שירת הברבור של סדרת משחקי הדו-מימד של Metroid היא יפיפייה ואני מפציר בכם לשחק את מה שהוא כנראה משחק השנה של ה-Nintendo Switch ל-2021.
עותק סיקור סופק לנו על ידי נינטנדו ישראל, תודה רבה!
את Metroid Fusion שיחקתי על אימולטור בגיל 14 או 15. זאת לא הייתה הפגישה הראשונה שלי עם סדרת משחקי ההרפתקה של נינטנדו, כשסיימתי כבר את Super Metroid שיצא ל-Super Nintendo ו-Zero Mission שהגיע ל-GBA (ב-Metroid 2 לא יצא לי לשחק עד מאוחר יותר). מאותו הרגע חיכיתי למשחק נוסף בסדרה. לא רימייק, או חידוש נוסף (למרות שלא הייתי מתלונן אם היינו מקבלים אחד), אלא משחק חדש לחלוטין בסדרת Metroid הדו-ממדית.
ב-E3 הציפייה הזו הסתיימה עם ההכרזה על Metroid Dread, המשחק החמישי והמסכם של סדרת משחקי Metroid הדו-ממדית. הסדרה שהחלה בקרב נגד ה-Metroids שהונדסו גנטית להיות הלוחמים המושלמים והמשיכה נגד טפיל ה-X שהביא לנו את אחד מקטעי האימה הכי מעניינים בגיימינג עם ה-SA-X ב-Metroid Fusion, מגיעה לישורת האחרונה שלה. אני מגיע למשחק הזה עם ציפיות בשמיים (צרחתי בזמן הטריילר ב-E3), אבל האם המשחק הזה הולך לעמוד בהן או לאכזב אותי?
המשימה האחרונה מתחילה
כמו שציינתי קודם, מדובר במשחק האחרון בסדרת המשחקים הדו-ממדית של נינטנדו, וכיאה למשחק שכזה, הסיפור קשור בצורה הדוקה למשחקים הקודמים. הגיבורה שלנו סאמוס בדיוק סיימה את ההיתקלות המסוכנת שלה עם טפיל ה-X שכמעט הוביל למותה כשהיא מקבלת קריאת מצוקה מהכוכב ZDR. לפי הקריאה, טפיל ה-X שהיה אמור להיכחד אחרי אירועי Metroid Fusion נמצא על הכוכב ועל סאמוס מוטלת המשימה למצוא מי קרא לה לכוכב, להבין האם טפיל ה-X עדיין שם ועל הדרך להבין מה קרה לרובוטי ה-E.M.M.I שהיו אמונים על חקירת הכוכב ואיסוף דגימות ה-DNA של היצורים על הכוכב (איסוף בכוח, כמובן).
הסיפור של Metroid Dread הולך על גישה סינמטית מאוד ודרמטית מאוד והוא עושה את העבודה בצורה נהדרת. המשחק דואג להכניס את השחקנים החדשים לעניינים בעזרת הסבר קצר אבל מפורט מספיק בתחילת המשחק ואז נותן לסיפור פחות או יותר להתנהל בעצמו. פה ושם אדם, ה-A.I שמלווה את השחקן, יתמוך בסאמוס על ידי מסירת מידע חשוב לגבי הרובוטים הרצחניים שירדפו אחריה, אבל הוא אף פעם לא יזרוק עליה מלא מלל שלא ניתן לדלג עליו והכי חשוב - הוא לא אומר לדמות הראשית מה לעשות.
סאמוס בנתה לעצמה פרסונה של שכירת חרב קשוחה והמשחק נותן לה להיות Badass ולא אומר לה לאן ללכת כל שנייה עם מרקרים על המפה או חץ שמבהיר לשחקן לאן הוא צריך ללכת. בניגוד למשחקים אחרים שהיו צריכים את זה, המשחק נותן לכם מטרה כללית מרכזית: לשרוד ולהגיע לחללית שממוקמת בחלק העליון של המפה בכל דרך אפשרית, ונותן לסאמוס - וכפועל יוצא מכך, לשחקן - לחקור את העולם, להתמודד עם האויבים השונים, הסכנות השונות והמכשולים של הכוכב ZDR ולהשיג את המטרה לפי ראות עיניו.
נכון, יש לא מעט סצנות סינמטיות בזמן רגעי עלילה חשובים או בהצגה של בוסים, אבל הם עשויים טוב וקצרים - השילוב הכי טוב שיכלתי לבקש מהמפתחים של המשחק ב-MercurySteam. אגב, חלק מהסצנות הסינמטיות הן ממש טובות ויעשו טוב לחובבי הסדרה (אנשים שישחקו ידעו על איזו סצנה אני מדבר). העניין הקריטי הוא שהחופש הזה שהסיפור והעלילה נותנים לשחקן היה הדגש העיקרי בזמן הפיתוח של המשחק. החופש הזה משתלב מצוין עם אלמנט נוסף של המשחק הזה: התנועה של סאמוס ומערכת הקרבות של המשחק.
שירה בתנועה
זה לא סוד של-MercurySteam התקשו בעבר בכל מה שהיה קשור לקצב של המשחקים שלהם והדמויות שנשלוט בהן. גם בניסיון האחרון שלהם ליצור משחק בסדרת Metroid הם הביאו לנו משחק שמראה שהם השתפרו בכל הנושא של תנועת הדמות במרחב, אבל עדיין היו צריכים עוד כיוונונים כדי להגיע למצב של שליטה חלקה. ב-Metroid Dread השליטה שלנו ב-Samus היא לא פחות מפנומנלית. המפתחים של המשחק לקחו את כל מה שהם למדו מהשנים האחרונות של משחקי Metroid ומשחקי Metroidvania, תוך כדי ניצול של המעבר לקונסולה חזקה יותר כדי להביא לנו את סאמוס בצורה הכי מהירה ומדויקת שלה עד היום.
אתם תוכלו לרוץ, לקפוץ ולגלוש מתחת למכשולים במהירות שיא, כשהאנימציות של סאמוס לא עוצרות לרגע. אתם אפילו תוכלו לראות את הגיבורה שלכם מדלגת מעל מכשולים באנימציה שמגיבה לעולם שסביבה, שזאת השקעה שכמעט ולא רואים במשחקי Metroidvania כיום. גם הקפיצות של סאמוס מדויקות, כשהשחקן יוכל לקפוץ מקיר לקיר בקלות ולהמשיך את התנועה שלו. הבחירה לאפשר לסאמוס לרוץ ולירות בו זמנית עם כל הנשקים שלה היא נפלאה בעיניי כי שוב, הדבר הכי חשוב בתנועה שכזאת היא המומנטום שהשחקן צובר: אם הוא היה חייב לעצור כדי לירות זה היה יכול להיות מתסכל. אבל אם הוא צריך לעצור כדי לירות - כאן מגיע מנגנון ה-Lock.
בלחיצה על כפתור ה-L, השחקן יכול לנעול את סאמוס במקום ולירות לכל כיוון שהוא רוצה. זה מעולה למציאת סודות מסוימים במפה, אבל בעיקר טוב לבוסים השונים במשחק שחלקם צריכים שליטה מדויקת ופחות תזוזה ממקום למקום. האלמנט הזה הגיע ישירות מ-Samus Returns והוא עובד בצורה נפלאה גם במשחק הזה. סליחה, הוא עובד יותר טוב בזכות העובדה שהמשחק רץ ב-60 פריימים לשנייה ועל כן כיוון מדויק לפגיעה באויבים נהייה יותר קל ויותר חלק. עוד אלמנט שמגיע ישירות מ-Samus Returns ומשולב נהדר עם התזוזה המהירה הוא ה-Parry של המשחק.
המערכת הזו מאפשרת לכם להכות בחזרה יריבים שיסתערו לעבריכם להריגה קלה ובונוסים של Loot שלא הייתם מקבלים בהריגה רגילה בשימוש ביריות שלכם. אחד הדברים הטובים ביותר המשחק עשה כאן הוא להוסיף את האופציה להשתמש בכלי הזה גם ככלי התקפי ולהשתמש בו כדי להרוג יצורים קטנים או לסגור את הפער ולבצע מתקפת נגד על אויבים שאתם כבר מכירים. חוץ מזה שסאמוס נראית Badass כשהיא עושה את זה, המנגנון הזה גם עוזר להעביר את תחושת הביטחון העצמי שהשחקן מפתח תוך כדי היכרות עם המפה והשגת עוד יכולות ואביזרים שונים.
אתם כבר לא מחכים בפינה בפחד שהאויבים יתקפו אתכם, אתם מסתערים עליהם בכל הכוח ומראים להם מי הבוסית של ZDR. יחד עם השליטה המהירה והמדויקת והעובדה שהמשחק לא גונב מכם את השליטה בשום שלב במשחק (אפילו בסצנות הסינמטיות אחרי ה-Parry בבוסים אתם יכולים לתקוף אותם עם טילים, יריות רגילות או יריות שטענתם), אתם מקבלים משחק מטרויד פשוט מצוין. מצד שני, יש אויב אחד במשחק שהולך להזכיר לכם לגבי החלק השני של הכותרת של המשחק שאתם משחקים ויחדיר בכם את האימה ש-Metroid Dread מבטיח.
עושים אימה נכון
גילוי נאות, חשבתי שה-E.M.M.I הולכים להיות עקב האכילס של המשחק. גילוי נאות נוסף, לא קראתי את ההסברים על ה-E.M.M.I או ראיתי יותר מדי טריילרים ל-Metroid Dread, אז מה שידעתי היה תחום במה שהציגו בטריילר הראשוני וטריילר ההשקה: רובוטים ענקיים שסאמוס לא יכולה לפגוע בהם בשום צורה וברגע שהם יגלו את סאמוס הם ירדפו אותה עד שישיגו אותה, יתפסו אותה ויחלצו ממנה דגימת DNA בצורה הכי מזעזעת שאפשר.
לשמחתי, המפתחים החליטו "לכלוא" את הרובוטים הללו באזורים נפרדים שנקראים E.M.M.I Zones, כשברגע שתיכנסו אליהם, משחק החתול והעכבר יתחיל. שום דבר לא עובד על ה-E.M.M.I שזה מצוין - זה מעביר באופן נהדר את תחושת חוסר האונים שלכם מול המפלצת חסרת הרחמים הזאת. Metroid Dread עושה עוד משהו יפה בכך שהוא דואג לשים את האזורים הללו בדרך כלל במרכז המפה, כך שאתם תהיו חייבים לעבור באזורים הללו וגם דואג שה-E.M.M.I ינוע כל הזמן כך שלא תדעו איפה הוא כשאתם נכנסים מדלת מסוימת.
בגלל שאין לכם מה לעשות מולו ועליכם לברוח כל הזמן, זה אומר שהיו כמה רגעים ממש מלחיצים בשלבים שונים במשחק בהם ה-E.M.M.I הגיח מדלת שבדיוק באתי לעבור דרכה ובמקום לראות את החדר הבא ישר התחיל המיני גיים הקטן שיחליט האם סאמוס תשרוד או שמא מדובר ב-Game Over. שבריר השנייה הזה שהמשחק נותן לכם כדי לעשות Parry למתקפה של ה-E.M.M.I גורם לכך שהיתקלות פטאלית עם הרובוט הרצחני היא לא סוף המשחק והשחקן יכול עוד להציל את עצמו - כלומר השחקן Engaged עד השנייה האחרונה.
אבל גם עם ה-Parry הזה, כל היתקלות עם E.M.M.I מסוכנת ומלחיצה, כשהמרדף הזה היה אחד הדברים הטובים ביותר במשחק. התחושה הזאת שאתה לא בטוח באזורים האלה בכלל גורמת לתחושת אימה וחרדה אמיתיים, שזה אלמנט אימה שלא בונה על Jump Scares זולים, אלא על יצירת אווירה לא נוחה לשחקן, שגם במשחק עם שליטה פשוט מושלמת, מציב בפניו אתגר בדמות אויב שהוא לא יכול להרוג (בלי נשק מיוחד וחד פעמי) עם אותן יכולות תזוזה כמו שלו. נהדר.
אני מפה. אני מפה, אני מפה.
החלק הכי חשוב במשחקי Metroidvania הוא המפה של המשחק. אם הלחימה טובה, הסיפור מרגש והמוזיקה מהממת, אבל המפה של המשחק לא בנויה כמו שצריך, מסובכת מדי ומשעממת - זה לא שווה כלום. לשמחתי הרבה, המפה ב-Metroid Dread יכולה לקחת כיסא נוח ולצאת לחופשה כי היא עשתה את העבודה שלה כמו שצריך. העולם של ZDR מורכב בצורה מדהימה, כשהמפתחים של המשחק עשו משהו חכם מאוד בכך שהם שמו רמזים לאיך להתקדם במשחק ברחבי המפה.
כל דלת תסומן במפה על ידי סימן ייחודי שיבהיר לכם איזה סוג נשק אתם צריכים כדי להתקדם, אזורים חמים וקרים יסומנו בצבעים מסוימים כדי שתדעו שאתם יכולים להגיע לשם אחרי שיש לכם את החליפה המתאימה והכי טוב: אזורים עם אביזר או שדרוג נסתר יהבהבו ברגע שתיכנסו אליהם, כך שאם לא שמתם לב לרמזים הקלים שמשהו מעניין מסתתר באחד החריצים, המשחק דואג להזכיר לאלו שרוצים לסיים את המשחק ב-100 אחוז שיבדקו טוב את החדר בו הם נמצאים.
אני גם אהבתי איך ש-Metroid Dread שיחק עם הציפיות שלי כשחקן Metroid בכך שהוא פיזר רמזים לשדרוגים מסוימים במפה הרבה לפני שקיבלתי אותם. ראיתי חריצים וחריכים שאני יכול לעבור בהם עם ה-Morph ball, הרבה לפני שקיבלתי אותו, ואזורים עם קוביות שאני צריך לירות בהם עם שלוש יריות בו זמנים הרבה לפני שקיבלתי את ה-Wide Beam. זה תמיד שומר את השחקן בציפייה לגלות את הנשק שיוכל לעזור לו לפתוח את החלק הבא במפה.
זה לא אומר שנינטנדו לא יכולים ללמוד מהחבר'ה הצעירים שיצרו משחקי Metroidvania ב-19 שנה שעברו מאז Metroid Fusion, כשהמשחק מאפשר לשחקנים לסמן אזורים במפה בעזרת מרקרים (שוב, נותן לשחקן שליטה לגבי לאן ללכת הפעם), כשהמרקרים האלה יופיעו גם ב-Mini-map שמופיע בצד ימיני העליון של המסך שיעלים בזמן הקרבות ותוכלו להגדיל אותו בלחיצת כפתור. מהרגע הראשון בו סאמוס תאבד את הכוחות שלה (שוב, יש לציין) עד הרגע האחרון במשחק, זה מרגיש שהמפתחים ידעו לעצב אזורים וחדרים שיאתגרו את החשיבה של השחקן מבלי לומר לו מה לעשות בכל רגע נתון.
"Show, don't tell" - זאת הייתה המנטרה של רוב המשחקים בתקופת ה-SNES וה-NES, כשמשחקים כמו Mega Man X ו-Super Metroid ישר עולים לי לראש כשאני חושב עליה. אני שמח שב-MercurySteam החליטו להימנע מהקלישאה של לתת לשחקן 15 קילו Tutorials בכל פינה במקום לתת לו לחקור ולגלות דברים בעצמו. זאת הגאונות של כל מפה טובה של משחק Metroidvania וזו גם הגאונות של המפה של Metroid Dread.
חליפה לא מושלמת
אוקי, עד עכשיו הרעפתי שבחים לגבי המשחק, אבל מה לגבי מה שרע בו? אז שתי הערות שיש לי לגבי המשחק והן לגבי המוזיקה וזמני הטעינה שלו. נתחיל דווקא מהאחרון: בעוד שזמני הטעינה אחרי פסילה ובטעינת המשחק הם סופר מהירים, זמני הטעינה בין האזורים השונים שהמפה מחולקת אליהם הם ארוכים... אולי ארוכים מדי. כל טעינה של שלב כזה יכולה לקחת בין 20 ל-40 שניות, שזה המון זמן. אני מניח שיהיו כאלה שיטענו שהזמנים האלה של הרגיעה אחרי סשן לחימה ארוך עובדים לטובת המשחק, אבל אחרי התקופה שלי עם ה-PS5 וה-Xbox Series X וה-SSD שלהם בה התרגלתי לזמני טעינה אפסיים, זה סתם מעצבן.
את זמני הטעינה ניתן לתקן בהמשך עם פאצ'ים, את המוזיקה של המשחק פחות. זה לא שהפסקול של המשחק מזעזע, הוא עדיין מאוד טוב, הוא פשוט נמצא ברמה מתחת לפסקול של משחקים אחרים בסדרה. המשחק עדיין מכיל מנגינות מדהימות כמו קרב הבוס האחרון, Lower Brinstar ומעל כולן, שיר הנושא של סאמוס שעדיין נמצא אצלי בטופ 10 שירים הרואיים בגיימינג. אבל גם עם פיקים כאלה, הפסקול לפעמים מרגיש לי כאילו הוא שם דגש יותר מדי על להיות מוזיקת רקע ולא מעז יותר ונותן לנו פסקול מדהים באמת וחבל.
השורה התחתונה
15 שנים חיכיתי לרגע הזה בו נקבל משחק חדש בסדרת משחקי מטרויד התלת-ממדיים, ולא רק שאנחנו מקבלים אחד לקונסולה ביתית - הוא גם פשוט פנומנלי. נינטנדו באה והראתה לכל אלו שלקחו ממנה השראה איך החברה שהמציאה את ז'אנר ה-Metroidvania עושה משחק שכזה נכון עם מפה ענקית ומלאה בסודות, יכולות מגניבות שמוסיפות עניין גם לקרבות וגם לחקר המפה, שליטה מדהימה שהופכת את הקרבות והתנועה במשחק לחלקה כמו חמאה ובוסים נהדרים כשהבוס האחרון מקבל ממני אקסטרה נקודות על כיפיות ושימוש בכל הכלים שלמדנו במשחק. הפסקול וזמני הטעינה היו טעונים שיפור, אבל בתכל'ס זה לא כזה משנה כי המשחק הזה פשוט גדול מסך חלקיו.
לאורך השנים ראינו יותר ויותר משחקים ששמו דגש על סינמטיות ולא על משחקיות, וזה בסדר, זה לא מתפקידי לשפוט וחלקם גם עושים את זה מצוין. אבל לראות משחק כמו Metroid Dread מצליח לשלב בצורה כל-כך נהדרת בין סינמטיות ודרמטיות לבין משחקיות שהיא באמת מהרמה הגבוהה ביותר מעלה את הרף של משחקים גדולים בכל חברה. נינטנדו שוב מביאים משחק שמציב את עצמו בטופ של התעשייה וכשמדובר בסדרה שאני כל-כך אוהב שמקבלת כל-כך מעט קרדיט, אני לא אשקר - זה מרגש אותי ברמות אחרות. שירת הברבור של סדרת משחקי הדו-מימד של סדרת Metroid היא יפיפייה ואני מפציר בכם לשחק במה שהוא כנראה משחק השנה של ה-Nintendo Switch לשנת 2021.
אני מוכן ל-Metroid Prime 4, נינטנדו.
*רוצים לקבל את כל החדשות החמות ישר לנייד? הצטרפו לערוץ הטלגרם של Vgames!*
תגובות
1
19:08 16.10.2021 |
ALMONIFOREVER
משחק ממוצע, ציפיתי ליותר מהמשחק "שיצר" את ז'אנר המטרוידבניה.
אורי והולונייט כופלים את המשחק הזה ועוד ב-60$ ביזיון של חברה
2
19:09 16.10.2021 |
ALMONIFOREVER
הם ליטרלי העלו את מחיר האונליין לחבילה "משתלמת" יותר.
כמה רומים בשקל וחצי ,צריכים לשרוף את החברה הזאת
3
| פורסם ע"י