המשחק החדש של יוצרי "!Guacamelee" הוא עוד אס בשרוול ומשחק שבאמת לא כדאי לכם לפספס
כדי לתאר בצורה הטובה ביותר את החוויה שלי עם Nobody Saves the World (המשחק האחרון של הסטודיו Drinkbox שאחראים על סדרת המשחקים !(Guacamelee אכתוב שהדרך הכי מומלצת לשחק בו היא בשני סשנים בלבד. הראשון של כשלוש שעות מההתחלה ועד קצת אחרי סוף הדאנג'ן הראשון בו כבר תוסבר לכם מכניקת הקרבות של המשחק, והשנייה היא משם ועד הבוס האחרון, כי מהרגע בו הגיימפליי נכנס כולו לפעולה לא תוכלו להוריד את השלט מהיד.
אף-אחד נכנס לבר..
למשחק, בניגוד מוחלט לכל שאר האלמנטים שלו, סיפור מאוד פשוט: גיבור המשחק, אף-אחד (Nobody), מתעורר בלי שום זכרון לתוך עולם ביזארי שנמצא במלחמה מול כוחות האופל. לאחר שהקוסם הכי מוכר בממלכה נעלם בלילה שלפני, אף-אחד מוצא את השרביט שלו, ומגלה שבעזרתו יכול להפוך לעכברוש. בעזרת הכוח החדש אף-אחד מצליח להסתובב קצת בעולם ולגלות שכדי להביס את הרשע הוא יצטרך להשלים אבן שפוצלה לחמישה חלקים המוחבאים בחמישה דאנג'נים שונים בעולם.
כדי להכנס לכל דאנג'ן גדול בה חלק מהאבן נמצא, תצטרכו להשיג מספר מסויים של שרביטים, אותם משיגים בהשלמת דאנג'נים קטנים יותר שמפוזרים בעולם ובדרך כלל מלווים בסיפור מצחיק כמו חללית של חייזרים שנשבעים לך שהם לא חייזרים או מכשפה בתוך בית של ממתקים. כל דאנג'ן אורך בסביבות העשרים דקות ולבסוף יש בוס. רוב המשחק לא כל כך קשה, אבל גם אם נפסלתם בדאנג'ן מסוים, אל חשש. אמנם תזרקו אל מחוץ לדאנג'ן ותצטרכו להתחיל אותו מהתחלה אך העיצוב שלו ישתנה מעט ולכן החוויה תהייה מעט שונה. בנוסף תקבלו שרביטים כאשר אתם עולים ברמה הבסיסית של השחקן שלכם, שבה מתקדמים בהשלמת משימות בעלילה ובעולם. פשוט מאוד, נכון? אז זהו, שמפה המשחק מתחיל להיות מפוצץ בתוכן, שמרכזו בעיקר במשחקיות הממכרת שלו, שמגיעה לה פסקה לבד.
הפסקה (באורך שתי פסקאות) על המשחקיות
ל-Nobody יש מכניקת קרב מורכבת וגדולה כמו פיל אך קלה לשימוש כמו פרפר. למרות שאף-אחד לא זוכה להפוך לאף-אחת מהחיות שהזכרתי, לא נראה לי שהוא יתלונן עם המבחר שיש לו. במהלך המשחק יפתחו לכם 15 דמויות שונות שנעות בין קשת, רובוט, ביצה ואפילו נזיר בודהיסטי, כך שלכל דמות מהלך אחד ואלמנט פסיבי אחד שאינם ניתנים לשינוי. כל דמות מחולקת לרמות מ-F ועד S, כשעלייה ברמות תזכה אתכם בעוד מהלכים שמיוחדים לדמות, אפשרות להוסיף עד ארבעה מהלכים וארבעה אלמנטים פסיביים ובסופו של דבר גם דמויות חדשות.
כדי לעלות ברמות תצטרכו להשלים משימות מורכבות יותר ופחות שנוגעות באופן שבו אתם משחקים עם כל דמות. מורכבות אמרנו? אז זהו, שהן לא הדבר היחיד שמורכב. אמנם את הדרגות הראשונות עם הדמויות תוכלו להתקדם בלי יותר מידי תכנונים, אך לאחר מכן המשימות ידרשו מכם לשלב מהלכים של הדמות שבה אתם משחקים עם מהלכים של דמויות אחרות. מה שנגזר מזה הוא שהגיימפליי המהיר של המשחק מאלץ אותנו השחקנים לשנות את המהלכים של הדמויות שלנו כמעט בכל אינטרקאציה עם אחד מ-30 סוגי האויבים השונים שנפגוש בעולם הפתוח או באחד המבוכים. לא רק שהמשימות מאלצות את השינוי הזה אלא גם שלחלק מהאויבים יש מגן שדורש מכם להשתמש בסוג התקפה מסוים (לדוגמא קסם או חרב), מזל שיש גלגל החלפה מהיר בין שמונה דמויות.
אתה בטוח שכתבת קלה כמו פרפר?
אז, איך לעזאזל כל הגיימפליי העמוס הזה לא גורם לכם כאב ראש? למען האמת, גם אחרי 25 שעות וסיום המשחק אני לא הצלחתי להבין. המשחק כאילו מניף בשרביט קסמים ואיכשהו הופך את כל הסלט אלמנטים המשוגע הזה לאחת המכניקות הכי כיפיות ששיחקתי. משהו בעיצוב המעולה של המשחק, בהומור המשובח שלו ובפסקול המעולה שהלחין ג'ים גופרי (Jim Guthrie) פה, מצליחים להקליל את המכניקה המסובכת ועוטפים את הכל באחת מההרפתקאות הכי מגניבות וממכרות שיצא לי לחוות לאחרונה. בין אם זה לראות ביצה יורה צרור של חצים, רוח שמפחידה את האויבים ובאמת גורמת להם לברוח ממך לזמן מסויים או צב שבעזרת אחת היכולות של הקוסם מזמן ארנבים שילחמו לצידו, המשחק לא נתן לי לשנייה להוריד את החיוך מהפרצוף, אפילו בלי לכתוב יותר מידי טקסטים על המסך.
מרוב משחקיות לא רואים את השאר
אז נכון, יהיה לכם קשה להתרכז בדברים שהם לא אילו אתגרים המשחק זורק עליכם עכשיו ומה הדמות והיכולות הכי נכונות להתמודד איתם, אבל גם אם תחליטו לעצור ולנשום לשנייה, תגלו שגם ברוב המסביב של המשחק יש הרבה במה להתאהב. העיצוב של הדאנג'נים, שכבר הזכרתי כמה מהרעיונות המשעשעים שדרינקבוקס בחרו לזרוק אותנו לתוכם, פשוט נהדר. כל אחד בנוי מעד שלוש קומות וחדרים שמופיעים בכל ניסיון בצורה רנדומלית עד הבוס. התבנית של כל חדר חוזרת מספר פעמים במשחק בכמה דאנג'נים שונים, אך כל פעם עם טוויסט שונה. בין אם זה מים שיקיפו את האזור ויכריחו את השחקן להשתמש בדמות עם יכולות שחייה, או ענן רעל שיכריח את השחקן להשתמש בדמות מהירה.
מעבר לזה, כל דאנג'ן זוכה לעיצוב שונה ומשונה, כך שלא תמצאו הרבה במשותף בין המבוך של חללית החייזרים לאחת שבלוע של לוויתן, מעבר לארט-סטייל המגניב שמלווה כל מסך במשחק, ואפילו את שניים או שלושת הקאטסינים היחידים. כן. אם זה לא היה ברור מהמילים, המספרים ידברו בעד עצמם. שניים או שלושה קאטסינים על 25 שעות של משחק, מראה שנעשתה פה בחירה לתת לסיפור להיות ממש בשוליים. למרות שיש ניסיונות לתת לסיפורי צד לתפוס פוקוס, ואפילו כמה ממש מוצלחים בעזרת הגילדות (Guild), קבוצות בעולם שנותנות לך משימות צד שבהשלמתן הדמות שלך מתקדמת במעמד הכוחות בגילדה, הסיפור אף פעם לא ממש מצליח להפתיע או לסקרן אותי יותר מאיזה שילוב אדיר בין יכולות אני אעשה בקרב הבא שלי. בכל זאת, מעטים הדברים שיותר מסקרנים מסוס יורק אש.
השורה התחתונה
אין לי ספק שכל מי שיגיע לשלב בו כל יכולות המשחקיות נפתחות (אותה נקודה שמגיעה אחרי שלוש שעות) ימצא את עצמו מתמכר למשחק המשוגע הזה. המשחקיות שבאמת כיפית בצורה קיצונית פה, מצליחה להאפיל על כל שאר האלמנטים שמהמשחק עושה בצורה קצת פחות טובה, שהם בעיקר הסיפור - ההתחלה והסוף שמשהו מרגיש בהם חסר, אך לא ברמה שפוגעת בצורה דרמטית בחבילה השלמה. כולי תקווה שתתנו לו את הצ'אנס שכל כך מגיע לו, כי גם ליד כל השמות הענקיים שיוצאים החודש ובהמשך השנה, Nobody Saves the World מתבלט בצורת משחקיות שקשה לי להאמין שגם אותם שמות יגיעו לרמה שלה.
*רוצים לקבל את כל החדשות החמות ישר לנייד? הצטרפו לערוץ הטלגרם של Vgames!*
תגובות
1
| פורסם ע"י