משחק האינדי החדש מצליח ליצור חוויה נהדרת וייחודית שאפשר לחוות רק במשחק כזה, כי רק יצור כמו חתול, מבין כל תעלול.
אני אדם של כלבים, יעידו על כך כל חבריי וגם גוש הפרווה בת ה-9 שבוהה בי מתחת לשולחן כרגע ולא מבינה למה הידיים שלי מתעסקות בהקלדה ולא בללטף אותה. שלא תבינו לא נכון, אין לי שום דבר נגד חתולים, אבל הם עושים לי את זה הרבה פחות. למרות זאת ידעתי שאני מאוד רוצה לשחק ב-Stray: כבר מהטריילר הראשון היה ברור שמדובר כאן במשחק שונה בנוף, ושהוא לכל הפחות שווה בדיקה. אז האם המשחק החתולי של BlueTwelve Studio ו-Annapurna Interactive (כן שמואל, אותם החבר'ה שהפיצו את Neon White, הנה, הזכרתי את המשחק - אתה יכול להירגע), באמת ענה על הציפיות שלי ממנו?
This is a Cat's World
בצירוף מקרים משעשע, המשחק האחרון אותו שיחקתי לפני Stray היה Cyberpunk 2077 (ממנו פרשתי בערך באמצע, אבל זה סיפור לזמן אחר). גם כאן אנחנו נכנסים לעולם סייברפאנקי, בו כל הדמויות האחרות הן בעצם רובוטים. הדמות שאתם משחקים - החתול (שבכלל מדובב על-ידי חתולה, ומעולם לא התרעמתי יותר על העובדה שעברית היא שפה ממוגדרת כמו עכשיו), לא יכול לתקשר איתם ללא עזרה של רובוט מסוג אחר, B-12, שיהיה החבר הצמוד שלכם לאורך חלקים גדולים מן המשחק.
בעצם אין שום דיבוב במשחק הזה מעבר לחתולה הנ"ל, ותשומת הלב השמיעתית שלכם תהיה מוקדשת רק לפסקול, לאפקטי קול מסוימים ולמיאו (כן, יש כפתור ליללה וכן, זה קונספט מקסים). אז אחרי שהחתול שלנו מוצא את דרכו בטעות לעיר שכולה רובוטים - הוא רק רוצה לחזור חזרה למקום ממנו הוא בא, ומגלה שזה הרבה יותר מסובך משהוא חשב. תוך כדי הוא נתקל בחברים חדשים ומלמד אותנו משהו על העתיד הדיסטופי אליו הגיעה האנושות, ועל למה אחרי הכל, עדיין יש תקווה.
הבנייה של העולם של Stray מהממת בעיניי, וכל פרט שמתגלה בסיפור דרך הזכרונות של B-12 הוא חשוב ומעניין. הסיפור יודע לבנות מתח ויודע לרגש, גם ללא מילים. במובן הזה יש בו אלמנטים שהזכירו לי את The Last Guardian: משחק שמתקדם ללא מילים כלל ורק על בסיס מערכת יחסים בין שני יצורים - שם בין ילד לחיה מיתולוגית כלשהי לא ברורה, וכאן בין החתול החכם ביותר שתיתקלו בו - לרובוט. אני חייבת לומר שמאוד אהבתי את העלילה אבל הסוף קצת מפוספס בעיניי, מבחינת כמה פרטים הוא מספק לנו על הדרך שעברנו ולמה עברנו אותה - אבל אעצור כאן כי זו בכל זאת תהיה ביקורת נטולת ספוילרים.
מיאו, בדיוק
בדרך כלל כשאני מתיישבת לכתוב ביקורת למשחק כזה, אני חושבת על שלושה אלמנטים מרכזיים - הגיימפליי, הגרפיקה והעלילה, ורק משם אני ממשיכה לכל השאר. אבל אני מרגישה שהפעם אי אפשר לעשות את החלוקה הזו בצורה ברורה. Stray הוא חוויה אימרסבית: מצד אחד מדובר במשחק אינדי, ולכן הוא קצר, ולא עמוס בתוכן; מצד שני, כל פרט בו נבחר כל כך בקפידה ולכל דבר שאתם רואים או עושים יש משמעות - ככה שאתם לרגע לא תרגישו עמוסים מדי או שהמשחק דל מדי.
כן, המשחק קצר, והוא לא טריפל A אלא נמכר ב-30 דולר (120 ש"ח בחנות הישראלית, או חינם למנויי PS Plus Extra). לאחר שחקרתי כל פרט בכל אזור שהגעתי אליו, אספתי את כל ה-Collectibles וסגרתי את כל הקבוצות - סיימתי את המשחק ב-9 שעות. נכון, הוא קצר, אבל מי אמר שאתם צריכים להכנס לחוויה של 40 שעות לפני משימות צד? למעשה את העלילה עצמה לבד, בלי לסטות הצידה או לעשות משימות צדדיות, תוכלו לסיים כנראה ב-3-4 שעות, אבל אני מפצירה בכם לא לעשות את זה.
כאמור, כל פרט במשחק הזה מרגיש כאילו חשבו עליו: אין אזור שאתם מגיעים אליו ללא סיבה. כל NPC שתדברו איתו יתן לכם מידע על הסיפור הרקע של העולם הסייברפאנקי אליו נכנסתם, או רמז למציאת חפץ שיעזור לכם במשימה. טוב, בסדר, אין באמת סיבה שתשימו שקית על הראש ותגלו שהג'ויסטיק שלכם זז איך שהוא רוצה ולא איך שאתם רוצים כשזה קורה, אבל זה רגע שחימם לי את הלב מרוב חמידות. אני מודה שגם התעכבתי קצת יותר מדי זמן על לקפוץ על הפסנתר באחת הדירות אליהן הגעתי ולדמיין שאני בחתולים בצמרת.
מעבר ללעשות מיאו או להתחיל לרוץ, החתול שלכם (או החתול שהוא אתם) לא יכול לעשות כלום בלי שיש לו אובייקט ליצור איתו אינטראקציה. הכוונה היא שהוא למשל לא יכול לקפוץ סתם ככה פתאום, אלא אם יש לידו קופסה, מכונת שתייה, מזגן או כל דבר אחר שאפשר לקפוץ עליו. בהתחלה חשבתי שהתצורה בה אני חייבת לעמוד במקום הנכון כדי שאייקון ה-X יופיע לי ויודיע שאני יכולה לקפוץ תעצבן אותי ותזכיר לי את הימים המאוד ישנים של Assassin's Creed, אבל האמת היא שברובו המוחלט של המשחק המכניקה הזו עבדה חלק לחלוטין. לרגע לא הרגשתי שהמשחקיות שלי נקטעת, והעובדה כי כל פרק אליו תגיעו במשחק הוא בעצם מפה גדולה ללא צורך בטעינה חוזרת של בתים או דיאלוגים וכו', תורמת לחוויה החלקה הזאת.
אם כבר הזכרתי את המילה "מפה" - אז לא תמצאו אחת כזו במשחק, וגם לא רשימת משימות. אם שמעתם משהו שעשוי להיראות כמו משימת צד קטנה (חפשו את ה-NPCs שיצבעו לכם אחת מהמילים בצהוב) תצטרכו פחות או יותר לזכור את זה בעצמכם או לחזור לאותו ה-NPC שדיבר על זה מלכתחילה על מנת להבין מה עשוי להיות הצעד הבא. אבל המצב הרבה יותר פשוט משהוא נשמע: קודם כל, יש מעט מאוד כאלה; דבר שני, הפאזלים ב-Stray לא מסובכים כלל אבל גם לא פשוטים מדי, ולמרות שהאתגר קטן, הוא עדיין כיפי ומספק. ודבר אחרון והכי חשוב - תמיד תוכלו לשאול את B-12 על המטרה הנוכחית שלכם, או במילים מעולם הגיימינג, לקבל תזכורת ל-Main Mission שאתם נמצאים בה.
השורה התחתונה (או: הכל חמוד)
בשורה התחתונה, Stray הוא משחק כיפי וחמוד. פשוט חמוד. לא במובן המזלזל של המילה, אלא במובן של "זה משחק מפוצץ מתיקות שגרמה לי להתמוגג וללב שלי להתרחב כמה וכמה פעמים". הוא אמנם קצר, אבל כל פרט בו מחושב, ומעל הכל נראה שהמפתחים השקיעו בו ונתנו את כל מה שהיה להם לתת, ובעיניי יותר מזה אי אפשר לבקש. התלבטתי הרבה על הציון שאתן לו, כי בכל זאת מדובר במשחק אינדי קצר, אבל כמשחק אינדי הוא בהחלט אחד הטובים שבז'אנר, אם לא הטוב ביותר שבהם בשנים האחרונות, ואני עומדת מאחורי הציון הזה בלב שלם. אלוהים אדירים, בקצב הזה אני בסוף אהיה אדם של חתולים.
תגובות
1
14:32 28.07.2022 |
אריסטוקרט (אורח)
כי רק יצור כמו חתול מבין כל תעלול
2
12:37 30.07.2022 |
עינת (אורח)
כל מילה.
מאדם של כלבים שהתאהב בחתול הזה ונהנה מכל שנייה במשחק.
ץודה על הסקירה המדליקה!
3
| פורסם ע"י