשאפתניים ביותר. האם הצוות הצליח לעמוד בציפיות של המעריצים ממנו, או שמא מדובר במשחק Sonic מעולה לשם שינוי? בואו נגלה!
האם אתה מרגיש את קרן השמש הזאת?
הסיפור של Sonic Frontiers מאוד פשוט: סוניק, טיילס ואיימי נשאבים לתוך ה-Cyber Space בזמן שהם הולכים לבדוק התנהגות חריגה של יהלומי הכאוס. סוניק מוצא את עצמו נע באיים שונים הנקראים Starfall Islands וצריך להציל את שני החברים שלו, את נאקלס שהגיע לשם אחרי שהוא חקר את ההריסות מעל Angel Island וגם נשאב ל-Cyber Space, תוך כדי שהוא נלחם בטיטאנים שנשלטים על ידי דמות בשם Sage וקול מוזר מדריך אותו במסע שלו. סוניק צריך להציל את החברים שלו, לנצח את הטיטאנים (Sasageyo וכל זה), להבין מה הקשר של האיים אליו ואל חברים שלו ומי נמצא מאחורי הקול שמדריך אותו. סופר פשוט.
בדיחות בצד, הסיפור של Sonic Frontiers אבסורדי במובן הכי חיובי שיש. הוא לא בנוי טוב, הוא קרינג'י להחריד, הוא מנסה להיות רציני ואפל אבל נופל בכל-כך הרבה נקודות בדרך, הדיאלוגים מרגישים כאילו נכתבו עבור סרט חובבים משנות ה-2000 המוקדמות ואת הטוויסטים תוכלו לראות מקילומטרים. כל אלו ביחד מובילים לאחת החוויות המצחיקות שהיו לי עם משחק בזמן האחרון. נהניתי מכל סצנה, מכל דיאלוג מטומטם ומכל קטע סיפור לא הגיוני. האם מדובר בסיפור טוב? לא. אבל זה לא אומר שהוא לא מהנה - בעיקר כשטיטאן זורק את סוניק דרך איזה 39 עמודים ישר על צלע הר. פנטסטי.
לרוץ מהר לפני שייגמר
העולם הפתוח של Sonic Frontiers מורכב מחמישה איים שונים שאותם נוכל לחקור ולגלות במהלך המשחק. במובן מסוים, Sonic Frontiers לוקח את הפורמט של משחק כמו Super Mario Odyssey ומגדיל אותו למרחבים גדולים בהם סוניק הקיפוד יכול לרוץ, לקפוץ ולהילחם באויבים שונים, לסיים את המשימות שהוא צריך לסיים ולעבור לאזור הבא. רוב הזמן המשימות הללו יתמקדו באיסוף של יהלומי הכאוס השונים או "פיסות זיכרון" שיעזרו לסוניק להציל את החברים שלו שגם נתקעו ב-Cyber Space. אבל בניגוד ל-Super Mario Odyssey, האיים של Sonic Frontiers מרגישים ריקים מאוד.
שלא תבינו לא נכון: כל אי מלא במשימות שאפשר לעשות שיחשפו עוד מהמפה, פלטפורמות שאפשר לעלות ולקפוץ מהם כדי לאסוף פיסות זיכרון או טבעות שיעזרו לסוניק להישאר בחיים וחפצים שיחזקו לו את ההתקפה וההגנה שלו (כמות הטבעות שהוא מפסיד בכל מכה) בזמן שהוא נלחם באויבים שונים. העולמות גם מלאים באויבים שאפשר להילחם בהם ומיני בוסים ענקיים שאפשר להילחם בהם כדי להשיג חפצים שיאפשרו לכם להיכנס לשלבי Cyber Space המבוססים על משחקי Sonic בעבר שיאפשרו לכם להשיג מפתחות שיאפשרו לכם להשיג יהלומי כאוס. אז איך כל מה שתיארתי כאן מצליח להרגיש ריק? פשוט מאוד - העולמות השונים רחבים מדי.
אני מבין מה Sonic Team ניסו לעשות פה: סוניק הקיפוד הוא מאוד מהיר והם רצו שהשחקנים ירגישו את המהירות שלו בעזרת ריצה מהירה שתגמע מרחקים ארוכים בכמה שניות, זה מובן. מצד שני, רוב השטחים הללו פשוט...מתים. האויבים מפוזרים בצורה ספוראדית ולא ברורה על המפה כשרובם המוחלט קלים מאוד לחיסול ובעוד שהם נותנים לכם חפצים שתרצו לאסוף (בעיקר פיסות זיכרון), אני רציתי להתעלם מהם בחצי מהפעמים. שלבי ה-Cyber Space מוחבאים ברחבי המפה אבל להזכירכם, אתם צריכים לבצע משימות צד קטנות, לא מאתגרות ומטופשות למדי כדי לחשוף עוד ממנה (וזה לא שהמשחק מאפשר Fast Travel או משהו, זה סתם כדי שתוכלו לסמן במפה לאן ללכת).
אגב, משימות הצד והאויבים השונים רפטטיביים להחריד. בעוד שהמשימות יקחו לכם כמה שניות שזה לא נורא באמת, חלק מהאויבים במשחק פשוט לוקחים זמן ומאמץ לנצח - מאמץ שלפעמים פשוט לא שווה את זה. סתם לדוגמא: בכל אי יש אויב אחד ענק, סוג של מיני טיטאן, שתוכלו להילחם בו. הטיטאנים האלה יקחו לכם כמה דקות, במיוחד בשלושה השלבים הראשונים, שכן יש להם מנגנונים מעניינים והם לא מתפקדים כסתם "אויבים עם יותר HP מהרגיל". אז אחרי שאתם מנצחים את הטיטאן, בעבודה קשה ומאומצת, הפרס שלכם הוא... עוד Gear שאיתו תוכלו לפתוח שלב Cyber Space. אני נשבע, לנצח טיטאן שכזה ולראות Portal Gear יחיד נופל לרצפה זה מסוג הדברים שבשבילם נהייתי מבקר ומסקר משחקים. זה פשוט הומור במיטבו (כמעט כמו השמות של האויבים הרגילים במשחק שנעים משמות יצירתיים במיוחד כמו ״Tower״ ועד שמות מהמעלה הראשונה כמו ״Red Pillar״. נסו לנחש מה הצורה של כל אויב שהזכרתי כאן).
שלבי ה-Cyber Space שגם תוקעים את ההתקדמות של השחקן כל כמה זמן לפחות מספקים איזשהו גיוון למשחק עם שלבים מהירים וקצביים ומשימות בכל שלב כמו לסיים אותו בזמן מסוים או להשיג כמות מסוימת של טבעות. רוב שלבי ה-Cyber Space מעוצבים בצורה טובה עם מבנה טוב ומהיר לכל שלב, אבל משהו שעצבן אותי במיוחד קשור בעובדה שכשאתם נפסלים המשחק זורק אתכם לתחילת השלב - שזה מצוין - רק שהטיימר ממשיך לרוץ והטבעות האדומות שאספתם בשלב מתאפסות. אם כבר אתם לוחצים בשבילי על ה-Retry, תאפסו גם את השעון. אני לא יודע מי פספס את זה ב-QA אבל זה פשוט מציק שאני צריך לחכות שנייה עד שסוניק יחזור, ללחוץ על התפריט, ללחוץ עוד פעם על X כדי להיכנס להגדרות (כי ללחוץ למטה כדי לרדת להגדרות זה לא טוב מספיק, מסתבר) ואז ללחוץ על Retry? זאת פשוט שליטה מיותרת ומסורבלת.
ואם כבר דיברנו על זה, בואו נדבר על בעיה אחרת שיש למשחק: השליטה שלו. ל-Sonic Frontiers יש שני Presets של שליטה: Action ו-High Speed. אני אומר Presets כי ניתן לכוונן בעצמכם את יכולות התזוזה של סוניק ולדאוג שהוא יסתובב מהר יותר או לאט יותר, יתחיל בריצה מהירה אוטומטית או יאיץ בהדרגה ועוד. לא משנה מה תבחרו: השליטה במשחק תהייה חלקלקה במקרה הטוב ובלתי ניתנת לשליטה במקרה הרע. היו לי שלבי Cyber Space שהדמות שלי פשוט עפה קדימה הישר אל תוך תהום רק כי קפצתי בזמן שרצתי. היו פעמים אחרות באיים עצמם שרצתי ב-300 קמ"ש רק כדי שסוניק יעצור לחלוטין תוך כדי קפיצה כפולה. שליטה לא טובה זה דבר אחד - אבל שליטה לא אחידה, זה כבר דבר אחר.
עצור! פלטפורמה לפנייך!
אז רגע, מה כן אהבתי לגבי המשחק הזה? טוב אני חייב לומר שהעולמות הפתוחים של המשחק הם כיפיים. נכון, המשימות רפטטיביות וכל זה, אבל ברגע שמסיימים אותן ונפתחות עוד דרכי תזוזה בעולמות, תנועה בכל עולם נהיית כיפית למדי: המשחק מלא באתגרי Grind ו-Homing Attack שפשוט נוגעים לי בצד שאוהד סוניק ומשחק במשחקים שלו כבר יותר מ-20 שנים. הייתי שמח אם זה היה נפתח מההתחלה או שאתגרי הפלטפורמה היו משתלבים עם שליטה טובה יותר, אבל אני עדיין נהנה לרוץ בכל אזור ובכל עולם במשחק.
גם מנגנון הסקילים עצמו חמוד מאוד: אני מאוד אוהב את העובדה שנתנו לסוניק עוד מתקפות מעניינות שמאפשרות לו לתקוף מטווח רחוק או לבצע קומבואים שונים (השמות של כל המתקפות הם גם קריצה למשחקי עבר של סוניק שזה נחמד מאוד). האם הייתי רוצה לראות עוד סקילים מעניינים? בהחלט, אני חושב שהם קצת התקמצנו עלינו עם היכולות החדשות של סוניק. גם את מנגנון העלאת המהירות או כמות הטבעות שסוניק יכול לסחוב דיי אהבתי - אני יודע שהייתי מתעצבן אם סוניק היה מאבד את כל המטבעות שלו במכה אחת בקרב בוס, אז אני שמח שזה לא המצב.
המשחק עצמו גם דיי יפה: רואים שהייתה השקעה בעולם של Sonic Frontiers, כשאזורים מיוערים, מדבריים ובעיקר האזור הראשון מקבלים תאורה מצוינת וגרפיקה דיי יפה לסוניק וחבריו. כן, זה לא המשחק הכי מרשים גרפית שיש, אבל הוא בהחלט נראה יפה. כל-כך יפה, עד שהמשחק פשוט מחליט להציג פלטפורמות בעולם בזמן שאתם מסתובבים בו. מילא היה מדובר בגרסת ה-Switch, אבל עדלי יונייטד הנהדרים סיפקו לנו את גרסת ה-PS5 של המשחק - Pop In לא. אמור. לקרות. בעיקר לא בצורה כל-כך אגרסיבית! לא צחקתי כשאמרתי בכתבת משחקי החודש שאין לנו מושג איך המשחק הזה לא נדחה כי הוא בבירור היה צריך עוד כמה חודשים בתנור.
נינטנדו לא אוהבת את סגה - גם כיום
בנקודה ההיא הביקורת הייתה גם אמורה להסתיים, אבל ברגע מחושב ומדוקדק מאוד (קרי, אחרי 3 שוטים של אלכוהול בהשקה של God of War Ragnarok בחנות Player1 בתל אביב), החלטתי לרכוש את גרסת ה-Switch של המשחק כדי שאוכל לבדוק איך המשחק השאפתני הזה נראה ועובד עליה. הרי להמון שחקנים בעולם (יותר מ-114 מיליון בשלב הזה) יש את הקונסולה של נינטנדו, אז הגיוני שנראה גרסת Switch מפוארת נכון? אז זהו שלא. מדובר בגרסה שלא הייתי מאחל לאויבים שלי לשחק אותה.
עזבו את הבעיות של ה-30 פריימים לשנייה (עם נפילות יש לציין) ואת השליטה המוזרה והלא מדויקת במצב הזה, המשחק נראה פשוט מזעזע. המשחק קיבל את אחד השנמוכים הגדולים ביותר שראיתי לגרסת Switch בחיים שלי. ה-Pop-in יותר קשה מהרגיל, דשא קיים בגרסת הזאת רק ברדיוס של 300 מטר מסוניק, העצים במשחק גורמים לעצים ב-Pokemon Legends Arceus להיראות כמו פלא היצירה והאפקטים קיימים במידה מועטה. הדבר החיובי היחיד שיש לי לומר על הגרסה הזאת הוא התאורה שהיא נהדרת כמו הגרסאות האחרות. אין לי מה להוסיף על הגרסה הזאת חוץ מ-"תתרחקו, זה אפילו לא מצחיק בשלב הזה".
השורה התחתונה
אז כן, Sonic Frontiers הוא לא משחק טוב במיוחד. הוא לא בנוי טוב, השליטה מוזרה ולא הגיונית (אפילו יחסית למשחק Sonic), האזורים הפתוחים רפטטיביים, המוזיקה נעה בין חלאתית לסבירה והבוסים, ברובם המוחלט, לא מעניינים או כיפיים במיוחד. אבל יחד עם כל הבעיות האלה...וואלה, אני דיי נהניתי מהמשחק. בכובע המבקר אני חייב לציין את כל התקלות והבעיות של המשחק וגם לשקף את זה בציון, אבל בפועל המשחק עשה את מה שהוא המטרה הגבוהה ביותר עבור כל משחק: בידר אותי. נכון, רוב הבידור הגיע מצחוק על רגעים שבפועל לא היו אמורים להיות מצחיקים, אבל גם במשחקיות עצמה היו רגעים משעשעים, חמודים וכיפיים. העולם עצמו צבעוני ויפה ובסך הכל נהניתי. אם אתם מחפשים משחק שמנסה לעשות הרבה דברים, עושה את כולם בצורה בינונית ומצחיק אתכם לאורך כל הדרך, אתם יותר ממוזמנים לרכוש את המשחק הזה.ֲ רק אל תטרחו לקנות את המשחק ל-Switch.
*רוצים לקבל את כל החדשות החמות ישר לנייד? הצטרפו לערוץ הטלגרם של Vgames!*
תגובות
1
19:29 14.11.2022 |
Yakuza Fanboy (אורח)
אחלה ביקורת שמואל יש לי שאלה
מכיר את סדרת משחקי
The Legend of Heroes
אם כן מה אתה חושב עליה?
2
21:19 14.11.2022 |
מסע נוסטלגי ביוטיוב (אורח)
זה רק נדמה לי או שבכל העולם ובארץ בפרט הערצה לסוניק גוועת במהירות ? ובכלל כשחקן נוסטלגי מעולם לא הבנתי מה יפה במשחק הזה
3
14:25 15.11.2022 |
שמואל מקונן - עורך ראשי (בדימוס)
מכיר, לא נגעתי בה בכלל יאקוזה
4
11:50 16.11.2022 |
שמואל מקונן - עורך ראשי (בדימוס)
רוצה את האמת מסע נוסטלגי? זה משחק סבבה לגמרי. הוא כיפי, צבעוני ומהנה - נהניתי לשחק אותו ונהניתי לסקר אותו. מבחינת ביקורת יש בו יותר בעיות מבאוטו בן 30 שנה שהגיע מהשטחים, אבל מי שיקנה את המשחק יהיה לו Jolly good time.
5
14:33 16.11.2022 |
siegfried
יופי של ביקורת. העלילה בהחלט טעונת שיפור, אבל היא טובה פי עשר מהעלילה של שאר משחקי סוניק של העשור האחרון, אז אני מבסוט סך הכל. אהבתי את המשחק, אולי זה בגלל שאני מעריץ גדול (אולי אפילו גדול מדי)של סוניק, אבל הוא מהמשחקים האהובים עליי של השנה.
אגב אחלה ריפרנס לסוניק R (וליהלי סובול ומלאני פרס).
6
| פורסם ע"י