המשחק הזה הוא מסוג משחקי ההמשך שגורמים לך לתהות אם המשחק הראשון נחוץ יותר. זהו משחק שממש קל לי להמליץ עליו לכל מי שאוהב אקשן, פלטפורמינג ואת ז'אנר ה-Roguelike
את Rogue Legacy המקורי שיחקתי בתקופת התואר הראשון שלי, אי שם ב-2013. זה בעצם המשחק הראשון ששיחקתי בז'אנר ה-Roguelike עם ההבנה המוחלטת שמדובר במשחק Roguelike, שזה הגיוני: מדובר באחד המשחקים שהביאו את הז'אנר לקדמת הבמה, כשהצלחתו היחסית הביאה לנו משחקים רבים וטובים בז'אנר: Dead Cells, Enter the Gungeon, The Binding of Isaac ולאחרונה גם את אחד המשחקים הכי טובים של 2020: Hades. עכשיו, תשע שנים לאחר היציאה של המשחק המקורי, המשחק הבא בסדרה סוף-סוף יוצא מ-Early Access - אז האם המפתחים של המשחק ב-Cellar Door Games למדו משהו, אחרי כמעט עשור של משחקי Roguelike שיצאו אחרי המשחק המקורי?
בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו
Rogue Legacy 2 פחות או יותר עובד על אותו העיקרון של המשחק המקורי: אתם תתחילו את המשחק כאביר או אבירה אמיצים שנכנסים לטירה מסתורית במטרה לגלות את סודותיה, למצוא את אוצרותיה ולנצח את האויבים הנוראיים שמתגוררים בה. בגלל שברוב המוחלט של המקרים אתם לא תשרדו את החלקים הראשונים של הטירה, אתם תזכו לחוות את מנגנון ה-Roguelike האייקוני של הסדרה: בכל פעם שאתם מתים, אתם תוכלו לבחור אחד מבין שלושה יורשים/ות שילכו בעקבותיכם וישתמשו בזהב והמשאבים שאספתם כדי להשלים את העבודה. אני לא אדבר עליו יותר מדי, אבל אני כן אציין שהסיפור כאן יותר מפורט ומעניין מהמשחק הראשון, כשהבוסים השונים במשחק באמת מקבלים אופי ואישיות משלהם.
בתחילת כל ריצה חדשה, תוכלו להשתמש בכסף שצברתם כדי לקנות שריון חדש ולשפר את הסיכויים שלכם לשרוד את הריצות הבאות בעזרת שדרוגים, כמו שדרוג של כמות החיים של הלוחמים שלכם, כמה שריון הם יוכלו לשים על עצמם ופתיחה של סוגי לוחמים (או קלאסים) חדשים. כל ריצה שלכם תשנה את איך שהחדרים בטירה מסודרים, כך ששחקנים לא יוכלו פשוט ללמוד את המפה על בוריה ולהשלים את המשחק במהירות, אלא יצטרכו להבין את כל אחד מששת האזורים השונים בטירה, מי האויבים בכל אזור ואיך החדרים נראים. חשוב לי לציין כי מעטות הפעמים בהם תיקלו בחדר חדש לחלוטין עם סדרת אויבים חדשים לחלוטין או מאזור אחר לחלוטין, זה פשוט סדר החדרים שמשתנה בין ריצה לריצה. אחד השיפורים הראשונים ששמים לב אליהם מהמשחק המקורי הוא הגודל של המפה.
המפה ב-Rogue Legacy 2 היא פשוט ענקית, כשכל אזור במפה של המשחק יכול לפעמים להרגיש כמו אחד מארבעת האזורים במשחק המקורי. האזורים במשחק גם מגוונים: מהטירה הקלאסית שכולנו מכירים, עד לאזורים מושלגים, עיירת נמל ואפילו ספרייה קסומה שנוכל לחקור, כשכל אזור במפה מלא בחדרים סודיים שאפשר לפתוח בדרכים ספציפיות בלבד, אתגרים מעניינים שיאמצו את המוח שלכם ולא רק את האצבעות ועוד שלל הפתעות שתוכלו למצוא במשחק, כמו אתגרים מיוחדים בשם Scars of Erebus שתוכלו לעשות כדי לזכות במשאב מסוג Souls שתוכלו להשתמש בו כדי להגדיל את הרמה של השריון וה-Runes שתוכלו ללבוש בשביל בונוסים כאלה ואחרים או משימות צדדיות שיעזרו לכם לנצח את הבוסים השונים במשחק.
Rogue Legacy 2 גם הוסיף לנו כמה מכניקות שעוזרות לשחקן להימנע מהתסכול הידוע של משחקי Roguelike שקשור בהתחלת המשחק מחדש כל פעם שמתים בעזרת מנגנון ה-Teleporting שקיבל שיפור נפלא במשחק הזה. הפעם תוכלו לנעול את נקודות הטלפורט במשחק בעזרת שליחת הפיצה הנחמדה, כך שהרבה מהתסכול של להגיע לבוסים מסוימים או אזורים מסוימים יעבור לכם. הגעתם לבוס אחרי כשעה של משחק קשוח? תקנו את הגישה לנקודת הטלפורט ואז בריצה הבאה תוכלו לחזור ישירות לבוס מבלי לבזבז עוד שעה על להגיע אליו בדרך הרגילה, וזאת אפילו מבלי לציין את מנגנון שמירת מצב הטירה שחוזר מהמשחק המקורי ויאפשר לכם לנעול את סדר החדרים במפה.
אתם יכולים להוסיף לאלמנט הקודם שציינתי גם את היכולות השונות שהמשחק זורק עליכם שיעזרו לכם להתקדם במשחק. במהלך המשחק השחקן ימצא יכולות כמו קפיצה כפולה, Dash אווירי ועוד יכולות שיאפשרו לו להתקדם לחלק הבא במשחק. בעזרת שתי המכניקות הללו ומכניקות קטנות נוספות, כמו העובדה שקיים שדרוג שמאפשר לכם לשמור קצת כסף בצד במקום לאבד את כולו בתחילת הריצה הבאה, Rogue Legacy 2 מצליח להפוך את עצמו לשילוב של משחק Roguelike עם "איבוד" השחקן שאתם משחקים בו עכשיו, ומשחק Metroidvania, עם "שמירת" ההתקדמות במשחק ותחושה של תנועה מתמדת קדימה. המשחק הזה נראה נהדר גרפית, נשמע מעולה ומעוצב נהדר.
דיוקן משפחתי
אני מאוד אהבתי את הפרזנטציה ועיצוב השלבים של המשחק, אבל איפה שהמשחק פשוט מצטיין בצורה בלתי רגילה הוא במשחקיות שלו. Rogue Legacy 2 הוא פשוט שיפור של כל מה שהיה טוב ושינוי של כל מה שהיה רע במשחק המקורי. נתחיל מהמכניקה המרכזית של המשחק: בחירת הלוחם הבא בשושלת. המשחק הקודם איפשר לנו לבחור סוגים שונים של לוחמים, אבל אם להיות כן איתכם, רוב הלוחמים הרגישו לי דומים בסך הכל: חרב גדולה או קטנה, מגן קטן או גדול ויכולות דומות למעט הקוסם. ב-Rogue Legacy 2 אין את הבעיה הזו בכלל.
Rogue Legacy 2 מביאו איתו קלאסים ישנים כמו המתנקש המהיר, הקוסם בעל הקסמים השונים והברברי עם הגרזן הענק, אבל יחד עם אלה אנחנו מקבלים המון קלאסים חדשים וסופר מעניינים: ה-Ranger, קשת שמתמחה ביריות מרחוק, ה-Valkyrie, לוחמת שיכולה להכות בכל כיוון (בסגנון של Shovel Knight למי ששיחק) וה-Chef, שיכול להחזיר יריות שנורו על ידי אויבים שונים ולהפוך אותם לכדורי אש בעזרת המחבת שלו הן רק דוגמאות ספורות לקלאסים החדשים ש-Rogue Legcay 2 נותן לנו. המשחק גם מרענן את היכולות של קלאסים קיימים כך שהרבה לוחמים ירגישו חדשים ומרעננים גם אם שיחקתם במשחק ממש לאחרונה.
גם למעט הקוסם, לא הרגשתי שיש איזשהו קלאס ששעמם אותי ברמה מסוימת: כל קלאס יכול להשתמש בקסם מסוים ויש לו יכולת מיוחדת, כשאחד הדברים שאני הכי אהבתי במשחק הוא היכולת לבצע מתקפה עם נזק קריטי עם כל אחד מהנשקים וכל אחד מהקלאסים. זה אומר שהשחקן יצטרך ללמוד על בשרו איך לשחק עם כל דמות ואיך להשתמש בה בצורה הטובה ביותר. עם המתנקש לדוגמא תרצו שהמכה השלישית תמיד תפגע, כך שתוכלו לתכנן איך תילחמו עם אויבים שבורחים מכם אחרי מכה אחת למשל. הקשת (אחד מהלוחמים האהובים עליי), יכול להשיג נזק קריטי משחרור החץ בתזמון הנכון.
תוסיפו לכך את התכונות שיכולות להיות לכל דמות, כמו האופציה להיות גדול במיוחד, קטן במיוחד, להיות עם אקסטרה חיים אבל בלי היכולת להתרפא או אפילו למות במכה אחת ואתם מקבלים משחק שמרגיש רענן, חדש ומרגש בכל ריצה שלכם במפה. היו בוסים מסוימים שאשכרה חיפשתי בשבילם דמויות עם תכונות מסוימות וזה לפעמים מה שעזר לי לנצח אותם, מה שגרם לי להרגיש נהדר. לא הזכרתי זאת עדיין, אבל השליטה עצמה בדמויות היא נהדרת. המשחק מאוד רספונסיבי, עם מינימום Input Lag, תגובתיות נהדרת (ממש חשוב בקטעי הפלטפורמינג השונים) ושימוש נהדר במנגנון הרטט בשלט כדי לגרום לכל פגיעה להרגיש כמו פגיעה.
הזכרתי אותם ממש מעט בחלק הקודם של הביקורת, אבל מאוד אהבתי את איך שהיכולות שעוזרות לכם להתקדם במשחק משפרות את המכניקת הקרב לאט לאט, עד שבסוף אתם מקבלים משחק בו אתם יכולים לקחת דמות ולהתחיל לשסף ולקרוע כל דבר במפה, כשאתם מפעילים קסמים, משיגים מכות קריטיות על אויבים ולא מפסיקים להתקדם במפה עד הניצחון (או המוות של הדמות שלכם, מה שלרוב יגיע קודם). זה משחק שבעיצוב שלו הוא משחק של 5-10 שעות, אבל אתם יכולים לשחק בו 20-30 שעות ולא להשתעמם בכלל.
מחלות תורשתיות
אוקי אוקי, אני יודע שאני אומר בעיקר דברים טובים על המשחק, אבל בטוח לא נהניתי ממשהו, נכון? אז כן, בהחלט היו דברים שהציקו לי מבחינת העיצוב של המשחק: אני חושב שהגיוון באויבים השונים היה יכול להיות גדול יותר. אני יודע שזה משהו שמגיע מהמשחק המקורי, אבל שחזור של אויבים שכבר ראינו עם יכולת או שניים חדשה לאורך חלקים גדולים של המשחק סתם הרגיש לי מוזר. הייתי שמח לראות עיצוב דמויות מעניין לשלבים האחרונים במשחק (הנ"ל לא מתייחס לבוסים במשחק, שלהם יש עיצוב פשוט פנומנלי. בנוסף, Rogue Legacy 2 מכיל כמויות אדירות של תוכן, עם משימות צדדיות, אתגרים נוספים, יכולות שניתן לפתוח ולפתח ועוד. זה לכשעצמו, מצוין - תוכן רב במשחק שבנוי על חזרתיות לרוב יסייע בשמירת העניין של השחקן לאורך זמן. רק שלפעמים זה מרגיש לי כאילו המפתחים של המשחק יצאו מגדרם לא להסביר יותר מדי על המנגנונים החדשים.
היו המון משימות צדדיות שלא ידעתי עליהן בכלל עד שהגעתי ל-Journal בטעות, את אתגרי ה-Scars of Erebus הראשונים שלי עשיתי מבלי להבין מה הם נותנים לי ועוד דוגמאות למקרים בהם הייתי שמח לקצת יותר הכוונה. אני לא צריך שיבואו וימשכו אותי ביד לכל מקום ויתנו לי אקספוזיציה של עשר דקות על מה כל פיצ'ר חדש עושה, אבל בניגוד למשחקים כמו Elden Ring לדוגמא, זה בהחלט נראה שהמשחק רוצה שאני אחווה את כל מה שיש לו להציע לי. זה משהו שקורה עם הרבה משחקי Roguelike וזאת בעיה יחסית קטנה, אז אני לא מייחס לה חשיבות גדולה מדי והיא גם לא הפריעה להנאה שלי מהמשחק עצמו.
השורה התחתונה
Rogue Legacy 2 הוא מסוג משחקי ההמשך שגורמים לך לתהות אם המשחק הראשון בכלל נחוץ יותר. הכל בו משופר, מהגרפיקה, למשחקיות, לאיזון בין האויבים השונים, לגיוון של השלבים השונים במפה ואפילו למנגנוני ה-Roguelike שהשתפרו עם המשחק הזה ונהיו נגישים יותר עבור שחקנים חדשים לז'אנר. אבל אז אני מבין ש-Rogue Legacy זחל כדי ש-Rogue Legacy 2 יוכל לרוץ, לקפוץ ולעשות קומבואים עם הדמויות השונות שלו ואני מודה לו על כך, כי 9 שנים לאחר יציאת המשחק המקורי, אנחנו מקבלים כאן משחק שמכיל בתוכו תשע שנות למידה של מה עובד ומה לא עובד בז'אנר השנוי במחלוקת הזה ונותן לנו משחק שממש קל לי להמליץ עליו לכל מי שאוהב אקשן, פלטפורמינג ואת תחושת הסיפוק שמקבלים לאחר קושי רב ולמידה מאומצת. הוא כנראה לא יהיה מועמד למשחק השנה, אבל בעיניי, הוא עוד סיבה למה 2022 הופכת להיות אחת השנים הטובות ביותר לגיימרים בעשור האחרון.
*רוצים לקבל את כל החדשות החמות ישר לנייד? הצטרפו לערוץ הטלגרם של Vgames!*
תגובות
1
| פורסם ע"י