עם ביצועים מרשימים ואקשן משובח - האם מדובר בסרט הטוב ביותר של שלב 4?
תודה רבה לפורום פילם על ההזמנה להקרנת הבכורה!
ב-2018 קיבלנו את הסרט "הפנתר השחור" בכיכובו של צ'דוויק בוזמן (Chadwick Boseman), שהתמקד בגיבור העל שהופך למלך של ווקאנדה, אחת האומות החזקות ביותר בעולם, אחרי מותו של אביו. עד היום מדובר באחד מהסרטים האהובים עליי, לא רק כחלק מה-MCU אלא בכללי, ומאז זכינו לראות את בוזמן חוזר לנעליה של הדמות מספר פעמים עד לפטירתו בשנת 2020. מאותו רגע, השאלה הכי גדולה שריחפה באוויר ללא מענה הייתה "מי יכול להחליף אותו בתור הפנתר השחור?". זאת גם השאלה ש"הפנתר השחור: וואקנדה לנצח" מנסה לענות עליה, ובדרך לתשובה עוצר להתמקד על נושאים כמו התאבלות, מסורת ובגרות, ובו זמנית מזכיר לנו שהוא עדיין חלק ממשהו גדול יותר. יש כאב אמיתי מאחורי הסרט הזה, והוא הולך למרחקים ארוכים כדי להציג את עצמו כמכתב אהבה לצ'דוויק בוזמן, ובהצלחה גדולה, אבל האם זה מספיק? הביקורת נטולת ספוילרים - קראו בחופשיות!
יחי המלך החדש
אומת וואקנדה מתאבלת על מותו של המלך טצ'אלה (T'challa) בעקבות מחלה שאינה מוזכרת, והסרט נפתח עם סצינת הלוויה שעשויה עם הרבה השקעה. למרות שהמוות של טצ'אלה הוא משהו שמלווה את הסרט לכל אורכו מבחינת הטון שלו, הוא שם דגש נוסף על הרבה קטעים שבאים לחלוק לו כבוד אחרון, כמו סצינות ללא סאונד בכלל שמשמשות כדקות דומייה לזכרו. שורי (Shuri), בגילומה של לטישה רייט (Letitia Wright), מתאבלת על מותו של אחיה ומוצאת נחמה בטכנולוגיה שלה. היא מטביעה את עצמה בעבודה כדי לא להיזכר בו, וכבר בהתחלה ניתן לראות שמתחילות אצלה נטיות נקמניות כתוצאה מכך. היא מסרבת להתאבל כפי שמצופה ממנה כמיטב המסורת הווקאנדית, לצערה של אימה המלכה רמונדה (Ramonda), שמעדיפה להתאבל בדרכים מיסטיות המבוססות יותר על אמונה. הדואליות הזו גורמת לקרע בין השתיים ומקשה עליהן להמשיך הלאה, והסרט נותן הרבה מקום גם לשחקנים המשניים להביע את צערם בדרכם בצורה יפה מאוד.
אבל תקופת ההתאבלות של הדמויות נחתכת מהר מאוד כשאנחנו מוצגים לדמותו של נאמור (Namor), השליט של הממלכה התת ימית טאלוקאן, בגילומו של טנוץ' הוארטה (Tenoch Huerta), אשר מכריז מלחמה על ווקאנדה בעקבות השנאה שלו לאנשי היבשה. סיפור המקור של נאמור מוצג בצורה מעמיקה מאוד שמקשרת אותו לקולוניאליזם הספרדי, ובשילוב עם הופעת הבכורה של טאלוקאן על המסך הגדול שעשויה עם הרבה דימיון וגרנדיוזיות, מועברת תחושה מאוד אמינה ומשכנעת שמדובר במקום אמיתי, קצת כמו איך שוואקנדה מוצגת. זה כמובן לא היה יכול לקרות בלי העבודה הנפלאה של יוצרי התחפושות והסטים - הכל מרגיש מאוד אותנטי ונאמן.
עמוס בכל טוב, וגם בקצת רע
אני אגיד את זה חד וחלק - הסרט הזה ארוך מדי. הוא באורך של שעתיים וארבעים דקות, והיה אפשר לקצר אותו באופן משמעותי כדי להפוך אותו לקצת יותר קל לעיכול. זה נובע מהעובדה שלסרט יש המון דברים להתעסק בהם, חלקם לא בהכרח רלוונטים. מהמוות של טצ'אלה וההשפעות שלו, המלחמה בין וואקנדה לטאלוקאן, הצגת הדמות של רירי וויליאמס (Riri Williams) וחליפת האיירון מן שלה ועד לעלילת צד שמערבת את ה-CIA, הסרט הזה מנסה לגעת בהכל. הרצון הבלתי נשלט של מארוול לתת קשרים ליקום ההולך וגדל שלה בכל סרט פועל פה דווקא לרעתו של "וואקנדה לנצח", והוא היה מרוויח מהסרה של כמה קטעים שבאמת לא היו צריכים להיות שם.
אתמקד ברשותכם בדמות של רירי וויליאמס, שההופעה שלה בסרט הייתה די מצופה בהתחשב בעובדה שהיא אמורה להיות גאונה ברמה של טוני סטארק ושורי. ציפיתי מאוד לראות אותה בפעולה עם החליפה שלה, וסצינות האקשן שהיא משתתפת בהן אכן עשויות טוב ומצליחות להציג את הגאונות שלה ביחד עם העובדה שהיא ילדה בת 19 שעדיין לא מנוסה בכל מה שקשור לגיבורי על ולחימה בנבלים. הבעיה שלי איתה הייתה בקטעים שהיא לא בחליפה - היא לא הצליחה לבסס את עצמה כדמות מספיק משמעותית בסרט עם הרבה התמקדות רגשית, מה שבסופו של דבר די סיכם את ההופעה שלה כ"תזכרו את הילדה הזאת, כי בקרוב תהיה סדרה עליה בדיסני+ ואתם לא רוצים חלילה להגיע לא מוכנים".
וזה משהו שקורה גם לדמויות אחרות בסרט. עד כמה שאהבתי את ההופעות המחשמלות של לטישה רייט כשורי ואנג'לה באסט (Angela Bassett) כמלכה רמונדה, אף אחת מהן לא הרגישה מספיק טובה בשביל להחזיק תפקיד של דמות ראשית. אני בשמחה אצפה בכל דבר שהשחקניות האלו יופיעו בהן, כי יש להן סצינות פשוט מעולות בסרט הזה, אבל הדמות היחידה בסרט שבאמת הרגישה כמו דמות ראשית היא נאמור. טנוץ' הוארטה גונב פה את ההצגה עם נוכחות מאיימת ומזמינה בו זמנית שאי אפשר להתעלם ממנה, ואני רואה אותו בקלות הופך לאחד מהנבלים היותר זכורים שהופיעו ב-MCU עד כה.
צחוקים וחלאס
הדברים הראשונים שכנראה עולים לכם לראש כשמישהו אומר את צמד המילים "סרט מארוול" הם אפקטים והומור. מה שהתחיל עם אפקטים בלתי נשכחים בסרטים המוקדמים יותר של ה-MCU ראה לאט לאט מעין דעיכה באיכות, בעיקר בסרטים שקיבלנו בשלב 4. תאשימו את מארוול, תאשימו את אמני ה-VFX - זה לא משנה, יש פה ירידה משמעותית ברמה וזה מתחיל להיות מאוד ניכר לעין. "וואקנדה לנצח" לא חף מבעיות בתחום הזה. אפשר להגדיר את האפקטים שלו כטובים ולא מעבר, כשבסצינות באזורים מלאי CGI קשה שלא לשים לב למסך הירוק ולראשים המרחפים בחליפות הגיבורים. המערכה האחרונה של הסרט היא כמובן העמוסה ביותר באפקטים ורואים שעיקר ההשקעה הלכה לשם (חוץ מהחליפה של רירי, זה לא היה טוב בכלל), אבל אני בטוח שאם חלוקה יותר מאוזנת של התקציב, הבעיות האלו היו פחות בולטות.
נחזור לדבר השני שציינתי - ההומור. סרטי מארוול ידועים בההומור הקליל שלהם והיכולת/קללה להרוס סצינות רציניות עם בדיחות, ולעיתים נדירות מאוד יהיו סרטים עם סצינות מעולות שלא יהיו מובלות בהערה צינית או בדיחה כלשהי. לצערי הסרט הזה הוא לא אחד מהמקרים האלו. "וואקנדה לנצח" הוא כנראה הסרט עם הכי פחות הומור בו, שזה טוב בהתחשב בנושאים שהסרט מתעסק בו, אבל גם עם מדד הבדיחות נמוך מהרגיל, המיקום שלהן לא טוב בכלל. סצינות עוצמתיות מאוד יכלו להרוויח המון אם היו משאירים אותן כמו שהן, אם רק השתיקה שאחריהן הייתה ממשיכה להיות שתיקה, אבל מארוול לא יכולים להתאפק - וחבל.
השורה התחתונה
"הפנתר השחור: וואקנדה לנצח" הוא סרט מארוול טיפוסי שמתעסק עם נושאים לא טיפוסיים בכלל. יש לכם את האקשן המעולה, האפקטים הטובים ברובם והשחקנים שמצליחים לספק ביצועים מרשימים מאוד. המוות של צ'דוויק בוזמן מגדיר את האווירה של הסרט לכל אורכו עם קטעים מלאים באהבה לשחקן, אבל בסופו של דבר העומס שקיים בו וההתעסקות בדברים לא כל כך רלוונטים די מפריעים לחוויה. האם הוא הסרט הכי טוב של שלב 4? לא, אבל הוא יספק לכם הרבה הנאה ויתן לכם את הפרידה שמגיעה לכם, ואולי ילמד אתכם שיעור או שתיים בהתמודדות עם אובדן, משהו שמעולם לא חשבתי שאגיד על סרט מארוול.
"הפנתר השחור: וואקנדה לנצח" עולה לאקרנים היום, ה-9.11, בבתי הקולנוע בישראל.
*רוצים לקבל את כל החדשות החמות ישר לנייד? הצטרפו לערוץ הטלגרם של Vgames!*
תגובות
1
16:47 13.11.2022 |
אבינר
לא מסכים. סרט מהגרועים שראיתי, שחקניות ברמה נמוכה מאוד, עמוס קלישאות בשקל. אין עומק, אין משחק טוב, אין עניין. יותר מדי נשים "מושלמות" בסט, פחות מדי גברים - ורובם "רעים". אין ניסיון וכישלון, יש בעיקר הצלחות. הם איבדו את זה לגמרי. אם היו מסיימים אותו אחרי סצנת הלוויה של צ'דוויק - הייתי נהנה ממנו
2
11:05 14.11.2022 |
ב (אורח)
אבינר, אין טעם לציין את המובן מאליו, הוליווד כבר מזמן לא מייצרת סרטים אלא תעמולה פרוגרסיבית מלוקקת לא למאכל אדם עם מסר שמוסווה בערך כמו פטיש בפרצוף. אני כבר שלוש שנים לא רואה סרטים, בקושי סדרות.
3
| פורסם ע"י