אחרי שבפרק הקודם נפרדנו מוייסריז, משפחת הייטאוור מתארגנת להשתלט על הכס, בעוד אאימון נואף ורייניז מתכננת את בריחתה.
"מחול הדרקונים הוא השם הפיוטי שניתן למאבק האכזרי והעקוב מדם על כס הברזל של ווסטרוז, שהתחולל בין שני הפלגים היריבים של בית טארגאריין בשנים 129 עד 131 א"ה. הענקת השם "מחול" למעשים האפלים והמטרידים של אותה תקופה נראית לנו סרת טעם. אין ספק שהביטוי הגיע מאחד הזמרים. "מותם של הדרקונים" הוא שם מתאים יותר, אבל המסורת, הזמן והמלומד העליון מונקון חקקו את השם הפיוטי בדפי ההיסטוריה, ולכן עלינו לרקוד עם השאר.
עם מותו של המלך וייסריז טארגאריין הראשון היו שני טוענים עיקריים לכס הברזל: בתו ראינירה, הבת החיה היחידה שנותרה מנישואיו הראשונים ואאיגון, בנו הבכור מאשתו השנייה... המחול פיצל את שבע הממלכות לשניים, שכן לורדים, אבירים ופשוטי העם התייצבו לתמוך באחד הצדדים ונלחמו בצד האחר. אפילו בית טארגאריין עצמו היה מפוצל, כאשר בני משפחתם וילדיהם של שני הטוענים נלחמו זה בזה. המאבק שהתחולל שנתיים גבה מחיר כבד מהלורדים הגדולים של ווסטרוז, מנושאי דגלם, מאביריהם ומפשוטי העם. ואף כי השושלת שרדה עם תום המלחמה, כוחו של בית טארגאריין פחת בהרבה, ומספר הדרקונים שעוד נותרו בעולם נגרע משמעותית. המחול לא דמה לשום קרב קודם שהתנהל מעולם בתולדות שבע הממלכות. אף שצבאות צעדו ונלחמו זה בזה, רוב הטבח התרחש במים, ובמיוחד באוויר, כאשר דרקון נלחם בדרקון בשן וציפורן ולהבה. זאת הייתה מלחמה של עורמה, רצח ובגידה, מלחמה שנוהלה בצללים ובגרמי מדרגות, בחדרי מועצה ובחצרות טירות באמצעות סכינים ושקרים ורעל. המאבק שבעבע מתחת לפני השטח זה זמן רב התפרץ סוף כל סוף ביום השלישי של החודש השלישי של שנת 129 א"ה, כאשר המלך וייסריז טארגאריין הראשון, החולה והמרותק למיטתו, עצם את עיניו למנוחה במצודה האדומה במעלה המלך ומת בלי להתעורר. משרת גילה את גופתו בשעת העטלף, שעה שבה היה נוהג המלך לשתות כוס יין חם ומתובל. המשרת רץ להודיע על כך למלכה אליסנט, שחדריה היו בקומה מתחת לחדרי המלך."
המלומד העליון גילדין, "השחורים והירוקים", עמ' 339, "דם ואש".
לאחר משחק מקדים שנמשך 8 פרקים, הרגע הבלתי נמנע הגיע. הטקסט הפותח באופן מושלם את הפרק המתאר את מחול הדרקונים הגיע לידי ביטוי בפרק 9 בסדרת הטלויזיה. חזינו כיצד המלחמה צפויה להתנהל. דרך נכלוליותו של לאריס החיגר, מזימותיו ושאפתנותו של ימין המלך אוטו הייטאוור, הצמא לדם ולכוח של אאימונד, לזעם והטינה של סר קריסטון, לתחבולות של אליסנט ועוד שחקנים רבים שישפיעו על התקדמות העלילה והדרך בה תתקיים המלחמה. בפרק גם ראינו את מה שכמות הניסיון של חברת הפקה והפצה כמו HBO מביאה לשולחן, החל מהפסקול בפתיחת הפרק ובהכתרה, דרך הצילום, משחקי התאורה, המשחק הדרמטי והאפקטים. משחקי הכס כאן והיא פה כדי להישאר.
המועצה התאספה במגורי המלכה בתוך מצודת מאיגור. סיפורים רבים מסופרים על אותה מועצה באותו הלילה... השיחה שהתנהלה לאחר מכן נמשכה עד עלות השחר, כך מספר לנו המלומד העליון מונקון. פטריון וספטון יוסטס מסכימים איתו. בסיפורים שלהם, רק לורד ביזבורי דיבר למען הנסיכה ראינירה. הממונה על המעות הזקן, ששירת את המלך וייסריז רוב שנות מלכותו, ולפניו את סבו, המלך ג'איהאיריז הזקן, הזכיר למועצה כי ראינירה היא הבכורה מבין האחים וכי בעורקיה זורם יותר דם טארגארייני, וכי המלך בחר בה ליורשתו וסירב שוב ושוב לשנות את סדר הירושה חרף תחינותיהם של המלכה אליסנט והירוקים שלה, וכי מאות לורדים ואבירים בעלי קרקעות כרעו בפני הנסיכה בשנת 105 א"ה ונשבעו שבועה חמורה להגן על זכויותיה (סיפורו של המלומד העליון אורוויל שונה בכך שהוא טוען כי רוב הטיעונים הללו הגיעו מפיו ולא מזה של ביזבורי, אבל המאורעות הבאים מעידים שלא כך היה)...
המלומד העליון אורוויל מספר לנו כי לורד ביזבורי נתפס ליד הדלת על-ידי סר אוטו הייטאוור, ששלח אותו מלווה בשומרים אל הצינוק. הוא נכלא בתא שחור, ושם הוא ימות מהכפור בעודו ממתין למשפט. ספטון יוסטס מספר סיפור אחר. לדבריו, סר קריסטון קול הושיב את לורד ביזבורי בחזרה בכיסאו ושיסף את גרונו בפגיון. גם פטריון מאשים את סר קריסטון במותו של הלורד, אבל בגרסתו שלו קול תפס את האיש הזקן בגבו ובצווארונו והשליך אותו מהחלון, כשהוא משפד אותו על המוטות המשוננים שניצבו בתעלה היבשה תחתיו.
כל שלושת הסיפורים מסכימים על דבר אחד: הקורבן הראשון של מחול הדרקונים היה לורד ליימן ביזבורי, הממונה על המעות ולורד האוצרות של שבע הממלכות.
סר קריסטון קול דיבר. אם הנסיכה תשלוט, הוא הזכיר להם, ג'ייסריס ולאריון ישלוט אחריה. "שהשבעה יצילו את הממלכה הזאת אם ממזר ישב על כס הברזל". הוא דיבר על דרכיה הנלוזות של ראינירה ועל מעשיו הנלוזים עוד יותר של בעלה. "הם יהפכו את המצודה האדומה לבית בושת. לא תהיה בת שתינצל מהם, והם לא יחוסו גם על הרעיות. אפילו הנערים... אנחנו יודעים מה לאינור היה".
לורד לאריס סטרונג, אדון הלחישות, דיבר אז בפעם הראשונה והיחידה באותו הלילה. "הבה נהיה הראשונים להישבע", הוא אמר, "כדי שנדע שאין בוגדים בקרבנו". החיגר שלף את פגיונו והעביר אותו על כף ידו. "שבועת דמים", הוא אמר להם, "שתכבול את כולנו יחד, אחים עד המוות". וכך, כל אחד מהנוכחים בחדר חתך את כף ידו ושילב את ידו בידי האחרים, כשהם נשבעים לאחווה נצחית. רק המלכה אליסנט לא נדרשה להישבע בשל היותה אישה.
עם הישמע דבר מותו של המלך וייסריז עליו השלום, משפחת הייטאוור AKA 'הירוקים' נכנסת למרוץ כנגד הזמן. כל יום בו אאיגון לא ממונה כיורש מגדיל את הסיכויים כי הנסיכה ראהינירה תדע על דבר מותו של המלך ותמריא עם פמלייתה על גב דרקונים ותגיע להלוויה ותדרוש את הכתרתה כפי רצון המלך המנוח. לכן יש לשמור על מותו של המלך בסוד ככל הניתן ועל כן 'המועצה הירוקה' כשם הפרק, מתכנסת להכריע את הצעדים הבאים. אליסנט שעומדת במרכז הפרק, בתמימות פושעת מופתעת מהעובדה שאביה שחזר לשמש כימין המלך מתכנן את הרגעים האלו ממש כבר מספר חודשים, בהם קיבץ קואליציה והכין הוראות כיצד לאסוף את נאמני הנסיכה ואת כל מי שיכול להדליף את המידע בצינוק של מצודת מאיגור, כיצד יש לפזר את הון הממלכה כדי שיהיה קשה יותר להגיע אליו, לקיים את טקס ההכתרה ולחסל את הראשונים שמראים סימני מרד.
אליסנט מפרשת את המילים האחרונות של וייסריז כבקשה למינוי של אאיגון כמלך, היא לא יכולה לדעת כי וייסריז חושב שהוא מדבר עם ראהינירה ומשתפת זאת עם כל מי שרק נמצא איתה ברדיוס של מטר וחצי, כל פעם שמישהו מציין בפניה שאין מצב שכך היה, אפשר לראות שבהבעת הפנים שלה היא עצמה מטילה ספק באמינותה, אך ממשיכה במרץ לספר שזו הייתה בקשתו האחרונה. לאחר שהיא מבינה כי אף אחד לא ספר וסופר אותה, במיוחד אחרי השיחה עם המלכה שלא הייתה רייניז, היא מחליטה לקחת את המושכות ולהראות לעצמה ולאביה שהיא שחקנית במשחק הזה. וכדי להתחיל במשחק צריך למצוא ולהכתיר את אאיגון, אבל איפה אאיגון?
"השחר הפציע מעל העיר כאשר המלכה אליסנט שלחה את משמר המלך להביא את בניה אאיגון ואאימונד אל המועצה (הנסיך דאירון, שהיה הצעיר והעדין מבין ילדיה, היה באולדטאון, שם שימש כנושא כליו של לורד הייטאוור). את הנסיך אאימונד בעל העין האחת מצאו בנשקייה, עוטה שריון לוחות ושרשראות ומתכונן לאימון הבוקר שלו בחצר. "האם אאיגון הוא המלך?" הוא שאל את סר וויליס פל, "או שאני צריך לכרוע ברך ולנשק את הכוס של הזונה הזקנה?" הנסיכה הילאינה אכלה את ארוחת הבוקר עם ילדיה כאשר אנשי משמר המלך הגיעו אליה... אבל כאשר נשאלה היכן הנסיך אאיגון, אחיה ובעלה, היא רק אמרה, "הוא לא במיטתי, אני מבטיחה לכם. הרגישו חופשי לחפש מתחת לשמיכות"... הנסיך אאיגון היה עסוק "בחגיגה", אומר לנו מונקון בסיפור האמיתי, ושומר על עמימות. העדות של פטריון טוענת כי סר קריסטון מצא את המלך לעתיד שיכור ועירום במאורת עכברושים בעמק הפשפשים, שבה שני ילדי רחוב בעלי שיניים משוננות נשכו זה את זה לשעשוע הקהל, בזמן שנערה שלא הייתה בת יותר משתים-עשרה עינגה אותו בפיה. הבה נסלק ממוחנו את התמונה המכוערת הזאת ונייחס אותה למוחו הקודח של פטריון ונעבור אל דבריו של ספטון יוסטס."
"מוחו הקודח" של פטריון מציג בפנינו תמונת מציאות מדוייקת יותר פעם נוספת (ופעמים נוספות בפרק זה) בניגוד לעדותם של המלומדים. מאאיגון שמענו עוד בפרק הקודם כי הוא לא מעוניין להיות מלך, ובין אם גילה על מותו של המלך או לא, הוא יוצא ללילה נוסף של הוללות בעמק הפשפשים ושתי קבוצות שליחים יוצאות במטרה לאתרו: סר אאריק וסר אריק (Arik, Erik) התאומים למשפחת קארגיל והנסיך אאימונד בשיתוף סר קריסטון. מכיוון ולא חסרות לנו דמויות עם שמות קשים לעיכול קיבלנו זוג אחים תאומים זהים עם שמות כמעט זהים כך שלא ניתן להבדיל בינהם, כה לחי. המלכה ואביה מעוניינים באאיגון השני לשמו ככלי משחק העושה את דברם. אליסנט מעוניינת בבנה מכיוון וא' - הוא בנה והיא דואגת לו. ב' - היא רוצה לשלוט בהלך הרוח בממלכה דרכו ולהתערב בהחלטות כמו האם לחסל את ראהינירה או לא. גם סרסיי עליה השלום העתידי הייתה מלכה שניסתה לשלוט בממלכה באמצעות בניה ג'ופרי וטומן. אנחנו זוכרים כיצד זה נגמר.
אוטו מצד שני כימין המלך, ישב מזה מספר חודשים על כס הברזל וניהל את הממלכה עבור המלך הגוסס וייסריז, מטרתו היא לשמור על חוזקו ולהשתמש באאיגון כעושה דברו זה המפתח לשם כך. המרדף של שתי הקבוצות יוצא לדרך ובו אנו נחשפים לכך שלאאימון יש יצר מיני יוצא דופן שהוביל לכך שיש לו מספר רב של ממזרים, כדי למנוע דרישות עתידיות לכתר, נהוג לחסל ממזרים של מלך מכהן כמו עם צאצאיו של רוברט בראת'יאון בסדרת האם, למעט גאנדרי ששרד, נחכה ונראה מה יקרה במקרה של אאיגון השני. האחים אריק ואאריק מאתרים ראשונים את אאיגון ומארגנים פגישה בין התולעת הלבנה לימין המלך שחוברים יחדיו, הקשר שעתיד להתפתח בינם מוביל את אליסנט ולאריס החיגר לטפל מבעוד מועד בתולעת הלבנה, אך אנו לא רואים גופה, ועד שנראה גופה מבחינתנו התולעת בחיים. בקרב קצר סר קריסטון ואאימונד משתלטים על אאיגון ומביאים אותו למלכה ומבטיחים את אחיזתה במלך העתידי. 1-0 לאליסנט.
אליסנט מצטיירת בפנינו כאישה חסודה יראת כוכב בעל שבע קצוות, אך בשני מקרים ולא בפעם הראשונה ניכרות רמיזות מיניות בדיאלוגים שלה, בין אם בתחילת הפרק בינה לבין סר קריסטון ובהמשך בקטע הקינקי שבו היא מספקת את פטיש כפות הרגליים של לאריס החיגר. אנחנו לא יודעים עד כמה מיני הקשר בינה לבין סר קריסטון אך אנו יודעים שאליסנט משתמשת בגופה כדי לשלם ללאריס עבור שירותיו. זו לא פעם ראשונה בה הצביעות הזו מצידה של אליסנט מוצגת בפנינו, אך בעיני אליסנט היא דמות טרגית, אישה בודדה בנקודת כוח בין גברים אשר לא מהססים להתעלם מקיומה ושנאלצת כנגד כל הסיכויים להילחם על קולה ומעמדה. אם רק הייתה מקבלת את עצת ראהינירה לחתן בין ילדיהן...
יש מפלצת מתחת לריצפה
אי אפשר שלא להתייחס ל'חלומות הדרקונים' של הילאינה טארגאריין, שלא בפעם הראשונה, הילאינה 'מספיילרת' לנו את שעתיד לקרות. היא חזתה את אובדן עינו של אאימונד, את מעורבתו של אוטו הייטאוור באריגת מחול הדרקונים ("Hand's turns loom") ואירועים נוספים שעלולים לספיילר. הפעם היא אומרת פעמיים כי 'יש מפלצת מתחת לריצפה' ופעמיים אנו רואים כיצד פרשנות זו באה לידי ביטוי - אאימון השני מאותר מתחבא תחת הרצפות ומפלצת אחרת (הדרקונית מליס) בוקעת מתחת לרצפות בור הדרקונים בסצנה שלא מופיעה בספרים. ברגע זה רייניז מקבלת הזדמנות פז לעצור את המוזיקה ולסיים את המחול עוד לפני שהוא מתחיל, אך בכל זאת מדובר בבני משפחתה והריגת אאימון לאחר הכתרתו תהפוך אותה ל-King Slayer ואין בכך כבוד מכיוון וזוהי הפיכה פר אקסלנס. במקום זה היא מעדיפה להציב בפניהם את העובדה כי יש להם אויב בדרגנוסטון ושהמהלך שהם מתכננים לא יעבור בשתיקה. הפרק הבא נקרא The Black Queen, ובואו נגיד שראהינירה לא תקבל את הבשורה על המלכתו של אאיגון בשלוות נפש.
"הפעמונים צלצלו ביום העשירי של החודש השלישי בשנת 129 א"ה, כשהם מבשרים את קיצה של תקופת שלטון. המלומד העליון אורוויל קיבל סוף כל סוף את האישור לשלוח את העורבים שלו והציפורים השחורות עפו במאותיהן והפיצו את דבר הכתרתו של אאיגון לכל קצות הממלכה. האחיות השותקות נשלחו להכין את הגופה לשרֵפה, ופרשים על גב סוסים חיוורים נשלחו לבשר את הבשורה לתושבי מעלה המלך, בצעקות "המלך וייסריז מת, יחי המלך אאיגון"... ופה ושם נשמע קול הקורא, "תחי המלכה". ביום המיועד הניח סר קריסטון קול את כתר הברזל והאודם של אאיגון הכובש על ראשו של בנם הבכור של המלך וייסריז והמלכה אליסנט והכריז עליו כאאיגון מבית טארגאריין, השני לשמו, מלך האנדאלים, הרויינאר וראשוני האדם, לורד שבע הממלכות, ומגן הממלכה. אימו, המלכה אליסנט, האהובה על פשוטי העם, הניחה את הכתר שלה על ראשה של בתה הילאינה, אשתו ואחותו של אאיגון. לאחר שנישקה את לחייה, כרעה האם על ברכיה לפני בתה, הרכינה את ראשה ואמרה, "מלכתי"."
נקודה למחשבה: בשיחה בין אליסנט ורייניז המלכה שלא הייתה לבושה בשחור, כשאוטו מדבר עם הלורדים בהיכל הכס אלו המתנגדים להפר שבועה לבושים בשחור, לורד ביזבורי שחוסל במועצת המלך לבוש שחור. החלוקה בין שחורים לירוקים מגיעה ביתר שאת בפרק זה. נכון, גם אאימון השני לשמו לבוש שחור בטקס ההכתרה, אך שחור-אדום זהו צבעו של בית טארגאריין... או שזה מסיבה אחרת.
*רוצים לקבל את כל החדשות החמות ישר לנייד? הצטרפו לערוץ הטלגרם של Vgames!*
תגובות
1
| פורסם ע"י