הישענות מוגזמת על תהילת העבר ואפקטים שכבר עבר זמנם - האם קיאנו ריבס יכול להציל את הסרט הזה?
ב-1999 יצא הסרט Matrix (בעברית ידוע בתור מטריקס) ושבר את עולם הקולנוע. הוא הציג את את אפקט ה-Bullet Time (אפקט הסלואו מושון שכולנו מכירים מסרטי מטריקס), ואומנם הסרט הזה לא היה הראשון לבצע בו שימוש, הוא הביא אותו לפופולריות שאליה הוא הגיע אחרי היציאה של הסרט. מעבר לכך, הסרט הציג לנו עלילת מדע בדיונית מוצלחת ומעניינת שמעבר לאפקטים המיוחדים של הסרט הצליחה להשאיר על רובינו רושם טוב, ומעבר לכך הוא הציג קאסט שחקנים מוצלח במיוחד והביא את קיאנו ריבס (Keanu Reeves) לאחד משחקני האקשן המבוקשים ביותר בתעשייה.
22 שנים, שני סיקוולים יחסית בינוניים עד מזעזעים וקריירה יחסית רדומה לאחר מכן, קיאנו נמצא שוב בקדמת הבמה אחרי הצלחה מסחררת בתור ג'ון וויק (John Wick). הוא אפילו הופיע בתור ג'וני סילברהנד (Johnny Silverhand) במשחק Cyberpunk 2077, אבל זה כבר סיפור לידיעה אחרת. במשך שנים כבר דובר מספר פעמים על סרט המשך למטריקס (או סרט פריקוול לסרט הראשון), ואחרי הרבה דיבורים ורצונות של השחקנים המקוריים (ספציפית לפחות של קיאנו והוגו וויבינג (Hugo Weaving) ששיחק את הסוכן סמית') לשחזר את התפקיד שלהם, סוף כל סוף עומד מולנו הסרט הרביעי בסדרת מטריקס - The Matrix Resurrections, לטובה ולרעה. אז עכשיו שהסרט סוף כל סוף יצא והלכתי לראות אותו, מה חשבתי עליו?
אני אתחיל מלציין משהו אחד נורא חשוב, אחרי הטריילר הראשון של הסרט התיישבתי לצפות פעם נוספת בטרילוגיה המקורית, ובזמן שהסרט המקורי עדיין מחזיק גם היום בתור סרט טוב עם עלילה מעניינת ואפקטים מוצלחים, שני הסרטים האחרים פשוט לא מצליחים להוציא ממני את אפקט הוואו. הסרט השני לא מוצלח בערך כמו שזכרתי אותו והעלילה של הסרט השלישי פשוט מעולם לא הייתה טובה במיוחד, גם אם היא הביאה את הסיפור של הטרילוגיה לסופה בצורה היחידה שכנראה יכלה להסתיים. אז למה דווקא עכשיו פתאום החליטו לעשות סרט המשך ישיר לסרט השלישי? הדמויות שאנחנו מכירים ואוהבים כבר מזמן לא בחיים ביקום של הסרטים, ולכן לסרט יש עבודה יחסית חשובה והיא להצדיק את עצם החזרה של דמויות כמו טריניטי (Trinity) וניאו (Neo) שמתו בסוף הסרט השלישי על מנת להביא שלום בעולם בין המכונות ובני האדם.
אני כבר עכשיו אתייחס לפיל בחדר והוא יחסית גדול - הסרט הזה, בדומה לסרטים כמו Star Wars: The Rise of Skywalker, נשען בצורה מאוד מעצבנת על נוסטלגיה ברמה שיכולה לעיתים פשוט להוציא את ההנאה מהסרט. תומס אנדרסון (לאלו מאיתנו שלא צפו בסרט המקורי, זהו שמו של ניאו במטריקס) הוא מפתח משחקים מאוד מוכר שמפורסם בזכות המשחק שלו, The Matrix שעוקב, איך לא, אחרי האירועים של הסרט הראשון. על כן, הסרט עושה שימוש כבד למדי בסצנות מן הסרט המקורי, ולא רק בסצנות ממנו, אלא גם ברפרנסים אליו, בין אם זה במוזיקה מהסרטים האלו או אפילו חזרה על סצנות ממנו כמו ההתעוררות של ניאו או אפילו פירוטכניקה של קרבות מהסרט המקורי (דברים כמו הקרב בין הסוכן סמית' לניאו ברכבת התחתית ועוד).
יחד עם זאת, הסרט, כמו שאמרתי קודם, מציג לנו את ניאו ואת טריניטי במצב קצת שונה מהסרט המקורי במטריקס הנוכחי. תומס חווה לא מעט התקפים שבהם הוא חוזה בסצנות מהסרט המקורי והוא אף מדגיש כי הסצנות האלו מרגישות אמיתיות יותר מאשר אילו היו במשחק מחשב. טריניטי בגרסה הזאת של המטריקס היא אישה נשואה עם ילדים העונה לשם טיפאני, אבל היא שומרת לא מעט ממה שהגדיר את הדמות שלה, וכאשר היא וניאו נפגשים במטריקס, שניהם מרגישים שהקשר שלהם קצת יותר עמוק ממה שנראה לעין.
הסרט עושה רושם כבד של Fan service רק מעצם העובדה שמדובר בסרט מטריקס חדש עם חזרה של השחקנים מוכרים והאהובים של ניאו וטריניטי (ועוד דמות אחת שלא אציין את שמה על מנת ולא לספיילר את העלילה). ולמרות זאת, הסרט לא מחזיר באופן מאוד מעניין את לורנס פישבורן (Laurence Fishburne) ששיחק את מורפיוס בסרט המקורי על מנת להציג גרסה חדשה שלו. בנוסף הוא לא מחזיר את הוגו לשחזר את התפקיד של הסוכן סמית' ובמקום זאת מביא גרסה צעירה יותר של סמית'. הסרט מעניק לנו צוות חדש של ההאקרים שנכנסים למטריקס אבל להבדיל מהסרט המקורי, אנחנו מקבלים מעט מאוד הצגה שלהם בפועל מעבר לשם, ורק הדמות של באגס, המפקדת של ספינת מנמוזין (Mnemosyne) מקבלת זמן מסך ותפקיד שהוא באמת יותר משמעותי לעלילה.
יחד עם כל הטענות שלי לסרט, הוא כן הצליח להחזיק אותי במשך כל השעתיים וחצי של הריצה שלו. העלילה אומנם לא מחדשת המון, אבל המשחק של קיאנו ריבס וקארי אן מוס (Carrie-Anne Moss) טוב משהוא אי פעם היה uהדמויות של ניאו וטריניטי יושבות עליהם באופן מושלם כאילו לא עברו כמעט 20 שנה מהסרט האחרון בסדרה. הדמויות החדשות לא מוצגות מספיק על מנת שבאמת אוכל להרגיש סוג של חיבה מסוימת כלפיהן למעט הדמות של באגס (ג'סיקה הנוויק ששיחקה את קולין מ-Iron Fist למי שראה) שמוצגת כבר בתחילת הסרט. הדמות שלה מעניינת וההיכרות שלה עם ניאו מוצגת באופן קצת יותר מעמיק בסרט להבדיל מהדמויות החדשות (וזה יחד עם דמות שטוענת שהיא מכירה את ניאו טוב מאוד ומקבלת אולי 3 דקות של זמן מסך בפועל).
לסיום אומר כמה מילים גם על האפקטים המיוחדים של הסרט. מטריקס המקורי יצא ב-1999 ועשה המון רעש לא רק בגלל העלילה המעניינת שלו, כמו שהזכרתי קודם, הוא גם היה מפורסם בעקבות השימוש שלו באפקט הסלואו מושון שנקרא Bullet Time. הפעם הסיפור מעט שונה ולסרט אין משהו חדש להציג באופן מיוחד מבחינת אפקטים ויזואליים, אבל הוא עושה שימוש לא רע בהמון אפקטים ויזואליים חדשניים. אין פה משהו מיוחד שלא ראינו נעשה קודם לכן, אבל האפקטים הויזואליים יושבים בצורה מושלמת על הסרט הזה, ובגלל שלא מעט מהאפקטים הם שיחזור של דברים מהסרט המקורי, הדבר רק גורם לי לחשוב מה היה קורה אם היו בכלל מחליטים לעשות גרסת רימאסטר מחודשת לסרט המקורי עם אפקטים חדשים.
השורה התחתונה
אחרי שהלכתי ל-The Matrix Resurrections בצהריי יום חמישי, איך שהסרט יצא לאקרנים לכולם, כבר התחלתי לאט לאט לראות פוסטים ברשת החברתית שתוהים מה יותר גרוע - הסרט השלישי או הסרט הרביעי? אני חושב שהסרט הרביעי לא גרוע כמו שהשלישי היה, הדעה הזאת היא אפילו מעט מוגזמת. נכון, הסרט לא מציג רעיון חדש במיוחד והוא נשען בצורה קצת מציקה על תהילת העבר, אבל הוא כן מצליח להזריק מעט אדרנלין במה שלחילופין היה מרגיש כמו פונקציה מיושנת, ולרגעים מסוימים אף הצליח לרגש אותי. הסרט נותן את התחושה הברורה שסרט המשך יגיע בעתיד וכל שנותר הוא רק לחכות ולקוות שהוא יהיה עשוי בצורה יותר מעניינת ממה שקיבלנו כאן.
*רוצים לקבל את כל החדשות החמות ישר לנייד? הצטרפו לערוץ הטלגרם של Vgames!*
תגובות
1
| פורסם ע"י