הכתבה ה-1500 של שמואל באתר היא טור דעה שמזכיר לנו שמה שבאמת חשוב בסיפור של משחק הוא לא כמות השעות שלו ומה שחשוב בעולם של משחק הוא לא הגודל שלו
טוב, אז התחלתי וסיימתי את Cyberpunk Edgerunners, האנימה החדשה שעלתה ב-Netflix שמתפקדת כסוג של סיפור מקדים למאורעות של Cyberpunk 2077, המשחק המצליח של CD Projekt Red, היוצרים של משחקי The Witcher. יש לנו כבר ביקורת שלמה כאן באתר שאותה כתב אור, אז אני לא אתחיל להסביר על הסדרה, על הדמויות והעלילה (אני גם בטוח לא הולך לספיילר שום דבר ממנה, זה בטוח), אבל בגדול, בעיניי - מדובר באחת מפיסות הטלוויזיה הכי טובות שאתם יכולים לצפות בהן. באמת.
אם לא היינו אחרי יום כיפור הייתי מציע לאנשים לעשות בינג' לסדרה. הכתיבה של הסדרה נהדרת (גם אם יש בעיות מסוימות וחורים בעלילה), העיצוב האמנותי הוא פשוט תאווה לעיניים, האנימציות בזמן הקרבות וגם סתם בהליכה ממקום למקום מרהיבות והדמויות השונות ש-Edgerunners בחר להציג לנו מציגות בצורה נהדרת את החיים הקשים - על גבול הבלתי אפשריים - של תושבי Night City. זאת באמת סדרה שאני ממליץ בחום לכל מי שאוהב אנימה, מדע בדיוני או אפילו פנטזיה. ואחרי כל זה, לא יכלתי שלא לחשוב על המשחק עליו היוצרים התבססו: Cyberpunk 2077.
לצורך טור הדעה הזה אני אתעלם לרגע מההשקה המאוד בעייתית של Cyberpunk 2077 על הקונסולות השונות והמחשב האישי. אני בטוח שזה העכיר את החוויה להרבה אנשים, אבל זה לא מה שאני רוצה להתמקד בו כרגע. אני רוצה להתמקד במה שהיא בעיניי הבעיה הגדולה ביותר של CP2077: הסיפור שלו. Cyberpunk 2077 הוא משחק תפקידים וככזה הוא אמור לשים דגש חזק מאוד על הסיפור... הבעיה היא שהוא לא באמת עושה את זה. כלומר, יש ל-Cyberpunk סיפור, אפילו סיפור מוגדר, אבל זה הרגיש לי כאילו הדמות הראשית של המשחק, זו שאנחנו עוקבים אחריה ומכירים אותה ואת הסיפור שלה, היא לא הדמות שיצרנו, אלא Night City.
אחת הדרכים הכי טובות שלי להסביר למה אני מתכוון היא על ידי תיאור של חוויה של חלק גדול משחקני Cyberpunk 2077. תגידו לי אם זה נשמע לכם מוכר: אתם פותחים את המשחק, יוצרים דמות חדשה ונותנים לה שם, מראה, יכולות ורקע כלשהו (לדוגמא ילד רחוב, כמו דייוויד מהסדרה של Netflix). המשחק מתחיל עם הדמות שלכם כשהיא עושה משהו שמתאים לה לאופי שבחרתם, אחרי כמה זמן אתם פוגשים בדרך לא דרך ב-Jackie Welles, פושע ידוע ב-Night City, עוזרים לו עם איזה משהו ומכאן החיים של כולכם נראים אותו הדבר בדיוק. אין באמת התייחסות לרקע שלכם, אין אופציה להכיר אנשים או לבצע משימות נטו לפי הרקע שלכם והמשחק מספר את אותו הסיפור ללא קשר לדמות שלכם. אבל זאת גם לא הבעיה המרכזית שלי עם הסיפור של CP.
ברגע שאתם מסיימים את הפתיחה (המעולה יש לציין) ופוגשים את Johnny Silverhand, העולם של Night City נפתח בפניכם ואז מגלים עד כמה תוכן יש ל-Night City להציע לשחקן... שזה בשתי מילים: "יותר מדי". המון דמויות שונות, המון סיפורים, המון משימות, המון והמון - ברמה שפשוט קשה עד בלתי אפשרי להתרכז בסיפור המרכזי של המשחק ומאבדים אותו ממש בקלות. ריבוי המשימות גם אומר שיש סיכוי שהשחקן יפספס הרבה מאוד משימות עם סיפורים מאוד טובים ואפילו - רחמנא ליצלן - רלוונטיים לעלילה. כשדיברתי על זה בזמנו עם חברים קיבלתי הרבה מבטים תמוהים והרמות גבה: "מה אתה מתלונן על כמות יפה של תוכן?", אמרו לי בין היתר. ואז הגיע Edgerunners.
הסיפור האינטימי של Edgerunners הוא בדיוק הדרך בה צריך לחקור ולגלות את Night City. אנחנו לא אומרים לתור חצי מהעיר ולעשות משימות שונות ומשונות לכל מיני אנשים. כל מה שאנחנו צריכים הוא סיפור אינטימי, אפילו אפל וקודר לעיתים, שיראה לנו את ההדר והפאר של העיר הענקית והמפחידה הזו, יחד עם הסכנות והדיכאון השוכן בכל פינה שלה. Edgerunners עושה זאת מצוין עם הסיפור והדמויות שלה, כשמערכת היחסים בין דייוויד, לוסי, רבקה ושאר החבורה השאירה אותי מרותק למסך בצורה שהסיום שלה שבר לי את הלב כי רציתי לחוות עוד ועוד ממנו. זה משהו שפשוט לא היה לי ב-Cyberpunk שעזבתי זמן קצר אחרי המשימה השנייה שלי בעולם הגדול של המשחק, פשוט כי סיימתי אותה וראיתי את ה-Backlog שלי שהכיל עוד איזה 3-4 משימות צדדיות שאספתי בדרך ואפילו עוד לא התחלתי.
בעיניי, רוב משחקי התפקידים עם סיפור בלתי נשכח יכולים להיות מסוכמים במשפט אחד או שניים גג: Chrono Trigger - "לנצח את Lavos, להציל את העולם"; Mass Effect - "הבס את ה-Reapers, תציל את הגלקסיה". אפילו The Witcher 3: Wild Hunt של CDPR עונה על ההגדרה הזאת: "מצא את סירי, נצח את ה-Wild Hunt". נכון, כל המשחקים שהזכרתי קודם מכילים משימות צד וסיפורים נוספים, אבל לרוב המטרה שלכם תישאר אותה מטרת על כל הזמן. במשחקים כמו Chrono Trigger ו-Mass Effect 2 משימות הצד גם משרתות באופן ישיר את המשימה העיקרית שלכם, בין אם מדובר בהשגת נשקים חזקים שיעזרו בקרב הסופי או במקרה של Mass Effect 2, במשימת ההתאבדות לקראת סוף המשחק.
תארו לעצמכם מצב בו במקום ליצור עולם ענק ומלא בעשרות משימות צד שונות ולא קשורות באמת שאפשר לעשות, היינו מקבלים שלושה סיפורים אינטימיים, אחד לכל סוג דמות שהיינו בוחרים. היינו מקבלים משימות צד שמתאימות לכל אחת מהדמויות שניצור, דרכים לפתור בעיות לפי היכולות שנבחר ובכל דרך היינו רואים חלק שונה מ-Night City. לדוגמא, ה-Nomad היה לוקח אותנו לאזורים בתוך ומחוץ ל-Night City והוא היה מגיע ל-Silverhand דרך הברחה מחוץ ל-Night City שהשתבשה. ה-Street Kid יכל לתת לנו סיפור דומה לזה של David מ-Edgerunners עם כמה דמויות משעשעות ומצחיקות בחבורה של נערים בוגרים שמנסים לשרוד בעיר שאי אפשר לשרוד בה. האפשרויות במצבים האלה הן מוגבלות יותר, אבל מצד שני הן מאפשרות לספר סיפור יותר מהודק, עם משימות יותר מעניינות ובנויות להפליא. אני מקווה שמשחק ההמשך שהעבודה עליו נמצאת בעיצומה ישכיל ללכת לכיוון הזה ופחות לכיוון של CP2077.
כל זה גם מתקשר לסרטון שאני מאוד אוהב של הגיימר ויוצר התוכן Yahtzee מ-The Escapists. באחד מסרטוני Extra Punctuation שלו (סרטוני דעה ארוכים לגבי נושאים שמעניינים אותו בגיימינג), Yahtzee מלין על האורך של כמה משחקי AAA עולם פתוח שיצאו לאחרונה שמבחינתם גדול יותר וארוך יותר שווה ערך לטוב יותר וזה ממש ממש לא נכון. משחק של 100 שעות עם סיפור שמחולק ל-80 סיפורים קטנים שחלקם מעניינים יותר ורובם משעממים ממש לא יותר טוב ממשחק באורך 20-30 שעות עם סיפור מהודק שמצליח לגעת בשחקן ולהישאר איתו לאורך זמן. תחשבו על זמן הפיתוח שהיה נחסך, הליטוש שהיה מתווסף למשחק ותחשבו על זה כל פעם שאתם באים להתלונן בכתבה על אורך יחסית קצר (10-15 שעות) למשחק שעולה 50-60 דולר.
בסופו של דבר את הכתבה ה-1500 שלי באתר אני מקדיש לכל אחד ואחד מהמשחקים הללו עם הסיפור המהודק והמרגש שהצליח להישאר איתי לאורך זמן. בין אם מדובר ב-Final Fantasy 7, Chrono Trigger, Final Fantasy Tactics, Mass Effect 2, The Witcher 3, Undertale, Pokemon Black & White, Suikoden 2, Red Dead Redemption 2, God of War, Silent Hill 2, The Last of Us, Half-Life 2, Metal Gear Solid 4 ועוד רבים וטובים שלא הזכרתי כאן ברשימה פשוט כי הם לא עלו לי לראש כרגע. Edgerunners הזכיר לי למה אתם כל-כך טובים ואיזה יכולת מדהימה יש למדיה הזו של משחקי וידאו לספר סיפור שישאר עם השחקן 10 ואפילו 20 שנים קדימה. זה למה אני נהנה לכתוב ולסקר משחקי מחשב.
לא יודע כמה עוד כתבות נשארו לי בקנה, אני עושה את זה כבר 6 שנים הרי, אבל עם כל מה שהוא נתן לי בשש השנים הללו, הייתי לוקח את האתר הזה איתי לביקור על הירח בוודאות.
ואת רבקה, כמובן - היא אחות על מלא.
*רוצים לקבל את כל החדשות החמות ישר לנייד? הצטרפו לערוץ הטלגרם של Vgames!*
תגובות
1
20:54 05.10.2022 |
Thunder Cats
קודם כל תודה שמואל יתותח כיף תמיד לקרוא את הכתבות שלך.
דבר שני אני מסכים איתך מאוד, אין לי כבר הרבה זמן לשחק, לאחרונה שיחקתי בAC Odyssey שבהתחלה נהניתי ממנו מאוד אבל יחד עם העובדה שאני מאוד אוהב משימות צדדיות ולא יכול לראות סימני שאלה על המפה הוא פשוט היה ארוך מידי הייתי שמח אם הוא היה קצר בחצי. אז למרות שנהניתי יצאתי קצת בטראומה והמשחקים הבאים שלי יהיו יותר ממוקדים וקצרים זה בטוח.
2
22:46 05.10.2022 |
אחלה גבר (אורח)
פתח ציטוט:" נהנה *לכתוב* ולסקור משחקי מחשב."
מה שמואל את קוג'ימה פרודקשנס?
3
22:48 05.10.2022 |
DrizziTx
Thunder מבין אותך לגמרי ומאחל לך בהצלחה, זה קצת קשה היום כי יש הרבה משחקי עולם פתוח שסובלים מעודף משימות צד, ממליץ לך לשים זכוכית מגדלת על משחקים שמעניינים אותך, אפילו לקרוא קצת ביקורות לפנ רכישה כדי להבין שזה קולי למה שאתה מחפש.
שמואל, לא קראתי הכל אבל כיף לראות איך אתה מושקע ויושב וחושב וזה לא סתם "למלא 1000 מילים" בשבילך, בגדול מה שאתה אומר מאוד נכון רעיונית להרבה משחקים בימינו שמנסים להעמיס באיזה תחרות אינסופית של "כמה שיותר" תוך איבוד מיקוד חווית השחקן הבודד/הסיפור.
4
09:11 06.10.2022 |
ב (אורח)
לא, לא, לא. אם כבר, זה משחק עולם פתוח קצר מדי, בכוונה מוצהרת של היוצרים, לצערי. אולי זה מה שאתם רוצים - משחק שהוא לא עולם פתוח ב-setting של סייברפאנק, אבל ככזה, הוא נכשל. כשהוא יצא, לקחתי במיוחד חופש ארוך מהעבודה וסיימתי 95% מהמשחק (מלבד משימות שנתקעו בגלל באגים, בעיקר חיסול cyberpsycho) בפחות משבוע, כולל savescumming כדי לראות את כל הסופים, כולל ה״מיוחד״ (מה שמאומר עוד משהו על כמות הבחירות חסרות המשמעות שבו.) כך או כך, זה אכזב אותי ממש והשאיר אותי עם עוד שבועיים חסרי מעש.
ברוב משחקי עולם פתוח שמכבדים את עצמם, שבוע הוא רק אמצע הדרך. אני מבין שאולי יש אנשים שזה לא מתאים להם, בעיקר אנשי-משפחה שעובדים המון (גם אני בקהל הזה), אבל גולת הכותרת של המשחקים האלה היא שהם בד קנבס נרחב. אלה משחקים לחודשים, לא ימים. כן, אני אוהב את זה, זה הסגנון העיקרי, אולי היחיד כיום, שאני אוהב. בכך שהם קיצרו את המשחק יחסית לעולם פתוח, נראה שהם ואיכזבו גם אנשים שמחפשים אינסוף תוכן, דרגות וסקילים כמוני, ולפי מה שאתם כותבים פה - גם את אלה שמחפשים סיפור ישיר, קצר ומהודק.
איך אמר פעם טרנטינו: לבוא ולהתלונן על האלימות בסרט של טרנטינו? מה ציפיתם? אתם לא באים למופע של מטאליקה ואומרים ״אוף, תחלישו את הרעש הזה!״ אז פה מבחינתי זה אותו העיקרון - אתם רוצים משחק שהוא נטו עלילה ואקשן? סבבה, לא חסרים משחקים כאלה. הם רוב המשחקים כיום, לדעתי. אבל אתם לא באים למשחק עולם פתוח ומבקשים שיקטינו אותו, כי זו התוצאה שתקבלו. הניחו בבקשה לז׳אנר היחיד שעוד משאיר אותי בתחום הגיימינג כתחביב.
5
10:52 06.10.2022 |
שמואל מקונן - עורך ראשי (בדימוס)
ב: אף אחד לא ביקש לסיים משחק עולם פתוח בשבוע או אפילו שבועיים. מה שביקשתי הוא שהעולם הפתוח של המשחק יהיה משמעותי ועולם כמו העולם של סייברפאנק דורש משמעות אמיתית וסיפור מדויק ולא עולם פתוח עם גיבוב של משימות. אתה מדבר על עולם פתוח קטן אבל בפועל אם אני מחשב רגע מה האורך של הסיפור עצמו הוא בערך באורך של Ghost of Tsushima ויש לו את אותה הבעיה של המשחק ההוא.
משימות הצד לא משמעותיות, קשורות לסיפור באופן מאוד רנדומלי ולא עוזרות לו בשום צורה, רק שב-Ghost of Tsushima משהו בעולם היפהפה של המשחק הצליח לשאוב אותי וב-CP2077, לא משנה איזה דמות לקחתי הרגשתי כמו נער שליחויות ברוב המשימות. היו כמה משימות צד טובות פה ושם, אבל זה לא משנה את העובדה שהם יכלו לעשות משחק של 40-50 שעות כולל תוכן נוסף *פר דמות*. דוגמא מצוינת לכך היא Fire Emblem Three Houses: אתה בוחר דמות להצטרף אליה וכל דמות שאתה מצטרף אליה קשורה בסיפור הגדול של המשחק אבל מציגה זווית שונה לחלוטין, ברמה שאשכרה סיימתי את המשחק 3 פעמים בטוטאל של 270 שעות בערך. זה הכוח של משחק תפקידים שנכתב כדי לשרת סיפור.
נתתי את הרעיון פה בכתבה של גישה דומה: אתה יוצר עולם פתוח אבל את הסיפור והמשימות המרכזיות והמשניות בו אתה מחלק לפי הבחירה של השחקן. זה שילוב בין מה שקורה בפייר אמבלם שציינתי קודם עם נגיעות של Disco Elysium שפותח או סוגר אפשרויות מהשחקן לפי הנקודות שהוא שם ביכולות של הדמות. עולם פתוח כזה היה משאיר הרבה יותר שחקנים בעולם של Night City ולא היינו צריכים סדרת אנימה מופלאה כדי לגרום לאנשים להתעניין בו.
6
12:43 06.10.2022 |
ב (אורח)
זה ברור, שמואל. אני האחרון שיגן על המשחק הזה, הוא מפשל בכל הרבה תחומים, בטח ובטח גם בפן הזה של משימות צד משמימות ומבנה עולם פתוח שבור. אבל התלוננת על האורך של המשחק בגלל העולם הפתוח שלו שפוגם ברצף הסיפור, ופה אני דווקא לא מסכים ומכאן התגובה שלי. ככה בדיוק אמור לעבוד משחק עולם פתוח, ואם כבר סייברפאנק לא עושה מספיק מזה, כמו שהתלוננתי אני בעצמי.
7
20:09 08.10.2022 |
מתן (אורח)
Ghost of Tsushima היה המשחק היחיד בסוני שהוצאתי בו פלטינום, והמשחק עולם פתוח היחיד שסיימתי 100%(לפני ההרחבה של המולטיפלייר).
מאז המשחק הזה כל משחק עולם פתוח אחר שניסיתי היה משעמם אותי אחרי כמה שעות, מבחינתי משחקי עולם פתוח כיום מתחלקים ל-2:
1. משחקים שהמשימות הצדדיות שולחות אותך לצד השני של המפה, וכבר שוכחים את הסיפור של המשימה(כמו Horizon zero dawn, שבגלל זה אני כבר לא מצליח לסיים אותו).
2. משחקים שיש בהם כל כך הרבה תוכן צד רפפטיבי ולא מעניין שכבר מאבדים כיוון(כמו Immortals Fenyx Rising, שכבר מאבדים עניין מהר יותר)
מה שאהבתי ב-GOT הוא שברגע שמתחילים משימה צדדית, מסייימים אותה, ולרוב המשימות קצרות וזה כיף להסתובב בעולם לעזור לאזרחים שמתמודדים עם הפלישה של המונגולים.
זה קליל, זה מרענן וזה לא מייאש כמו הרבה משחקי עולם פתוח כיום.
יש למישהו המלצות למשחקי עולם פתוח עם מערכת קווסטים כמו של GOT?
8
05:46 12.10.2022 |
Yakuza Fanboy (אורח)
סיימתי את סייברפאנק 2077 שהוא יצא השנייה הזאת סיימתי את הסדרה והיא פשוט Unforgettable (עדיין בדמעות כן) ואני לגמרי מסכים עם כל מה שאמרת שמואל כתבה מעולה!!!
(ורבקה היא אכן אחות על מלא)
9
| פורסם ע"י