אני מקווה שהמשחק הזה הוא הדרך שלהם ללמוד מה כן עובד בשבילם, אבל המשחק הזה השאיר אותי עם יותר מדי טעם מר של פוטנציאל לא ממומש.
אני מדי פעם מוצא את עצמי מזכיר את אירועי ההצגה השונים לקונסולות הדור הנוכחי בביקורות שונות, אז פעם נוספת אנחנו חוזרים לאירוע הצגת היכולת של Xbox Series X|S, אירוע שרובנו כנראה נזכור יחסית לרעה מאחר והוא הציג מעט מאוד יכולת או משחקיות בכל צורה שהיא. מספר משחקים כן הוכרזו או הוצגו שם: The Medium, Scarlet Nexus, אבל האחד שרלוונטי לנו היום הוא לא אחר מ-Scorn שפתח את ההצגה. כאשר המשחק הוצג בטריילר באירוע, לא קיבלנו פרט נוסף על מה שמוצג לפנינו, רק ידענו לצפות לסביבה מעניינת שמושפעת מלא פחות מהיצירות של H.R. Giger (האבא של ה-Xenomorphs). אז מה אני חשבתי עליו, עכשיו כשהוא סוף סוף יצא?
נתחיל מהסיפור
אין, מה תעשו לי? פשוט אין סיפור. אני יוצא מנקודת הנחה מאוד מאוד כללית שאנחנו כנראה צריכים להבין את הסיפור מתוך פרשנות אישית שלנו, אבל העולם כל כך מלא בעיצובים שונים ומכניקות שונות שאני חייב להבין אם יש סיפור כלשהו למשחק הזה. אנחנו משחקים סוג של בן אדם (או לפחות נראה לי שאנחנו משחקים בן אדם), שמתעורר מהזייה שבה אנחנו רואים אזור מדברי ומבנה חוצני משונה. אני מרגיש כאילו לאורך המשחק, המטרה שלנו היא למצוא את הדרך לסוג של גן עדן (לפחות הסוף גורם לי להרגיש ככה), אבל כל העולם מתנגד לכך והעולם פשוט מתנגד אלינו ככל שנתקרב לגן עדן יותר. בכנות, כל אחד יכול להבין מה שהוא רוצה מהמשחק בגדול, אין טקסטים, אין NPC או תיאור של עצמים שיכול לספר לנו יותר על העולם, הוא פשוט קיים וזהו.
אין סיפור, הלאה!
אוקי, אז בואו נדבר על המכניקות השונות של המשחק: המשחק מפוצץ בפאזלים, כשאני אומר מפוצץ, אני ממש מתכוון לזה, חצי מהזמן אנחנו נבלה במה שמרגיש כמו walking simulator או בין הרבה פאזלים שונים ומשונים. חלקם יהיו יחסית ברורים ואינטואיטיבים מאוד אבל חלקם יהיו מאוד מתסכלים. הפאזל הראשון מאוד מובן מאליו לדעתי (למרות שגם אני כמו הרבה אחרים כנראה, ביליתי עליו יותר זמן ממה שכנראה היייתי שמח להודות), אבל חלק מהפאזלים האחרים קצת יותר מסובכים וחלקם ידרשו מהשחקן להבין שככל הנראה הוא פספס משהו בדרך (כמו מכשיר מסויים שהוא היה צריך להפעיל או לאסוף), מה שיכול לגרום לשחקנים לעשות הרבה הליכה לאחור בשביל לגלות את מה שהם פספסו.
המשחק מסביר את עצמו לרוב כאשר הוא לא מבצע שימוש בדיבור או בכתב, ובכך צריך להעביר לשחקן לא מעט מידע מבלי באמת לספר לו באופן ישיר עליו. אז בין הדברים שהיו ידועים לי לפני היציאה של המשחק הוא שלא אמור להיות לו Hud (קיצור של Heads Up Display), ולמרבה הפתעתי, כאשר השגתי את הנשק הראשון, לפתע נגלה לעיניי ה-Hud של המשחק שמציג לי את החיים שלי ואת התחמושת שנותרה בנשק. אז אם לא כל המידע מוצג לי בצורה אינטרקטיבית, למה בעצם אין בשום צורה משהו שמציג את הפעולות השונות שניתן לבצע? חצי מהמשחק שרדתי על נקודת חיים בודדת מאחר ולא ידעתי שאני יכול לרפא את עצמי בכלל בזמן שהדמות הראשית נאלצת להסתובב עם טפיל שטורח להרוג את אותנו לאט לאט כל פעם.
אתעכב גם באופן זריז על מכניקת הקרב של המשחק הזה. בקצרה - היא מאוד תפלה בעיניי, אבל טיפה יותר באריכות: היא חסרת מעוף. הנשקים שאנחנו מקבלים הם מאוד איטיים והמשחק איתם מאוד לא מספק שום אקשן אמיתי. הנשק הראשון הוא בעיקר כלי עבור השלמה של פאזלים מסויימים, כשבנוסף לכך יש לנו אקדח ושוטגאן ששניהם נטענים לאט במיוחד. לכל אחד מהם יש אנימציה ספציפית וניתן לראות את הפעולה האיטית במיוחד שנדרשת על מנת לטעון את הנשקים. מציאה של תחמושת או דם על מנת לרפא את נקודות החיים (הדי אומללות מבחינת הכמות שלהן, יש לציין), נעשה על ידי תחנות הטענה שונות שגם הן מאוד מוגבלות ולפעמים אפשר להשאר בלי כל אמצעי הגנה עצמי והשחקן יצטרך לאלתר דרכים על מנת לשרוד או להתחמק מאויב מעצבן במיוחד.
בנוסף, מבלי לספיילר יותר מדי (משעשע, אני יודע), המשחק ברמה מסויימת, מעודד את השחקן לא להילחם בכל יצור שקיים במשחק (אין פה חברים, כמה חבל), אבל לקראת הסוף של המשחק נאלץ להילחם במספר בוסים שמונעים את ההתקדמות עד שהם מתים. מדובר בקרבות הכי מתסכלים שיצא לי לשחק כבר זמן מה: הרגעים שבהם ניתן לגרום להם נזק לא ברורים, קצרים מדי ואין שום אינדיקטור למתי ואיפה צריך לתקוף אותם. בנוסף, יש סיכוי לא קטן בכלל שכאשר תגיעו לאזור האחרון של המשחק, הוא בכלל לא יתרנדר: יש למשחק soft lock שלא מאפשר את ההתקדמות והוא רנדומלי לחלוטין. באמת מאכזב.
המשחק שיכל להיות Alien
על המכניקות השונות והדי רנדומליות של המשחק שממשיכות להופיע בו, אני יכול להמשיך לכתוב עוד, אבל בואו נדבר עכשיו על מה שאני מרגיש שהיא נקודת המכירה המרכזית של Scorn: העיצוב הכללי שלו. עליו אני יכול רק לומר: וואו, פשוט וואו, אני אומנם לא מעריץ ענק של היצירות של H.R. Giger, אבל העיצוב הכללי יכל להיות פרי יצירתו וזה נראה פשוט מהמם. בעוד שהאומנות של המשחק שייכת לז'אנר האימה, אני חש מעט מאוד אימה בכל שלב של המשחק הזה, שזה אומר הרבה לגבי המשחק הזה. המשחק משחק הרבה על אטמוספירה, וזה ממש לא מה שחשבתי שאני אקבל כאשר קניתי את המשחק - מעט מאכזב לדעתי. הבעיה האמיתית היא שאין הרבה גיוון גם בעיצובים השונים, אז הרבה דברים פשוט מתחילים לאט לאט להרגיש מאוד ממוחזרים, משהו שהוא מעט חבל, אבל האווירה הכללית עשויה נהדר.
לסיום גם אדבר על הפסקול של Scorn, למרות שאין באמת הרבה מה לכתוב עליו. במרבית המשחק, הוא כמעט ולא קיים בכלל, או לפחות ממש לא מורגש, לפעמים אפשר ללכת במשחק הזה בשקט כמעט מוחלט, משהו שהוא לצערי לא מאוד מעניין. מרבית הפסקול במשחק הזה מורכב בעיקר מסאונד אמביינטי, כשהפעם היחידה שאני מצליח לזכור שהיה זכר לסוג של מוזיקה, היא בקרב בוס האחרון שהיה בו מעט באסים, אבל אין פה שום דבר מרשים. המשחק הוא משחק יחסית קצר ואני מרגיש כאילו בחלקת המוזיקה מישהו בהפקה פשוט לא חשב שזה דורש השקעה ברמה מסויימת וזה פשוט מבאס, במיוחד במשחק שבשלב מסויים, פשוט רציתי שהוא רק יגמר.
השורה התחתונה
אין הרבה שאני יכול להוסיף שכבר לא אמרתי קודם, Scorn היה אחד ממשחקי האימה המצופים שלי בתקופה האחרונה, כשההודעה על כך שהמשחק סוף כל סוף מקבל תאריך יציאה ריגשה אותי - במיוחד כשהמשחק הזה יצא ממש לכבוד תקופת ה-Halloween. אני חייב לומר שאני בשוק די עמוק, במיוחד כשמדובר במשחק שנמצא בפיתוח מ-2017, וזה עוד אחרי קמפיין Kickstarter מוצלח במיוחד ותמיכה נוספת מ-Microsoft (שהציגו את המשחק במאי 2020). אחרי תקופה ארוכה כל כך של פיתוח, קיבלנו משחק שלא הצליח לעמוד בציפיות. הוא קצר במיוחד (בין 3 ל-5 שעות, מעט מאכזב בעיניי), מכניקת הקרב שלו לא מספקת בשום צורה, הפסקול של המשחק ריקני מאוד והדבר היחיד שיש למשחק הזה, זה נראות כללית יפה אך לא הרבה מעבר לזה. אני רחוק מלדעת מה עבר בראשם של המפתחים ב-Ebb Software. אני מקווה שהמשחק הזה הוא הדרך שלהם ללמוד מה כן עובד בשבילם, אבל המשחק הזה השאיר אותי עם יותר מדי טעם מר של פוטנציאל לא ממומש.
*רוצים לקבל את כל החדשות החמות ישר לנייד? הצטרפו לערוץ הטלגרם של Vgames!*
תגובות
1
23:20 19.11.2022 |
מסע נוסטלגי (אורח)
וואו כמה משחק יכול להיות גרוע, אני חייב לציין שניכר מתוך הכתיבה את התסכול והעצבים והשעמום שחווית
אחלה ביקורת
2
| פורסם ע"י