עם גרפיקה שמתנהגת בצורה בעייתית וביצועים לא הכי יציבים קשה לי להמליץ על הפורט הזה בלב שלם - גם אם הוא עובד בצורה סבירה בסך הכל
עותק סיקור סופק לנו על ידי עדלי יונייטד, תודה רבה!
זהו חברים וחברות, הגענו לסיכום הטרילוגיה הקטנה שלי! אחרי הביקורת שלי ל-NieR:Automata על ה-Switch שהיה אחלה של פורט עם בעיות קלות מאוד והביקורת שלי לפורט הפנומנלי של Persona 5 Royal ל-Switch שהוא באמת ברמה של חובת קנייה אם אתם חובבי משחקי JRPG ועוד לא שיחקתם ב-Persona 5 Royal מאיזושהי סיבה, מגיעה אלינו הביקורת האחרונה לטרילוגיה: הביקורת לגרסת ה-Switch של משחק ההרפתקה האייקוני, Life is Strange, וספציפית ה-Arcadia Bay Collection, גרסת הרימאסטר של המשחק וה-DLC שלו. אז איך הפורט של המשחק?
הצבעים האמיתיים
בדיוק כמו שתי הביקורות הקודמות בטרילוגיה גם כאן זאת הולכת להיות ביקורת קצרה ולעניין. כמו שני המשחקים הקודמים שסיקרתי ל-Switch, גם כאן מדובר במשחק שכולם כבר מכירים, אבל אלו שלא גם יקבלו שיעור קטן בהיסטוריה: Life is Strange הוא המשחק השני של Don't Nod, סטודיו צרפתי לפיתוח משחקים שהחל את דרכו בעולם הגיימינג עם פיתוח של משחק אקשן פחות מוכר בשם Remember Me. לאחר סיום הפיתוח שלו, החברה החליטה לצאת מאזור משחקי האקשן לטובת המשחקיות האיטית יותר והמתודית יותר המאפשרת לספר סיפור בצורה מהודקת יותר ממה שהם יכלו ב-Remember Me. כך נולד Life is Strange.
משחק ההרפתקה של Life is Strange שעוקב אחרי סיפורה של מקס קלופילד שחוזרת לעיירת נעורייה רק כדי לגלות שהיא ניחנת ביכולת על טבעית להעביר את הזמן לאחור ולשנות רגעים מסוימים בחייה, תפס מיליוני גיימרים לא מוכנים: הכתיבה הנהדרת, מכניקת החזרה בזמן וכמובן - הבחירות שמקס הייתה צריכה לעשות לכל אורך המשחק, היו משהו שגיימרים באותו הזמן חוו רק מהמשחקים של Telltale ובטח שלא ציפו לו ממפתחת יחסית אנונימית מצרפת. בהמשך המשחק גם קיבל DLC בשם Before the Storm שעקב אחרי עוד דמות מרכזית בסיפור של Life is Strange, קלואי.
שני המשחקים שיצאו ב-2015 ו-2017 בהתאמה קיבלו לאחרונה גרסת רימאסטר מחודשת ששיפרה הרבה דברים משני המשחקים הללו, בין אם מדובר בגרפיקה הכללית של המשחק, האנימציות של הדמויות המרכזיות, תנועות הפנים וההבעות של מקס, קלואי ושאר הדמויות, איכות סאונד משופרת ועוד. הגרסה שהגיעה ב-2021 לכל הקונסולות והמחשב האישי ונקראה Life Is Strange Remastered Collection הייתה אמורה להגיע גם ל-Switch באותה השנה לפני שהיא נדחתה פעמיים: פעם אחת לתחילת 2022 ובפעם השנייה לספטמבר שעבר. אז עכשיו כשהיא אכן כאן, האם הדחיות היו שוות את זה?
התשובה כמו בהרבה מקרים עם ה-Switch היא מורכבת: המשחק נראה סביר מאוד על הקונסולה הקטנה של נינטנדו. אני יודע שזה לא נשמע חיובי, אבל בהתחשב במה שעומד להגיע בהמשך, לדעת שהמשחק נראה סבבה לגמרי ושומר על העיצוב האמנותי המקסים של המשחקים הללו זה דווקא טוב. הבעיות מתחילות כשאני מתחיל להיכנס לעובי הקורה ואז מתחילות להתגלות בעיות דיי מעצבנות עם גרסת ה-Switch של המשחקים של Don't Nod. בין אם מדובר בטקסטורות על קירות וארונות שנטענות תוך כדי הליכה בסצנה, איכות תאורה וצללים ירודות, וגרפיקה בין פריטים שונים בסצנות במשחק (תמונות ברזולוציה נמוכה במרחק מהמצלמה לדוגמא).
באופן כללי, המשחק נראה פחות טוב משאר הגרסאות של המשחק, אבל זה תמיד מרגיש לי כאילו גרסת ה-Switch (שגם קיבלה שם אחר, כפי שאולי שמתם לב מהפתיחה של הכתבה), היא סוג של שילוב בין הגרסה המקורית לגרסת הרימאסטר: מצד אחד יש לנו את המודלים החדשים והיפים יותר ומצד שני יש לנו טקסטורות נמוכות ובעיות טעינה של אובייקטים ושיידרים. אני באמת מקווה שזה משהו שהמפתחים של הפורט יתקנו בהמשך בעזרת פאץ'.
עוד משהו שהמפתחים צריכים לתקן הם הביצועים של המשחק: המשחק אמור לרוץ ב-30 פריימים לשנייה, אבל הוא יורד יותר מדי פעמים אל מתחת למספר שהוא הגדיר לעצמו. סצנות אישיות עם קלוז-אפים סובלות מכך בצורה הקשה ביותר, כשהיו לי נפילות רגעיות גם לאזור ה-20 פריימים לשנייה כשדמויות דיברו. השינויים הללו בביצועים מורגשים וגם אם הם לא מפריעים למשחקיות עצמה (כמו במשחק אחר ל-Switch שאני אגיע אליו יותר מאוחר השבוע), זה עדיין מבאס לראות את זה קורה כשמשחקים כמו Persona 5 Royal ואפילו NieR:Automata כמעט ולא חוו את הבעיות הללו (ואם כן, כמו במקרה של NieR, זה היה דיי צפוי ומובן אפילו).
גם ה-Frame Pacing (או כמה חלקה הרגישה החוויה) לא היה טוב במיוחד: בעוד שברגעים רגועים בלי הרבה אקשן במשחק המשחק מרגיש יחסית חלק, היו לי המון רגעים בחלקים הראשונים והמתקדמים במשחק בהם המשחק היה ב-30 פריימים לשנייה, אבל היה רחוק מלהרגיש כך. הדבר האחרון שרציתי לדבר עליו בהקשר הזה הוא זמני הטעינה ואנחנו שוב נמצאים בנקודה בה ה-Switch טיפה מקרטע: זמני הטעינה של שלבים ושמירות במשחק לא היו ארוכים בצורה קטסטרופלית, אבל זה בהחלט משהו שאפשר לשים לב אליו. היו פעמים שטענתי שמירה ויכלתי לחכות גם חצי דקה עד שהמשחק היה נטען. בהתחשב בבעיה הקודמת של הטקסטורות שנטענות בין חדרים ובין סצנות, הייתי מצפה מזמן הטעינה הארוך להיות הדבר שימנע מזה לקרות, אבל זה לא המצב.
דבר אחרון בנוגע לביקורת הזאת: אני יודע שירדתי הרבה על הפורט, אבל המטרה שלי בביקורות היא לתת לכם את התמונה המלאה ובמקרה הזה היא מאוד פשוטה: צמד המשחקים נראה טוב ומתפקד בצורה סבירה על ה-Switch. כן, יש הרבה בעיות, אבל זה לא פורט לא שחיק או כזה שייפול לקטגוריה של הפורטים הגרועים ל-Switch כמו הפורט המקורי ל-Ark, הפורט ל-Bloodstained או הפורט המזעזע של WWE 2K18. הטקסטים ברורים במצב נייח ומצב נייד כאחד, איכות הסאונד טובה, המודלים של הדמויות השונות נראות טוב והמשחק עובד בצורה סבירה - גם עם בעיות הביצועים שהזכרתי קודם לכן. מי שרוצה לשחק במשחק בצורה ניידת בכל זאת יהנה מהקולקציה הזו על ה-Switch - היא מציעה יופי של משחקים בכל זמן ובכל מקום.
השורה התחתונה
אני לא אשקר - קצת מבאס אותי לבוא אחרי שתי ביקורות לפורטים טובים מאוד (מצוין במקרה של Persona 5 Royal) ולהגיע לפורט שהוא בסדר במקרה הטוב ועם בעיות מורגשות במקרים מסוימים. Life is Strange הוא משחק נהדר וכן, העובדה שהוא משחק סיפורי המבוסס על בחירות הופך אותו למושלם על הקונסולה הקטנה של נינטנדו, אבל עם גרפיקה שמתנהגת בצורה בעייתית וביצועים לא הכי יציבים קשה לי להמליץ על הפורט הזה בלב שלם - גם אם הוא עובד בצורה סבירה. זה ממש מצחיק אותי ש-Life is Strange: True Colors, משחק שיצא בשנה שעברה, נראה הרבה יותר טוב ממנו על ה-Switch ומשחק יותר טוב ממנו. גם זה משהו.
*רוצים לקבל את כל החדשות החמות ישר לנייד? הצטרפו לערוץ הטלגרם של Vgames!*
תגובות
1
| פורסם ע"י